Shemuel II 21 – שמואל ב כא‏ – Mikraot Gedolot

וְחָס מַלְכָּא עַל מְפִיבֹשֶׁת בַּר יְהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל עַל שְׁבוּעֲתָא דַייָ דְבֵינֵיהוֹן בֵּין דָוִד וּבֵין יְהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל.

ויחמול המלך על מפיבושת וגו׳ – על שהיה בן תורה נתפלל עליו העבירו לפני מזבח ולא קלטו היינו דכתיב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי (תהלים נ״ז:ג׳). שהסכים הקב״ה על ידו.

מתיב רב חמא ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול – שלא העבירו. וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו רחמים ופלטו. ואכתי משוא פנים יש בדבר, אלא בקש שלא יקלטנו. והא כתיב לא יומתו אבות על בנים, א״ר חייא בר אבא מוטב שתעקר אות מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא.

ויחמל המלך – בקש רחמים שלא יקלטנו הארון, שהעבירם לפני הארון, כל שהארון קולטו, למיתה (בבלי יבמות ע״ט.).

The king had pity. He prayed for pity on Mephivoshes that the Ark should not detain him; because Dovid had them [Shaul's children] pass before the Ark, whomever the Ark detained, was put to death.⁠¹

1. i.e., was handed over to the Givonim who subsequently put them to death. Yevomos 79a.

ויחמל המלך על מפיבשת – שלא נתן בידם שלבד מפיבשת נמצאו שם שבעה מבני שאול.

ויחמול המלך – כבר פירשנוהו.

ואמר הכתוב בו בן יונתן בן שאול, לומר שראוי היה לחמול עליו לפי שלא היה זה בן שאול כי אם בן יונתן בן שאול, וידוע שיהונתן לא היה בהריגת כהני השם ולא את הגבעונים אשר בנוב על דבר דוד, כי היה שבועת השם בין דוד ובין יהונתן, ולזה לא היה ראוי שיענש בנו על זה, ולכן לקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול הנקראים שניהם ארמוני ומפיבשת, ולקח עוד חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל ונתנם ביד הגבעונים. והנה החמשה בנים שייחס כאן למיכל אינו שילדה אותם, כמו שאמרו חכמינו ז״ל במסכת סנהדרין, (פרק ב׳ י״ט ע״ב) כי היא לא נשאת לעדריאל כי אם מרב אחותה, וגם מיכל זכר הכתוב שלא היה לה ולד עד יום מותה, ולכן ידענו שהיו בני מירב ושגדלם מיכל אחותה אשת דוד לפי שלא היו לה בנים, ולפי שהיתה קוראת אותם בניה אמר בני מיכל. וחכמינו ז״ל אמרו בסנהדרין (בירושלמי פרק ו׳ כ״ג ע״ג) שדוד העבירם לפני הארון, וכל שהארון קולטתו היה למיתה, ומפיבושת לא העבירו לפני הארון. ומאשר הקשו שם, וכי משוא פנים יש בדבר? השיבו שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון וקבלו השם, הדא הוא דכתיב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו. (ובבלי ביבמות פרק ח׳ דף ע״ט ע״א) ומה שכתבתי אני כפי הפשט הוא היותר נכון אצלי, שדוד חמל על מפיבשת להיותו בן יהונתן שלא היה בהריגת הגבעונים, כי נעשה כל מה שנעשה בנוב על אפו ועל חמתו, ודוד התנה עמהם שהוא יתן שבעה בני שאול והוא יבחרם, כדי למלט את מפיבשת בן יהונתן כמו שאמרתי:

בינותם – כמו ביניהם.

בן יהונתן – רוצה לומר: בעבור שהיה בן יהונתן, ראוי לחמול עליו, כי לא היה מדעת יהונתן להרוג את הגבעונים, ובעבור דוד, כי אוהב היה לדוד, על כי היה שבועת ה׳ בינותם, וחוזר ומפרש בין דוד וגו׳.

ויחמול כיון שהיה זה בידו הציל את מפיבושת שלא היה אביו באותה עצה כי היה קשור בשבועה לדוד, ובזה סרה הקושיא איך הומתו בנים על אבות, כי דין המלך משונה בזה מדין התורה, והגם שאמציה מלך יהודה בני המכים לא המית (מלכים ב יד ו) שם לא היה זה צורך שעה, לא כן כאן שהיה לצורך שעה.

וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִי בֹשֶׁת בעבור שהיה¹ בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל עַל שְׁבֻעַת יְהוָה אֲשֶׁר בֵּינֹתָם – ביניהם², בֵּין דָּוִד וּבֵין יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל, וגם בעבור שלא היה יהונתן באותה עצה של הריגת הגבעונים³, וכיצד חמל עליו? התפלל שלא יקלוט אותו הארון למיתה⁴:

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

4. רש״י. ובמדרש מתיב רב חמא ״ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול״ שלא העבירו, וכי משוא פנים יש בדבר?! אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו דוד רחמים ופלטו, ועדיין האם משוא פנים יש בדבר?! אלא ביקש שלא יקלטנו, והא כתיב לא יומתו אבות על בנים, א״ר חייא בר אבא מוטב שתעקר אות מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, ילקוט שמעוני (וכן ראה יבמות עט.).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון