אלה שמות הגבורים אשר לדוד. בעניני הפסוקים האלה אשר זכר כאן מגבורי דוד ומה שנזכר מזה בדברי הימים מצאתי בספור הזה חלופים עצומים ממה שזכר כאן למה שזכר שם, והמפרשים לא התעוררו כ״א למעט מהם, וגם בו לא דברו כראוי כפי מחשבתי, והנני מעיר על החלופים ההם: הראשון ששם בדברי הימים באו שלשה פרשיות בספורי שמות הגבורים אשר לדוד. הראשונה היא (דברי הימים א י״א י׳) אלה ראשי הגבורים אשר לדוד המתחזקי׳ עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו וגו׳, ואלה מספר הגבורים אשר לדוד וגו׳ ושם הביא הגבורים הנזכרים כאן. הפרשה השנית היא שם (י״ב א׳) ואלה הבאים אל דוד אל צקלג וגומר בגבורים עוזרי המלחמה וגומר. הפרשה השלישית (שם שם כ״ג) ואלה מספר ראשי החלוץ לצבא באו על דוד חברונה להסב מלכות שאול אליו וגומר. ויקשה אם כן אם היו כל הנזכרים באותם שלשה הפרשיות גבורי דוד, למה לא זכרם הנביא כלם כאן וזכר לבד הנזכרים בפרשה הראשונה? והיה ראוי שיזכור גם כן האחרים שבשתי הפרשיות האחרות, אחרי היותם כלם גבורים אשר לדוד: החלוף השני הוא שמאותם הגבורים הנזכרים בפרשה הראשונה בדברי הימים זכר כאן קצתם ועזב גם כן קצתם, ומאשר זכר כאן הביא שם קצתם והשמיט קצתם, וביאור זה שכאן זכר בראשונה עדינו העצני יושב בשבת תחכמני ואחריו אלעזר בן דודו ואחריו שמה בן אגה, ואחריהם זכר השלשה גבורים אשר בקעו במחנה פלשתים וישאבו מים להביא אל דוד ולא זכר שמותם, ואחרי כן זכר אבישי בן צרויה ובניהו בן יהוידע, ואחרי כן זכר שלשים הגבורים אשר נקבו בשמות, ובדברי הימים זכר עדינו ואלעזר בן דודו ולא זכר שמה בן אגה, ומהשלשים גבורים הנזכרים כאן לא הביא שמה אליקא החרדי צלמון האחחי שמה ההררי אלפלט בן אחסבי אליעם בן אחיתופל פערי הארבי, ובאו שם במקום השלשים הגבורים האלה ארבעים ושש גבורים, ומהם ארבעה ועשרים מהנזכרים כאן, ועוד זכר שנים ועשרים שלא זכר בכאן כלל והוא זר מאד, למה לא נזכרו אותם הגבורים כלם בכאן? ולמה נתוספו שם מצד ונגרעו מצד? החלוף השלישי שכאן נזכרה הגבורה אשר נעשה בחלקת העדשים ויחסה אל שמה בן אגה, ובדברי הימים הביא הגבורה ההיא ויחסה אל אלעזר בן דודו והוא זר מאד, וישאר לדעת אם האמת כפי הנזכר כאן או כפי הנזכר שם? וגם יקשה שכאן אמר שהיתה חלקה מלאה עדשים, ושם אמר מלאה שעורים, כאן אמר ויתיצב בתוך החלקה ויצילה, רצה לומר ששמה לבדו עשה הגבורה הזאת ושם בדברי הימים אמר ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי הוא בשלשה גבורים הוא היה עם דוד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים ויתיצבו בתוך החלקה ויצילה ויכו את פלשתים, הנה דוד אם כן עשה הגבורה הזאת בעצם וראשונה ושאר הגבורים עזרוהו בה. והנה חז״ל (ב״ק ס׳ ע״ב) וגם המפרשים התעוררו מחלוף השעורים והעדשים, ולמה שאמר שם ויתיצבו ויצילוה ויכו בלשון רבים וכאן אמר על שמה ויתיצב ויצל ויך בלשון יחיד, ולא התעוררו אל עיקר החלוף שזכרתי: החלוף הרביעי במה שקרא כאן הגבור הראשון עדינו העצני, ותארו שהיה יושב בשבת תחכמוני, וספר גבורתו על שמונה מאות חלל, ושם בדברי הימים קראו ישבעם בן חכמוני, הנה לא הסכים השם שזכר כאן למה שזכר שם, והתואר שתארו כאן יושב בשבת תחכמוני עשאו שמה שם העצם באמרו בן חכמוני. גם אמר כאן על שמונה מאות חלל, ושם אמר על שלש מאות חלל, והיא סתירה גדולה, ומה שכתב רד״ק ששתי מלחמות היו (להתיר זה הספק) אין לו ממש, כי אלו היה כן היה זכרו כאן לגבורה רבה, שפעם אחת הכה והרג שמונה מאות חלל ופעם אחת שלש מאות: החלוף החמישי במה שאמר כאן באבישי בן צרויה מן השלשה הכי נכבד, ובדברי הימים אמר מן השלשה בשנים הכי נכבד, וגם זו סתירה מבוארת, כי אם הוא לא היה נכבד אם לא מהשנים, לא יצדק אם כן שהיה נכבד מן השלשה, וגם אל החלוף הזה העירו המפרשים: החלוף הששי בשנוי השמות והמלות שבאו בגבורים האלה שם וכאן, אם בבניהו בן יהוידע אמר כאן איש מראה, ואמר שם איש מדה חמש באמה וגומר, כאן קרא גבור אחד שמה, ובדברי הימים קראו שמות, כאן אמר חלץ הפלטי, ובדברי הימים חלץ הפלוני, כאן אמר מבני החושתי, ובדברי הימים אמר סבכי החושתי והוא היה שמו האמיתיי, כאן אמר חלב בן בענה, ובד״ה אמר חלד, כאן אמר הדי מנחלי געש, ובד״ה אמר חורי, כאן אמר אבי עלבון, ושם בד״ה אמר אביאל בן עלבון, כאן אמר בני ישן יהונתן, ובד״ה אמר יהונתן בן שגא, כאן אמר באל״ף אחיאם, ובד״ה אמר אחיעם בעין, כאן אמר יגאל בן נתן, ובד״ה אמר יואל אחי נתן: החלוף השביעי הוא אמרו בכאן בסוף הגבורים כל שלשים ושבעה, ובפרטן לא תמצא כי אם שלשים, ובדברי הימים הביא מ״ו. ואמנם למה אמר כאן שלשים ושבעה, כתב רש״י ושאר שחסרו שמא בניו של ישן שלשה או ארבעה היו. וקשה לדעתו למה זכר אם כן אחד מבני ישן ולא זכר האחרי׳? ורד״ק כתב שהם השלש׳ הראשונים, עדינו העצני ואלעזר בן דודו ושמא בן אגה, והשלשה גבורים שבקעו וישאבו מים ויבאו אל דוד, ובניהו בן יהוידע שלא היה ממנינם, והשלשים שזכר באחרונה, והיו אם כן שלשים ושבעה. וגם זה איננו שוה לי, כי שלשת הגבורים אשר הלכו לשאוב מים לדוד היו מכלל השלשים, כמ״ש וירדו שלשה מהשלשים ראש וגומר, וגם כן בניהו בן יהוידע היה ממנין השלשה שהלכו לשאוב מים לדוד, כמו שאמר ולו שם בשלשה הגבורים, ואם נאמר שאינו ממנינם למה שנזכר מפני עצמו, נצטרך גם כן לומר שאבישי בן צרויה שנזכר בפני עצמו גם כן שאינו ממנינם, ויעלו אז כולם לשמונה ושלשים, ויקשה הפסוק הזה אם כן במקומו כאן ובמה שזכר בדברי הימים? והנראה אלי בהיתר זה הוא שבדברי הימים בא הספור הזה סמוך להמלכת דוד להודיע שאלה היו הממליכים אותו, ולכן היתה התחלת הפרשיות אלה ראשי הגבורים אשר לדוד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו בדבר ה׳ על ישראל, ולזה זכר ראשונה מספר הגבורים אשר לדוד, ואח״כ בפרש׳ השנית זכר הכתוב הבאים אל דוד אל צקלג וגומר, והמה בגבורים עוזרי מלחמה וגומר להיותם גם כן עוזרים בממלכתו, ואחרי זה בפרשה השלישית זכר מספר ראשי החלוץ לצבא באו על דוד חברונה להסב מלכות שאול אליו כדבר ה׳ וגומר ובסוף הפרשיות אמר כל אלה אנשי מלחמה עורכי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את דוד וגומר, ולהיות זה הדרוש שמה מהמלכת דוד הוצרך להזכירם כולם, אבל כאן בספר שמואל בא הספור הזה בסוף הספר אחרי דברי השירה והדברים האחרונים, להודיע הגבורים אשר היו לדוד שעזרוהו בהצלחותיו ומלחמותיו אשר עליהם נתן השירה והתושבחות אשר קדמו, לא לספר הגבורים אשר באו להמליכו ולא הבאים אליו לצקלג כי אם המתמידים במלחמה ופועלי ישועות בקרב הארץ, ומפני זה לא היה ראוי להביא בכאן הגבורים אשר באו אליו לצקלג עם היותם עוזרים אותו במלחמה אשר עשה שם עם האומות ולא הבאים להמליכו, כי לא היתה זאת כוונת הנביא הנה, כי אלה לא עשו גבורות רשומות ולא מתמידים עמו, ונסתפק בזכרו הגבורים היותר רשומים אשר היו מתמידים עמו במלחמותיו וכפי חלוף הכוונות לא ישאר אצלי בזה קושיא כלל. ואל החלוף השני אומר שהנביא זכר כאן הגבורים היותר עצמיים אשר לדוד היושבים ראשונה במלכות, והקדימם כפי קדימת מעלתם, עדינו בראשונה ואלעזר אחריו, ושמה ושלשה אשר שאבו המים, אבישי בניהו ושאר הגבורים, ובדברי הימים נזכרו אלה כולם קצתם בפירוש וקצתם ברמז וקצם בשינוי שמות, כי היו שמות מחולפים לקצתם, ואין ספק ששמה בן אגה לא נזכר בדברי הימים כי אם ברמז, אולי שמו נשמט בכח הדבור, או נסמך על מה שפורש כאן, ונרמז באמרו שם ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי הוא בשלשת הגבורים הוא היה עם דוד בפס דמים וגו׳ ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה וגו׳, הנה במה שאמר הוא בשלשת הגבורים יובן על אלעזר בן דודו, ובמה שאמר עוד הוא היה עם דוד בפס דמים, רמז לשמה בן אגה (ואם לא ביארו) שהיה עם דוד באפס דמים, וכאשר קרא זה על שניהם, ר״ל על אלעזר ועל שמה, אמר ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו וגומר, עם היות שכאן ייחסו לשמה לבד להיותו העיקר בזה, וכך דרך הכתוב לפרש במקום אחד מה שלא נתפרש במקום אחר ולקצר בכאן מה שכבר נתבאר במקום אחר, כמו שכתב הרמב״ן ז״ל בפירושו לתורה. ואמנם שלשים הגבורים אשר נזכרו כאן הם השלשים הראשונים אשר נזכרו בדברי הימים, וכמו שהיה כאן הראשון שבהם עשהאל והאחרון אוריה החתי, כן התחיל שם בעשהאל וחתם באוריה החתי, וזכר אחריו לבד זבד בן אחלי ואמר שעדינה בן שיזא הראובני ראש לראובני ועליו שלשים, ר״ל שהיה ממונה על אלה השלשים. הנה התבאר שהשלשים אשר בכאן נזכרו גם כן שם, עם היות שמהם נתחלפו בשמות אם באות אחת או שתים מהם או בשם כולו, לפי שהיו להם שני שמות. האמנם שם בדברי הימים הוסיף עליהם גבורים אחרים, והיתה הסבה בזה לפי ששם אמר וגבורי החיילות עשאל וגומר, ולפי שהיה דעתו לספר גבורי החיילים, ר״ל שרי החיילים והממוני׳ עליהם, ספר בתוכם אנשים שעם היותם בלתי גבורים בעצמם היה ראוי למנותם בבחינת היותם ראשי החיילי׳, אבל בכאן שלא היה דעת הנביא למנות כי אם הגבורים בעצמם לא זכר שאר ראשי החיילים לפי שלא היו גבורים. ואל החלוף השלישי אומר שענין החלקה לא יוחסה בדברי הימים אל אלעזר בן דודו כי אם אל שמה בן אגה, עם היות שלא נזכר שם בפירוש כי אם ברמז, באמרו הוא היה עם דוד וגומר, ומה שאמר ויתיצבו ויצילוה ויכו אינו חוזר לדוד כי אם לשמה ואלעזר, ששניהם עשו הגבורה הזאת עם היות שמה בן אגה העיקר בה ולכן יוחסה אליו כאן. ואמנם חלוף מה שאמר כאן עדשים ואמר שם שעורים אינו ממה שיקשה, כי ידמה שהיו שמה שניהם ועדשים היו בחלקה ראשונה כמו שזכר כאן, והביאו שמה גם כן עומרים מהשעורים להצילם ולכן זכר שם שעורים. ובמדרש שמואל (ריש פר׳ כ׳) ר׳ יעקב דכפר חנן אומר, עדשים היו, אלא שהיו גבוהי׳ כשעורים, ר׳ לוי אומר אלו פלשתים שהיו גבוהים כשעורים, ר׳ שמואל בר נחמני אומר שתי שדות היו, אחת של עדשים ואחת של שעורים ושנה אחת היתה, ורבנן אמרי שדה אחת היה ושתי שני׳ היו. והנה ייחסו זה לענין החלה והעומר ואין לנו צורך בזכרון מאמרם עוד. ואל החלוף הרביעי אומר שכאן זכר הנביא השם העצמיי שהיה עדינו העצני, ואמרו יושב בשבת תחכמוני הוא תואר חכמתו כפי האמת, ובדברי הימים קראו ישבעם שהיה גם כן שמו, ולהתמדתו בחכמה קראו בן חכמוני, כמו (בראשית לז, ג) בן זקונים, ואולי היה אביו גם כן חכם, וכבר אמרתי שגלה שם מה שלא נזכר כאן. ולנו גם כן שנאמר שהיה זה מקום מושבו ודירתו, כמו (שמואל א יו, א) בית הלחמי, ולהיותו מכונה גם כן אל מקומו אמר גם כן בדברי הימים ישבעם בן חכמוני, רוצה לומר יושב בתוך העם הנקרא חכמוני, כי התחלת היחס אב יהיה או מקום, כמו שזכר ההגיוני (רוצה לומר מלומד בחכמת ההגיון), והנה שם קראו בשם שלא קראו הנה, כי היה תמיד הכוונה בדברי הימים לזכור כל אדם בשם אחר אם היה אצלו מלבד מה שזכר הנביא כאן. וכבר התעורר רד״ק לומר שאולי היה שם אביו תחכמוני, ויותר מובחר אצלי שיהיה שם מקום, ושלזה כוון אמרו יושב בשבת תחכמוני, כלומר היושב במקום תחכמוני, אבל כפי האמת הוא תואר חכמתו. ואמנם מה שאמר כאן שמונה מאות חלל, ובדברי הימים אמר שלש מאות חלל, שני הפסוקים האלה אצלי מתישבים, כי כאן אמר הנביא שהיה יושב בשבת תחכמוני, רוצה לומר בישיבת החכמה והעיון, כי עם היותו ראש השלישי גבור ואיש מלחמה ומתעסק במלחמות לא היה מונע ממנו עיון החכמה, ולזה זכר דבר רשום מאד יורה על אהבתו החכמה, והוא שבהיותו יוצא ממלחמה ערוכה וחזקה אשר הוא הכה בה שמונה מאות חלל היה בא לבית המדרש ויכניע שכלו לעיון, וזה אמרו יושב בשבת תחכמוני על שמונה מאות חלל, רוצה לומר שהיה מישב דעתו בעיון על הכתו שמונה מאות חלל שהרג בפעם אחד ביום מלחמה אחת ובבואו ממנה היה יושב בשבת תחכמוני. אמנם בדברי הימים לא דבר מזה, כי אם להודיע גבורתו שהוא היה עורר את חניתו על שלש מאות חלל, רוצה לומר שאחרי הרגו בידו שלש מאות חלל היה עורר את חניתו ומניעו כאנשים השוחקים בכדור בלי עייפות וחולשה כלל. ועם היותו שזה עצמו הרג שמונה מאות חלל כמו שנזכר כאן בפעם אחת, רוצה לומר ביום אחד שהיא גבורה רבה, הנה עוד תזכר ותורשם גבורתו בדבר שני, והוא בהיותו עורר את חניתו על שלש מאות חלל כאלו לא עשה עדיין כלום לא יעף ולא יגע. הנה אם כן שני הפסוקים מתישבים, לפי שהם מודיעים דברים מתחלפים, כי בדברי הימים זכר מגבורתו, וכאן ספר מחכמתו, ולזה לא אמר כאן והוא עורר את חניתו, ובפירוש הפסוקים ארחיב עוד הביאור בזה. ולחלוף החמשי שאמר באבישי מן השלשה הכי נכבד, ובדברי הימים אמר מן השלשה בשנים הכי נכבד, התרו ממה שיקל, כי להיות אבישי אחד מהשלשה, אמר כאן מן השלשה הכי נכבד, רוצה לומר הוא הנכבד מהם והוא המובחר והגבור שבשלשתם, אבל עזרא בדברי הימים חשש שיראה מזה שיהיה אם כן נכבד מעצמו אחרי היותו הוא אחד מהשלשה, ולזה פירש ואמר מן השלשה בשנים הכי נכבד, כלומר שהוא היה נכבד יותר מהשנים כי הוא השלישי היה שר אליהם. ולחלוף הששי כבר כתבתי שהחלוף בשמות ובדברים האלה היה לתכלית הביאור, ולהיות לגבורים ההם שני שמות ושנזכר כאן שם אחד מהם ראה להזכיר שם השם האחר, כי בבניהו אמר כאן איש מראה, רוצה לומר איש מופלג שיתבהל האדם בראותו, וישתדלו האנשים לראות דבר זר כמותו, לכן פירש שם איש מדה חמש באמה שהיה גדול עצום, וזה פירוש המראה שזכר. וכן בשמות האנשים אשר החליף היה להודיע שהיו גם כן אליהם שמות אחרים ממה שזכר כאן, או משונים ממה שנזכרו כאן, ובפירוש הפסוקים אשיב אל החלוף השביעי האחרון, ואחרי הקדימי היתר החלופים האלה אפרש הפסוקים אשר בכאן:

אלה שמות הגבורים אשר לדוד וגו׳. אחשוב שהיה ממנהג המלך דוד להביא תמיד עמו שלשה גבורים לא יפרדו ממנו לשמרו מפני אויב פן יבא במלחמה ויכהו, ומלבד אלה היו לו גבורים אחרים פקידי העם וממונים על החיילים, ולזה אמר ראשונה אלה שמות הגבורים אשר לדוד, רוצה לומר המיוחדים לשמירתו.

ואמר שהראשון מהם היה שמו אצלם עדינו העצני, והיה שלם בכחות הנפשיות ושלם בכחות הגופניות, כי הוא היה יושב בשבת תחכמוני, רוצה לומר בישיבת החכמה והעיון עם היותו ראש השלישי, כלומר ראש הגבורים והשר שלהם, ועם היותו עסוק במלחמה לא היה מונע עצמו מהתעסק בלמוד התורה ועיונה, ולזה אמר על שמונה מאות חלל, ולא אמר הוא היה עורר את חניתו על שמונה מאות חלל, כמו שאמר למטה באבישי, כי לא היה הכוונה בכאן לשבחו בגבורה לבד, כי אם לשבחו גם כן בעיון ובחכמה, ולכן אמר שהיה יושב בשבת תחכמוני עם היותו ראש השלשי עדינו העצני, והיה עושה זה על שמונה מאות חלל, ירצה על היותו הורג בידיו שמונה מאות חלל לא היה תש כחו במלחמה, אבל בבואו משם היה יושב בשבת תחכמוני. וחכמינו ז״ל דרשו זה על דוד עליו השלום, וכן תרגמו יונתן, אלה שמות הגבורים אשר לדוד, שהוא דוד היה יושב בשבת תחכמוני, כלומר בישיבה הראויה לחכמה, כמו שאמרו (פרקי אבות פרק ו׳ מ״ד) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, ולכן אמרו בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף ט״ז ע״ב) בשם ר׳ אבהו, שהיה דוד יושב בשעה שהיה עוסק בתורה על גבי קרקע. ודרשו ראש השלישי, ראש לשלשה אבות, ועדינו העצני, שכשהיה עוסק בתורה היה עושה עצמו כתולעת, העצני כשהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ. וגם דרשו שמות הגבורים שמות גבורתיו של דוד. ועוד דרשוהו במדרש תנחומא (סוף פרשת מסעי) על יואב, יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי וגו׳, אבל אין הכתוב יוצא מידי פשוטו. ומלת שלישי פירשוהו מלשון גדולה, כמו (מלכים ב ו׳ ב׳) השליש אשר למלך, (שמות י״ד ז׳) ושלישים על כלו, ואמר שלישי בלשון יחיד, כמו (מלכים ב י״א ד׳) ולכרי ולרצים, שהוא כמו ולכרים. אבל אמרו וירדו שלשה מהשלשים ראש, אחשוב שהוא כפשוטו ולא כדברי המפרשים, ששלשים הוא כמו גדולים וגבורים וכמו שאפרש: