Shemuel II 22 – שמואל ב כב‏ – Mikraot Gedolot

וְשַׁבַּח דָוִד בִּנְבוּאָה קֳדָם יְיָ יַת פִּתְגָמֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא הָדָא עַל כָּל יוֹמַיָא דְשֵׁיזִיב יְיָ יַת יִשְׂרָאֵל מִיַד כָּל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְאַף לְדָוִד שֵׁיזְבֵיהּ מֵחַרְבָּא דְשָׁאוּל.

רמז קנז

וידבר דוד לי״י – עשר שירות הם (כתוב ברמז כ׳). זש״ה שגיון לדוד אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני, א״ל הקב״ה לדוד דוד שירה אתה אומר לפני על מפלת של שאול אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו והיינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני. כתיב כוש והלא שאול שמו, אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו ובמראיו שנאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכשית אשר לקח, וכי כשית שמה והלא צפורה שמה, אלא לומר לך מה כושי משונה בעורו אף צפורה משונה במעשיה וביפיה. כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו, אלא לומר לך מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו. וי״א ברוך בן נריה משונה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיה. כיוצא בו אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן, אלא לומר לך מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונים במעשיהם מכל אומה ולשון.

ביום הציל י״י אותו מכף כל אויביו ומכף שאול – וכי ביום אחד הוצל מכף כל אויביו ומשאול, אלא דהוה קשי שאול עליה מכל שונאיו דאומות העולם, וכן שמשון אמר להם השבעו לי אתם פן תפגעון בי אתם ושבקו יתי עם פלשתים, וכן שלמה אמר אח נפשע מקרית עוז. שאול היה בכלל (כתוב ברמז ח׳).

ביום הציל י״י אותו – לעת זקנתו, לאחר שעברו עליו כל צרותיו ונצול מכולם.

ומכף שאול – והלא שאול בכלל היה, אלא שהיה אויבו ורודפו מכולם. כיוצא בו: תשעה עשר איש ועשהאל (שמואל ב ב׳:ל׳), כיוצא בו: לכו ראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב׳:א׳), וכיוצא בו: והמלך שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה (מלכים א י״א:א׳).

On the day Adonoy saved him. In his old age after all his troubles had passed and he had survived all of them.

And from the hands of Shaul. Shaul was part of the general grouping [of "his enemies"]?⁠¹ but he was his greatest enemy and pursuer. Similarly [we find], "Nineteen men and Asohel² Similarly, "Go spy out the land and Yericho.⁠"³ And similarly, "King Shelomo loved [many] foreign women and [he loved] the daughter of Pharoah.⁠"⁴

1. I.e. Why is he being singled out?

2. Earlier in 2:30. where Asohel is singled out because he was equal to all of them as Rashi points out there.

3. Yehoshua 2:1.

4. Melochim I, 11:1.

וידבר דוד לי״י את דברי השירה הזאת.

וידבר דוד לי״י – שירה זאת חברה דוד בסוף ימיו כשהניח י״י לו מכל אויביו (דברי הימים א כ״ב:ט׳), ואמר: ומכף שאול כי הוא היה שקול כנגד כל אויביו. וכתובה שירה זו בספר תהילים ומתחלפת במקומות במלים והענין אחד.

ויונתן תרגם השירה הזאת – על הצלת ישראל מאויביהם, גם דבר פרעה זכר בפסוק: עלה עשן באפו (שמואל ב כ״ב:ט׳).

וידבר דוד את דברי השירה הזאת – עת לשחוק ולשיר כי היום היה שלמות היותו ניצל מכף כל אויביו, וגם מכף שאול אחר שנמחה זרעו.

וידבר דוד לי״י עד סוף הספר – ביאור המלות.

ביאור הדברים: אמר שכבר דבר לי״י את דברי השירה הזאת לתת לו שבח והודאה ביום אשר נתבאר לו כי הציל י״י אותו מכף כל אויביו הרודפים אותו כמו גלית הפלשתי ואכיש מלך גת העמלקים אשר פשטו אל צקלג ואיש בשת והפלשתים שבאו להלחם עמו וחנון בן נחש והדרעזר ואבשלום ואחיתופל ושבע בן בכרי וישבי בנוב.

והציל אותו גם כן מכף שאול והוא שקול כנגד כלם כי שאול רדף את דוד והוא מלך ודוד היה עבדו ולזה היה תכלית הפלא לתוקף יד שאול על דוד איך נצל מידו.

ואולם התועלות המגיעים ממנו הם אלו:

הראשון הוא במדות והוא שראוי לכל מקבל טובה מאחר שיתן לו תודה כעל כל אשר גמלהו וכל שכן אם היה השם יתברך המטיב כי בנתינת התודה לו תועלת נפלא להיישיר לאמונתו יתברך ושכל הטובות ממנו ולזה תמצא שאחר שהטיב הש״י לדוד כל אלו הטובות הנכללות באלו הספורים נתן לו תודה דוד בכללות על כולם ואעפ״י שכבר הודה לו על אחת אחת מהם בייחוד כמו שיראה מדבריו בספר תהלים ולזה ספר שדבר דוד לי״י את דברי השירה הזאת לי״י ביום הציל י״י אותו מכף כל אויביו ומכף שאול.

וידבר דוד להשם את דברי השירה וגו׳. חשבו המפרשים שדוד המלך עליו השלום בסוף ימיו אחרי שהצילו הקדוש ברוך הוא מכל אויביו חבר השירה הזאת להודות להשם הודאה כוללת על כל תשועותיו, ולכן הושמה במקום הזה באחרית המלחמות ותכליתם. ודעתי נוטה שהשירה הזאת דוד חברה בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרה היה משורר השירה הזאת, והיתה אם כן שגורה בפיו כדי להודות להשם על כל תשועה שעשה עמו להפליא, וזהו אמרו כאן וידבר דוד להשם את דברי השירה הזאת ביום הציל השם אותו מכף כל אויביו, רוצה לומר שבכל יום ויום שהיה מציל השם אותו מכף כל אחד מאויביו, וגם כן בכל פעם שהיה מצילו מכף שאול, בכל הפעמים אשר רדף אחריו היה דוד משורר את השירה הזאת. והנה פרט מיד שאול בהיותו נכלל באויביו אשר זכר, לפי שאויביו בעצם קרא האומות הנלחמים בו, כמו שאמר (תהלים קל״ט כ״א) הלא משנאיך השם אשנא וגו׳ תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, אבל שאול עם היותו עויין את דוד ורודף אחריו לא היה ראוי שיקרא אויב ושונא, כי לא היה דוד שונא אותו, משום (ויקרא י״ט י״ז) לא תשנא את אחיך בלבבך, ולזה לא כללו בתוך האויבים ואמר בו בפרט ומכף שאול. ובמדרש תהלים (מזמור ז׳) אמר רבי יצחק, כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול, כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, שנאמר (תהלים קמ״ד י׳) הנותן תשועה למלכים ואחר כך הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה, אמר דוד אויבים רבים היו לי אבל שאול היה שקול כנגד כלם, שנאמר מכל אויביו ומכף שאול, ואל זה נטו כלל המפרשים בפירוש הפסוק. ואמנם למה נכתבה השירה הזאת בזה הספר מבין שאר המזמורים והשירות אשר עשה דוד, ולמה לא נכתב גם כן מזמור לדוד בברחו בספור אבשלום, ומזמור בבוא הזיפים במקומו, ומזמור בבוא אליו נתן הנביא בספור בת שבע, כבר אמרתי בהקדמה הכוללת אשר הקדמתי לפירוש הספרים האלה בהתחלת ספר יהושע (דף ג׳ ע״ד), שהיתה הסבה בו להיות השירה הזאת כוללת לכל התשועות ומפאת כללותה נזכרה בספר הזה, ולא נזכרו שאר המזמורים להיותם פרטיים שנאמרו על ענינים מיוחדים. ואין ספק שהשירה הזאת כתבה דוד בספר תהלים עם שאר המזמורים ושבאו בה שם חלופים ממה שאמר כאן במלות באותיות ובמאמרים, וראוי שנשתדל לתת בזה הסבה וטעם מספיק, כי אם היה שדוד אמרה שתי פעמים וברוח הקדש חוברה, איך לא הסכימה תמיד באופן אחד משתווה? ומאיזו בחינה באו בה החלופים? ואשר אחשבהו אני בזה הוא, שספר תהלים חברו דוד המלך עליו השלום בסוף ימיו להנהגת המתבודד ולסדר לפניו התפלות והתחנונים אשר יאמר ויתפלל האדם בעת צרותיו, והביא שמה המזמורים אשר הוא אמר בימים הראשונים על צרותיו, כדי שבהם יתפלל המתבודד בבוא עליו צרה וצוקה דומה למה שבאה על דוד, ואם יהיה נרדף מאויביו יאמר (תהלים ג׳) מזמור לדוד בברחו וגו׳, ואם יארבו לדמו יאמר (שם נ״ד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו׳, ואם חטא וישוב בתשובה יאמר (שם נ״א) מזמור בבא אליו נתן הנביא, אם ילשינוהו אויביו יתפלל (שם נ״ב) בבא דואג האדומי, אם ירצה לקלל שונאיו יתפלל (שם ק״ט) אלהי תהלתי אל תחרש, ואם יבקש על תלמוד תורה יאמר האלפא ביתא שהיה דוד מתפלל לשם יתברך שירחיב לבו בתלמוד תורה (שם קי״ט) אשרי תמימי דרך וגו׳, אם יחל׳ יתפלל (שם מ״א) אשרי משכיל אל דל וגו׳, וכן שאר המזמורים כלם כתבם וקבצם בספרו לזה התכלית, רוצה לומר לתת למתבודדים סדור דברים ודברי תחנונים להתפלל בהם לה׳ כפי איכות הצרות וענינם, להיות במאמרים ההם סגולות נפלאות להורדת השפע האלהי על המתפלל בהם ולהועילו בדברים ידועים כפי כח כל מזמור וסגולתו, וכמו שביארוהו חכמינו ז״ל בשמוש תהלים. והנה השירה הזאת שהיתה נהוגה בפי דוד לאמרה על כל תשועותיו ראה לכתבה בספר תהלים, וזהו שאמר שם למנצח לעבד ה׳ לדוד אשר דבר לה׳ את דברי השירה הזאת ביום וגו׳, ר״ל שזה המזמור היה מהשירה שהיתה קודם לזה שגורה בפיו בזמן הצלחותיו בהיותו במלחמות האויבים ובהרדפת שאול, וזה ממה שיורה שנעשה ספר תהלים בזקנתו אחרי שהיתה כבר השירה הזאת שגורה בפי דוד מימי קדם, וכאשר העתיקה וכתבה בתוך המזמורים ראה לשנות בה דברים ממה שהיה אומר בה בזמן התשועות, וזה אם לתקון הדבר ואם לביאור הכוונה, כי בראשונה היתה מיוחדת לו בינו למקום, והוא האל יתברך היה מבין כוונתו, אבל כאשר רצה לכתוב אותה על ספר לתתם בפי המתבודדים, הוצרך לפרש בה דברים כדי שלא יטעו בהבנתם, כי אין ראוי שנחשוב שבאו בה החלופים קטנים או גדולים ושנה דוד מה שכבר עשאו אם לא לסבה מה, ואם בשירה אמר בראשונה (פסוק מ״ט) אף מקמי ובספר תהלים חזר לומר אף מן קמי, האם ראוי שנחשוב שהוסיף נו״ן ממן קמי ללא סבה? והנה לכל שנוי ענין ולקיומו סבה כמו שאמר החוקר, ואני חפשתי בשירה בשני המקומות האלה ומצאתי בה שבעים וארבעה חלופים (הרב מצא ע״ד חלופים בשירה הזאת שבאו בכאן ובמזמור י״ח), מהם במאמרים מורכבים ומהם במלות ומהם באותיות, ובביאור הפסוקים כאן אזכרם אחד לאחד ואתן כפי דעתי הסבה באותו חלוף כפי הכוונות האלה אשר זכרתי. ודע שבזה הדרך עצמו היה ענין הודו לה׳ קראו בשמו וגו׳, שהוא השיר אשר נזכר בספר דברי הימים (דברי הימים א ט״ז) שעשה דוד לתת ללוים לשורר אותו לפני ארון האלהים בהביאו אותו מבית עובד אדום לציון, ובספר תהלים בא אותו מזמור באופן מחולף מאד, כי במזמור צ״ו שירו לה׳ שיר חדש שירו לה׳ כל הארץ, הביא החצי האחרון ממנו, ואח״כ במזמור ק״ה הביא התחלתו וחציו הראשון, כמו שאמר הודו לה׳ קראו בשמו הודיעו וגו׳, עד ויקרא רעב על הארץ וגו׳, וראוי לשאול למה לא אמר בספר תהלים המזמור כלו מדובק כמו שחובר ונזכר בספר דברי הימים? ואם היה שחלקו לחצאין למה לא אמר ראשונה החצי הראשון ואחרי כן החצי האחרון ועשאו בהפך? אבל הסבה היה בזה אצלי כמו שאמרתי שספר תהלים כתבו דוד בסוף ימיו, ועם היות שנעשה שיר הודו לה׳ קראו בשמו כפי מה שהיה ראוי לשורר לפני הארון בהליכתו, הנה בחבור המזמורים להנהגת המתבודד ולסדר תפלותיו ראה לעשותם באופן אחר כפי כוונת המאמר, ולכן לקח מהפסוקים אשר באו באותו שיר ושנה מהם בדברים עצמם ובמצבם כפי כוונת המזמור ותכליתו, ומזאת הכוונה בא התכלית האחרון ראשונה והראשון באחרונה כפי מה שחייב סדר המזמורים וכוונתם:

ומכף שאול – בספר תילם ומיד שאול.

מכף – מיד.

ביום הציל – רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת.

וידבר דוד המזמור הזה כולו סידר נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (מזמור י״ח) ובפירושנו לספר תהלותיו בארנו דבריו כיד ה׳ הטובה עלינו. אך למה הוצג גם כאן, ולמה באו פה שנויים רבים וחלופים בתיבות ובאותיות. צריכים אנו לשמוע לדברי מהרי״א חבר השירה הזאת בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה ה׳ מצילו מצרה היה משורר השירה הזאת, וזה שכתוב ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול בכל פעם שניצול שר לה׳ כדברים האלה, ובספר הזה לא נכתבו מזמירות דוד ותשבחותיו רק השירה הזאת שהיא כוללת וששר אותה תמיד, ודוד המע״ה לעת זקנותו קבץ ואסף כל תהלותיו בספר מיוחד לצורך הנהגת המתבודד, שישפוך שיחה לפני אל על כל הפרטים שיצרך איש איש בימי חלדו, ימצאו מזמור או תפלה יתפלל בה, ויש בה סגולות נפלאות כי חברה ברוח הקדש ככתוב בס׳ שמוש תהלים, וגם המזמור הזה כתב שם שנית שיתפלל אדם אשר סבבוהו מצוקות רבות וניצול מהם כדוד, ואולם יען שנעשה לצרכי המתבודד תפלה לעני כי יעטוף, שינה ענינים רבים באופן שיתכנו לצרכי היחיד, וע״ד זה מצא השר מהרי״א טעמים נכונים לכל החלופים שבאו פה מבספר תהלות, עיין עליו כי אין להוסיף על דבריו, ופירוש המזמור היקר הלז כתוב אתי בספר תהלות כי שם מקומו, ולא אכפלהו פה שלא לצורך, לשכנו תדרשו ובאתם שמה אם יהיה אלהים עמדי.

ומכף שאול – א״כ דוד לא היה חושב שאול כאויבו, ומלמד עליו זכות מחמת רוח רעה המבעתת אותו, ואויביו הם הגוים שבסביבות א״י שבשמעם כי נמלך דוד פחדו לנפשם והשתדלו להכחידו מן הארץ.

בסוף ימיו של דוד המלך כשהניח ה׳ לו מכל אויביו¹, וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה בנבואה² אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת האמורה כאן ובספר תהלים³, ואמר שירה זו לעת זקנתו⁴ בְּיוֹם – לאחר שעברו עליו כל צרותיו⁵ וְהִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ מִכַּף – מיד⁶ כָּל אֹיְבָיו כולם⁷, וּכמו כן שיבח דוד את הקב״ה בשירה זו על אשר הצילו אף מִכַּף – מיד⁸ שָׁאוּל שהיה אויבו ורודפו והיה שקול כנגד כולם⁹:

1. רש״י, רד״ק.

2. תרגום יונתן.

3. פרק יח, רד״ק. ובספר הזה לא נכתבו מזמירות דוד ותשבחותיו רק השירה הזאת שהיא כוללת וששר אותה דוד תמיד, אברבנאל, מלבי״ם.

4. רש״י.

5. רש״י, מצודת דוד. ולדעת אברבנאל חיבר דוד את השירה הזו בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות כדי שבכל פעם ופעם שהיה הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרה היה משורר את השירה הזאת, והיתה שגורה בפיו כדי להודות לה׳ על כל התשועה שעשה עמו להפליא.

6. מצודת ציון.

7. רש״י.

8. מצודת ציון.

9. רש״י, רד״ק. ובמדרש תהלים (מזמור ז׳) אמר רבי יצחק, כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול, כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, שנאמר (תהלים קמ״ד י׳) ״הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים״ ואחר כך ״הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה״, אמר דוד אויבים רבים היו לי אבל שאול היה שקול כנגד כולם, שנאמר ״מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל״, אברבנאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון