Shemuel II 24 – שמואל ב כד‏ – Mikraot Gedolot

וְחַשׁ דָוִד בְּלִבֵּיהּ בָּתַר כֵּן דִמְנָא יַת עַמָא וַאֲמַר דָוִד קֳדָם יְיָ חָבִית לַחֲדָא דַעֲבָדִית הָדָא וּכְעַן יְיָ אַעֲבַּר כְּעַן יַת חוֹבָא דְעַבְדָךְ אֲרֵי אִתְתַּכָּלִית לַחֲדָא.

ויך לב דוד אותו אחרי כן ס⁠(י)⁠פר את העם – פתרונו: אחרי שספר את העם.

ויך לב דוד אותו – תרגומו: וחש דוד בלביה.

אחרי כן – לאחר שספר אותם פעמים מנין זה המועט תחלה ולא פקד בתוכי לוי ובנימן ושוב צירפן עם ישראל ועלו למנין דברי הימים ועל כן חרה אף י״י בישראל שנאמר בדברי הימים וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל (דברי הימים א כ״א:ז׳).

ויך לב דוד אותו – כתרגומו: וחש דוד בליביה, כלומר חשש על העון שעשה שיקרהו עונש בזה לו ולישראל, והכה לבו אותו בעבור זה, כלומר הומה וחרד לבו ונתחרט ובקש רחמים מהאל שיעביר עונו.

אחרי כן ספר – אשר ספר. וכמוהו רבים.

חטאתי מאד^א – כי לא הורשו למנותם כי אם בעת הצורך במלחמה כמו שעשה שאול ויפקדם בטלאים כדי למנות עליהם שרי צבאות. וכל זה לא לגלגלת, אבל שלא לצורך אסור אפילו על ידי דבר אחר.

א. כן בכ״י לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41: ״חטאתי לי״י״ (השוו שמואל ב י״ב:י״ג). בכ״י לונדון 24896, פריס 217, פריס 218 הביאור חסר.

ספר – שספר.

ויאמר דוד אל י״י – הנה יותר זר מזה ויאמרו בני ישראל אל י״י, ואמר יוסף בן גריון בספר יוסיפון המתפלל עם אלהיו מדבר.

ויך לב דוד אותו אחרי כן וגו׳. זכר הכתוב שאחרי שמנו את העם הכה לב דוד אותו, והיה זה שראה חטאו במה שהתגאה עם עמו ונחלתו ומיי׳ יסור לבו שהוא העזר האמתי, ולזה התפלל אל האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה ה׳ העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד, והעון היה הגאוה וגסות הרוח שזכרתי:

העבר נא את עון – בוא״ו אחד בלבד ובדברי הימים א׳ כ״א בשני ווי״ן כמו שאכתוב שם.

אחרי כן – אחרי אשר, וכן: כי על כן באו (בראשית י״ט:ח׳), ורוצה לומר על אשר באו.

נסכלתי – מלשון סכלות ושטות.

ויך לב דוד אותו – רוצה לומר: המה לבו וחרד על אשר צוה למנותם, על כי הדבר הזה הוא סיבה להביא עליהם הנגף, וכמו שכתוב: ונתנו איש כופר נפשו וגו׳ ולא יהיה בהם נגף (שמות ל׳:י״ב), אבל בלא כופר הנה הנגף מעותד לבוא.

חטאתי מאד אשר עשיתי – רצה לומר: במה שעשיתי סיבה להביא הנגף על העם, הנה בזה חטאתי מאוד.

העבר נא וגו׳ – רצה לומר: לא ימותו לשחת, ואם כן ממילא יעבור העון וילך לו, הואיל ולא יבא הנגף.

כי נסכלתי – רצה לומר: הלא אני עשיתי סכלות גדולה מאד, למנותם בלא כופר נפש, ומה פשעו הם לשימותו במגפה, וכאשר לא ימותו, לא ימצא בי עון.

ויך לב דוד אתו – אחרי כן ספר את העם, נראה פירושו, אחרי הדבר הזה שכן ספר העם, רצה לומר שספרם כן באופן זה שהזכרנו למעלה, הכה לבו אותו ונתחרט, שאם לא היה סופר אותם כן רק פוקד כמו שאול לא היה בזה עון כנ״ל, ובדה״י כתוב פה שה׳ הכה את ישראל, באר שכבר התחיל איזה מכה וחולי, ועל ידי כך התחרט דוד.

ויאמר דוד אל ה׳ חטאתי וכו׳ – יש הבדל בין חטא ועון, שחטא – יציין את המעשה, והעון – יציין עוות השכל, ובדבר הזה הרע במעשה וטעה בשכלו, ועל זה אמר חטאתי אשר עשיתי במעשה, ועל העון של השכל אמר שנסכל מאד בשכלו.

וַיַּךְ – והומה וחרד היה¹ לֵב דָּוִד, והיכה² אֹתוֹ ליבו³ אַחֲרֵי כֵן על כך שֶׁסָפַר אֶת הָעָם, וחשש דוד שמפני העוון שעשה יקרהו עונש בזה לו ולישראל⁴, ונתחרט וביקש רחמים מה׳ שיעביר עוונו⁵, פ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוָה, חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי שגרמתי שתהיה סיבה שיבוא נגף על ישראל⁶, וְעַתָּה יְהוָה, הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ ושלא יינגפו ישראל⁷, כִּי אני עשיתי נִסְכַּלְתִּי – סכלות גדולה בשכלי⁸ מְאֹד למנותם בלא כופר נפש, ומה פשעו הם שימותו במגפה?!⁠⁹:

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. כי הדבר הזה הוא סיבה להביא עליהם הנגף, וכמו שכתוב ״וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ וגו׳ וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף״ (שמות ל׳ י״ב), אבל בלא כופר הנה הנגף מעותד לבוא, מצודת דוד.

5. רד״ק.

6. מצודת דוד. כי לא הורשו למנותם כי אם בעת הצורך במלחמה כמו שעשה שאול ויפקדם בטלאים כדי למנות עליהם שרי צבאות, וכל זה לא לגולגולת, אבל שלא לצורך אסור אפילו על ידי דבר אחר, רי״ד. ולדעת אברבנאל העוון היה עניין גאווה בספירת העם.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון