Shemuel II 5 – שמואל ב ה‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲזַל מַלְכָּא וְגַבְרוֹהִי לִירוּשָׁלַם לְוַת יְבוּסָאָה יַתְבֵי אַרְעָא וַאֲמַרוּ לְדָוִד לְמֵימַר לָא תֵיעוּל הַלְכָא אֱלָהֵין בְּאַעְדָיוּתָךְ חַטָאַיָא וְחַיָבַיָא דְאַמְרִין לָא יֵעוּל דָוִד הַלְכָא.

^אכי אם לפי הסרך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה – הכוונה היא שאנשים מתוך הקבוצות האלה היו מטילים לעברו [אבנים] ומונעים ממנו להיכנס למצודה ומתאמצים להלחם נגדו.⁠¹

1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 55.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

אל היבוסי – מצודת ציון נקראת יבוס, ומזרעו של אבימלך היו, והיו להם שני צלמים, אחד עור, ואחד פסח, שנעשו על שם יצחק ויעקב, ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים, לא לכדו את המצודה, כמו שנאמר: ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג), ותניא אמר רבי יהושע בן לוי: יכולין היו, אלא שלא היו רשאין (ספרי דברים י״ב:י״ז).

ויאמר לדוד – מי שאמר.

העורים והפסחים – הם עבודה זרה שלהם.

To the Yevusi. The fortress of Tzion was called Yevus. [Its inhabitants] were from the descendants of Avimelech. They had two idols, one [depicting] a blind person and one [depicting] a lame person. They were made to represent Yitzhok and Yakov.⁠¹ [Placed] in their mouths was the oath Avraham swore to Avimelech,⁠² This is why they were not displaced [from Tzion]. When Yerushalayim was conquored The tribe of Yehuda did not conquor the fortress [of Tzion], as the verse states, (Yehoshua, 15, 63). "However the Yevusim who lived in Yerushalyim, the descendants of Yehudah were unable to expel them. [About this verse] it is learned: Rebbe Yohoshua, the son of Levi said, They had the ability to [expel the Yevusim] but they were not permitted to.⁠³

And he said to Dovid. Whoever said it,⁠⁴

[The idols depicting] the blind and the lame These were their idols.

1. Yitzchak was blind at the end of his life (Bereshis, 27,1). Yakov was lamed during the course of his struggle with the angel (Bereshit 32,33).

2. Bereshit 21,23–24.

3. Because of Avraham’s oath to Avimelech. This point is made in the Sifri, Re’ey, Piska 72. However, there it’s brought in the name of Rebbe Yehoshua, the son of Korcho.

4. The speaker is unidentified, but is obviously one of the Yevusim.

ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה – אי אתה רשאי לבא הנה כי אברהם זקנך נשבע לאבימלך זקננו שלא יורישו בניו את ההר הזה דכתיב ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א:כ״ג), ודמויות שהן עורים ופסחים מסר זקנך לזקננו שיהיו בידנו לזכרון שאינכם רשאין לצור ולהתגרות עלינו במלחמה ואותן דמויות היו תקועות בצנור במקום גבוה לעד ולראייה תחת ידם של יבוסים. הוא שאמר לדוד לא תבא הנה עד הסירך את העורים והפסחים – פירושו כל זמן שדמויות הללו אצלינו שיש בנו כח להצילם מידך שלא תסירם מתחת ידינו, אי אתה רשאי לבא הנה.

וילך המלך ואנשיו – ובדברי הימים: וילך דוד וכל ישראל (דברי הימים א י״א:ד׳), כי כל ישראל היו עתה אנשיו. וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל, ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל כי שאול לא קמה מלכותו.

כי אם הסירך העורים והפסחים – תרגם יונתן: אלהין באעדיותך חטאיא וחיביא דאמרין לא יעול דוד הלכא.

ומצאנו בדרש: אמרו אנשי יבוס לאברהם: כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוס ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה, ועשה כן. ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית השבועה, וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה, שנא׳: ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג). וכשמלך דוד רצה להכנס שם, ולא הניחוהו, שנאמר: ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה, ¹ אמרו לו: אין אתה יכול עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב עליהם ברית השבועה, שנאמר: כי אם הסירך העורים והפסחים – ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו רגליהם ולא יהלכו² שנאי נפש דוד (שמואל ב ה׳:ח׳) – לפי ששונא מלשמוע ומעבוד עבודה זרה, שנאמר: על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית (שמואל ב ה׳:ח׳). אמר דוד לאנשיו: כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש, ועלה יואב והיה לראש, שנאמר: ויעל יואב וגו׳ (דברי הימים א כ״ז:ז׳). ואחר כן קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בככר זהב בכתב לאחוזת עולם בשש מאות זהב, שנאמר: ויתן דוד לארונה במקום וגו׳ (דברי הימים א כ״א:כ״ה).

ועוד אמרו כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור, והיה אחד עור על שם יצחק, והאחד היה פסח על שם יעקב. ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, שנאמר: אם תשקר לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א:כ״ג), לפיכך לא כבשו ישראל כשכבשו את ירושלם כי עדיין היה נכד אבימלך חי, ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה.

והחכם ר׳ אברהם אבן עזרא פירש: כי אם הסירך – כמו: הסיר לך, כלומר אם נסיר למלחמתך אפילו העורים והפסחים, הם ימנעוך שלא תבא הנה כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה.

1. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים א י״א:ה׳.

2. השוו ללשון הפסוק בתהלים קט״ו:ז׳.

וילך המלך – אל היבוסי – רצה לתפוש העיר ולגרש היבוסי משם ולהכין שם כסא ממלכתו.

ויאמר לדוד לאמר – פירוש: היבוסי אמר לו, כולם קורא בלשון יחיד.

לא תבוא הנה כי אם הסירך העוורים והפסחים – הֱסירך כמו הַסירך, ונתחלפה התנועה. והעוורים והפסחים הם צלמים שכתבו עליהם השבועה שעשו אברהם ויצחק לאבימלך, וקורא אותם עיורים ופסחים על שם עינים^א להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו, והיו להם אלוהות שהיו עובדים אותם. ויש אומרים אחד עשו עור על שם יצחק,⁠^ב ואחד פסח על שם יעקב,⁠^ג והיו עומדים אלה הצלמים בראש המצודה והיו אומרים לו עד שתסיר אלה לא תוכל להכנס בה.

א. כן בכ״י פריס 217, לונדון 24896, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41: ״עניים״.

ב. בהגהה בין השיטין בכ״י לייפציג 41 נוסף כאן: ״דכתיב ותכהין עיניו מראות״.

ג. בהגהה בין השיטין בכ״י לייפציג 41 נוסף כאן: ״דכתיב והוא צולע על יריכו״.

ויאמר לדוד – זה האומר היה עַם היבוסי והנה ספור זה כתבו כותב דברי הימים בנוסח יותר מבואר, ולא תפלא אם יש הבדל בין כותבי הספרים, כי רבים היו כותבי המאורעות כמו שמבואר ביוסיפון. ואיך שהיה הנה הענין בזה כי במקום ידוע קרוב לשער עיר ירושלים היתה רחובה אחת גדולה ששם צנור מים לשתות לכל הבא, ושם היו שוקדים תמיד עורים ופסחים וכל האמללים, כמו שהוא נמצא תמיד ברוב המקומות, ולכן כאשר דמה דוד ללכת לירושלים היו היבוסים מחרפים אותו ואומרים לו צא נא תחלה והלחם עם אלה האמללים עד שתגע בצנור שברחובותם ואחר נח לך לבוא אלינו, וזה כאלו אמרו לא יבא דוד הנה בשום פנים. כי זה התנאי היה בעיניהם כמו על מנת שתעלה לרקיע. וזה כי לא תוכל אותם, כי הם במקלותיהם ינצחוך שהם עם רב ואיך תוכל לנו גבורי חיל העיר, וזה כמ״ש ירמיה אנשים מדוקרים איש באהלו יקומו (ירמיהו ל״ז:י׳), וכן היה כי לא לכד דוד עתה רק מצודת ציון.

והנה היה היבוסי יושב בירושלים ולא יכול דוד להוציאם משם בעבור שבועת אברהם לאבימלך שהיתה כתובה בצלמים אשר שם שהם עורים ופסחים כי עינים להם ולא יראו רגלים ולא יהלכו ואפשר שהיו הצלמים ההם בצורת עור ופסח העור להורות על ברית יצחק שבסוף ימיו כהו עיניו מראות והפסח בעבור יעקב שהיה צולע על יריכו ועשו זה להורות שכבר נשתלש להם זה הברית עם האבות בכללם ולזאת הסבה אמר היבוסי לדוד לא תבא הנה אם לא הסירות תחלה העורים והפסחים שבהם זכירת זה הברית כאילו יאמר לא יבא דוד הנה כי לא יוכל להסיר אלו הצלמים שבהם זכירת זה הברית.

וילך המלך ואנשיו ירושלים. ספר הכתוב שמיד אחרי המלכת דוד הלך עם אנשיו ירושלם, לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון יהיה ראש ממלכות ישראל, ובדברי הימים פירש שהאנשים אשר הלכו עם דוד היו כל בני ישראל אמר שם (דברי הימים א י״א ד׳) וילך דוד וכל ישראל, ואם כן קראם הכתוב כאן אנשיו לפי שבהיותו מולך על ישראל ויהודה כבר היו כלם אנשיו. ואמנם ענין המלחמה הזאת והעורים והפסחים חשב רד״ק שעד ימי דוד לא נלכדה מצודת ירושלם, ועם היות העיר מיהודה ובנימין היה המבצר בידי היבוסים ועלה דוד ללכדו, ולזה אמר וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד. והמתרגם נמשך לדעת חז״ל בפרקי ר׳ אליעזר (פרק ל״ו) אמרו, שהעורים והפסחים היו צלמים, אמרו בדרש אנשי יבוס אמרו לאברהם כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוסי ואנו מוכרים לך את מערת המכפלה ועשה כן, ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית השבועה, וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה, שנאמר (יהושע ט״ו ס״ב) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם, וכשמלך דוד רצה להכנס שם ולא הניחוהו, שנאמר ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבא הנה, אמרו לו אין אתה יכול עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב בהם ברית השבועה, שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגלים להם ולא יהלכו. ואמרו ששני צלמים היו אחד עור על דמות יצחק ואחד פסח על דמות יעקב, ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנאמר (בראשית כ״א כ״ג) אם תשקר לי ולניני ולנכדי, לפיכך לא כבשו אותו ישראל כי עדיין היה נכד אבימלך חי, ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה, והיו שני הצלמים במגדל הנקרא צנור, וזהו כל מכה יבוסי ויגע בצנור, כל מי שהיה מכה יבוסי היה נוגע בצנור ראשונה. מה עשה ישראל? הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו וקפץ יואב ועלה לראש החומה, ובקשו שם להרגו והיה יואב גבור ונלחם כנגדם ובאו גבורי ישראל ועזרוהו, ואחר כך קנה דוד מאת היבוסי את עיר היבוסי במכר זהב ובכתב לאחוזת עולם. מה עשה דוד? לקח מכל שבט ושבט חמשים שקלים הרי כלן שש מאות שקלים, שנאמר (דברי הימים א כ״א כ״ה) ויתן דוד לארנון וגו׳. עוד אחז״ל במדרש שמואל (א״ה נ״ל שהרב סבר מדרש תהלים, כי במ״ש לא מצאתי מדרש זה, אמנם במ״ת מזמור י״ח פסוק ל׳ מצאתי ודוק): מה עשה יואב? הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו (שהיה רך) ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה, וז״ש (תהלים קמ״א ה׳) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל יניא ראשי, מה עשה הקב״ה? קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר (שם י״ח ל׳) ובאלהי אדלג שור, זהו דעת חז״ל בענין הזה. ויקשה להם מה שאמר בספר שופטים, (שופטים א׳ ח׳) וילחמו בני ישראל בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש? ועברו אם כן על השבועה. ויקשה גם כן אמרו לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים, והנה הם היו בידיהם ואיך יאמרו לדוד כי אם הסירך וגו׳? ועוד כי אם היו כבר תמו הדורות שהיתה השבועה עליהם, כמו שאמר (בראשית כ״א כ״ו) אם תשקר לי ולניני ולנכדי, למה יצטרכו להסיר הצלמים בעבור השבועה? אחרי שכבר עבר זמנה, וגם מה יהיה ענין עור ופסח לא יבוא אל הבית? והעורים והפסחים היו בבית, ואיך אמר לא יבא אל הבית? והיה לו לומר לא יצא מן הבית או לא יהיה בבית. ורלב״ג התחכם למצוא בזה תחבולה, ואמר שעורים ופסחים היו צלמים עשויים באופן מהתחבולה שיניעו מקלות של ברזל רבי המשקל תנועה חזקה, בענין שלא יוכל אדם לעבור שם כי יכו אותם הצלמים במקלות, והיו אותם הצלמים בדמות עורים ופסחים ומקליהם בידיהם, והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיו מוציאים המים מפיהם ובתנועת המים היו מתנועעים הצלמים והמקלות באופן שלא יוכל אדם להכנס שם מפניהם, ולזה אמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים, ואמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור, כי היתה התחבולה להשחית הצנור ואז לא יבואו המים אל הצלמים ולא יוכלו להתנועע ולא יכו עם המקלות אשר בידיהם לנכנסים שמה. והיותר נראה בזה הוא מה שכתבתי בתחלת ספר שופטים (דף מ״ב ע״ב), שהיה ירושלם והיבוסי שם מחוז, והיו בו ערים ומושב לבני יהודה ובו גם כן נחלה לבני בנימין, ועם היות שבני יהודה לכדו ירושלם ויכוה לפי חרב ואת העיר שרפו באש היה זה בחלק יהודה, אבל חלק בנימין לא נלכד ושם נאמר שישב היבוסי בירושלם עם בני בנימין. והנראה שלא לכדו את העיר ונשארו בה היבוסי, וכ״ש המבצר שהיא המצודה שנקראה אחר כך ציון (טעם למה שנקראה עיר דוד ציון) להיותו דבר מצוין ונרשם בכל הארץ, והנה דוד כאשר מלך על כל ישראל מיד עם כל השבטים אשר נתקבצו שם הלך על ירושלם, והיבוסי יושב הארץ אמר לדוד לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים, ר״ל דוד אל תדמה בנפשך שלחוזק גבורתך ולרוב העם אשר אתך נשלים עמך לא יהיה כן, כי אתה באמת לא תבא הנה עד אשר תסיר מכאן אפילו האנשים העורים והפסחים, וזה נאמר בהרחבת הלשון, כי לא ילכוד העיר עד בלי השאיר שם שריד, כי אפילו נער אחד או עור או פסח ימנע אותו מהביאה. ולפי שהיה הדבור הזה נאמר לא על הדיוק כי אם על צד ההרחבה והמשל, לכן חזר ואמר לא יבא דוד הנה, ר״ל הנה היו כלל הדברים שלא יכנס דוד לעיר, כי זהו המכוון במשל העורים והפסחים, והנה אמרו זה לפי שהיה העיר מבצר ובית מקדש מלך, ושני אנשים שישארו בה ימנעו לכידתה לכל מלכי הארץ מפני חזקה.

הסירך העורים והפסחים – ברוב ספרים מדוייקים הה״א בשוא וסגול וכן כתב רד״ק בשרשים ובמקצת ספרים בשוא ופתח.

היבוסי – שם אומה, ישבו במחוז בפני עצמו בירושלים.

הנה – להמקום הזה.

אל היבוסי – כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז.

ויאמר לדוד – עם היבוסי אמר לדוד, לא תוכל לבוא הנה, בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד.

כי אם הסירך וגו׳ – אמר בדרך הפלגה וגוזמא, לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים, ואף העורים והפסחים, כי אם ישאר מי מהם, היכולת בידם לעכב ביאתך הנה, בעבור גודל חוזק המקום.

לאמר וגו׳ – רוצה לומר: דברי ההפלגה ההוא היה לאמר, לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה, ומה שהפליגו לדבר, על זה היתה הכוונה.

השאלות:

למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים, וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו המפרשים לפתרו.

וילך המלך ואנשיו – אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה׳, שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ״ש בגבולי הארץ, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא יב) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי, וכבר בארנו (שופטים א׳) כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי,

וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי מחלק בני בנימין,

ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה כפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב״ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שגם כן עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, ועל ידי הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו עכ״ד. וכפי זה העמידו סמוך לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס, ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער,

ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים רצה לומר אי אפשר שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואחר כך את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער וזה שכתוב לאמר לא תבא הנה שהם אומרים וגוזרים שלא תבא הנה (רצה לומר שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח אלהות כמו שהיו דרכי עובדי עבודה זרה הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם על ידי גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או יצחק לאבימלך).

ישב הארץ – קודם כיבושה ע״י בני ישראל, ועכשו יושב במצודה הנקראת ציון אולי מפני שמצוינת היתה מפני חוזק חומותיה ומבצריה.

הסירך העורים והפסחים – קשה להבין מהמקראות המעשה על בוריו ומה הם העורים והפסחים האלו מכל שכן שגם בספר דברי הימים לא יספר מהם, ובלתי ספק שספרי שמואל ומלכים פתוחים היו לפני מחבר ספר דברי הימים שרוב הסיפורים הם מועתקים מהם פסוק בפסוק ומלה במלה, ונראה שגם כותב הספר ההוא לא ידע מה טיבם של עורים ופסחים אלו ולא באה על זה קבלה לידו רק הבין מדברי הכתוב שר״ל שאמרו לדוד לא תבא הנה (ד״ה א י״א:ה׳), ומצאנו הרבה פעמים במקרא שהעתיקו כותביה מה ששמעו בדורותם על מקור שמות המקומות ועל מקור המשלים שהם חכמת המון העם, ויש מהם שיחסו להם שני מקורים כמו באר שבע (פרשת וירא ופרשת תולדות) הגם שאול בנביאים (ש״א י׳:י״ב, וי״ט:כ״ד), וכן כאן רצה הכותב להודיענו שמשל עור ופסח לא יבא אל הבית (שלא נודע לנו בבירור מה כונתו) נהיה ממעשה לכידת ציון ולא פירש דבריו יפה, אולי בדעתנו כונת המשל נוכל להבין גם השאר – עתה מאחר שלא נוכל להניח פסוק בלי פירוש נכריע בין המבארים ונשמע ג״כ מה בפי יוסף הכהן בקדמוניות שלו שאף כי כולן אינן כסף צרוף מ״מ קבלה הן בידו, והוא מספר לנו שמלך היבוסי בטח על חוזק חומות ציון ולחרף את דוד שם עליהם עורים ופסחים לשמרן ולא אנשי חיל, ואמר לדוד לא תבא הנה רק בעלי מומים אלו ימנעוך מלכוד המצודה, והסירך נוכל לפרשו אתה תסיר העורים והפסחים טרם תכנס וחסרה הבי״ת, כי אם בהסירך, או העורים והפסחים יסירוך וימנעוך מבוא, והראשון נכון יותר; ויש שפירשוהו צלמי עורים ופסחים (דומה למדרש רבותינו פרקי רבי אליעזר סימן ל״ו שהיו צלמי יצחק ויעקב) שכל זמן שהיו על חומות העיר בטוחים היו שלא תפול ביד אויב כמו Palladio לעיר טרויא, ורלב״ג פירש שהיו צלמים ומקלות בידם כדרך העורים והפסחים הנשענים על מקלותם ובמעשה אומן היו מכים הרוצה לעבור ביניהם, ואע״פי שנראה כפירוש זר איננו חוץ לאפשריות; ומי יודע אם מאיזה טעם לא נודע לנו לא קראו לכל יושבי ציון עורים ופסחים כמו שמספר לנו המשורר הנפלא האיטלקי Dante, Inferno C. XVI. v. 67. שקראו בימיו לאנשי עירו עורים משום מעשה שהיה? ומלך היבוסי אמר לדוד אתה מבזה עמי וקורא להם עורים ופסחים, הנה העם אשר מאסת בו עלה והלחם בו; ואם נניח זה יוסר קושי הפסוק וגם נבין המשל שבתחלה צוה דוד שאל ביתו לא יבא יבוסי (אף על פי שהיו לו שרים וגבורים ונערים מבני הנכרים) מפני שהיו שנואי נפשו, ומזה נהיה למשל לומר שירחק איש ממקום בלתי ראוי לו ״עור ופסח לא יבא אל הבית״ וגם יהונתן תרגם עורים ופסחים חטאיא וחייביא והם היבוסי שארית כנען שכל תועבה עשו, ואחר לכוד העיר הרחיקם דוד מביתו.

לאחר שהתאחדו שתי ממלכות ישראל¹ וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ דוד וַאֲנָשָׁיו אל יְרוּשָׁלִַם אֶל מחוז הַיְבֻסִי אשר היה מזרעו של אבימלך², ואשר היו אז יוֹשֵׁב הָאָרֶץ – מתגוררים בירושלים, ודוד הלך לשם כדי ללכוד את מצודת ציון³, ובכניסה לעיר היה מגדל ובראשו צלמים של עבודה זרה⁴, וַיֹּאמֶר עם היבוסי⁵ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה למקום זה⁶ כִּי אִם הֱסִירְךָ – רק לאחר שתסיר את הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים הם הצלמים⁷, לֵאמֹר – כי היו אומרים לֹא יוכל יָבוֹא – לבוא דָוִד הֵנָּה לכובשנו מחמת חוזק המקום⁸:

1. מלבי״ם.

2. רש״י.

3. מצודת ציון נקראת יבוס, רש״י. לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל, ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל כי שאול לא קמה מלכותו, רד״ק.

4. שהם למעשה עוורים ופסחים כמו שכתוב ״עינים להם ולא יראו רגלים להם ולא יהלכו״, והיו הצלמים ההם בצורת עיוור ופיסח, (העיוור להורות על ברית יצחק שבסוף ימיו כהו עיניו מראות והפיסח בעבור יעקב שהיה צולע על יריכו), ועשו זה להורות שכבר נשתלש להם זה הברית עם האבות בכללם, שמצאנו בדרש שאמרו אנשי יבוס לאברהם, כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוס ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה ועשה אברהם כן, וזאת הסיבה שאמר היבוסי לדוד לא תבא הנה, כי לא יוכל להסיר את הצלמים שבהם זכירת אותה הברית, כפי שהיה שכאשר באו ישראל לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנאמר ״אם תשקר לי ולניני ולנכדי״, כי עדיין היה נכד אבימלך חי. ואולם בימי דוד כבר מת ובטלה השבועה. אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש, ועלה יואב ונהיה לראש, והצלמים היו עשויים באופן שירימו ויניעו בכוחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, כדי שלא יוכל אדם להתקרב לשם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויתכן שגם כן עמדו תחתיהם עוורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם), והיו סמוכים לצינור המים באופן שהיה הצינור מוציא המים מפיו, ועל ידי הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים. ובין העיר למצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס, רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם. ואבן עזרא ומצודת דוד פירשו ״כי אם הסירך״ אם תסיר למלחמתך אפילו העוורים והפסחים ימנעוך שלא תבוא הנה, כי המגדל הזה חזק מאד, ולכן אנו לא מפחדים מהמלחמה.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. רש״י.

8. מצודת דוד. ומלבי״ם מפרש בגלל שהם – הצלמים גזרו לאמר שדוד לא יוכל לבוא לכבוש אותם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון