Shir HaShirim 6 – שיר השירים ו‏ – Mikraot Gedolot

אַסְחַרִי רַבָּנַיִךְ חַכִּימֵי כְּנִשְׁתָּא רַבְּתָא חֲזוֹר חֲזוֹר לְקִבְלִי דְּאִנּוּן אַמְלְכוּנִי בְּגָלוּתָא וְקָבְעֵי מִדְרַשָׁא לְאוּלְפַן אוֹרַיְתִי וּשְׁאָר זַעֲטוּטַיִךְ וְעַמָּא דְּאַרְעָא אַצְדִּיקוּ בְּמֵימַר פּוּמְּהוֹן כִּבְנוֹי דְּיַעֲקֹב דִּלְקַטוּ אַבְנִין וַעֲבַדוּ גַּלְשׁוֹשִׁיתָא בְּטוּרָא דְּגִלְעָד.

[א] הָסֵבִּי עֵינַיִךְ – רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ מִפָּלָטִין בַּחוּץ. מֶה עָשְׂתָה, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד חוּץ לַפָּלָטִין, לִכְשֶׁעָבַר הַמֶּלֶךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ הַעֲבִירוּהָ מִנֶּגֶד פָּנַי, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִין וְגוֹזְרִין תַּעֲנִיּוֹת וְהַיְּחִידִים מִתְעַנִּים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, הֵן גָּרְמוּ לִי לִפְשֹׁט יָדִי בְּעוֹלָמִי. וּבְשָׁעָה שֶׁבֵּית דִּין גּוֹזְרִין תַּעֲנִיּוֹת וְתִינוֹקוֹת מִתְעַנִּים, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, הֵם הִמְלִיכוּנִי עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות ט״ו:י״ח). וּבְשָׁעָה שֶׁגּוֹזְרִין תַּעֲנִיּוֹת וּזְקֵנִים מִתְעַנִּים, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, הֵם קִבְּלוּ מַלְכוּתִי עֲלֵיהֶם בְּסִינַי וְאָמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳), וּכְתִיב: אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי וגו׳ (תהלים פ״ז:ד׳). רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא בַּר פַּפָּא כְּתִיב: וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים (תהלים ס״ח:י״ט), וְאַף סוֹרְרִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, בְּאֵי זוֹ זְכוּת, בִּזְכוּת כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, מָה עֵז זוֹ בְּזוּיָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּזוּיִין בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וגו׳ (במדבר כ״ה:א׳).

שערך כעדר העזים – כבר אמרנו.

ששים המה מלכות – זה אברהם ויוצאי ירכו.

ושמונים פילגשים – אלו יוצאי התיבה. ועלמות אין מספר. אלו המשפחות שאין להם מספר.

הסבי עיניך – למלך שזמן אורחים לסעודה וצר כל מיני סעודה (בפה) [במפה] והיו האורחים רואים אותו ודעתן מיושבת, כך הקב״ה הראה דוגמא בעולם הזה (של) מעין מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. כבר החיה מתים על ידי אליהו ויחזקאל ואלישע, והיו מלכים אומניך, נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד, כי תעבור במים אתך אני בים ובירדן. כי תלך במו אש לחנניה מישאל ועזריה.

אדירי טרפיך מן חד׳אי, אנהמי קד אפתנאני, שערך כקטוע אלמאעז, אלד׳י קד אנגאזת מן גבל גרש.

תסובבי את קצה עיניך מנגדי לפי שהם כבר הקסימו אותי, השער שלך כמו עדרי העזים אשר כבר עברו מהר הגלעד.

הרהיבוני – הטו את דעתי, השיאוני.

שגלשו – שעברו מהר גלעד.

ויותר נראה שענין הסבי עיניך על עזרא ונחמיה ודניאל וזרובבל ומרדכי שבקשו מלפני ה׳ להסיר הרעה מישראל ולסלוח עונותיהם כמו שאמר עזרא אדונינו אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך (עזרא ט, ו), וחלו פני הבורא יתרומם ויתעלה לסלוח ולכפר לעמו, והשיב שהם הרהיבוני. שערו כעדר העזים, הם שלשת הנביאים חגי זכריה ומלאכי אדונינו. אבל אדוננו זכריה הרי הזכיר ענין תושב גלעד שהוא אליהו ז״ל באמרו מה נאוו על ההרים דגלי מבשר. (ישעיהו נב ז. ואין לו ענין לזכריה). ומלאכי חתם נבואתו באמרו הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא (מלאכי ג כג), ולכך אמר שגלשו מן הגלעד.

הסבי עיניך מנגדי – כבחור שארוסתו עריבה עליו ועיניה נאות, ואומר לה: הסבי עיניך מנגדי כי בראותי אותם לבי משתחץ עלי ורוחי גסה בי ואיני יכול להתאפק.

הרהיבוני – הגיסו לבי, כמו ורהבם עמל ואון (תהלים צ׳:ט׳), רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳), אֵישְוַויֵֿיר בלעז.

והדוגמא כך: אמר הקדוש ברוך הוא במקדש זה אי איפשי להשיב לכם ארון וכפרת וכרוב^א שהם הרהיבוני בבית ראשון להראותכם חיבה יתירה עד שמעלתם בי.

שערך כעדר העזים – בקטנים ודקים שבכם יש שבח הרבה.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בדפוסים: ״וכרובים״.

Turn your eyes away from me – Like a young man whose betrothed is dear and pleasing to him, and her eyes are comely, and he says to her, "Turn away your eyes from me, for when I see you, my heart becomes haughty and proud, and my spirit becomes arrogant, and I cannot resist.⁠"

Made me haughty – They made my heart haughty, as in, "And their pride וְרָהְבָּם is toil and pain,⁠"¹ [and as in,] "They are haughty רַהַב but idle,⁠"² asoajier in Old French.

The allegorical meaning is as follows: The Holy One, Blessed Is He, said, "In this Beis Hamikdosh, it is impossible to restore to you the Ark, the Ark cover, and the cherubim, which excessively endeared you to Me in the first Beis Hamikdosh, to show you great affection, until you betrayed Me.⁠"

Your hair is like a flock of goats – The young, tender, and insignificant ones among you, are praiseworthy.

1. Tehillim 90:10.

2. Yeshayahu 30:7.

הסבי עיניך מנגדי – לאחר שספרה כנסת ישראל בשבחו של השם בפני האומות חזר הכתו׳ לדבר בשבחה של כנסת ישראל.

יפה את רעייתי – הסבי עיניך מנגדי. אמ׳ הקב״ה אם רצונך התבונן עי [על] כל מה שהבטחתיך לעתיד אני עתיד לעשות לך. הסבי עיניך על עניניך הראשונים הטובות שעשיתי עמך והסבי עליהם ומאותם תדעי העתידות שהם הרהיבוני מהם את למד הרבה טובות העתידות. משל [למלך] שזימן אורחים וצייר כל מיני הסעודה במפה והיו האורחים רואין אותם ודעתם מתיישבת כך הקדים השם מעין דוגמת העתיד לבא והראה לצדיקים אמ׳ השם אני אמית ואחיה. וכבר עשה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל אמ׳ והיו מלכים אומניך אפים ארץ ישתחוו לך. וכבר עשה על ידי נבוכדנצר שנאמר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. באדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן סגיאן גו׳. אמ׳ אם תעבור במים אתך אני. וכבר בקע הים והחריב את מי הירדן לפני ישראל. אמ׳ כי תלך במו אש לא תכוה. וכבר נעשה על ידי חנניה מישאל ועזריה הרי שהם הרהיבוני שהם הענינים ההם ראיתיו הרהיבוני שמחו לבי להבטחתך.

ד״א: הסבי עיניך מנגדי – זה על דרך געגוע כאדם שיש לו אשה אהובה מאד וכל זמן שהוא רואה את עינה בוכות מיד נתמלא עליה רחמים וכל מה שמבקשת עושה לה על רוב אהבתו אותה והקב״ה או׳ לה לכנסת ישראל הסבי עיניך מנגדי. סבלי עול הגלות ואל תרחקי את הקץ כי עת לכל חפץ.

שהם הרהיבני – שאני מתמלא עליכם רחמים רבים אלא שכבר נגזרה גזירה עד עת קץ ואל תרחקו את קץ.

ד״א: הסבי עיניך לנגדך – מם במקום למ״ד כמו על צאן לבן עם צאן לבן על הכליות עם הכליות וכן מלבנון ללבנון. כלומר הסבי עיניך לנגדי וחזר בתשובה שהם הרהיבוני שאם תחזרי בתשובה אגדל עמך נסי.

שערך כעדר העזים – השיער שנסעדתם לכל רוח כמוץ עובר כעזים שמתפזרין שדרך העזים להתפזר אחר מרעיתם על ההרים כך נתפזרים בין האומות כמו העזים שגלשו מן הגלעד שגורשתם מארץ הגלעד ונקראת ירושלם גלעד על שם גלעד.

ד״א: שגלשו מן הגלעד – עתיד הקב״ה להוריש ישראל את ארץ הגלעד כבראשונה שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי.

הרהיבוני – הסירו רהבי וממשלתי, מן המחצבת רהב (ישעיהו נ״א:ט׳).

הרהיבוני – חזקו ממני, או הסירו כחי וממשלתי, כמו המחצבת רהב (ישעיהו נ״א:ט׳), ורהבם עמל ואון (תהלים צ׳:י׳).

ופירוש הסבי עיניך מנגדי – שנפסקה הנבואה בבית שני, כאשר התנבא דניאל: ולחתום חזון ונביא (דניאל ט׳:כ״ד) כאשר פירשתי בספר דניאל.⁠^א

שערך – שהיו בבית שיני נזירים.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ולחתום חזון... בספר דניאל״.

הסיבי עינייך – פתרונו: הסבי עינייך ופנייך שהיו מנגדי לקראת פניי ואסתכל עליך שהן^א נאות ועריבות עלי.⁠^ב

שהם הירהבני – הגיס לבי.

ויש לפרש: הסיבי עינייך – החזירי מראות נגדי שלא אהיה גס ביופייך לעיני העמים.

שערך כעדר העזים – כשיער.⁠¹

1. כלומר: כשיער העזים.

א. בכ״י: עלי כשהן.

ב. בכ״י: עליו.

הסבי עיניך – הטי עיניך מנגדי ואל תסתכלי בי.

שהם הרהיבוני – פי׳: בראותי שאת מסתכלת בי, לבי משתחץ ומתגייס עלי, לפי שזכיתי לעפרה יפה כמותך.

הרהיבוני – עושין אותי רהב, אינאורגילינט מיאי.⁠¹

ופירש פרחון (מחברת הערוך ״רהב״): הרהיבוני – משלו בי ושלטו עלי, וכן: ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳) – פי׳ ישלטו, וכן: המחצבת רהב (ישעיהו נ״א:ט׳) – פרעה השליט, וכן: תרהיבני בנפשי עז (תהלים קל״ח:ג׳), וכן: ורהב ריעך (משלי ו׳:ג׳) – השליטהו עליך.

1. בלעז: enorgueillent mei.

הסבי עיניך מנגדי – ״ויסתר משה פניו... מהביט אל האלהים״¹, וזהו הסבי עיניך מנגדי, ולכך מנגדי שהם הרהבני ר״ת משה. הסבי עיניך מנגדי – אימתי מקבל עליו עול מלכות שמים? בשעה שמעביר ידיו על עיניו, אז קורא שמע². עיניך מנגדי שהם ר״ת שמע.

דבר אחר, הסבי – ״כבוד אלהים הסתר דבר״³, וזהו הסבי – שתוק מלדבר בי, וזהו עיניך מנגדי – שלא לראות בדבר, ואל תדבר ואל תראה ביותר. (הן פומא) [בן זומא] הציץ ונפגע, בן עזאי הציץ ומת⁴. עיניך מנגדי גי׳ מרכבה.

שערך כעדר העזים –אותיות שניות ע׳ ע׳ ע׳, כנגד ע׳ סנהדרין, ע׳ ע׳ ע׳ בגי׳ רד״ו – רד״ו שנים⁵. שערך – סנהדרין יושבי שער⁶. שגלשו מן הגלעד – שש גלו⁷, שש גליות גלו ישראל מן גלעד, כדאיתא בתנחומא חומש⁸.

דבר אחר, מבית המקדש שנאמר ״כי... גלעד אתה לי ראש הלבנון״⁹, גלעד שהוא גל והוא עד בישראל, וזהו גל עד¹⁰.

העזים שגלשו מן ר״ת משה – ״ומקנה רב היה״¹¹ וירשו¹² בימי משה ירשו ירושתם.

5. בראשית רבה צא:ב

6. שמואל ב כג:טו, רוט ד:א, איכה ה:יד, סוטה מח.

7. שגלו אותיות שש גלו

8. תנחומא מסעי יג ״סנחריב הגלה ישראל שלש גליות... נבוכדנצר אף הוא הגלה שלש גליות, יהודה ובנימן״. ובמדרש לקח טוב כתב ״⁠ ⁠׳שגלשו מהר גלעד׳ זה גלות ירושלם״, ובראש השנה לא ״גלתה סנהדרין... שש גלות״. ובבמדבר רבה י:ב ״שש גליות שגלו ישראל לבין האמות, וכלן לקו על ידיהם, ואלו הן: מצרים תחלה, ואחר אשור, בבל, מדי, ויון, ואדום״.

9. ירמיה כב:ו

10. שיר השירים רבה, בראשית לא:מח

11. במדבר לב:א

12. אולי צ״ל ״ויראו״ כי המשך הפסוק ״ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה״

הסבי עיניך מנגדי שכן לא היו אז בישראל נביאים, אך היו בך עובדי אלוהים ופרושים, כמו הנזירים ודומיהם, שמתחת למדרגת הנבואה.

שערך כעדר העזים שכן הנזירים אינם קוצצים את שערם ולכן הוא מתארך ומשתלשל.

וטוב עיניך ויופיין במקומו עומד עד שאת נוקפת פי בהן. ולא זכר בהן מבעד לצמתך כבראשונה כי הצער וחזרתה אחר אבדתה גורמין גלוי עינים.

ולזה אמר ע״ד הפלגת שבח עיניה אלה הסבי עיניך מנגדי – כלומר הסב זכרוני מנגד שאצ״ל שהם דבר כי ידוע הוא שהם הרהיבוני. אבל נדבר משאר התארים. ולא הזכיר מבעד לצמתך למה שלא היה להם מלך וכהן שהן היו עקר העינים בהויתן כמו שאמר ראשונה. שערך כעדר. שכבר היה הנזירות ביניהם בהיותה בגלות וכמו שסופר מאותו שבא לפני שמעון הצדיק יפה עינים וטוב רואי שנאמר עליו ירבו כמותך נודרי נזירות בישראל (נדרים ט׳:).

{אזהרה מהסתכלות יתרה במופלא}

הסבי – פה גילה חסרונה בהשגה זו שלא היתה כראשונים, ואמר כי בכל מעשיה היתה שלמה וראוי שתחזיק בה כפי כחה או במיני ההשגה לא כן תדבר, ועל כן הזהיר שתסב עיניה מנגדו, ירצה מהרים לעיין בו, כי זה ודאי מופלא ממנו. שהם הרהיבוני – חזקוני, כענין ׳חזקו עלי דבריכם׳ (מלאכי ג, יג), ואפשר שתעשה עצם, וכאשר אמרתי ב׳ראשו כתם פז׳ (לעיל ה, יא) כי הם תארים מחוייבים אין רוח חכמים נוחה בהם.

{פירוש נוסף להסבת העיניים}

או שיאמר שיסב עיניה מהביט עוד בדברים השפלים שהשגיח בהם עד הנה, מנגדי, רצונו שהם מנגדים לי, שהם הרהיבוני, ירצה הגדילוני, קלסה לזו כמו שקלס למעלה בהם עצמם, לומר ששוים שניהם בהם. ולכן אמר גם פה שערך שניך כפלח הרמון, ששוים לטובה כראשון:

מכל מקום¹ הסבי עיניך. הנביאים, כאמרו (ישעיה כט י) ׳ויעצם את עיניכם את הנביאים׳²: מנגדי. שלא יבקשו עוד³ חזון גם שיהיו ראוים לכך⁴: שהם הרהיבוני. הם היו סיבה שהתנשאתי להנקם מכם כאשר לא שמעתם⁵: שערך. כי אמנם מנהגי אבות הם נאותים ויקרים כמו שער של עדר העזים המוכן להיות בגד חשוב⁶, וכן תנהיגו מנהגים נכבדים כאמרם (נחמיה י לג) ׳והעמדנו עלינו מצוות׳ וגו׳⁷, ואין צורך עוד לנביאים⁸:

1. אף שבבית שני ׳את יפה׳, שהיתה השראת השכינה במידה מסויימת.

2. ׳ויעצם׳ - סגר עיניכם שלא תראו (רד״ק שם), אך לדעת הרד״ק הכוונה לנביאי השקר, ואילו רבינו מפרש שעצם את עיני נביאי האמת שלא יתנבאו. וכן פירש האלשיך בישעיה שם. אך בפירושו שם פירש רבינו באופ״א, שה׳ עצם את אזני העם מלהבין את דברי הנביאים.

3. בדפוס: ׳שלא יפגשו עמל׳.

4. שלא ישיגו נבואה למרות שהגיעו למעלה זו, וכאילו מבקש ה׳ מאת הנביאים ׳הסבי עיניך מנגדי׳, אל תכוונו אלי להגיע לנבואה. ואולי הכוונה למה שאמרו חז״ל שהיו צדיקים שהיו ראויים שתשרה שכינה עליהם אלא שאין הדור ראוי לכך, ראה סוטה (מח:) וסנהדרין (יא.) ׳ת״ר, משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואע״פ כן היו משתמשים בבת קול, שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא, ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן׳. ובאבות דר״נ (פי״ד) ׳שמונים תלמידים היו להלל הזקן, שלשים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו אלא שאין דורן ראוי לכך׳.

5. ׳הרהיבוני׳ הוא הפעיל של ׳רהב׳ – גאווה והתנשאות, והכוונה כאן להתנשאות של כעס ונקמה, שה׳ ביטל את הנבואה כי בכך שהיו נביאים וישראל לא שמעו בקולם, גרמו לכעסו של ה׳ עליהם, וכדי שלא יכעס עליהם כל כך, פסק למלהשרות נבואה גם על הראויים לכך, וביקש שלא יבקשו עוד חזון ונבואה. ופירוש רבינו קרוב לפירוש רש״י: ׳הסבי עיניך מנגדי - כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות, ואומר לה ׳הסבי עיניך מנגדי׳, כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה, כי איני יכול להתאפק, הרהיבוני - הגיסו לבי וכו׳, והדוגמא כך הוא, אמר הקב״ה, במקדש זה אי אפשר להשיב לכם ארון וכפורת וכרובים, ׳שהם הרהיבוני׳ בבית ראשון להראותכם חיבה יתירה עד שמעלתם בי׳. וכפירוש רבינו שמדבר בסילוק הנבואה כתב אבע״ז: ׳אני לדודי - אמרה כנסת ישראל, אף על פי שירד דודי לגנו, אני שלו והוא שלי, ענתה שכינה, יפה את, זה שחזרו בבית שני, ופירוש הסבי עיניך מנגדי - שנפסקה הנבואה בבית שני כאשר התנבא דניאל ולחתום חזון ונביא׳. והנה בב״ב (יב.) אמרו ׳מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים׳, ובמהרש״א שם כתב שהכוונה לחורבן בית ראשון, כי בבית שני לא היו נביאים אלא בתחילת בניינו, חגי זכריה ומלאכי, וביאר שאין הכוונה שבטלה הנבואה בחורבן הבית, אלא מאז שנבנה בית שני, אבל בשבעים שנות גלות בבל עדיין היו נביאים. ומצינו ביומא (כא:) שאחד מתוך ׳חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני׳ הוא ׳רוח הקודש׳, ופירש רש״י ׳רוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך׳. והשפת אמת העיר בדברי רש״י שמשמע מלשונו שאף הנביאים שחיו נפסקה נבואתם, ואיך דווקא בבנין ביהמ״ק תיפסק הנבואה. ולדברי רבינו כאן ניתן לומר שחורבן בית המקדש גרם שפסקה הנבואה מיד שנבנה בית שני, כדי שלא תגרום הנבואה לחורבן נוסף.

6. כמו שכתב רבינו לעיל (ד א) ׳שערך - הטבעי, והם מנהגי אבות, הם כעדר העזים, כשער ׳עדר העזים׳ שמכוונים גם אותו למילת׳, וראה מה שהתבאר שם שהיו עוטפים את הצמר מלידתן כדי לעשות ממנו כלי מילת, שהוא בגד חשוב, וכן מנהגי האבות שבהם נבדלים ישראל מן הגויים ועוטפים אותם מן הלכלוך שלא יבוא להם מבחוץ. ולעיל (ה יא) כתב שכינה את סיפורי התורה ׳קווצותיו׳ – כלומר קצות שערו, ׳שהם כמו שער הגוף שאינו חלק ממנו׳, ואולי זו כוונתו גם ביחס למנהגי אבות, שהם טובים אך אינם חלק עצמי של התורה.

7. מדובר שם בעולי הגולה בתחילת בית שני שהבדילם עזרא מן הנשים הנכריות וכרתו ברית לפני ה׳, וכתוב שם ׳והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלשית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו׳. ופירש במצודות: ׳קבענו על עצמינו דבר מצוה להיות חובה עלינו לתת שלישית השקל בכל שנה נוסף על מחצית השקל שאמרה התורה׳. וראה רמב״ן (שמות ל יב), ובתוספות יו״ט (משנה שקלים ב׳:ד׳) בגדר חיוב זה. ובפרשה זו בנחמיה מונה מספר מצוות שכולם מן התורה, אך ראה רש״י שם ׳וביכורי כל פרי עץ - בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים׳, והיינו שקיבלו עליהם להביא בכורים אפילו שלא משבעת המינים שחייבה תורה (שו״ת ציץ אליעזר חי״ז סי׳ יט), הרי שחכמי הדור תיקנו תקנות אלו אז. [ועשו כן בשעה שהבדילו את ישראל מן הנשים הנכריות, הרי שתקנות ומנהגים אלו יפה כוחן לשמור את ישראל מהשפעת הגויים, וכפי שהתבאר לעיל (ד א) לזה רומז עניין השערות הנסתרות מאחורי הצמה]. ובתקנת השבין לרצ״ה (אות ד) כתב: ׳ונחמיה הוא היה הראשון לחדש גזירות וסייגות חדשות בישראל, והוא כפי הנראה היה המתחיל בזה, וכנזכר בספרו קבלת איסור מוקצה ומשא ומתן בשבת, וכן אחריו כל חביריו אנשי כנסת הגדולה הם בעלי התקנות והסייגות בישראל והזהירו על זה בפירוש בשלושה דברים שאמרו (משנה אבות א׳:א׳) ועשו סייג לתורה, ומוסיף עליהם נחמיה בעשיית סייג דלצורך שעה אף שאינו ראוי להתקיים לעולם וכו׳, והכל כפי מה שראה צורך לגדור הדור שלא ישובו לכסלה, אף הוא חידש ענין חזרת קבלת התורה שבאו על החתום באלה ושבועה לשמור תורת ה׳ ככתוב בספרו (נחמיה י ל) וכו׳, וכל עניניו ומעשיו היה בענין זה להוסיף גדרים וזירוזים אלהבא שלא יעברו עוד׳.

8. ולכן כאשר ראה שהנביאים גורמים לישראל להתחייב בעונש כשאינם שומעים בקולם, לא השרה עליהם רוח נבואה, ואף שיש תועלת בנבואה גם לקיום מצוות התורה, כפי שיבואר להלן (ז ב), בכל זאת די גם במנהגי האבות.

שערך כעדר העזים. העי״ן בשו״א לבדו.

הסבי – מלשון סבוב והחזרה.

הרהיבוני – ענין התחזקות כמו תרהיבני בנפשי עוז (תהלים קל״ח:ג׳).

שגלשו – ענין מריטת השער.

הסבי עיניך מנגדי – גם זה מדברי החשוק, ישלח אמריו לאמר לה בדרך חבה החזירי לי עיניך שהם מוסרים מנגד פני, כי מאז בהבטתם בי חזקו ואמצו את לבבי להיות נמשך אחריך והנמשל הוא כאילו יאמר להחכמים עיני העדה שיביטו גם עתה ויסתכלו בתורה ויעסקו בה, כי בה היו מוסיפים כח מאז בפמליא של מעלה, וגם עתה יאהבו בזה אל המקום ברוך הוא. וכאומר עם כי המה בגולה ואין עסק התורה מוספת כח כל כך כמו העסק בארץ ישראל, מכל מקום מוסיפים הם.

שערך כעדר העזים – שער ראשך סרוק ומבהיק, כשער עדר העזים אשר נמרטו ונסרקו בענפי הקוצים ברדתם ממקום מרעיתם מהר הגלעד, וכאילו נסרקו במסרק והנמשל הוא על הנזירים המגדלים פרע שער ראשם כעדר העזים וכו׳, שהם סרוקות ושערותם ארוכות ותלויות כלפי מטה. וכאומר עם כי אין קרבן בגולה להביא במלאת ימי נזרן, מכל מקום חביבים הם לפני.

משל:

הסבי – מעתה הסבי את עיניך העומדות מנגדי מרחוק כי עד עתה היית מבטת אל חדרי שלמה ושלחת עיניך אלי מן הצד, עתה הסבי אותן אלי כי הם רהבי וגאותי, לכן ידבקו בי בתמידות, שערך חושב יופיה כנ״ל.

מליצה:

הסבי – מעתה הסבי את עיניך, שעד עתה עמדו מנגדי מרחוק, כי היית בחדרי שלמה שהוא הגויה לוטשת עיני השכלתך מרחוק ממכלא הגשם והחומר, (וכבר בארנו ענין העינים האלה למעלה, א׳:ט״ו) עתה הסבי אותן אלי, כי תהיי אצלי תחת כסא כבודי, כי עיניך אלה הרהיבני. וגדלני בעולם, שע״י נתפרסם גדולתי ומלכותי. ועתה שב לחשב המעלות והתקונים שהביאה הנפש אתה, שהם השערות והשנים, ורקתה שהם המושגים והעיונים הרוחנים ועצמות הנפש עצמה כמו שפרשנו זה בפרטות למעלה (סימן ד׳). ודלג את הצואר והשדים, שזה מתאר הנהגתה את הכח המתעורר ויצר הגויה, כי אפסו עתה. באשר תפרד מן הגויה וכחותיה ותעזוב את החומר.

הסבי עיניך וגו׳ – א״ר סימון, משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין לחוץ, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, לכשעבר המלך, אמר העבירוה, שאיני יכול לסבול,⁠¹ כך בשעה שב״ד גוזרים תעניות ויחידים מתענים, אומר הקב״ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי,⁠² ובשעה שגוזרין ותינוקות מתענים אומר הקב״ה, איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד,⁠³ ובשעה שגורין וזקנים מתענין אומר הקב״ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.⁠⁴ (שם)

שערך כעדר העזים – מה עז זו בזויה⁵ כך היו ישראל בזויין בשטים, כמש״נ וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וגו׳. (מ״ר)

1. ר״ל העבירוה מלפני כי לא אוכל לראות בצערה, אע״פ שחטאה ועליה לסבול עד שתמלא צבאה.

2. יחידים שבכאן פירושו תלמידי חכמים, והוי הפי׳ הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי, כלומר לפשוט ידי ולברוא את העולם, שבשבילם נברא העולם, כמבואר ביומא ל״ח ב׳ ובכ״מ, והלשון לפשוט יד יונח על בריאת העולם, כמ״ש בפדר״א פרק י״ח פשט יד ימינו ונטה שמים ופשט יד שמאלו ויסד ארץ.

3. לא נתבאר למה תלי זה בתנוקות והלא כל ישראל אמרו זה, ואולי מכוין להאגדה דסוטה י״א ב׳ דנשי ישראל במצרים היו יולדות בשדה והיה הקב״ה יורד בכבודו ומשפר את הולד [בגמרא הגירסא והקב״ה שולח משמי מרום מי שמנקר וכו׳, ובש״ר פ׳ א׳ הגירסא שולח מלאך, אבל בש״ר פכ״ג הגירסא הקב״ה יורד בכבודו, והיא יותר מכוונת לסוף הענין שאמרו זה אלי], וכשנגלה הקב״ה על הים הכירוהו התנוקות תחלה שנאמר זה אלי, דלשון ״זה״ מורה על הידוע שכבר ראוהו, יעו״ש, ולפי״ז יתבאר האגדה שבכאן, דבאמת היו התנוקות המכירים תחלה במלכותו, ורק תפס הלשון ה׳ ימלוך ע״ד באור צחות הענין.

4. דבענין מתן תורה כתיב (פ׳ יתרו) ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה, ומשמע דכל העם נגררו אחר הזקנים, וכ״א מפורש בש״ר ריש פרשה ט״ז, אלו לא קבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישראל לא היו מקבלים וכו׳, יעו״ש, ומה שהביא כאן הפסוק נעשה ונשמע אע״פ דהוא כתיב בס״פ משפטים ולא במת״ת, סמיך על האגדה שהובא בפירש״י שם דבאמת נאמר במת״ת ורק נכתב שלא במקומו, וכ״מ במ״ר לעיל פרשה ד׳ פסוק ז׳ בדרשה כולך יפה רעיתי, תנא רשב״י, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, וע׳ מש״כ שם ושם פסוק א׳ אות ו׳ ראיה לזה.

5. יתבאר עפ״י מ״ש בשבת נ״ד ב׳ שבית הבושת שלה מגולה, וזו היא בזויתה, ולא כמו הרחל שבית הבושת שלה מכוסה, כמ״ש שם הני מכסיין והני מגליין, ולכן אמר בדרשה הבאה מה רחל זו צנועה.

והוסיף החשוק לומר לה בדרך חיבה¹, הָסֵבִּי – החזירי לי את² עֵינַיִךְ שהם³ מִנֶּגְדִּי – מוּסָרִים מנגד פני⁴, מפני שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי – חזקו⁵ ואמצו את לבבי להיות נמשך אחריך מאז שראיתי אותם⁶, שַׂעְרֵךְ – שער ראשך סרוק ומבהיק⁷, כְּשֵׂעָר⁸ עֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ – אשר נמרטו ונסרקו בענפי הקוצים ברדתם ממקום מרעיתם⁹ מִן הַגִּלְעָד – מהר הגלעד¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד. ורש״י ביאר כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות, ואומר לה הסבי עיניך מנגדי כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה כי איני יכול להתאפק.

5. מצודת ציון. ורש״י ביאר הגיסו ליבי. ואבן עזרא ביאר הסירו כוחי וממשלתי.

6. מצודת דוד.

7. שם.

8. שם.

9. שם. וראה ביאור בפרק ד׳ פס׳ א׳.

10. מצודת דוד. והנמשל, כאילו יאמר לחכמים עיני העדה שיביטו גם עתה ויסתכלו בתורה ויעסקו בה, וכאומר למרות שהם בגולה ואין עסק התורה מוסיף כח כל כך כמו העסק בארץ ישראל, מכל מקום הוא מוסיף, וְהַשֵּׂעָר הוא המשל על הנזירים המגדלים פרע שער ראשם כעדר העזים וכו׳, שהם סרוקות ושערותם ארוכות ותלויות כלפי מטה, וכאומר שלמרות שאין קרבן קרב בגולה להביא במלאות ימי נזירותם, מכל מקום חביבים הם לפני, מצודת דוד. ובמדרש, הקב״ה אומר לכנסת ישראל, ״הסבי עיניך מנגדי״ סבלי עול הגלות ואל תדחקי את הקץ שאני מתמלא עליכם רחמים רבים, ואם תחזרי בתשובה אגדיל עִמָּךְ נִסִּי, לקח טוב. ועוד דרשו, א״ר סימון משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין לחוץ, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, לכשעבר המלך אמר העבודה שאיני יכול לסבול, כך בשעה שבית דין גוזרים תעניות ויחידים מתענים אומר הקב״ה איני יכול לסבול, ״שהם הרהיבוני״ הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי, ובשעה שגוזרין ותינוקות מתענים אומר הקב״ה איני יכול לסבול, ״שהם הרהיבוני״ הם המליכוני עליהם ואמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד, ובשעה שגורין וזקנים מתענין אומר הקב״ה איני יכול לסבול, ״שהם הרהיבוני״ הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון