Shemuel II 21 – שמואל ב כא‏ – Mikraot Gedolot

וּנְסִיבַת רִצְפָּה בַּת אַיָה יַת סַקָא וּפִרְסָתֵיהּ לָהּ עַל טִנָרָא מִשְׁרָיוּת חַצְדָא עַל דִנְחָתַת מִטְרָא עֲלֵיהוֹן מִן שְׁמַיָא וְלָא שַׁבְקַת עוֹפָא דִשְׁמַיָא לִמְנַח עֲלֵיהוֹן בִּימָמָא וְיַת חֵיוַת בָּרָא בְּלֵילְיָא.

ותקח רצפה בת איה את השק וגו׳ – מהו אל הצור – אמר רב הושעיא שהיתה אומרת עליהם הצור תמים פעלו וגו׳ (דברים ל״ב:ד׳). ר׳ אחא בר זבינא אמר בשם רבי הושעיא גדול הוא קידוש השם מחלול השם. כתיב לא תלין נבלתו על העץ וגו׳ כי קללת אלהים וגו׳ (דברים כ״א:כ״ג). ובקידוש השם מתחלת קציר עד נתך מים עליהם – מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון. עד נתך מים עליהם מן השמים וגו׳ – והיו אומות העולם רואים אותם ואומרים תורתן של אלו פלסתר הוא. כתיב בתורתן לא תלין נבלתו על העץ (דברים כ״א:כ״ג). ואלו תלויים שבעה חדשים. כתיב בתורה אין דנין שנים ביום אחד. ואלו ויפלו שבעתם יחד (שמואל ב כ״א:ט׳) [חסר יו״ד זה מפיבושת בן יהונתן שניצול שהיה חסר]. כתיב בתורה לא יומתו אבות על בנים וכו׳ (דברים כ״ד:ט״ז). ואלו מתים בעון אבותם. אמרו להם ישראל אבותיהם של אלו המיתו את אלו. אמרו להן וכי מה טיבן של אלו. אמרו להן אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע. אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקב״ה כך. אמרו אין אלוה כאלהיכם ואין אומה כאומה זו אין לנו לדבק אלא באומה זו שאלהיהם גדול מכל האלהים. הדא הוא דכתיב כי גדול ה׳ מכל האלהים (שמות י״ח:י״א). מיד נתגיירו מאומות העולם מאה וחמשים אלף. הדא הוא דכתיב: ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף וכו׳ ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמונים אלף חצב בהר (דברי הימים ב ב׳:ט״ז-י״ז). וכל כך למה. להודיע שבחו של מי שאמר והיה העולם שהוא מקרב את הרחוקים ושמח לרחוקים כבקרובים ומקדים שלום לרחוק יותר מן הקרוב. הדא הוא דכתיב בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו׳ (ישעיהו נ״ז:י״ט).

שלח דוד וקראן אמר להם מה לכם ולבית שאול. אמרין על שהמית מהן שבעה אנשים שני חטבי עצים ושני שאבי מים וחזן וסופר ושמש. יותן לנו שבעה אנשים מבניו וגו׳ (שמואל ב כ״א:ו׳). אמר להון ומה הנייה אית לכון ואינון מתקטלין סבו לכון דהב וכסף. והן אמרין אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו (שמואל ב כ״א:ד׳). פלגון ונסבין חד חד. אמר דלמא יתפייסון. ולא אתפייסו. באותה שעה אמר דוד שלש מדות טובות נתן הקב״ה לישראל רחמנין ביישנין גומלי חסדים. דכתיב ונתן לך רחמים וגו׳ (דברים י״ג:י״ח). ואלו אין בהם אחת מכל אלו ועמד ורחקן. והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו׳ (שמואל ב כ״א:ב׳). אף עזרא ריחקן והנתינים יושבים בעפל (נחמיה י״א:כ״א). ואף לעתיד לבא הקב״ה מרחקם והעובד העיר יעבדוהו וגו׳ (יחזקאל מ״ח:י״ט). כתיב ונתן לך רחמים וגו׳ (דברים י״ג:י״ח). היינו רחמנין. ביישנין ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳:ט״ז). והסימן לביישן שאינו חוטא. וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וגומלי חסדים מנין ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו׳ (דברים ז׳:י״ב).

ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחילת קציר – והא כתיב לא תלין נבלתו. אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מוטב שתיעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא. והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבם של אלו הללו בני מלכים הם ופשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה לידבק בה כאומה זו, ומה בני מלכים כך הדיוטות עאכ״ו, מיד ניתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל וגו׳, ודילמא ישראל הוו, לא ס״ד דכתיב וישבו ישראל ויהודה לבטח איש תחת גפנו, ואי תימא מהכא וימצאו מאה וחמשים אלף גרים. א״ר חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים וגו׳ והגבעונים לא מבני ישראל המה. נתינים משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך. משה גזר לההוא דרא. ואכתי יהושע גזר עליהם דכתיב ויתנם יהושע חוטבי עצים, יהושע גזר בזמן שבהמ״ק קיים דוד גזר בזמן שאין בהמ״ק קיים.

ותטהו לה אל הצור – א״ר אושעיא שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. רבי פנחס אומר לאחר (שלש) [שלשים] שנים שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד, שלש שנים עמד דוד להתפלל אמר לו הקב״ה אל שאול ואל בית הדמים על שאול שנמשח בשמן הקדש ובימיו לא נעשתה ע״ז בישראל וחלקו עם שמואל הנביא ואתם בארץ והוא בחוצה לארץ, מיד עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא שלטה בהם רמה ונטלו אותם ונתנו אותם בתוך ארון ועברו את הירדן שנאמר ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו וגו׳ ויעשו כל אשר צוה המלך, מה צוה המלך, צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול שבט ושבט והיה השבט שנכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ובניהם ובנותיהם ונשותיהן וגומלין חסד עם שאול ובניו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן, וכיון שראה הקב״ה שגמלו חסד מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנאמר ויעתר אלהים לארץ אחרי כן.

רמז קנה

אמר ר׳ יוחנן כל הגוזל את חברו אפילו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו נטל נשמתו ממנו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ואומר ואכל קצירך ולחמך יאכל בניך ובנותיך. [ואומר] מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. ואומר אל שאול ואל בית הדמים אעל אשר המית את הגבעונים – מאי ואומר, וכ״ת ה״מ נפש דידיה אכל דבניו ובנותיו לא ת״ש יאכל בניך ובנותיך. וכ״ת ה״מ היכא דלא יהיב ליה דמו אבל היכא דיהיב ליה דמי לא, ת״ל מחמס בני יהודה. וכ״ת ה״מ דעביד בידים אבל גרמא לא, ת״ל על אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב ער הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון מעלה עליהם עליו הכתוב כאלו הרגם.

עד נתך מים – בימות הגשמים בתשרי, שלא נתנו לקבורה. והלא כתיב: לא תלין נבלתו (דברים כ״א:כ״ג)? אלא אמרו: מוטב תיעקר אות אחת מן התורה, ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של אלו? אומרים להם: מבני מלכים הם. ומה עשו? פשטו ידם בגרים גרורים. אומרים: אין לך אומה ראויה לידבק בה כאומה זו (בבלי יבמות ע״ט.).

Until the rains fell on them. During the rainy season in Tishrei. Their bones were not removed for burial. But is it not written, "His body should not remain [hanging] overnight"¹? However they reasoned that it is better that one of the letters of the Torah be uprooted in order that God's Name be publicly sanctified. Passersby would ask "Why have these people come to this fate?⁠" They were told [in response], "They are royal sons.⁠" "What did they do [wrong]?⁠" "They assaulted downtrodden foreigners.⁠" [The passersby] would say, "There is no people better to associate with then this people.⁠"²

1. Devarim 21:22. Why did Dovid let this happen?

2. Yevomos 79a.

ותקח רצפה {בת איה} את השק וגו׳ עד נתך מים עליהם מן השמים – פתרון: עד שהק׳ הוריד עליהם מטר מן השמים שמפני מה בא רעב לעולם קודם לכן על שאול ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים (שמואל ב כ״א:א׳) וכיון שנפרע ממנו עון זה מיד נתך מים עליהם מן השמים כשם שמפרש והולך ויעתר אלהים לארץ אחרי כן (שמואל ב כ״א:י״ד).

ותטהו לה אל הצור – על הצור היו נתלים, כמו שאמר: ויוקיעום בהר (שמואל ב כ״א:ט׳), והטתה השק אל הצור להתכסות תחתיו יום ולילה.

ובדרש: מה ותטהו לה אל הצור – שאמרה: הצור תמים פעלו (דברים ל״ב:ד׳), שהצדיקה עליה את הדין.

את השק ותטהו לה אל הצור – כמו ויט שם אהלו, פירשתו שם על הצור שהיו מוקעים שם, כי בהר היו מוקעים, ושמרה אותם כל הימים שלא ייאכלו מן העופות ומן החיות.

מתחילת קציר עד נתך מים עליהם – עד ימות הגשמים, ואע״ג דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כל מה שעשה על פי הדיבר עשה.⁠^א

א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217 חסר: ״עשה״.

עד נתך מים עליהם – כי זולת זה נמצא ע״ד זרות, כ״ש בארץ ההוא, וכבר קדם הלא קציר חטים היום (שמואל א י״ב:י״ז).

ולזה אמר שרצפה לקחה את השק ותטהו לה על הצור שהיו נתלים בו, כמו שאמר ויוקיעום בהר, ועשתה זה להתכסות תחתיו ולשבת שם ולשמרם מהעופות וחיות השדה, והיה כל זה מתחלת קציר עד נתך המים עליהם, רוצה לומר שהמטיר השם מיד בדרך נס והשגחה, באופן שלא יכלו עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה בלילה.

השק – יריעה עבה.

הצור – הסלע.

נתך – נשפך, כמו: ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג).

לנוח – רוצה לומר להתעכב.

ותטהו לה – נטתה ופרשה לעצמה את השק לשבת תחתיו, לשמור התלוים מן החיות והעופות.

הצור – הוא ההר שנתלו בו.

עד נתך מים – שמרה אותם מעת נתלו, עד נתך המים עליהם, כי אז הורידום, ובהשגחת המקום ירד גשם מעט, למען יורידום, ולמען דעת אשר בעון אביהם היתה עצירת הגשמים, בראותם אשר לאחר שנעשה משפט, התחילו הגשמים לרדת.

ולא נתנה – בעוד שהיו תלוים.

ותקח וכו׳ עד נתך מים עליהם שכאשר ירד הגשם מן השמים ידעו שפקד ה׳ את עמו, וכי הוסרה המכשלה.

את השק – עשתה ממנו אהל.

עד נתך – מתחלת קציר שעורים בחצי ניסן עד תחלת הגשמים בחצי מרחשון.

וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה פלגש שאול אֶת הַשַּׂק הוא יריעה עבה¹, וַתַּטֵּהוּ – ופרשה לָהּ אותו אֶל – על הַצּוּר – הסלע², הוא ההר שנתלו בו³, לשבת תחתיו, כדי לשמור את התלויים מן החיות והעופות⁴, מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ – שנשפך⁵ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם בימות הגשמים בתשרי, שאז הורידו אותם מתלייתם ונקברו⁶, ובהשגחת המקום ירד בהתחלה גשם מעט להודיע שיקברו אותם, ואחר שקברו אותם נעתר ה׳ לארץ וירדו הרבה גשמים⁷, למען ידעו שבעוון אביהם היתה עצירת הגשמים, בראותם אשר לאחר שנעשה משפט פקד ה׳ את עמו והוסר המכשול⁸, וְלֹא נָתְנָה רצפה בת-איה בעוד שהיו תלויים⁹ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ – להתעכב¹⁰ עֲלֵיהֶם יוֹמָם – ביום, וְלא נתנה אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה להתקרב אליהם בַּלָיְלָה:

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון. ובדרש מה ותטהו לה אל הצור שאמרה הצור תמים פעלו שהצדיקה עליה את הדין, רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת ציון.

6. והלא כתיב ״לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ״?! (דברים כ״א כ״ג) כל מה שעשה דוד על פי הדיבר עשה, רי״ד. שאמרו, מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של אלו? אומרים להם מבני מלכים הם, והיו שואלים ומה עשו שתלו אותם? היו אמורים להם, פשטו ידם בגרים גרורים, היו עונים העוברים אין לך אומה ראויה לידבק בה כאומה זו (יבמות ע״ט.), רש״י. ומיד נתוספו בישראל מאה וחמשים אלף גרים, שנאמר (מלכים א׳ ה׳ ט״ו) ״וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר״, אברבנאל.

7. רד״ק בפס׳ יא.

8. מלבי״ם.

9. מצודת דוד.

10. מצודת ציון.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון