Shemuel II 22 – שמואל ב כב‏ – Mikraot Gedolot

וְאִתְרְגִיפַת וְאִתְרְגִישַׁת אַרְעָא שַׁכְלוּלֵי שְׁמַיָא זָעוּ וְאִתְרְכִינוּ אֲרֵי תְקֵף רוּגְזֵיהּ.

ויתגעש ותרעש הארץ – אמר רשב״ג על מה הזועות באות על הפסק בין מלכות למלכות, הדא דאת אמר ותרעש הארץ ותחל וגו׳. אליהו ז״ל שאל את רבי נהוראי על מה הזועות באות לעולם, אמר לו על חלול המעשרות, א״ל חייך כך הוא סברו של דבר, אלא כך הוא עקרו של דבר בשעה שהקב״ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות ועו״א יושבים בהשקט ובהמ״ק חרב חרה אפו בעולמו להחריבו שנאמר שאוג ישאג על נוהו, ורבנן אמרין מפני המחלוקת שנאמר ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל, רב הונא אמר על משכב זכור אמר הקב״ה אתה יעפת אבריך על דבר שאינו שלך אף אני אזיע בשבילך עליונים ותחתונים.

ויתגעש ותרעש – לא על נסים שאירעוהו נאמר, אלא על נסים שנעשו לישראל, וראש המקרא מחובר על סופו.

כי חרה לו – כי משמש כאן בלשון כאשר. וכן פתרונו: וכשחרה לו מפני מכעיסיו, נתגעשה ונתרעשה הארץ, ומוסדות השמים רגזו ורעשו.

Shook and shuddered. This is not referring to the miracles that happened to him but to the miracles that happened to Yisroel and the beginning of the verse is connected to the end.

When God became angry. The word כי is being used here to mean "when,⁠" and this is its interpretation, when God became angry on account of his antagonists the world shook and shuddered and the pillars of heaven trembled and shook.

ותגעש ותרעש הארץ – פתרונו מששמע ממרום קדשו קולי ושועתי באה באזניו אותה שעה ויתגעשו ויתרעשו האיתנים מוסדי ארץ המצירים לי.

מוסדות השמים ירגזו – שהרעיש הקב״ה גם צבא השמים בשבילי כמו שמפרש בסמוך וירכב על כרוב ויעף וירא על כנפי רוח (שמואל ב כ״ב:י״א) והיכן מצינו שהקב״ה ירד ממעון קדשו לעזור לדוד דכתיב ויהי כשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא י״י לפניך להכות במחנה פלשתים (שמואל ב ה׳:כ״ד).

ויתגעשו כי חרה לו – פתרונו ויתגעשו כל צבא המרום כשחרה אפו של הקב״ה על אויבי שהיו מציקים לי.

ותגעש – כתיב, כמו בתהלי׳. וקרי: ויתגעש, והענין אחד. וקריאת המלה מלרע.

וכל הענין הזה עד: ישלח ממרום (שמואל ב כ״ב:י״ז), רמז להשחית ולכלות אויבי ישראל, כי להם הוא רעש הארץ והשמים וחשך וערפל וגחלים ואש וחצים וברק, הכל דרך משל. וכן: ויט שמים וירד (שמואל ב כ״ב:י׳) – כאילו ירד לכלותם במהרה. וזהו: וירכב על כרוב ויעף וירא על כנפי רוח (שמואל ב כ״ב:י״א) – רמז למהירות הכליה והאבדון לאויבים.

ויתגעש ותרעש הארץ – הגעש והרעדה הוא דבר אחד.

מוסדות השמים – הם מקומות הארץ כי הם כמו מוסדותיהם להיות תנועותיהם סביב המרכז ואמר עליהם שירגזו וירעשו מצד היות האש בבטן הארץ וזהו אמרו כי חרה לו והוא מענין חום ושרפה על רוב הכעס וזה כלו משל על הנפלאות שהיה עושה השם יתברך בעבור הצלת דוד מאויביו ויתכן שרמז באמרו ומוסדות השמים על מוסדות ההרים כי הם גבוהים ולזה תארם בשם שמים כאמרו אשר תעוף בשמים וידמה שענין כן לפי שכבר נמצא תמורת זה בספר תהלים וממוסדי הרים.

והנה מרוב חרון אף השם על אויבי הרעיש עולמו כאילו נולד מאף הש״י אשר בבטן הארץ יתחדש ממנו הרעש וירעשו חלקי הארץ וגם יסודות ההרים הגבוהים יתנועעו וירעשו.

ותגעש ותרעש הארץ וגומר. אחרי שזכר שבצרותיו קרא אל ה׳ והושיעו, אמר שהאל יתברך לתשועתו עשה באויביו שבעה מיני עונשים משונים זה מזה, והם שבעה מיני שלוחי ההשגחה בעולם הזה. האחד רמז באמרו ותגעש ותרעש הארץ ומוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו, רוצה לומר שהאל יתברך כדי לצילו מאויביו פעמים ירעיש הארץ ירגיש ממלכות להעניש האויבים להמם ולאבדם, והוא על דרך שאמר (תהלים מ״ו ז׳) המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ, וזה המין מהעונש מצינו בעדת קרח, ועליו אמר ותגעש ותרעש הארץ ומוסדות השמים, שהיא הארץ להיותה מרכז העולם אשר עליה תסוב הגלגל, הנה מוסדות השמים הארציים ירגזו ויתגעשו, וזה לפי שחרה לו ומי יעמוד לפניו בחרון אפו? האמנם לפי שבספר תהלים אמר במקום זה ומוסדי השמים ירגזו, יראה לפרש ומוסדות השמים מוסדות ההרים העליונים שלגבהם יתוארו בשם שמים, כאמרו (משלי כ״ג ה׳) כנשר יעוף בשמים, ואמר (דברים א׳ כ״ח) ערים גדולות ובצורות בשמים, והוא החלוף הארבעה עשר. וענין המאמר שהאל יתברך להעניש אויביו ולהציל את עבדו פעמים ירעיש הארץ, ויהיה זה בהיות הרוח החם בבטן הארץ, וזהו אמרו ויתגעשו כי חרה לו, שהוא מענין חום דומה על רוב הכעס, הנה העונש הזה אם כן הוא ביסוד הארץ:

ותגעש – ויתגעש קרי ותהילים כתיב וקרי ותגעש.

מוסדות השמים – בתילים ומוסדי הרים.

ויתגעש – ענין התנודה והתנועה החזקה, כמו: כנהרות יתגעשו מימיו (ירמיהו מ״ו:ז׳).

ירגזו – יחרדו.

ויתגעש – נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד.

מוסדות השמים – הוא משל על השרים מכנען.

כי חרה לו – כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו.

ויתגעש – בדפוסים עתיקים גם כאן כמו בתהלים ותגעש ואין כאן קרי וכתיב (שד״ל), רק מצאנו גם בתורה ארץ לשון זכר, ולא נשא אתם הארץ (לך לך), ומצאנו בסוף הפסוק ויתגעשו מבנין התפעל.

וכאשר עשית ניסים לישראל¹, וַיִּתְגָּעַשׁ (ותגעש כתיב) – נעו ונדו² ורעדו³ אויבי יושבי הארץ מרוב פחד⁴, וַתִּרְעַשׁ – ורעשה הָאָרֶץ לכלותם במהרה⁵, מוֹסְדוֹת – מלאכי צבא⁶ הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ – יחרדו⁷, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ – ונעו ונדו⁸ ורעדו⁹, כִּי – וזה קרה כאשר¹⁰ חָרָה לוֹ להקב״ה, לקחת מאויבי ישראל נקמתו¹¹:

1. רש״י.

2. מצודת ציון.

3. רלב״ג.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק.

6. מהר״י קרא.

7. מצודת ציון.

8. מצודת ציון.

9. רלב״ג.

10. רש״י.

11. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון