Shemuel II 16 – שמואל ב טז‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר אֲחִיתוֹפֶל לְאַבְשָׁלוֹם עוּל לְוַת לְחֵינָתָא דַאֲבוּךְ דִי שְׁבַק לְמִיטַר בֵּיתָא וּשְׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל אֲרֵי אִתְגָרֵיתָא בַּאֲבוּךְ וְיִתְקוֹף יְדֵי כָּל דִי עִמָךְ.

בוא אל פלגשי אביך – אחיתופל הטעה אותו המזל והיה סבור שהוא מלך והיה נותן עיניו באבשלום אמר לו בוא אל פלגשי אביך, א״ל וכן אתה אומר לי שאענה פלגשי אבי, א״ל אחיתופל גזירת האלהים היא שאמר לאביך הנני מקים עליך רעה מביתך וגו׳ ושכב (את) [עם] נשיך, ואחיתופל יעץ לאבשלום שיהרוג לאביו והוא ישב עליו בדין על שעינה נשי אביו ואני הורגו ומולך אני, ולא היה יודע שהמלכות עומדת מבת בנו שנאמר הלא זאת בת שבע את אליעם, ואליעם בן אחיתופל הגילוני.

וחזקו ידי כל אשר אתך – כי עתה ידם רפה לעזור לך, שאומרים בלבם: הבן יתחרט אצל אביו, ואנו נהיה שנואים למלך.

And you will strengthen the hands of all those who are with you. Because at present their hands are feeble in their ability to help you because they are saying [to themselves] in their hearts, "The son will change towards [and reconcile with] his father and we will be hated by the king.⁠¹

1. For having joined a conspiracy against him.

בא אל פילגשי אביך וגו׳ וחזקו ידי כל אשר אתך – שעד שלא תעשה לאביך דבר המסור ללב יהו נרפים ידי כל אשר אתך לעזור לך שיחשוב כל אחד ואחד מה^א לי לעזור את אבשלום והיום ומחר יתפייס עם אביו ונשארתי אני בשנאה, שיהיה דוד שונא אותי, אלא עשה דבר שלא תוכל שוב להתפייס עמו וחזקו ידי כל אשר אתך.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״מי״.

בוא אל פלגשי אביך {וגו׳} ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך – שאם לא תעשה לאביך דבר המסור ללב יאמר כל אחד ואחד מישראל מה לי לעזור לאבשלום להלחם עם דוד מחר יתפייס האב עם הבן ואני בשנאה מוטב לי שאעמוד מנגד אבל כשתבא אל פלגשי אביך יחזקו ידי כל אשר אתך לעזור אותך שבדבר זה אין בו פיוס לעולם.

וחזקו ידי כל אשר אתך – פירוש: כי עתה הם דנים בלבבם היום ומחר יתפשרו האב והבן וכל הגמול רע ישיב עלינו המלך. לכשיראו זה המעשה ידעו כי לא תתפשרו לעולם ויעזרו אותך בכל לב. וזה הגמול שילם לו אחיתופל בעבור ששכב דוד עם בת שבע בת בנו, דכתיב במעשה בת שבע: בת שבע בת אליעם, ולפנים בגיבורי דוד כתיב אליעם בן אחיתופל הגילוני.

נבאשת – כמשמעו.

והנה יעצו שיבוא אל פלגשי אביו, לפי שחשש כמו שכתבתי אולי ישלימו אבשלום ודוד אביו, כי היה זה נקל לפי טבע הענין, וגם כי אבשלום ירא חטא היה ונזיר עולם, ומפני זה היו נחלשים ידי אנשיו והנמשכים אחריו, ולכן היה מהעצה שיחלל יצועי אביו, באופן שתמנע עוד ההשלמה ביניהם ולא יתרצה דוד שירש אבשלום את המלכות, כי הנה יעקב עברתו שמרה אל ראובן על כדומה לזה ונטל ממנו הבכורה, כמו שאמר (דברי הימים א ה׳ א׳) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל וגו׳, ולזה אמר בוא אל פלגשי אביך, שיבא לא לבד לאחת מהן כי אם ליותר מאחת, ושיעשהו באופן מפורסם עד שישמעוהו כל ישראל וידעו כי נבאש את אביו, ועם זה יתחזקו ידי האנשים אשר עמו.

נבאשת – ענין תיעוב ומאוס, כדבר הנבאש.

וחזקו – על כי עדיין נרפים הם, בחושבם פן ישלימו האב והבן וינקמו מאתנו, אבל בזה ידעו כי נבאשת את אביך, ויתחזקו ידיהם להיות עמך.

השאלות:

למה בחר אחיתופל שיעשה הפעל המגונה הזה, ואם כדי שידעו כי נבאש עם אביו, הלא כבר מרד ופרסם כי תופש מלכות, וידעו כולם שלא יחזור בו, ולמה לא שאל עתה גם לחושי אם יסכים בעצה זו, ואם מפני שעצת אחיתופל בימים ההם כאשר ישאל איש באלהים כמ״ש הכתוב אם כן למה עזב עצתו אחר כך.

ויאמר אחיתופל – ואז התירא אחיתופל מלהגיד עצתו שהיה תכליתה להרוג את דוד, כי ירא פן ישלים את אביו, ואז יתנקם דוד ממנו על עצתו הרעה, כי היה רחוק בעיניו שיאבה אבשלום בעצה זו להרוג את אביו, ולכן הקדים שטרם יגיד את עצתו, מוכרח שיבא אבשלום אל פלגשי אביו, שבזה יבטח לבו ולב ישראל שלא יתרצה דוד אליו, כי הוא מעוות לא יוכל לתקון ויטרוף לעד אפו על שחלל יצועי אביו, ואמר הטעם לדבריו, אשר הניח לשמור הבית שמזה בעצמו שהניח מפלגשיו לשמור הבית, נראה כי עוד לב אב על בנו ולב בן על אביו, כי אם היה דוד מחשיבו כאויב ומתנקם לא היה מניח פילגשיו שם פן יהרגם או יפקירם לנאץ את אביו, וכן למה לו לשמור ביתו, הלא ידע שאבשלום יקח ביתו וקניניו, וטוב יקחם אחר משיפלו ביד אויביו, וע״כ כי רוצה בזה שבנו ינחל את אשר לו, וישמרהו עד יבא ויקחהו, ולכן צריך שתתראה אתה כאויב, ובזה ישמעו כי נבאשת את אביך וכו׳.

וחזקו ידי וגו׳ – עד עכשו לא עשה אבשלום מעשה רע נגד אביו ואפשר שישלימו ביניהם, ודוד תחת חרות אפו כמו יחרה על המחזיקים בידו, וזה ימנע בני ישראל מלעזור אחרי אבשלום בכל כחם; עכשו שאתה עושה מעשה רע כזה לאביך ידעו בני ישראל שאין עוד לדאג פן תשלימו ביניכם ויאמרו בלבם אם ישוב וימלוך דוד יענישנו על שלא מחינו באבשלום, א״כ אין לנו טוב כי אם לעזור אחריו, וע״כ נטו האהל על הגג, כדי שידעו כל ישראל; ועוד י״ל אם תראה בעצמך שאינך ירא ושבטוח אתה בהצלחת דרכך עד שתחשוב עצמך כבר כיורש מלכות אביך ואוצרותיו ונשיו, יחזקו גם ידי אשר אתך, כי בטחונך יבטיחם.

והנה עצתו של אחיתופל היתה שאבשלום יעשה מעשה שבגינו יבין העם שלא ישלימו דוד ואבשלום ובכך ילכו אחרי אבשלום ויעזבו את דוד¹, וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא במשכב אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר את הַבָּיִת, וְשָׁמַע – וישמע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ – נתעבת ונמאסת² אֶת – על אָבִיךָ וְכך חָזְקוּ – יחזקו יְדֵי כָּל העם אֲשֶׁר אִתָּךְ, כי עתה ידם רפה לעזור לך, שאומרים בלבם שלבסוף הבן יתחרט וישלים עם אביו ואנו נהיה שנואים למלך וינקמו בנו³:

1. ר״י קרא, אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. רש״י, מצודת דוד. ורי״ד מבאר כי אחיתופל יעץ את העצה הזו כגמול בעבור ששכב דוד עם בת שבע שהיתה בת בנו של אחיתופל. ומלבי״ם מבאר כי התיירא אחיתופל מלייעץ כעת להרוג את דוד, כי לא היה נראה בעיניו שיקבל אבשלום את עצתו, והיה ירא פן ישלים עם אביו, ואז יתנקם דוד ממנו על עצתו הרעה, ולכן הקדים שטרם יגיד את עצתו להרוג את דוד, יבוא אבשלום אל פלגשי אביו, שבזה יבטח ליבו ולב ישראל שלא יתרצה דוד אליו, והטעם שנתן לאבשלום הוא, שמעצם העובדה כי הניח אביו את פלגשיו לשמור על הבית, העם רואה כי עוד לב אב על בנו ולב בן על אביו, כי העם יחשוב שאם היה דוד מחשיב את בנו כאויב ומתנקם לא היה מניח פילגשיו שם פן יהרגם או יפקירם לנאץ את אביו, ולכן יעץ לו שיתראה כאויב בפני העם לחזק ליבם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון