Shemuel II 23 – שמואל ב כג‏ – Mikraot Gedolot

וְאִילֵין פִּתְגָמֵי נְבוּאַת דָוִד דְאִתְנַבִּי לְסוֹף עַלְמָא לְיוֹמֵי נֶחֱמְתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי אֲמַר דָוִד בַּר יִשַׁי וַאֲמַר גַבְרָא דִמְרַבָּא לְמַלְכּוּ מְשִׁיחָא בְּמֵימָר אֱלָהֵיהּ דְיַעֲקֹב וְתַקִין לְמִימְנֵי בְּחֵיךְ מְבוֹסַם תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ דְיִשְׂרָאֵל.

[פרשה כט]

איה חסדיך הראשונים אדני נשבעת לדוד באמונתך (תהלים פ״ט:נ׳). כתיב ואלה דברי דוד האחרונים – הראשונים היכן הם תחלת עשייה. אלא מחלה השירה לשעבר. ר׳ ברכיה ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אליעזר פתר לה בויסע משה את ישראל מים סוף (שמות ט״ו:כ״ב). כיון שעלו ישראל מים סוף אמר ליה משה תחלת עשייה אלא שמתחלת השירה לשעבר. ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנה לאחר שירה כתיב ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ (שופטים ו׳:א׳). ולפני השירה כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ (שופטים ד׳:א׳). תחלת עשייה. אלא השירה מחלה לשעבר.

נאום דוד בן ישי – אוגינס בן אוגינס.

נאום הגבר הוקם על – על שקיים עולה של תורה כעולה של מלכות.

ונעים זמירות ישראל – רבי הונא מי מנעים זמירות ישראל דוד בן ישי.

רמז קסה

ואלה דברי דוד האחרונים – זהו שאמר הכתוב במופת הייתי לרבים, אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות, כך ישראל אינם אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם בעל אצבעות ועד שיפלו בידם ארבעה. כיצד דוד נתחרף מן גלית ויחרף את ישראל ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו, ונפל בידו בעל אצבעות ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה את ארבעת אתה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וסמיך ליה וידבר דוד לי״י. כך ישראל כשיבא משיח במהרה בימינו אינם אומרים שירה עד שיתחרף משיח שנאמר אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות ואצבעת רגליא מנהון פרזל. ועד שיפלו בידם ד׳ מלכיות ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה, אותה שעה שירו לי״י חדש.

ד״א ואלה דברי דוד האחרונים – אמר לפניו רבש״ע כשם שמחלת לי עונותי הראשונים כך מחול לי עונותי האחרונים. ד״א בכ״ב שנה שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר שנאמר כי אפר כלחם אכלתי. ד״א אמר לפניו רבש״ע קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם עאכ״ו שהייתי מקבל אתכם, וכה״א לך לבדך חטאתי. ד״א מה הראשונים בלא חטא ועון אף אחרונים כן.

נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על – מלמד שקבל עליו עול תורה ועול מצות, ומה שכר יש לך מלפני שתקרא משיח אלהי יעקב. אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי ויושב והוגה בד״ת בכל יום תמיד, ומיד רוח הקדש שורה עליו שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, כיצד קורא אדם תורה נביאים וכתובים ושונה הלכות ומדרש ומרבה בישיבה וממעט בסחורה ומיד רוח הקדש שורה עליו שנאמר רוח י״י דבר בי ומלתו על לשוני. אשרי אדם שיש בו דברי תורה ויושב וחורש בהם כבהמה שהיא חורשת בשדה, א״ל הקב״ה דברי הראשונים ואחרונים שלך הם.

ואלה דברי דוד – נבואת דוד אחרונים. ומי הם הראשונים? דברי השירה האמורים למעלה. אבל בכל שירות ותשבחות שאמר, אין נקראים דברים.

הוקם על – הוקם למעלה.

ונעים זמירות ישראל – אין ישראל משוררים במקדש אלא שירותיו וזמירותיו.

These are Dovid's words. Dovid's last prophecy. What were the first words? The words of the song that were said above.⁠¹ But all the songs and praises that he [Dovid] said are not called "words".⁠²

Raised on high. Raised from Above.⁠³

Sweet songs for Yisroel. Yisroel does not sing any songs in the Beis Hamikdosh other then his [Dovid's] songs and hymns.

1. Shemuel II 22.

2. The use of the word דִּבְרֵי here denotes prophecy, not songs and praises.

3. The word עָל, is used to denote לְמַעְלָה, “Above.”

ואלה דברי דוד האחרונים – יונתן פתר כתרגומו מה שפתר, אבל פשוטו כך הוא, דברי דוד שאמרן באחרונה לאחר שאמר דברי השירה הזאת וספר תהלים.

נאם דוד בן ישי – התחיל לספר בשבחו ובשבח אביו לומר שהוא צדיק בן צדיק.

על – נקוד קמץ, ופתר׳: הוקם עליון לשני דברים – למשיח י״י ולנעים זמירות ישראל שעשרה בני אדם אמרו זמירות שבספר תהלים כמו שמפורש במדרש שוחר טוב ומכולן לא בחר הק׳ שיהו נאמרים כי אם על ידי דוד לפי שהיה נעים זמירות ובקי להמתיקם בקול.

ואלה דברי דוד האחרונים – למעלה הוא אומר וידבר דוד לי״י את דברי השירה הזאת ביום הציל י״י אותו מכף כל אויביו (שמואל ב כ״ב:א׳) ואלה דברי דוד שאמר באחרונה.

ונאום הגבר הוקם על – זה על קמץ היא לפיכך פתרונו הוקם למעלה. וכן תירגם יונתן: אומר גברא דמרבא למלכו.

משיח אלהי יעקב – משיח במאמר אלהיה דיעקב.

ונעים זמירות ישראל – פתרונו והופקד להנעים על פיו זמירות ישראל שעשרה צדיקים הנזכרים בספר תהלים וכולם נאמרו על פיו לפי שהיה יפה חיל קול ומטיב נגן ויודע להשמיע לישראל זמירות של הקב״ה ותקין לממני בחיך בסום תשבחתיה בקול נעים וכן תרגומו: דישראל.

ואלה דברי דוד האחרונים – עוד מלבד השירה אמר דברים אלה שהם דברי שבח והודאה לאל שהקימו למלכות.

ואמר: האחרונים – שהיו אחרונים לכל השירות והמזמורים שאמר, כי אחר זה לא הופיע עליו רוח הקדש.

ויונתן תרגם: ואלין פתגמי נבואת וגו׳.

הוקם על – הוקם עליון ומלך.

ונעים זמירות ישראל – על הזמירות שעשה בספר תהלים שהיו משוררים ומזמרים הלוים בהם לפני הארון ובבית המקדש.

ויונתן תרגם: ותקין למימני בחיך וגו׳.

הוקם על – הוקם למעלה.

ונעים זמירות ישראל – שהוא תקן ספר תהלים שהיו משוררים הלוים בדוכן.

ואלה דברי דוד האחרונים – הטעם סיום דברי השירה כי אחרון ואחרונים ממאמר המצטרף,

ונאום הגבר הוקם על – כבר הודענו כי משלמות האדם להכיר ערכו, וכבר כתב זה ארוסטו׳ בספר המדות.

הוקם על – כמו למעלה והוא מעלת כסא המלוכה.

ונעים זמירות ישראל – רוצה לומר: שהוא אמר לש״י בנעים שבמיני הזמירות והם זמירות ישראל כי הם חוברו שיזמרו בהם ישראל לש״י וזה מבואר בזמירות הנזכרות בספר תהלים.

ואלה דברי דוד האחרונים – רוצה לומר: אחר סיימו דבר ספר תהלים בכללה ואחר זכרו דברי השירה בזה המקום חתם דבריו בזה המאמר: נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על – כסא המלוכה אשר משחו אלהי יעקב – בשמן המשחה על יד נביאו והוא נעים זמירות שחבר אלו הזמירות הערבות הנכללות בספר תהלים שהם זמירות ישראל – כי כל הזמירות שישבחו ישראל ישבחו השם יתברך באלו הזמירות.

ואלה דברי דוד האחרונים וגו׳. אמרו בפרק ואלו מגלחין (מ״ק ט״ז ע״ב), אחרונים מכלל דאיכא ראשונים מאן ננהו? והסכימו שהשירה היא הדברים הראשונים, וכן אמרו בספרי (ריש פרשת אלה הדברים) אלה דברי דוד, אלה הדברים אשר דבר משה, מה אלה דברי נבואה ותוכחה, כך אלה דברי נבואה ותוכחה, שנאמר ובליעל כקוץ מונד כלהם. ויונתן תרגם אלין פתגמי דוד דאתנבי לסוף עלמא ליומי נחמתא דעתידין למיתי, ותרגם לי דבר צור ישראל, אמר אלהא דישראל עלי ממליל תוקפא דישראל דשליט בבני אינשא קושטא דאן אמר למנאה לי מלכא הוא משיח׳ דעתיד ליקום וישלוט בדחלת׳ דיי׳, וכן תרגם וכאור בקר יזרח שמש, טוביהון צדיקיא עבדתין, ותרגם ובליעל כקוץ מונד כלהם, רשיעיא עבדי חטאה. הנה הבין יונתן בן עוזיאל שהיה כל זה נבואה גמורה, ושבאה לו באחרית חלדו ושלא היתה על עניניו כי אם על מלך המשיח ועל הדור העתיד ההוא, וכן פירש רש״י אלה דברי דוד האחרונים זו נבואת דוד שבאה אחרי השירה הקודמת, אבל שאר המזמורים אינם נקראים דברים, הסכים עם המתרגם בהיות המאמרים האלה נבואה גמורה, וכאלו היתה השירה שבח על מה שעבר, והדברים האלה הגדת מה שיהיה בעתיד. ורלב״ג ורד״ק ז״ל שניהם כתבו שהם דברי שבח והודאה לאל ית׳ על שהקימו למלך, ואמרו שקראם אחרונים להיותם אחרי השירות והמזמורים שאמר בספר תהלים ואחרי השירה שקדמה. ושתי הדעות האלה בלתי מתישבים אצלי. אם דעת המתרגם ורש״י שהיו אלה הדברים נבואה גמורה, יקשה למה לא אמר הכתוב בהם הלשון הנהוג בנבואות, וידבר ה׳ אל דוד לאמר, או הדבר אשר היה אל דוד, או בדומה מהלשונות האלה? והנה לא העיד הכתוב שהיה זה נבואה ולא שדבר השם לדוד, כי אם שהוא מעצמו דבר הדברים האלה. וכבר כתב הרב המורה בפמ״ה חלק ב׳ שלא היה דוד מכלל הנביאים, ופירש רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני שאמרו להודיע שהגיע למדרגה מרוח הקדש לא נבואה גמורה. ואם דעת רלב״ג ורד״ק יקשה גם כן כי אם היו המאמרים האלה דברי שיר, למה אם כן לא קראה הכתוב שירה, כמו שקרא הקודמת, או מזמור או שם אחר ממיני שמות השירים? ויקשה גם כן למה לא כתב דוד בס״ת עם שאר המזמורים השיר והשבח הזה, כמו שהביא שמה השירה הנזכרת? ומפני זה חשבתי אני שדוד בזקנתו סדר ספר תהלים להנהגת המתבודדים בתפלותיהם כמו שאמרתי, ואחרי השלמתו כתב מי היה המסדר אותו הספר ומי הוא אשר קבץ וחבר המזמורים ההם, והיה זה כמו שיעשו המחברים ספר או ספרים שאחרי כלותם אותם יכתבו שם המחבר אותו הספר ומדרגתו וזמן חבורו, וכן עשה דוד המלך ע״ה בזה שביאר מי היה המחבר ספר תהלים, ואמר שהוא האיש אשר התחברו בו שני השלמיות גופני ונפשיי, ר״ל שלמות המלכות ומדרגתו שהוא גופני, והיותו מלכות נבחר מאת השם ית׳ ולא כשאר המלכים הנמלכים בידי אדם, וזהו שאמר נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב, ר״ל שבהיותו בן ישי לא רכא ולא בר רכא הוקם במעלה עליונה לא מפאת עצמו וגבורתו ולא מבני האדם כי אם משיח אלהי יעקב, וגם כן שלמות אחר נפשיי, והוא היותו נעים זמירות ישראל שחבר כל זמירותיו ושיריו שישוררו במקדש. ולפי שלא יחשב חושב שחברם ברוח חכמה ובינה כשאר המשוררים איש ואיש כלשונו, זכר שלא היו כן זמירותיו כי אם בשפע אלהי נשפע עליו מאת ה׳ ובמדרגת רוח הקדש, וזהו שאמר ונעים זמירות ישראל רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני. והבן המאמר הזה, כי כאן נרמז ההבדל אשר בין הנבואה האמתית ומדרגת רוח הקדש, והוא שהנבואה שפע שופע מאת השם ית׳ יחול על השכל האנושי ועל הכח המדמה יחד, אמנם המדרגה הנזכרת מרוח הקדש הוא שפע יחול על לשון האדם ושכלו לדבר דברים עצומים בענין השיר והחכמה, לא לראות צורות נוראות ולא להשיג השגות אלהיות כי אם לענין שלמות הדבור בענין החכמה והשיר.

הקם על – טעם בה״א וכן בירמיה סימן ל״ה. הוקם. ג׳ בקריאה ב׳ מלא. וא׳ חסר וסימן הוקם המשכן. נאם הגבר הקם על. הוקם את דברי יונדב בן רכב. נאם הגבר חסר ומלעיל ע״ש. גם נמנה בסוף מסרה גדולה בשטה חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ובספרים כ״י ודפוסים ישנים הקו״ף בלא דגש.

נאם – מענין אמירה ודבור.

הגבר – האיש.

על – למעלה, וכן: מקנה אף על עולה (איוב ל״ו:ל״ג).

ונעים – ענין עריבות ומתיקות.

ואלה דברי דוד האחרונים – רוצה לומר: מה שאמר אחר כל המעשים והשירים אשר שר לה׳, ומשם ואילך לא דבר עוד ברוח הקודש.

נאם דוד בן ישי – רוצה לומר: וזה דברי נאם דוד וגו׳, רצה לומר: זה הדבר דברתי עוד הייתי דוד בן ישי, רועה צאן בשפל המדרגה.

ונאם הגבר – וזה בעצמו דברי עתה, אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה, להיות משיח אלהי יעקב, למלוך בישראל, ולהיות מנעים זמירות ישראל, רוצה לומר: לסדר זמירות נעימות לישראל לשורר בבית ה׳ וכאומר: אחר כל הגדולה הזאת, לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז.

השאלות:

למה קראם דברי דוד האחרונים והדברים עצמם סתומים, ויש בם דברים מופלאים וכפולים במלות שונות.

ואלה דברי דוד האחרונים אחר שסדר ספר תהלותיו לעת זקנותו, חתם בו שמו להודיע מי חברו, ועל מי חברו, ובאיזה מדרגה באו הדבורים בו, אם מדרך השכל אם מרוח הקדש, והוסיף בו גם כן נבואה עתידה על ענין מלכותו. אמר נאום דוד בין ישי – רצה לומר שהזמירות הבאים בספר ההוא, כוללים ג׳ ענינים,

א. זמירות שאמר על עצמו ובתוכם ממה ששר קודם נמשח בהיותו רועה בצאן, שעל זה אמר נאום דוד בן ישי,

ב. זמירות שאמר אחר שנמשח, ואחר שמלך מצד עניני מלכותו, בין בהיותו נרדף בין בהיותו מצליח במלכות, ועל זה אמר נאום הגבר הוקם על להיות משיח אלהי יעקב

ג. זמירות שחבר לצורך כלל ישראל, אם ספור נפלאות אל, אם תפלות או מהללים בעבור העם בכלל, ועל זה אמר ונעים זמירות ישראל.

האחרנים – אף אם אין דבריו אלה אחרוני האחרונים מ״מ בסוף ימיו אמרם להודות לה׳ שלא עזב חסדו ואמתו מעמו ולהתפלל שלא יסור גם מזרעו, ותיבות דוד בן ישי עד סוף הפסוק גם הם מפי דוד נאמרו, אף על פי שמשתבח הוא בעצמו באמרו נעים זמירות ישראל, שאם לא כן לא היה כותב כי אם נאם דוד בן ישי.

וְאֵלֶּה דִּבְרֵי נבואת¹ דָוִד הָאַחֲרֹנִים אשר אמר אחרי שסידר את ספר תהלותיו לעת זקנותו², ומשם ואילך לא דיבר עוד ברוח הקודש³, וכך אמר, נְאֻם – אלו דברי⁴ דָּוִד בֶּן יִשַׁי אשר דברתי עוד לפני שהייתי מלך אלא רק דוד בן ישי רועה צאן בשפל המדרגה⁵, וּכמו כן וללא שינוי זהו אותו⁶ נְאֻם אשר אני נואם בהיותי הַגֶּבֶר – האיש אשר⁷ הֻקַם למעלה⁸ למלוך עָל ישראל, להיות⁹ מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּלהיות בזכות השפע האלוהי¹⁰ נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, שכל מה ששרים בבית המקדש אינם אלא שירי דוד וזמירותיו¹¹, וכל ישראל אומרים תהילים¹², ואף לאחר כל הגדולה הזאת לא השתנתה דעתי ממה שהיתה אז¹³:

1. תרגום יונתן, רש״י.

2. מלבי״ם.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. כך משמע ממצודת דוד.

7. מצודת ציון.

8. רש״י, רד״ק, רי״ד.

9. מצודת דוד. ור״י קרא מבאר שנמשח למלך ע״י אלוהי יעקב.

10. אברבנאל.

11. רש״י.

12. רד״ק. כמו שמפורש במדרש שוחר טוב, ומכולן לא בחר הקב״ה שיהיו נאמרים, כי אם על ידי דוד לפי שהיה נעים זמירות ובקי להמתיקם בקול, ר״י קרא.

13. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון