×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כה) וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
And David built there an altar to Hashem, and offered burnt-offerings and peace-offerings. So Hashem accepted the prayers for the land, and the plague stopped from Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
מעשה כפרה העוצר מגפה – במדבר י״ז:י״ב-ט״ו, במדבר כ״ה:ח׳-י״ג
וּבְנָא תַמָן דָוִד מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וְאַסֵיק עֲלַוָן וְנִכְסַת קוּדְשִׁין וְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹת דַיָרֵי אַרְעָא וְאִתְכְּלִי מוֹתָנָא מֵעַל יִשְׂרָאֵל.
ויבן דוד שם מזבח וגו׳ ויעתר ה׳ לארץ וגו׳ – אמר ר׳ תנחומא ורב ביבי בשם ר׳ אלעזר בן יעקב נמשלו ישראל בחול. מה החול הזה את חסר בו גומא מבערב בשחרית את מוצא אותה שנתמלאה מאיליה. כך כל אותן האוכלסין שנפלו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה. הדא הוא דכתיב יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים וגו׳ (מלכים א ד׳:כ׳). אמר ר׳ יהודה ברבי סימון אנא לא שמעתה מפומיה דאבא. חבריא אינון שמענוה מפומיה דאבא ויעתר ה׳ לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל. כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו׳ (בראשית מ״ו:כ״ו) ובני יוסף אשר יולד לו במצרים (בראשית מ״ו:כ״ז). ר׳ לוי בשם ר׳ שמואל בר נחמן ראית מימיך אדם נותן לחבירו ששים וששה וחוזר ונותן לו אף שלשה והוא מונה אותן שבעים. אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות והוא מונה אותה. שנאמר ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כ״ו:נ״ט). ר׳ לוי בשם ר׳ שמואל בר נחמן למוד הוא הקב״ה שהוא מונה את השבט הזה עד שהוא במעי אמו. הדא הוא דכתיב לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה (דברי הימים א כ״ה:ג׳). בפרט חמשה ובכלל ששה. אלא זה שמעי שמנאו הקב״ה עד שהוא במעי אמו. ואם יאמר לך אדם העשירי שמעי. אמור לו עשירי לדוכן. ויש אומרים בן דן השלים עמהם.
בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב ובן דן חושים בני דן חושים (בראשית מ״ו:כ״ז). הדא הוא דכתיב ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל צדון (שמואל ב כ״ד:ו׳): ויבאו הגלעדה – גרש, ארץ תחתים חדשי – בית ירח, דנה – פנייס, דנה יען – מדה כנגד מדה. דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו ומתברך בשבעים אלף. ובנימין נכנס בעשרה ומתברך בארבעים אלף.
ויש אומרים סרח בת אשר השלימה עמהן. שנאמר: ותקרא אשה חכמה וגו׳ ויקרב אליה (שמואל ב כ׳:ט״ז-י״ז) – אמרה ליה קצור את ולית את לפום שמך. ותאמר לאמר דבר ידברו בראשונה (שמואל ב כ׳:י״ח) אין את בן תורה ואין דוד בן תורה וכן התמו על כן תמו דברי תורה לא כן כתיב כי תקרב אל עיר וגו׳ (דברים כ׳:י׳). שמא למלחמה כתיב. אמר לה ואת מאן. אמרה ליה אנכי שלומי אמוני ישראל (שמואל ב כ׳:י״ט) אני שהשלמתי מניינם של ישראל במצרים אני היא שהשלמתי נאמן לנאמן יוסף למשה. מה אתה מבקש להמית עיר (שמואל ב כ׳:י״ט). ולא עוד אלא שאני אם בישראל למה תבלע נחלת ה׳ (שמואל ב כ׳:י״ט). מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי (שמואל ב כ׳:כ׳) שני פעמים. אלא חלילה ליואב חלילה לדוד חלילה לדוד חלילה למלכותו. אלא לא כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד (שמואל ב כ׳:כ״א). אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון ללמדך שכל מי שמעמיד פניו במלך כאלו העמיד פניו בתלמידי חכמים. על אחת כמה וכמה שהיה דוד מלך ישראל ותלמיד חכם. אמר ר׳ יודן כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה. שנאמר נשא ידו במלך בדוד (שמואל ב כ׳:כ״א). במלך זה מלך מלכי המלכים הקב״ה. ואחר כך בדוד זה דוד מלך ישראל. תנו אותו לבדו ותאמר הנה ראשו מושלך אליך וגו׳ (שמואל ב כ׳:כ״א). ומנן הוה ידעה. אלא אמרה כל מאן דמחצף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא רישיה מן לעיל. מיד ותבא האשה אל כל העם בחכמתה (שמואל ב כ׳:כ״ב). ומה היתה חכמתה. דאמרה להון לית אתון שמעון בדוד הידא אומה רמת בהון או הידא הוא מלכות קמת קדמיהון. אמרין לה ומה בעי. אמרה להון אלף גוברין הוא בעי לא טב לכון למיתן אלף גוברין ולא למחרב מדינתכון. אמרו לה כל בר נש ובר נש יהיב לפום מה דאית ליה. אמרה להון אנא אזלא ומפייס ליה דלמא הוא שביק ציבחר. עבדת גרמה אזלה ואתת אמרה להון חמש מאה גברין הוא בעי לא טב למיתן ליה חמש מאה גברין ולא למחרב מדינתכון. עתדין ליה חמש מאה גברין. אמרה אנא אזלא ומפייסא ליה דלמא הוא שביק ציבחר. עבדת גרמה אזלה ואתיא אמרה להון חד גבר הוא בעי מנכון. אמרין לה אי טב קרתה הוא אנן יהבין יתיה ליה. אמרה להון אכסנאי הוא ושבע בן בכרי שמו. מיד עמדו כל העם ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישליכו אל יואב וגו׳ (שמואל ב כ׳:כ״ב).
אמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר ר׳ יונתן מפני מה זכו מרדכי ואסתר ליעשות נס זה על ידם. מפני אשתו של שמעי אם אביהם שהצילה שני צדיקים מן ההריגה ואלו הן אחימעץ ויונתן. בשעה שרדפו עבדי אבשלום אחריהם רצו והכניסו לביתו של שמעי. מה עשתה אותה הצדקת הכניסה אותם בתוך הבאר ופירעה את עצמה וישבה על פי הבאר כדי שתציל את שני הצדיקים מן המיתה. כיון שנכנסו עבדי אבשלום וראו אותה שהיא מפורעת חזרו לאחוריהם אמרו אפשר שני צדיקים חבויין בתוך הבור ואשה חשובה כזו מפורעת עליה. מנא לך. דהכי כתיב ותקח האשה ותפרוש את המסך על פי הבאר ותשטח עליו הריפות (שמואל ב י״ז:י״ט). מהו ותשטח עליו הריפות. שחירפה וניוולה את עצמה כדי שתציל את שני הצדיקים מן המיתה. אמר לה הקב״ה הואיל ובזית את עצמך על שני הצדיקים הללו אני אוציא ממך שני צדיקים שיעמדו בפרצותיהן של ישראל ובשבילן אני מציל את ישראל מן ההריגה. ערב ט׳ באב כל אותן השנים שהיו ישראל במדבר היה כרוז יוצא מלפני משה ומכריז הכל ילכו לחפור. והלך כל אחד ואחד וחפר קבר לעצמו והיה לן בה. למחר היה מכריז יוצא ומכריז יבדלו החיים מן המתים. והיו עומדין ומוצאין עצמם חסרים ט״ו אלף בפרוטרוט עד שחסרו שש מאות אלף. ובשנת הארבעים האחרון גם כן עשו כן ועמדו כולן. כיון שראו שעמדו כולן נתייראו ואמרו שמא טעינו בחשבון החודש. חזרו בליל עשירי ולנו כל אחד ואחד בקברו. למחר עמדו כולן. עוד חזרו בליל אחד עשר וכן בשנים עשר וכן בשלשה עשר וכן בארבעה עשר וכן בחמשה עשר באב. וכיון שראו שאין אחד מהם מת ידעו שבטלה הגזרה ועשאוהו יום טוב. וכך שנו חכמים: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים וכו׳ (משנה תענית ד׳:ח׳).
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
ויבן שם דוד מזבח וגו׳ – ר׳ מנחמיא ורב ביבי בשם רבי נמשלו ישראל כחול מה החול הזה אתה חופר בו גומא מבערב בשחרית אתה מוצא שנתמלאת, כך כל אותם האוכלוסין שנפלו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה, הדא הוא דכתיב יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים. א״ר לוי בתוך י״ב חדש באו ברכותיו של יואב.
עשרה פעמים נמנו (כתוב ברמז ק״כ).
ויבן שם דוד מזבח לי״י ויעל עולות ושלמים – ויקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה ויאמר י״י למלאך וישב חרבו אל נדנה בעת ההיא בראות דוד כי ענהו י״י בגורן ארנן היבוסי ויזבח שם, ומשכן י״י וגו׳ (דברי הימים א כ״א:כ״ו-כ״ט),
ותעצר המגפה מעל ישראל.
ויעל עולות – לשון הפעיל העלה עולות לכהן.
ויעתר י״י לארץ – תרגום וקבל י״י צלותא דדיירי ארעא לחיותנו כיום הזה וגו׳.
ויעתר י״י לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל – וקביל י״י צלות דיירי ארעא.
ובדרש: כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא ע״י שלא תבעו בית המקדש. והרי דברים קל וחומר: ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם נפלו על שלא תבעו אותו, אנו שהיה בימינו וחרב בימינו על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלשה פעמים בכל יום: השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלם אכי״ר סלה.
ויעל עולות ושלמים – הנה לא נאסרו הבמות עד שנבנה בית המקדש ולזה היה אפשר לדוד להעלות עולות ושלמים ואע״פ שהיה זר זהו מה שצריך אל ביאור לפי הנראה לנו במה שהגבלנו באורנו בזה המקום.
העשרים ואחד הוא להודיע מה שהעיר בזה הספור שהקרבנות הם סבה להמשיך ההשגחה בישראל ולעצור המגפה והמשחית מהם כי זה ממה שיישיר לעמוד על המכוון בענין הקרבנות שהוא מביא באופן שלם אל הדבקות בש״י כמו שבארנו בבאורנו בספר ויקרא הנה כמו שהיה הענין על הכפרת מבין שני הכרובים בכל דבור ודבור שהיה מדבר הש״י עם משה להיישיר ישראל לעמוד על כוונת התורה ועל סודות הנבואה כן רצה הש״י לעצור המגפה על יד הקרבנות האלה להעמידנו על המכוון בהם כי כבר התבאר מדברי השירה שסבות ההשגחה הם הדבקות בשם יתברך וההליכה בדרכיו וההתבוננות בדרכי התורה בכללם, ובכן נשלם באור ספר שמואל והיתה השלמתנו אותו בראש אדר ראשון של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי והתהלה לאל לבדו אשר עזרנו ברחמיו וברוב חסדיו יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה.
ויעתר – נתרצה, כמו: ויעתר לו ה׳ (בראשית כ״ה:כ״א).
ויעתר – נתרצה לאנשי הארץ, ונעצרה המגפה מכל וכל מעל ישראל.
ויעתר – כדברי רש״י ז״ל בפרשת תולדות הוא לשון רבוי, וקרוב לתאר עשיר בחלוף ת״ו בשי״ן השגור (חָרַש חָרַת, חֹרֶש חָרֶת) שיש לו רבוי נכסים, ויֶעְתַר ר״ל הרבה תפלה, ויֵעָתר נתפייס מחמת ריבוי התפלה.
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים שעדיין לא נאסרו הבמות עד שנבנה בית המקדש1, ויקרא אל ה׳ ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה, ויאמר ה׳ למלאך והשיב חרבו אל נְדָנָהּ2, וַיֵּעָתֵר – ונתרצה3 יְהוָה לָאָרֶץ – לאנשי הארץ4 וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מכל וכל5 מֵעַל יִשְׂרָאֵל שקיבל ה׳ את תפילתם6:
1. רלב״ג.
2. ר״י קרא.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. תרגום יונתן. ובדרש, כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד, לא נפלו אלא ע״י שלא תבעו בית המקדש, והרי דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם נפלו על שלא תבעו אותו, אנו שהיה בימינו וחרב בימינו על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלשה פעמים בכל יום ״השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלם״ אכי״ר סלה, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144