×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת⁠־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד⁠־הָעָ֖ם אֶל⁠־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְֽׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ⁠־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ⁠־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
And Joab gave the sum of the counting of the people to the king; and there were in Israel eight hundred thousand valiant men that drew the sword; and the men of Judah were five hundred thousand men.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וִיהַב יוֹאָב יַת חֻשְׁבַּן מִנְיַן עַמָא לְמַלְכָּא וַהֲווֹ יִשְׂרָאֵל תַּמְנֵי מְאָה אַלְפִין גְבַר גִבַּר שַׁלְפֵי סַיָפָא וֶאֱנַשׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מְאָה אַלְפִין גַבְרָא.
ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך ותהי ישראל – כיון שנמנו תשש כחם כנקבה. הכא את אמר ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש – ולהלן את אמר ויהיו כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש (דברי הימים א כ״א:ה׳). אמור מעתה שני פתקין עשה יואב אחד מרובה ואחד מועט אמר אם מקבל את המועט אין אני נותן לו את המרובה.
ותהי ישראל – למה אמר בלשון נקבה, אמר הקב״ה לא עמד אחד מכם כנגד יואב לומר לו למה אתה סופר אותי אלא עשיתם עצמכם כנשים.
ותהי ישראל שמונה מאות אלף וגו׳ – ואיש יהודה חמש מאות אלף, ובדברי הימים כתיב אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף. א״ר יהושע בן לוי אין הכתובים מכזבים מה שחסר כאן מתו באותה שעה. ולוי ובנימין לא פקד בתוכם, למה כן, אלא אמר יואב אם יאמר לי למה לא ספרת אותם אומר לו משה רבינו לא ספר את לוי אך את מטה לוי לא תפקוד. ובנימין אתמול הלך מהם כמה אלפים בפלגש בגבעה ואני מונה אותם. ד״א לוי שמשו של הקב״ה ובנימין בעל אכסניא שלו ואני מונה אותם. כי נתעב דבר המלך, מהו נתעב שלא ערב עליו הדבר, באותה שעה בא גד הנביא אצלו וא״ל מה אתה מבקש שלש שנים רעב או שלשה חדשים בורח מפני שונאך או שלשה חדשים דבר וחרב, מיד השיבו דוד צר לי מאד. משל לחולה שאמרו לו היכן אתה מבקש ליתנך אצל אביך או אצל אמך, אמר אוי לאזנים שכך שומעות. ולמה שלש אמר לו שלשה דברים אמרת על שאול, אם י״י יגפנו, או יומו יבא, או במלחמה ירד ונספה, לכך שלש כנגד שלש. דבר אחר כתוב אחד אומר שלש שנים וכתוב אחד אומר שבע שנים אם שבע למה למה שלש, אלא אמר לו מה אתה מבקש שלש (למלחמה) [למהומה] או שבע לבצורת, (אלא) אמר דוד אם אני אומר רעב יאמרו ישראל מפני שהוא מלך ואוצרותיו מלאים. אם אומר אני אנוס מפני צרי ישראל אומרים מפני שיש לו גבורים שיעמדו עליו. אמר הריני שואל את המות שמשוה גדולים וקטנים.
א׳מספר מפקד העם׳ [...] אמר ר׳ יהודה – מנהגם של דוברי העברית הוא להשתמש בשני שמות שיש להם משמעות זהה, כגון מה שאנו רואים כאן. כך גם ׳ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה׳ (זכריה י, א), ומקרים אחרים. גם הערבים נוהגים כך. אמר המשורר שלהם: ׳[הסוסות] יוצאות מעפר האבק כשהן זועפות, עם פרשים משוריינים, כאילו הן מפלצות׳.⁠1 והרי העפר הוא אבק, כשם שהמטר הוא גשם, אך מציבים את המילה כנסמך למילה שמשמעותה זהה, על דרך ההשאלה.
1. בית שיר של המשורר ג׳ריר בן עטיה (מאה שביעית), ראו: אבו עבידה מעמר בן אלמת׳ני, כתאב אלכ׳יל, בירות 2007, א עמ׳ 42.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
מספר מפקד – אם מספר, למה מפקד? שני אנפיראות עשה, גדולה וקטנה. אמר: אראנו את הקטנה, ואם יקצוף, אראנו את הגדולה, לכך נאמר: מפקד, לשון חסרון. כך נדרש בפסיקתא.
ותהי ישראל – תשש כחן כנקבה.
שמונה מאות אלף – ובדברי הימים הוא אומר: אלף אלפים ומאה אלף (דברי הימים א כ״א:ה׳). באגדת אמוראים מצינו:⁠1 אמר רבי יהושע בן לוי, הכתובים מוסיפין כאן מה שחסרו כאן, אלו שני שבטים שלא נמנו, שכך כתיב בדברי הימים: ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב (דברי הימים א כ״א:ו׳). אמר יואב: באלו אני יכול להשמט ולומר, שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה, ובנימן, דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה.
ובשלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שנינו: כתוב אחד אומר: ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף (דברי הימים א כ״א:ה׳), וכתוב אחד אומר: ותהי ישראל שמונה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף, נמצא ביניהם שלש מאות אלף, אלו שלש מאות אלף מה טיבן? בא הכתוב השלישי והכריע: ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקה האחת עשרים וארבעה אלף (דברי הימים א כ״ז:א׳), מלמד שאלו שלש מאות אלף היו הכתובים בנימוסו של מלך, ולא היו צריכין לימנות. כיצד? עשרים וארבעה אלף לשנים עשר, הרי כאן מאתים ושמונים אלף ושמונת אלפים, נשתיירו שנים עשר אלף, הן הן נשיאי ישראל.
1. השוו ילקוט שמעוני קס״ה.
The sum of the people's census. If there was a counting, why was a [second] counting [needed]?⁠1 He [Yoav] made two countings, one major one and one smaller one. He reasoned, "I will show him [Dovid] the smaller one and if he gets angry, I will show him the larger one.⁠" That is why the verse uses the word מִפְקָד which conveys [that something is] missing. This is how [the verse] is interpreted in the Pesikta.
Yisroel's [total] was. They became enfeebled like a woman.⁠2
Eight hundred thousand. But in Divrei HaYamim3 it says, "One million and one hundred thousand"? In the Aggadah of the Amoroyim4 we find, Rabbi Yehoshua, the son of Levi said The verses fill in in one place what is missing in another place; there are two tribes which were not counted5 because this is what is written in Divrei HaYamim,⁠6 "Levi and Binyomin were not counted among them because the king's command was abhorrent to Yoav.⁠" Yoav said, With these [tribes] I can escape [from my commitment] and say [as an excuse] The tribe of Levi is not counted together with the rest of the tribes but [instead] is counted from one month old and up7 [and as far as] Binyomin [is concerned] it is enough that [their ranks] were depleted by the incident of the concubine in the valley.⁠8 In the tract about the thirty-two rules [by which the Torah is elucidated] [authored] by Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosse the Galilite we learned [as follows], one verse says,⁠9 "The [total of] all Yisroel was one million and one hundred thousand… and Yehudah [totaled] four hundred and seventy thousand.⁠" Another verse says,⁠10 "Yisroel's [total] was eight hundred thousand… and the men of Yehudah were five hundred thousand.⁠" The difference between the two [accounts] is three hundred thousand.⁠" What happenned to them? A third verse redresses the imbalance, "The people of Yisroel by their number, of the heads of families and the officers in charge of thousands and of hundreds and their marshals serving the king in all matters pertaining to the division those entering [the service] and those leaving, for every month of the year, each division had twenty-four thousand men.⁠" This teaches us that the [missing] three hundred thousand were [already] accounted for in the royal record and did not need to be counted [again].⁠11 How does this work?⁠12 Twenty four thousand for [each of the] twelve [months] gives us two hundred and eighty-eight thousand this leaves us with twelve thousand [still unaccounted for] these are the leaders of Yisroel13 themselves.⁠14
1. The verse uses two different words but they both mean “counting.”
2. וַתִּהִי is the feminine conjugation.
3. Divrei HaYamim I, 21:5.
4. Pesikta Raba 11.
5. And they account for the difference.
6. Ibid 21:6.
7. Bemidbar 2:15.
8. The story is related in Shofetim beginning in chapter 19.
9. Divrei HaYamim I, 21:5.
10. Our verse here.
11. The amount of Yisroel soldiers numbered in Divrei HaYamim is 1,100,000. Subtracting the 800,000 Yisroel soldiers numbered in our verse, we get 300,000.
12. How do we account for 300,000 using this verse that only mentions 24,000.
13. The leaders were not included in the 24,000 officers and marshals mentioned in Divrei HaYamim I, 27:1.
14. Our verse of 800,000 is the figure of those who needed to be counted. The verse in Divrei HaYamim I, 21:5 includes our 800,000 in addition to the 300,000 already accounted for.
את מספר מפקד העם – פתרונו: את הפקודים שפקד לא פקד (אותן) אלא אותן הראויין להיפקד לכל מיניין שאדם נמנה בו והן מבני עשרים ומעלה. ומדרש חכמינו את מספר מפקד העם, שתי פיתקאות היו בידו מכל בית ובית באחת היה כתוב בה מעט במספר מאנשי הבית ושנית היה כתוב בה כל מפקד אנשי הבית עד שמנה כל ישראל כדרך זה שני מיניינים אחד מיניין מועט ושיני מיניין מרובה וצירף את המועט לחשבון אחד וכתבו בפיתק אחד, וכן את המרובה כלל לחשבון אחד וכתבו בפיתק שיני, וכשבא אל דוד הוציא את חשבון המועט והראהו והיה אם תעלה חמת המלך1 חזר והוציא את השנייה אשר בה חשבון המרובה ונראין הדברים שהרי כאן מנה אותם שמונה מאות אלף איש מישראל ואיש יהודה חמש מאות אלף איש ובדברי הימים מונה אותם: ארבע מאות ושבעים אלף איש (דברי הימים א כ״א:ה׳). ופת׳ הראשון עיקר.
ותהי ישראל – כמו שיאמר מאומה אחת בלשון נקיבה היתה יהודה לקדשו (תהלים קי״ד:ב׳) כן יאמר מעם ישראל ותהי ישראל.
1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב י״א:כ׳.
ויתן יואב את מספר מפקד העם – מספר כל העובר על הפקודים.⁠1 ומדרשו אם מספר למה מפקד אלא שני שטרי אנפריאות עשה קטנה וגדולה אמר אראנו את הקטנה ואם יכעוס אראנו הגדולה לכך נאמר מפקד לחסרון בפסיקתא ותהי ישראל ותהי קבצת ישראל אומה של ישראל כגון ותהי ארם עבדים לדוד ותהי תשש כוחו כנקבה.
ישראל שמונה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף – ובדברי הימים ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב (דברי הימים א כ״א:ה׳). בהגדת אמוראים מצינו אמר ר׳ יהושע בן לוי הכתובים מוסיפין כאן ממה שחיסרו כאן אלו שני שבטי שלא נמנו שכן הוא אומר בדברי הימים ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך אלא יואב (דברי הימים א כ״א:ו׳) אמר באלו אני יכול לישמט ולומר שבט לוי לא נמנה בתוך בני ישראל כי אם מבן חודש ומעלה ובנימן דיו שחסר וכל בפלגש בגבעה. ובל״ב מדות דר׳ אליעזר בן ר׳ יוסי הגלילי שנינו כתוב אחד אומר שמונה מאות אלף וכתוב אחר אומר אלף אלפים ומאה אלף (דברי הימים א כ״א:ה׳) נמצא ביניהם ג׳ מאות אלף ומה טיבן בא הכתוב השלישי והכריע ביניהן ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות וגו׳ לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלק האחת עשרים וארבעה אלף (דברי הימים א כ״ז:א׳) מלמד שאלו ג׳ מאות אלף היו כתובים בנימוסו של מלך ולא היו צריכים למנות כיצד כ״ד אלפים לכל חדש הרי כאן מאתים ושמונים ושמונה נשתיירו י״ב אלפים הם נשיאי ישראל.
ואני אומר לפי פשוטו נראה לי שאין להקשות כי כאן נראה ותהי ישראל שמונה מאות אלף אבל בדברי הימים כתיב ויהי כל ישראל (דברי הימים א כ״א:ה׳) אשר מנה כאן ואיש יהודה חמש מאות אלף איש זה ייתור ייתור זה שעל ד׳ מאות וע׳ אלף איש שולף חרב (דברי הימים א כ״א:ה׳) אינו על פי שולפי חרב אלא שומרי הכלים של גבורי יהודה המספקים לגבורים מים ומזון.
1. השוו ללשון הפסוק בשמות ל׳:י״ג.
א. בפסוק: ״את״.
את מספר מפקד העם – כתרגומו: ית חושבן מנין עמא, והוא כפל דבר לחזק. ובא סמוך על סמוך, כמו: מבחר וטוב לבנון (יחזקאל ל״א:ט״ז), נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ׳:י״ז).
ותהי ישראל – ותהי עדת ישראל, וכן: ותהי מואב לדוד לעבדים (שמואל ב ח׳:ב׳).
שמנה מאות אלף איש חיל וגו׳ ואיש יהודה חמש מאות אלף איש – ובדברי הימים: ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף (דברי הימים א כ״א:ה׳). מצאנו באגדה: אמר רבי יהושע בן לוי: הכתובים מוסיפים כאן מה שחסרו כאן, אלו שני שבטים שלא נמנו, שכך כתוב בדברי הימים: ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך אל יואב (דברי הימים א כ״א:ו׳). אמר יואב: באלו אני יכול להשמט ולומר שבט לוי אינו נמנה במניין שאר השבטים, כי אם מבן חדש ומעלה, ובנימן דיו שחסר וכלה בפלגש בגבעה. ולזה הפירוש פסוק זה: ולוי ובנימן לא פקד בתוכם (דברי הימים א כ״א:ו׳) בכאן היה לו לכתוב אותו, לא בדברי הימים, כי כאן הוא חסר המספר, והיה לתת טעם לחסרון, גם לחסרון שחסרו בני יהודה בדברי הימים לא נתן טעם.
ובשלשים ושתים מדות דרש רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: משני כתובים המכחישים זה את זה יבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. כיצד? כתוב אחד אומר: ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף (דברי הימים א כ״א:ה׳) וכתוב אחד אומר: ותהי ישראל שמנה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף, נמצא ביניהם שלש מאות אלף, אלו ג׳ מאות אלף מה טיבן? בא הכתוב השלישי והכריע: ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלוקת האחת כ״ד אלף (דברי הימים א כ״ז:א׳) – מלמד שאלו שלש מאות אלף היו הכתובים בנימוסו של מלך, ולא היו צריכים להמנות. כיצד? ארבעה ועשרים אלף לשנים עשר הרי כאן מאתים ושמונים אלף ושמונת אלפים, נשתיירו י״ב אלף, הן הן נשיאי ישראל, והשליכם הכתוב מכאן וחזר וכללן להלן. וגם זה לא נתן טעם לחסרון מספר יהודה שנמצאו בדברי הימים חסרים שלשים אלף. ואפשר שאותם שלשים אלף אלו מתו במגיפה, כי שבעים אלף היו המתים במגפה, ושלשים אלף מהם היו מיהודה, ומתו כל כך מיהודה לפי שהוא שבטו של דוד, והוא היה הסבה, או היו באותו שבט רוב החוטאים.
ובדרש עוד: שני פתקים עשה יואב, אחד מרובה ואחד מועט. אמר: אם מקבל הוא את המועט טוב ואם לאו אני נותן לו את המרובה.
ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש – בשלושים ושתיםא מידות דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי שנינו, כתוב אחד אומר שמונה מאות אלף, וכתוב אחר אומר בדברי הימים אלף אלפים ומאה אלף, נמצא ביניהן שלש מאות אלף. הללו שלש מאות אלף מה טיבן, בא הכתוב השלישי והכריע, ובני ישראל למספר⁠{ם} ראשי האבות ושרי האלפים והמאות {וגו׳} לכל דבר המחלוקתב הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה. המחלוקת האחת עשרים וארבעה אלף, מלמד שאילו שלש מאות אלף היו כתובין בנימוסו של מלך, ולא היו צריכין לימנות, כיצד עשרים וארבעה אלף לכל חודש, הרי כאן מאתים ושמונים ושמונה אלפים, נשתיירו שנים עשר אלף, הם היו שוטרי ישראל.
א. כן בכ״י פריס 218. בכ״י לוצקי 1010: ״ל״ב״. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״במ״ד״. לונדון 24896: ״בעשרים ושתים״.
ב. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, לוצקי 1010, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״המחלקות״.
ותהי ישראל – נכון זה כמו שנכון ויהי ויהיו.
שמנה – במקצת ספרים מדוייקים השי״ן בגעיא.
מספר מפקד – כפל המלה בשמות נרדפים לתוספת ביאור, וכן: אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
שמונה מאות אלף – ובדברי הימים (דברי הימים א כ״א:ה׳) נאמר: אלף אלפים ומאה אלף, על כי עזרא כלל עמהם גם בני בנימין ובני לוי, אבל יואב לא מנה אותם בתוך בני ישראל, וכמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א כ״א:ו׳).
שולף חרב – רוצה לומר: אנשי המלחמה.
חמש מאות אלף – ובדברי הימים (דברי הימים א כ״א:ה׳) נאמר ארבע מאות ושבעים אלף, על כי שם נאמר שולף חרב והם לא היו כי אם ארבע מאות ושבעים אלף, אבל כאן חושב את כולם אף אותם אשר לא היו שולפי חרב, ועמהם היו במספר חמש מאות אלף.
ויתן יואב את מספר מפקד העם – ואמרו חז״ל (במדבר רבה פ״ב ופסיקתא פי״א): אם מספר למה מפקד?! עשה שני אנפראות גדולה וקטנה, הראה לדוד את הקטנה והגדולה לא הראה לו,
ובמדרש שמואל אמר: אם מקבל את המועט מוטב ואם לאו אראה לו את המרובה, והוא מובן עפמה שאמר כי מפקד הוא הסך הכולל ומספר הוא החשבון הפרטי, והיה ליואב שני מיני חשבונות:
א) הסך הכולל שהיה כתוב בקוצר ורצה לתת לו רק המפקד שבזה לא ישא חטא, ואחר שדוד לא רצה בזה נתן לו – ב) גם החשבון הפרטי שמבאר את המפקד הכולל בפרטיו, שעל זה אמר שנתן לו את מספר מפקד, רצה לומר מספר הפרטי המבאר המפקד הכולל.
ותהי ישראל – בל״ב מדות דר״א בנו של ריה״ג:
משני כתובים המכחישים זה את זה על שיבא הכתוב השלישי וכו׳ כיצד?
כתוב א׳ אומר: ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף (כ״ה בדה״י).
וכתוב א׳ אומר: שמונה מאות אלף,
שלש מאות אלף אלו מה טיבן?
בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים וכו׳ המשרתים את המלך חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלוקת האחת עשרים וארבעה אלף, הללו היו כתובים בנמוסי המלך ולא היו צריכים להמנות.
כיצד כ״ד אלף לכל חדש הרי לי״ב חדש מאתים ושמונים ושמונה אלף, נשתייר שנים עשר אלף לנשיאי ישראל, ע״כ.
אולם עדיין יש סתירה שפה חשיב בני יהודה חמש מאות אלף, ובדה״י חשבם ארבע מאות ושבעים אלף, וזה יתישב יותר לפי התירוץ השני שאמרו חז״ל אריב״ל:
הכתובים מוסיפים בכאן מה שחסרו כאן אלו שני שבטים שלא נמנו, שכך כתיב בדה״י ולוי ובנימין לא התפקדו בתוכם, פירש בס׳ שמואל מספר המספר שנתנו אל המלך שלא פקדו לוי ובנימין ובס׳ ד״ה הודיע עזרא הסופר האמת שהיו שלש מאות אלף יותר, מלוי ובנימין, ופירש הטעם מה שבס׳ שמואל לא חשב רק שמונה מאות אלף משום שיואב לא פקד לוי ובנימין כי נתעב דבר המלך אל יואב, ובזה מיושב חילוף המספר מיהודה, כי רבים מלוי ובנימין גרו ביהודה כנודע, שתשע ערים נתנו מיהודה לבני אהרן. וגם בנימין היה מעורב ביהודה, ואלה מנה יואב בכלל בני יהודה והיו שלשים אלף, וחשבם לבני יהודה כי הוא לא מנה לוי ובנימין בפני עצמו ועזרא בדה״י שחשב לוי ובנימין בפני עצמו שהיה סה״כ שלש מאות, גרע מה שמנה יואב מהם ליהודה ונשאר ליהודה רק שני מאות ושבעים אלף.
מספר מפקד – ההפרש בין שלשת הנרדפים ספר, מנה, פקד, נ״ל שספר הוא כשאינו יודע עדין הסכום ועתה הוא מבקש לדעתו; מנה, כשיודע כבר הסכום ורוצה להודיעו לאחרים או גם לעצמו שהוא רוצה לדעת אותו יותר בבירור; פקד, כשהולך וחוקר כמה יש שבהם המדות המבוקשות, ואל תשיבני מראש הסימן לך מנה, שכבר אמרתי לך שכן דרך הנרדפים שלא לשמור תורת הוראתם תדיר, מ״מ נכון לחקור מקורם והוראתם האמתית.
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם1 אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתְּהִי עדת2 יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב3, וְאִישׁ – ואנשי יְהוּדָה היו חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ4:
1. אם מספר למה מפקד? אלא שני אנפיראות (פתקאות) עשה יואב, גדולה וקטנה, אמר יואב, אראנו לדוד את הקטנה (הסך הכולל שהיה כתוב בקצרה, שבזה לא ישא חטא), ואם יקצוף דוד אראנו את הגדולה (הסך המפורט), לכך נאמר מפקד לשון חיסרון, כך נדרש בפסיקתא, רש״י, ר״י קרא, מלבי״ם בשם במדרש שמואל.
2. רד״ק. ולפי המדרש, למה אמר בלשון נקבה? שתשש כוחם כנקבה, אמר הקב״ה, לא עמד אחד מכם כנגד יואב לומר לו למה אתה סופר אותי, אלא עשיתם עצמכם כנשים, רש״י, ילקוט שמעוני.
3. ובדברי הימים א׳ כ״א ה׳ נאמר, אלף אלפים ומאה אלף, וזה על כי עזרא כלל עמהם גם את בני בנימין ובני לוי, אבל יואב לא מנה אותם בתוך בני ישראל, כי לגביהם יכול היה יואב להישמט ולומר, שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה, ובנימין דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה, רש״י, מצודת דוד.
4. ובדברי הימים א׳ כ״א ה׳ נאמר ארבע מאות ושבעים אלף, וזה על כי שם נאמר שולף חרב, והם לא היו כי אם ארבע מאות ושבעים אלף, אבל כאן חישב את כולם אף את אותם אשר לא היו שולפי חרב, ועמהם היו במספר חמש מאות אלף, מצודת דוד.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144