Shemuel II 22 – שמואל ב כב‏ – Mikraot Gedolot

אֲמַר דָוִד כַּד עָקָא לִי אֲנָא מְצַלֵי קֳדָם יְיָ וּקְדָם אֱלָהַי אֲנָא מִתְחַנֵן וּמְקַבֵּל מֵהֵיכָלֵיהּ צְלוֹתִי וּבָעוּתִי קֳדָמוֹהִי מִתְעַבְּדָא.

בצר לי אקרא י״י – בבבל, ואל אלהי אקרא במדי, וישמע מהיכלו קולי ביון, ושועתי לפניו תבא באזניו באדום. רבי פנחס ורבי אחא בשם ר׳ אחא בר חנינא למה הוא מזכיר בשלישית היכל, שכל ימיה של יון היה ההיכל קיים. ולמה אמר בצר ולא אמר בצרות, לפי שכל הנביאים מיחדים צרותיהם של ישראל וממעטין אותם שנאמר בצר לך ומצאוך, ראה י״י כי צר לי, וירא בצר להם, עמו אנכי בצרה. עשרה לשונות נקראת תפלה, זעקה, שועה, נאקה, קריאה, רנה, פגיעה, עתירה, עמידה, חלוי, תחנה. זעקה מנין שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וגו׳. נאקה וישמע אלהים את נאקתם. שועה ותעל שועתם אל האלהים. נקראת קריאה בצר לי אקרא י״י. נקראת רנה לשמוע אל הרנה נקראת פגיעה ואתה אל תתפלל וגו׳. ונקראת עתירה ויעתר יצחק. נקראת עמידה ויעמוד פנחס ויפלל. נקראת חלוי ויחל משה. נקראת תחנה ואתחנן אל י״י.

רמז קנח

בצר לי אקרא י״י וישמע וגו׳ – כך דרך לשון הווה, מדבר לשון עבר ולשון עתיד בפעם אחת.

In my distress I called to God… He hears. This is typical of the present tense it uses both past and future at the same time.⁠¹

1. אֶקְרָא is in past tense and וַיִשְׁמַע is in future tense.

ואל אלהי אקרא – פתרונו משעה שקראתי אל י״י אותה שעה וישמע – משמים מהיכל קדשו קולי ושועתי – באה באזניו.

מהיכלו – מן השמים.

ושועתי באזניו – באה באזניו, וכן כתוב בתהלים: תבא באזניו (תהלים י״ח:ז׳).

בצר לי אקרא י״י ואל אלהי אשוע – ידמה שכפל הענין במלות שונות כי זה דרך השירים ואפשר עוד שהראשון יכוון שיקרא שם י״י והוא ההשתדלות בהשגתו יתברך באמצעות סדור שבחיו כי זה הוא קריאת השם לו ואחר זה היה מתפלל לש״י ובזה האופן עלתה שועתו באזני הש״י ואם חזקה מאד מדרגתו ממדרגת האדם.

הנה בעתה היא אשר ראיתי כי צר לי והייתי בזה הפחד הנפלא אז השתדלתי לקרוא שם י״י המורה על מציאותו ביותר על מה שאפשר, ובדבקי בו בזה האופן התפללתי אליו והוא שומע תכף קול תפלתי מהיכל מעלתו אשר הוא בתכלית הרוחק ממדרגת האדם והנה שם עלתה שועתי באזניו להתפלל להשתדל בהצלתי.

אבל בצר לי אקרא ה׳ ואל אלוה אשוע, ר״ל אקרא שם ה׳ המורה על הרחמים, ואושע אל אלוה המורה על היכולת המוחלט, וישמע מהיכלו קולי, רוצה לומר שעם היות ה׳ בשמים הכין כסאו והוא הנקרא היכלו, הנה עכ״ז לא עמד מרחוק לצעקתי, אבל באותה שעה שקראתי שמע מהיכלו קולי כאלו היתה נכנסת שועתי באזניו וקרובה אליו מאד. ובמדרש תהלים (מזמור י״ח) דרשו הפסוקים האלה על הגליות, אמרו משברי מות בבבל, נחלי בליעל במדי, חבלי שאול ביון, מוקשי מות באדום. רבנן אמרי למה כתוב בראשונה מות וברביעית מות? לפי שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני, ר׳ אבא בר כהנא אמר זו גזרה שמד וזו גזרה שמד. בצר לי אקרא ה׳ בבבל, ואל אלהי אשוע במדי, וישמע מהיכלו קולי ביון, ושועתי לפניו תבא באזניו באדום. ר׳ פנחס אמר למה יזכיר בשלישית היכל? לפי שכל ימי יון היה ההיכל קיים. וחלוף השביעי והשמיני הוא בפסוק כי אפפוני משברי מות, שאמר במקומו בספר תהלים אפפוני חבלי מות, ולא אמר כי בתחלת הפסוק, ובמקום משברי הביא חבלי. והסבה בזה שאמרו כאן כי אפפוני, פירושו כאשר אפפוני, כמו שאמרתי שהיתה גזרת המאמר בצר לי אקרא ה׳, ולפי שלא יטעה הקורא לחשוב שמלת כי היא נתינת טעם למעלה ממנו, לכן כאשר כתב המזמור בספר תהלים הסיר מלת כי, ואמר אפפוני, וביאר שמשברי מות היה רצונו בו על הכאבים ועל החבלים, ולזה אמר חבלי מות במקום משברי מות. החלוף התשיעי הוא שאמר בכאן נחלי בליעל, ושם אמר בתוספת הוי״ו ונחלי בליעל. והסבה בו לפי שבכאן היה משל אחד משברי מות ונחלי בליעל ששניהם מזעף הים והמונו, והיה כפל הענין במלות שונות, אבל בספר תהלים למה ששנה ואמר חבלי מות היה אומרו נחלי בליעל משל שני, ולהבדילו מחבלי מות הוסיף הוי״ו ואמר ונחלי בליעל, לרמוז שהוא משל ודבור שני. החלוף העשירי באמרו בכאן חבלי שאול סבוני, ובספר תהלים אמר חבלי שאול סבבוני, וגם זה לתוספת ביאור היה, שלא נחשוב שהיתה כוונתו בסבוני מענין הסבה כי אם מענין ההקף, ולזה אמר סבבוני. החלוף הי״א הוא באמרו בכאן בצר לי אקרא ה׳ ואל אלהי אקרא, ובספר תהלים אמר בצר לי אקרא השם ואל אלהי אשוע. והסבה בזה הוא ליפות הדבור, שלא יאמר שתי פעמים אקרא זה אחר זה, ולכן אמר בשנית אשוע. החלוף השנים עשר הוא באמרו בכאן וישמע מהיכלו קולי, ובספר תהלים הסיר הוי״ו ואמר ישמע מהיכלו קולי. והסבה בזה היא שכאן היתה השירה על הצלותיו שכבר עברו ולכן אמר בלשון עבר וישמע, אבל בספר תהלים שסדר הדברים הראויים שיאמר המתפלל, עשאו לשון עתיד באמרו ישמע וגומר. החלוף השלשה עשר שאמר בכאן ושועתי באזניו, ובספר תהלים אמר ושועתי לפניו תבא באזניו. והוא תוספת דברים. והסבה בו לפי שתוארי הגשמות משוללים ומרוחקים מהאל ית׳ ולא יאמר בו אזנים כי אם על צד המשל להישרת הענין ולהורות על השגחתו יתברך, ולזה שם אמר ושועתי לפניו שהוא ספור הענין ואמתתו, ואמרו עוד תבא באזניו הוא משל אמרו לפניו, כאלו בזה הורה שאמרו באזניו הוא משל, ופירושו שבאה לפניו ית׳ שועתו:

ואל אלהי אקרא – בתילים ואל אלהי אשוע.

וישמע מהיכלו – בתילים ישמע מהיכלו.

ושועתי באזניו – בתילים ושועתי לפניו תבא באזניו.

בצר לי – כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה.

וכאשר בַּצַּר לִי – היה צר לי בעבור הדברים האלה¹ אֶקְרָא – קראתי² אל יְהוָה בשם הוי״ה המיוחד³, וְאֶל אֱלֹהַי אֶקְרָא – קראתי, ומאותה שעה⁴ וַיִּשְׁמַע ה׳ מן השמים⁵ מֵהֵיכָלוֹ – מהיכל קודשו⁶ את קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי – וצעקתי באה⁷ בְּאָזְנָיו:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. חומת אנך.

4. רד״ק.

5. רד״ק.

6. רד״ק.

7. רד״ק, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון