Shemuel II 21 – שמואל ב כא‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַרוּ לֵיהּ גִבְעוֹנָאֵי לֵית אֲנַחְנָא צְרִיכִין לְמִיסַב כְּסַף וּדְהַב מִן שָׁאוּל וּמִן בֵּיתֵיהּ וְאַף לָא אֱנַשׁ לְמִקְטַל בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר מָה אַתּוּן אָמְרִין אַעְבֵּיד לְכוֹן.

אין לנו כסף וזהב עם שאול – כי אם נפשות. ביקש לפייסם בממון ולא רצו, אמר: שמא הם מתביישין זה מזה, הלך ופייס כל אחד ואחד לעצמו, ולא נתפייסו. לכך כתיב: אין לי כסף וזהב וגו׳, לשון יחיד. זו ראיתי בירושלמי (ירושלמי סנהדרין ו׳:ז׳).

ואין לנו איש להמית – בכל שאר בני ישראל, שלא חטאו לנו.

We are not interested in silver or gold from Shaul. We are only interested in [retribution against] people. He [Dovid] wanted to appease them with money but they did not want [to accept it]. He [Dovid] said, "It may be that they are embarrassed of each other.⁠" [Therefore] he went and tried to appease each one individually [but] they [still] would not be appeased. That is why it is written here, "I am not interested in silver or gold etc.⁠" in singular form.⁠¹ This I saw in the Yerushalmi Talmud.⁠²

And we are interested in killing anyone. Among the rest of the Bnei Yisroel because they did not agrieve us.

1. The verse is written with לִי in singular form, but is read with לָנוּ, plural form indicating that Dovid tried to appease them both collectively as a group and also on an individual basis.

2. Sanhedrin 29a.

אין לנו כסף וזהב עם שאול ואין לנו איש להמית בישראל – פתר׳: אין לנו עמו לא עיסקי ממון ולא עיסקי נפשות, כלו׳ תחילה אמרו לו אין לנו איש להמית בישראל עד שהוציאו הדבר לחלוטין היש בלבו להמיתם אם הם יאמרו להמיתם, כך פתרתי אחר הילוך המקראות ועיניינם. ובמסכת יבמות מפרש פנים אחרות, מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מזון לגבעונים העלה עליו הכתוב כאילו הרגם וכולו כדאיתא במסכת יבמות.

ויבקש דוד את {פני} י״י – אמר ר׳ שמעון בן לקיש ששאל באורים ותומים כת׳ הכא פני וכת׳ התם ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו׳ (במדבר כ״ז:כ״א).

ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו – פתרונו אילו נטל ממנו כסף וזהב או שאול או ביתו ואתה בא לפייס אותנו על כך היינו אומרים ישיבו לנו בני ביתו הגזילה שגזלו ממנו או העושק אשר עשק¹ ממנו ואנו היינו מתפייסים אבל על שפיכת דמים שכלתה אותנו חרב שאול כמו שמפרש בסמוך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו (שמואל ב כ״א:ה׳) היאך נתפייס בכסף ובזהב או נתפלל ויעתר אלהים לארץ,⁠² ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו (במדבר ל״ה:ל״ג).

ואם תאמר שפכו גם אתם דמי בניו ויכופר לארץ לכך נאמר אין לנו איש להמית בישראל – פתרונו אין כח בידינו להמית איש בישראל שאנו נתונים חוטבי עצים ושואבי מים (יהושע ט׳:כ״א) ואילו היינו אומרים לך תנה לנו לשפוך דמי בניו ונפייס יודעים אנו בך שלא תשמע לנו על כך.

ויאמר – המלך מה אתם אומרים – תנה לנו בני שאול להמיתם אני נותן.

1. השוו ללשון הפסוק בויקרא ה׳:כ״ג.

2. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב כ״א:י״ד.

אין לי כסף וזהב – לי – כתיב, וקרי: לנו. והענין אחד, כי כן דרך המקרא לדבר בלשון רבים פעם בלשון כלל פעם לשון פרט. ויש בו דרש: שבקש מהם שימחלו דם אחיהם ויתן להם ממון ולא רצו. אמר דוד אבקש מכל אחד לבדו, שמא הם מתביישין זה מזה לקחת ממון בדבר זה, ועשה כן, וכל אחד אמר לו: אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו.

אין לנו – תביעת כסף וזהב עם בית שאול כי אם תביעת נפשות.

ואין לנו איש להמית בישראל – מקרא מסורס הוא, להמית איש בישראל.

ויאמרו לו הגבעונים וגו׳. השיבו הגבעונים אל דוד אין אנו רוצים לקחת ממון מבית שאול, כי הוא לא נטל ממנו ממון לשנקח ממון מהם, נטל ממנו נפשות נפשות נקח מהם, ואין אנו רוצים גם כן לקחת נפש משאר בני ישראל, עם היות שיש להם אשם על אשר לא מיחו בידי שאול, אבל אנו רוצים להנקם מזרע הרוצח עצמו שהוא שאול, לפי שעשה עמנו שתים רעות גדולות, האחד ההריגה, והשנית שגרם שבכל עיר ועיר היו רודפים אחרינו באופן שלא היינו יכולים לשבת בשום מקום מגבולי ישראל, כי בראותם מה שעשו עמנו בנוב, היו בשאר הערים רודפים אחרינו גם כן.

ויאמרו לו הגבענים – בדפוס ישן ובכל ספרים כתבי יד מלעיל הדרגא ביו״ד.

אין לי – לנו קרי ויש בו דרש בבמדבר רבה פרשה ח׳ ואגדת שמואל פרשה כ״ח וירושלמי פרק עשרה יוחסין ועיין בפירוש רש״י ורד״ק וכלי יקר.

אין לנו כסף וגו׳ – רוצה לומר: לא לקח מי מידינו כלום, לשנבקש כסף וזהב, ואין לנו דבר עם ישראל להמית מהם איש.

מה אתם אומרים – רצה לומר: ומה המשפט שאתם חפצים, אמרו נא ואעשנה.

ויאמרו אין לנו כסף וכו׳, רצה לומר כי ישראל עשקו אותם ולקחו את כל אשר להם, כי הותרה הרצועה בפקודת המלך, רק שלא המיתו אותם, ושאול הוא המית מהם כנ״ל השיבו כי מן שאול וביתו אין תובעים הכסף וזהב שלקחו מהם, כי זה מבקשים מן העם שישיבו הגזלה,

ומן העם אין מבקשים נפשות – כי זאת עשו שאול וביתו שהם המיתום.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לָנוּ (לי¹ כתיב) תביעת² כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ כי לא לקחו מידינו ממון, הוא נטל מאיתנו נפשות, נפשות נקח מהם!⁠³ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּכל שאר בני⁴ יִשְׂרָאֵל שלא חטאו לנו⁵, על אף שיש להם אשם על אשר לא מיחו בידי שאול, אבל אנו רוצים להנקם מזרע הרוצח עצמו שהוא שאול⁶, וַיֹּאמֶר להם דוד, מָה אַתֶּם אֹמְרִים ומה המשפט שאתם חפצים, אמרו נא⁷ וְאֶעֱשֶׂה לָכֶם:

1. ביקש דוד לפייסם בממון ולא רצו, אמר שמא הם מתביישין זה מזה, הלך ופייס כל אחד ואחד לעצמו ולא נתפייסו, לכך כתיב אין לי כסף וזהב וגו׳ לשון יחיד (ירושלמי סנהדרין פ״ו ה״ז), רש״י, רד״ק.

2. רי״ד.

3. אברבנאל.

4. רש״י.

5. רש״י.

6. אברבנאל.

7. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון