ולהעיר על זה אמר רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני, ואין הכוונה שדבר אליו האלהים כמו שהיה מדבר לשאר הנביאים, כי אם שרוח הקודש היה מלוה אותו לדבר ומלתו וכחו האלהי היה על לשונו לדבר צחות, וכן פירשו הרב המורה בפמ״ה ח״ב הנזכר. הנה אם כן זכר השלמות המדומה שהוא המלכות וביאר שהיה מאתו ית׳, וזכר הנפשיי שהוא היותו משורר ושהיה זה גם כן ברוח אלהי. ולפי שהדברים האלה היו אחרונים אחרי ספר תהלים לא הושמו בתוכו, כי אינם חלק ממנו, כי הספר ההוא הוא חבור השירים הצריכים לכל מתבודד מתדבק באלהיו, והדברים האלה הם זכרון שמו ומדרגתו, ולהיותם דברים שנאמרו אחרי חתימת הספר לא באו בו והושמו בכאן, והנה אם כן קראם אחרונים בערך אל ספר תהלים, והם גם כן אחרונים לזקנתו, לפי שאחרי זה לא חל עליו שפע רוח הקדש עוד, ואמנם דברי צואתו לבנו שלמה יראה שלא היו ברוח הקדש כי אם בדרך עצה אינושיית, כי אלה היו דברי דוד האחרונים באותו רוח ושפע אלהי. וכבר כתב הרב המורה בפמ״ה ח״ב הנזכר, שאי אפשר מבלתי שיפסק הרוח הנבואיי מהנביאים זמן מה קודם מותם, וכן יהיה הענין ברוח הקדש, ולכן נפסק מדוד ימים קוד׳ מותו ואפשר לפרש הפסוקים האלה אשר זכרתי יחד על מעל׳ המלכות לבד, שזכר דוד מדרגתו אשר היה בראשונה ומדרגתו שעלה אליה אחרי כן, ולזה אמר נאם דוד בן ישי, וזו היא המדרגה אשר היה בה בראשונה, ואמנם המדרגה אשר זכה אליה באחרונה היה אמרו ונאם הגבר הוקם על, והגיד שהיתה מעלתו אם מפאת השם ית׳, וזהו אמרו משיח אלהי יעקב כי הוא בחר בו ומשחו למלך, ואם מפאת ישראל אשר היו חפצים בהמלכתו, וזהו ונעים זמירות ישראל, רוצה לומר שהיו בני ישראל והנשים המחוללות מזמרים כולם תושבחות דוד וגבורותיו, כאמרו (שמואל א י״ח ז׳) הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, ועל השירים והתשבחות ההם שהיו אומרים עליו אמר ונעים זמירות ישראל, שהוא היה הנעים והמשובח בזמירות ישראל ושיריהם, ויהיה אחרי זה התחלת הדברים רוח ה׳ דבר בי וגו׳, וזה גם כן פירוש נאה אצלי, אבל מה שכתבתי בו ראשונה הוא היותר נכון וישר כפי כוונת הפסוקים: