Shemuel II 3 – שמואל ב ג‏ – Mikraot Gedolot

וּשְׁלַח אַבְנֵר אִזְגַדִין לְוַת דָוִד מֵאַתְרֵיהּ לְמֵימָר מְקַיְמָנָא בְּמַן דַעֲבַד אַרְעָא לְמֵימַר גְזַר קַיָמָךְ עִמִי וְהָא יְדִי עִמָךְ לְאַסְחָרָא לְוָתָךְ יַת כָּל יִשְׂרָאֵל.

^אוישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי הארץ – הכוונה היא שהוא שלח אליו אגרת בסוד ונשבע לו בריבונו של עולם, כפי שאמר ׳למי הארץ׳.⁠¹

1. מופיע בפירוש ריב״ש [11ב].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

תחתיו לאמר – מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא.

למי ארץ – לשון שבועה: במי שהארץ שלו.

דבר אחר: תחתיו – שמו הזכיר תחלה באגרת, ואחר כך הזכיר שם דוד, ולכך נענש. כתב: ממני אבנר שר צבא ישראל, לדוד מלך ישראל, שלום.

למי ארץ – למי שהמלכות הגון לו, אני שולח לו לאמר כרתה בריתך וגו׳.

In his behalf saying. From his place to say, We shall keep this [oath] by the One Who made the world.

By He Who [possesses] the land. [This is] language [used for] an oath, By He Who [possesses] the land. Another interpretation: "Below him," [Avner] mentioned his name first in the message letter and afterwards he mentioned Dovid's name and that is why he was punished. [This is what] he wrote: From me, Avner, the general of Yisroel to Dovid, the king of Yisroel, peace salutation.

To He who [deserves] the land. To whom the kingdom is proper for him, I am sending to him "saying, Enact a covenant, etc.⁠"

וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר – במקומו של דוד שלח לו אבנר מלאכים לאמר למי הארץ – למי ראוייה להיות הארץ והמלכות כי אם לך כלומר למי כל חמדת ישראל (שמואל א ט׳:כ׳), ויונתן תירגם ושלח אבנר איזגדין לות דוד מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא.

תחתיו – במקומו שלא שלח הלך הוא אלא מלאכים שלח תחתיו.

למי ארץ – למי נאוה להיות מלך על הארץ הלא לך.

תחתיו לאמר למי ארץ – בסתר שלח לו: למי תאות הארץ אלא לך כמו שאמר האל, כרתה בריתך עמי ואני אסוב לך כל ישראל.

ויונתן תרגם: מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא למימר.

ויש דרש: שכתב בכתבו לדוד: מן אבנר לדוד, הקדים שמו לשם דוד, זהו: אל דוד תחתיו, לפיכך נענש אבנר.

תחתיו לאמר למי ארץ – פירוש: מלאכים שהיו בני סודו של אבנר שהיו חשובים לדוד במקומו של אבנר, ושלח לו לומר למי כל הארץ כי אם לך.

כרתה בריתך אתי – פירוש: שאהיה שר צבא לישראל כאשר הייתי בימי שאול.

תחתיו – כנוי לאיש בושת כי אבנר תחת אדנותו וזה כענין ואת כי שטית תחת אישך (במדבר ה׳:כ׳), האשה המנאפת תחת אישה וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ל״ב).

למי הארץ – דרך התפארות כלומר למי כל הארץ רק לי לכן כרתה וגו׳ ואסב לך כל הארץ.

וישלח אבנר מלאכים. ספר הכתוב שאבנר נתכעס כל כך על אישבשת עד ששלח מיד מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כרתה בריתך אתי וגומר, רוצה לומר ששלח בסתר לומר לדוד למי תאות הארץ אלא לך? כיון שמשחך ה׳ למלך ולכן כרתה בריתך עמי ואנכי אשיב לך כל ישראל. ואפשר לפרשו בענין שבועה, יאמר ששלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו במקומו, כי שלוחו של אדם כמותו, ויורה שנתן הרשאה גמורה למלאכים לקיים הברית עם דוד, וזהו תחתיו. ונשבע לו למי ארץ, והוא השם שלו הארץ ומלואה, שאם יכרות ברית עמו ישיב כל ישראל אחריו, ויהיה הלמ״ד הזה כלמ״ד (ישעיה ח׳ כ׳) לתורה ולתעודה שהיא למ״ד השבועה. ובדרש (תנחומא סוף פרשת מסעי) אמרו שכתב אבנר לדוד בהקדים שמו, ואמר מן אבנר לדוד ולכן נענש, וזהו שאמר אל דוד תחתיו ושעל זה נהרג אבנר:

תחתו – תחתיו קרי כמ״ש לעיל בסי׳ ב׳.

תחתיו – במקומו.

להסב – לסבב.

תחתיו לאמר – רצה לומר: שלח מלאכים ממקומו, שיאמרו בשבועה ׳למי ארץ׳, רצה לומר: נשבעים אנו במי שהארץ שלו, כי לה׳ הארץ, ודבר השבועה היתה אשר בלב ידבר לאמר: כרתה ברית עמי, להיות לי לאוהב, ויהיה כח ידי עמך וכו׳.

השאלות:

מהו תחתיו, ומהו לאמר למי ארץ?

מלאכים תחתיו רצה לומר שהיו המלאכים מורשים מאתו שהם יעמדו תחתיו ובמקומו ותהיה ידם כידו, וזה לשני דברים,

א. לאמר למי ארץ שהם יאמרו ויחרצו למי שייך הארץ, ומי המולך עליה, כי אחר שעל זה לחמו עד עתה, למי הארץ, ואבנר לחם מצד שאול, אם יודה כי הארץ לדוד והוא ימשול עליה פסקה המלחמה, שכך חק הלוחמים שאם השר צבא מוסר העיר או המדינה מעשיו קיימים,

ב. לאמר כרתה בריתך אתי שהם יעמדו תחתיו לכרות ברית עם דוד, ובזה יתחייב להאסף אליו כל מלכות ישראל.

תחתיו – הכנוי מוסב לאבנר, לא זז ממקומו עד ששלח, והרבה יש בתלמוד ״לא זזו משם״ כלו׳ תכף ומיד.

לאמר למי ארץ – תחלת הדברים ששם אבנר בפי המלאכים היו תיבות למי ארץ – אבנר שלחנו לאיש שהארץ שלו, שלו משפט המלוכה על כל הארץ הזאת.

כרתה בריתך אתי – הודע לי מה יהיה שכרי.

וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר בסתר¹ מַלְאָכִים | – שליחים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו (תחתו כתיב) – במקומו² ובשליחותו³ לֵאמֹר – שהם יאמרו ויחרצו (ויפסקו)⁠⁴ לְמִי תהיה שייכת⁵ הָאָרֶץ ומי ימלוך עליה⁶ (דהיינו דוד), וישבעו לו בה׳ שהם מודים שהארץ שלו⁷, לֵאמֹר – ויאמרו לו שהוא הראוי למלוך על ישראל⁸, ויבקשו ממנו בשם אבנר כך: כָּרְתָה – תכרות בְרִיתְךָ – ברית אִתִּי ואני אהיה שר צבא תחתך⁹, וְהִנֵּה יָדִי תהיה עִמָּךְ לְהָסֵב – לסבב¹⁰ ולהשיב¹¹ אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וכך עשו:

1. רד״ק, אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. שתהיה ידם כידו ונתן להם סמכות להחליט בשמו, מלבי״ם. ויש מדרש ולפיו ״אל דוד תחתיו״ – כתב אבנר בכתבו לדוד ״מן אבנר לדוד״, וכך הקדים שמו לשם דוד, (זהו אל דוד תחתיו) לפיכך נענש אבנר, רש״י, רד״ק.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. כי מאחר שעל זה (למי תהיה המלכות) לחמו עד עתה, אם יודה אבנר כי הארץ לדוד והוא ימשול עליה פסקה המלחמה, שכך חוק הלוחמים שאם השר צבא מוסר העיר או המדינה מעשיו קיימים, מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. לפי שהמלכות הגונה לו, רש״י.

9. רי״ד, מעם לועז.

10. מצודת ציון.

11. אברבנאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון