ולפי שאמר שיתרעש הארץ ויתילד אש שורף, אמר על זה ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו, ר״ל שבהיות מוסדות השמים והמרכז מתנועע ומתרעש בלתי קיים, יתחייב שיהיה המקיף גם כן בלתי מסודר בתנועתו, וזו היא ההטיה שזכר בשמים, ונתן הסבה בזה באמרו וערפל תחת רגליו, רוצה לומר שהשמים נקראו ערפל תחת רגלי השם יתברך לכל אשר יחפוץ יטם. ואפשר עוד לפרש הפסוק באופן אחר, יאמר שהתרעשות הארץ ושרפתה לא ימנע יתברך מעשותה מפאת הוראת המערכ׳ השמימיית אם יהיה מנגד לזה ויתחייב לאומות הנמשלים בזה מעלה וכבוד, כי הוא יתברך אל שדי שודד המערכות ויטה שמים אל אשר ירצה וירד האל יתברך, רוצה לומר ישגיח בדברים השפלים האלה לזה, כי ההשגחה הפרטית וחול העונש באישי השפל יכונה בלשון ירידה כמו שזכר הרב המורה בפ״י ח״א, והערפל הוא שם נרדף לשמים, כאמרו (שמות כ׳ כ״א) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים. ולפי שאמר שהוא יתברך ימשול על השמים ויטם לאשר יחפוץ. והיו הגלגלים מתנועעים מהנעת השכלים הנבדלים אשר קרא הנביא יחזקאל במרכבה (יחזקאל י׳) כרובים, לכן אמר עוד בכאן וירכב על כרוב ויעוף, רוצה לומר שהאל יתברך יטה גם כן המניעים לרצונו. וכבר כתב הרב המורה שאפשר לפרש ויט שמים וירד וירכב על כרוב ויעוף, שיחזור הירידה לשמים ושהכרוב הוא אשר יעוף לא האל יתברך. ורלב״ג פירש ויט שמים וירד, שהוא דבור המשליי, כאלו הקב״ה יטה השמים וירד מהם כדי לפעול בעולם השפל תשועות דוד, וכאלו ירד מהמעלה העליונה להשגיח בדברים השפלים, ושזהו וערפל תחת רגליו, שערפל הוא העולם השפל לרוב החשך וההפסד אשר בו, ואמר שהוא יהיה תחת רגלי השם לעשות בו כרצונו, ושאמרו וירכב על כרוב ויעוף, הוא השכל הפועל המלאך השלוח ממנו להשגיח בבני האדם שהוא ישגיח בדוד, ועל רוב המהירות אמר וידא על כנפי רוח, ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון, שויט שמים וירד וערפל תחת רגליו הוא השלמת הדבור הקודם, ואמר שינהיג השמים לעשות מה שירצה בהרעשת הארץ ושריפת המקומות, ובזה השלים ספור העונש השני שיעשה השם באמצעות יסוד האש, כמו שעשה בסדום ועמורה: