Shemuel II 23 – שמואל ב כג‏ – Mikraot Gedolot

וְאַף כָּל אֱנַשׁ דִמְשָׁרֵי לְמִיקְרַב בְּחוֹבִין אָזְלִין וְתַקְפִין עֲלוֹהִי עַד דְחָפִין לֵיהּ כַּלְבוּשׁ דְפַרְזְלָא דְלָא יָכְלִין לֵיהּ בַּאָעֵי מוּרְנִין וְרוֹמָחִין בְּכֵין לֵית פּוּרְעֲנוּתְהוֹן בְּיַד אֱנַשׁ אֱלָהֵין בְּאֶשְׁתָּא עֲתִידִין לְאִתּוֹקָדָא יְתּוֹקְדוּן בְּאִתְגְלָאָה בֵּית דִינָא רַבָּא לְמִתַּב עַל כּוּרְסֵי דִינָא לְמֵידַן יַת עַלְמָא.

ואיש יגע בהם וגו׳ – שרוף ישרפו בשבת – זו סנהדרי גדולה של לשכת הגזית.

שרוף ישרפו בשבת – זו סנהדרי גדולה שבלשכת הגזית.

^אשרוף ישרפו בשבת – אמר ר׳ יהודה: ׳בשבת׳ פירושו מקום צמיחתו.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.

ואיש יגע בהם ימלא – צריך שילבש את בשרו ברזל, וימלא ידו בכלי זיין לקצצו.

ובאש שרוף ישרפו בשבת – ואין שם תקנה אלא שריפה ולשבת ולהתחמם כנגדם. כך הרשעים אין להם תקנה, אלא שריפה בגיהנם, בשבת הקב״ה יושב על כסא הדין.

Any man wanting to touch them should don. He must cover his body with armor and arm himself with a weapon to cut it down.

They will be completely burnt totally consumed by fire. There is no solution other then burning [these thorns] and to sit and warm oneself by the fire. So too, for the wicked there is no solution other then burning in Gehennom.

[While one] sits. [A reference to] God sitting on the throne of Judgment.

ואיש אשר יגע בהם – כיצד יעשה שלא יהיו עוקצין אותו ימלא ברזל ועץ חנית – לכרות אותם ואף לאחר שנכרתו אין בהם הנאה לכלום כי אם לשריפה שלא יצליחו במלאכתם לבנות מהם בנין ולא יקחו יותר יתד לתלות עליו כלי כל¹ הנאתם לשריפה כשאדם יושב להתחמם לאורו כנגד המדורה כמו שמפרש והולך שרוף ישרפו בשבת – כן בני בליעל כשבת בהם והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישעיהו ל״ג:י״ב).

1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ט״ו:ג׳.

ואיש יגע – ואם יגע אדם בהם במקום שצומחים ימלא ברזל – ר״ל יקח ברזל לכרות אותם.

ואמר: ימלא – כנגד המשל שהוא על רשעים, ולא יקרב אדם להם אלא אם ימלא כלי ברזל, כלומר שילבש שריון שלא יוכלו להרע לו.

או פירוש ימלא – יכרת, כמו: בלא יומו תמלא (איוב ט״ו:ל״ב). ופירושו: יכרת הקוץ בברזל, כלומר אם ירצה אדם לגעת בהם צריך שיכרתנו בברזל, או בעץ חנית מרחוק, או ישרפו אותם במקום שבתם, כלומר במקום שהם צומחים. כן הרשעים צריך שישתדל האדם לכלותם בעצמו אם יוכל, או על ידי אחרים כמו שעושים לקוץ עם החנית, או יתפלל עליהם שיכלו ויסופו במקומם, כמו לקוצים שישרפום בשבת.

ויונתן תרגם אל שני הפסוקים כן: ורשיעיא עבדי חטאה דמן לכובין דבמפקהון רכיכין למקטף וכד איניש חייס עליהון ושביק להון אזלין ותקפין עד דלית אפשר למקרב להון ביד. ואיש יגע – ואף כל אינש דמשרי בחובין אזלין ותקפין עלוהי עד דחפין ליה כלבוש דפרזלא דלא יכלין ליה באעי מורנין ורומחין בכן לית פורענותהון ביד אנש אלהין עתידין באשתא לאתוקדא יתוקדון באתגלאה בית דינא רבא למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא.

ואיש יגע בהם – להשחיתם.

ברזל – על חדוד הקוצים כי הם כברזל נוקב.

בשבת – במקומם, וכל זה משל לענין דוד ממה שקרה לו עם שאול וסייעתו כמו שקדם לו מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך (שמואל א כ״ד:י״ג).

ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית – רוצה לומר: כי כאשר יגע ברשעים ויקרב אליהם ימלא כל גופו ממכות הברזל.

ועץ החנית – רוצה לומר: שאחר הכנס בגופו ברזל החנית יכנס העץ.

ובאש שרוף ישרפו בשבת – רוצה לומר: כי בהשבת הממלכה מהם יכלו הם וזרעם בכליון חרוץ כמו שנתבאר מענין ירבעם והדומים לו כי בעת ששבתה הממלכה מהם לא השאירו להם נין ושאר.

כן האיש שיקרב בבני הבליעל ינקב וימלא גופו ברזל החנית והעץ אשר הוא תקוע בו כי מרוב השחתתו הקרבים אליו לא יספיק לו ההכנס הברזל בגוף אבל יכניס שם אחריו עץ החנית, ובסוף הענין כשתשבת מלכותם שרוף ישרפו ולא ישאר מהם שארית.

ואם יצטרך ליגע בהם במקום מולדתם, ימלא האדם מפחדם ברזל ועץ חנית לכרותם או שרוף ישרפו אותם בשבת, ר״ל במקום מושבם לבל יגעו בהם, כך הרשעים ישתדל האדם לכלותם בעצמו בחרב ובחנית, או יתפלל עליהם לשם יתברך שיכלו ויספו במקומ׳ ומושבם כמו הקוצים. וחז״ל דרשו במדרש שמואל, (פרשה כ״ט ועיין רש״י) בשבת הקב״ה על כסא דין. דבר אחר בשבת זו סנהדרין גדולה. וי״ת דאתגלאה בי דינא רבא למיתב על כרוסיה דינא למידן ית׳ עלמא, הסכים לדרשא הראשונה. הנה התבאר מזה שבח המאמרים האלה הוא לבד לרשום דוד בשמו ומעלותיו המדומה והנפשיית האלהיית, ושיהיה זה אחרי סיום ספר תהלים, להודיע מי עשאו מה שמו ומה שם אביו ומדרגתו במעלה ומדרגת הספר שהיה ברוח הקדש ובשפע אלהי, ואין הדברים האלה אם כן נבואה גמורה שיודיעהו האל יתברך מה שיהיה באחרית הימים, ואינם גם כן שירות ותושבחות, ולכן לא הושמו בספר תהלים אשר יוחד למתפללים ולמתבודדים, ונקראו אחרונים בערך תהלים ובערך רוח הקדש אשר נוססה בו, כי היו שאר הדברים אשר דבר אחרי זה אינם מאותו השפע ורוח אלהי הקדוש ולא היו מתיחסים לספר תהלים, ולכן נקראו אחרונים מהבחינות האלה. ואפשר לפרש הכתובים האלה באופן אחר, יאמר מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, ולצדקתו וישרו יזכה בהתמדת מלכותו שיהיה כאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות כי אם בהיר וזך, והוא משל לבית דוד, וכמו שאמר (תהלים פ״ט:ל״ז) וכסאו כשמש נגדי. ואחרי שהשלים זה המאמר אמר עוד מאמר אחר, והוא מנוגה ממטר דשא מארץ כי לא כן ביתי עם אל, רוצה לומר הנה דשא הארץ תצטרך הויתו לשני דברים והם נוגה השמש שהוא הפועל הגדול בהויות, והמטר שהוא חלק חומרו, וזהו מנוגה ממטר דשא מארץ, ר״ל יתהווה ויצמח דשא מן הארץ בשני הפועלים האלה, אבל לא כן ביתי עם אל שיצמח כדשא הארץ והוא יפסד גם כן במהרה, כמאמר הנביא (ישעי׳ מ׳ ז׳) יבש חציר נבל ציץ, לפי שברית עולמי שם לי ערוכה בכל ושמורה, כלומר שיהיה מלכותו נצחיי מתמיד, ולא יהיה כדשא שבין לילה היה ובין לילה אבד, וזהו כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, ר״ל שלא יהיה צומח כדשא שזכר, אבל יתמיד ביתו בהמלכה ובמעלה בלי שנוי. ואמנם הבליעל רמז לשאול או לכל שאר אויביו, הנה לא די שלא תהיה מעלתם ערוכה בכל ושמורה תמידית כבית דוד שזכר, אבל גם לא יהיו כדשא הבלתי מתמיד לפי שיועיל הכל וגם שיפסד בנחת ובשלוה ויהיו האנשים שמחים בו, והם לא יהיו כן, כי יהיו כקוץ מונד כלהם, רוצה לומר כקוץ שיסירוהו האנשים וירחיקו אותו מהם לרשעתו, כי לא ביד יקחו אותו כמו שיקחו את הדשא, ואיש יגע בהם על צד ההכרח ימלא ברזל ועץ חנית לכרתו מפחדם ממנו לרוב רשעו, והוא משל לרשעים שיפחדו האנשים מהשחתתם, גם לא יהיו כדשא שיועיל למאכל האדם והבהמה, כי הקוצים ההם שרוף ישרפו אותם בשבת, ר״ל בשבת האדם בבית לא יועילו כי אם לשרפה, וגם זה משל לרשעים שיהיה תכליתם רע בעולם הזה ובעולם הבא ויהיו נידונים לשרפה בגיהנם. הנה אם כן בזה זכר דוד שמו ושם אביו ומעלתו ומדרגת דבריו אשר דבר בספר תהלים שהיו ברוח הקדש, ובזה העיר גם כן על הזמן אשר חברו שהיה באחרית ימיו, ולכן אמר אלה דברי דוד האחרונים, ועם זה הותרה השאלה השלישית:

שרוף ישרפו – במדוייקים כ״י ודפוסים קדומים מלא וא״ו.

בשבת – ענין בטול, כמו: שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).

ואיש יגע בהם – רצה לומר: אולם בית הבליעל לא תהיה דומה להקוץ הזה אשר לא תגע בו יד איש, כי בהם יגע איש לרעה, בחרב ובחנית, והגוף של כל אחד מהם יהיה מלא מברזל החניתות, וגם עץ הנצב תבוא בו אחר להב החנית.

ובאש שרף וגו׳ – בתבערת אש ישרפו, בעת יושבת מלכותם או רצה לומר, בעבור יושבת זכר למו, וכן היה בבית ירבעם ואחאב והדומים להם.

והנוגע בהם צריך להתלבש זין וברזל ואז שיכתתו חרבותם לאתים יכלו הקוצים, כי באש שרוף ישרפו בשבת – בבוא זמן בטולם יהיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא, כמ״ש מלאכי.

ברזל ועץ חנית – ואם יצטרך לגעת בם ימלא ידו מגל או סכין, ויוצא מן הדמיון אל המדומה ואומר ועץ חנית.

בשבת – בבתי דיראות, ושמעתי מתחכם לומר שתיבת בשבת מיותרת ובטעות נכתבה פעמים בִטְעוֹת המעתיק בין שיטה זו ושיטה שאחריה שהיתה מתחלת בתיבות בשבת תחכמוני, ואין צורך להתחכמותו, נ״ל.

וְאולם בית הבליעל לא תהיה דומה לקוץ הזה אשר לא תגע בו יד איש¹, כי אִישׁ יִגַּע בָּהֶם לרעה, בחרב ובחנית, והגוף של כל אחד מהם² יִמָּלֵא – יהיה מלא מִבַרְזֶל החניתות³, וְגם עֵץ הנצב תבוא בו אחר להב⁴ הַחֲנִית, וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת⁵ – בבוא זמן ביטולם⁶, וכן היה בבית ירבעם ואחאב והדומים להם⁷: פ

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מלשון ביטול והשבתה, מצדות ציון, מצודת דוד.

6. מצודת ציון, מלבי״ם.

7. מצודת דוד. ורש״י ביאר כך את הפסוק, וכמו שאיש אשר יגע בקוצים, צריך שילבש את בשרו ברזל, וימלא את ידו בכלי זיין לקצצם, ואין להם תקנה אלא לשורפם באש ולשבת ולהתחמם כנגדם, כך הרשעים אין להם תקנה אלא שריפה בגיהנם כאשר הקב״ה יושב על כסא הדין.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון