Shemuel II 15 – שמואל ב טו‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה מִסוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין וַאֲמַר אַבְשָׁלוֹם לְמַלְכָּא אַזִיל כְּעַן וַאֲשַׁלֵם יַת נִדְרִי דִנְדָרִית קֳדָם יְיָ בְּחֶבְרוֹן.

ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך – ר׳ נהוראי אומר משום רבי שמעון מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך היא שנת י״א לשמואל הרואה מכאן אתה מחשב שבן י״ב שנה היה שלמה במלכו שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה, באותו הפרק ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות (מקץ שנתים) [ויהי לשנתים] הרי שתי שנים. ואבשלום ברח וילך (וישב) גשורה וגו׳ שלש שנים הרי חמש שנים. וישב אבשלום בירושלים שנתים הרי שבע שנים. ויהי רעב בימי דוד שלש שנים הרי עשר שנים. וישוטו בארץ ויבאו (ירושלים) מקצה תשעה חדשים ועשרים יום הרי י״א שנים. בשנה האחת בסופה התקין דוד משמרות כהונה ולויה שנאמר בשנת ארבעים למלכות דוד נדרשו.

תניא ר׳ מאיר אומר אבשלום נזיר עולם היה ומגלח אחד לי״ב חדש שנאמר ויהי מקץ ימים לימים (כי) [אשר] יגלח ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה מה התם י״ב חדש אף כאן י״ב חדש. ר׳ נהואי אומר מגלח אחד לשלשים יום מאי טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד הכא נמי איכא כובד. רבי יוסי אומר מגלח מערב שבת לע״ש שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לע״ש ומאי איכא ביניה לשאר אחוה יו״ט שחל להיות באמצע השבת דאחוהי מגלחי ואיהו לא מגלח עד פניא. מ״ש חברון שהלך להביא כבשים מחברון ותניא אילים ממואב כבשים מחברון איידי דקלישא ארעא עבדא רעייא.

תניא רבי יהודה אומר אבשלום נזיר עולם היה וההיא שעתא זמן התר הבמות היה. ואמאי שבקיה לבמה גדולה ואזל לחברון לשלומי נדריה לאו שמע מינה קרבה נזירות בבמת יחיד, לא כי אזל לחברון משום דעקר נדריה בחברון. והוינא תמן מאי נפקא מינה, אלא א״ר יהודה שהלך להביא כבשים מחברון, דאי לא תימא הכי נזירות דחוצה לארץ הוא ואינו עולה לו מן המנין, אלא לאו שמע מינה ליטול כבשים מחברון. ומאן דאמר נזירות קרבה בבמת יחיד פריך אי הכי לחברון מאי בעי אלא שעת התר הבמות היתה ולקרב נדרו בבמת יחיד אזל. תניא אידך ר׳ יהודה הנשיא אומר אבשלום נזיר עולם היה אחד לי״ב חדש מגלח [דכתיב ויהי מקץ ימים לימים]. ר׳ יוסי אומר אחד לשלשים יום (דכתיב ויהי מקץ ימים לימים). ר׳ נהוראי אומר פעמים בשבת שכן דרך בני מלכים להיות מגלחים פעמים בשבת.

אלכה נא ואשלים את נדרי – א״ל אבשלום מבקש אני ממך טובה אחת שתתן לי שני זקנים שילכו עמי שיהיה על פיהם כל דבר שאני עושה, כתב לו שילכו עמו שני זקנים מכל עיר ועיר שירצה ונטל את האגרת והיה הולך בכל עיר ועיר ורואה שני זקנים ובחורים שבעיר והיה מראה להם האגרת שכתב לו אביו ואמר להם ראו מה שכתב לי אבי, אלא בשביל שאני מחבב אתכם הרבה אני מבקש אתכם, וכן היה עושה בכל עיר ועיר עד שנטל עמו מאתים זקנים שנאמר ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלים, ומהו מאתים איש, אמר רב הונא בשם ר׳ חייא בר אבא מאתים ראשי סנהדראות כדכתיב אספה לי שבעים איש.

מקץ ארבעים שנה – ששאלו ישראל מלך משמואל, נתגלגל דבר מרד והשפלה במלכות.

אלכה נא – לחברון.

ואשלם את נדרי – אמרו רבותינו (בבלי סוטה ל״ד:): להביא כבשים מחברון, כי שם היו כבשים שמנים.

At the end of forty years. [After] Yisroel had asked Shemuel for a king this rebellion and weakening of the kingdom occurred.⁠¹

I would like to go. To Chevron.

And fulfill the vows [of bringing sacrifices] Our Rabbis said, "[Avsholom wanted] to bring lambs from Chevron² because there, the lambs were fat.⁠"³

1. This is the opinion of Rebe Nehuroi in the name of Rebbe Yohoshua brought in Temurah 14b. Rashi is explaining that these forty years are not describing how long Avsholom was engaged in his intriguing against the king. Rather, the verse is informing us that forty years after their improper request, the kingdom was weakened.

2. Ibid.

3. Rashi there brings the Talmud in Menachos 87a that discusses the quality of the lambs of Chevron.

ויהי מקץ ארבעים שנה – ר׳ נהוראי אמר משום ר׳ יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם את המלוכה שהיא שנה עשירית לשמואל הרואה, כסבור שישלים לו מלכות אביו בשנת הארבעים.

ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לי״י בחברון – אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן שהלך להביא כבשים מחברון ותניא אילים ממואב כבשים מחברון, ושמעתי לפי שמלך דוד בתחילה בחברון.

ויהי מקץ ארבעים שנה – ראיתי בסדר עולם ר׳ נהוראי אומר משום ר׳ יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם המלוכה שהיא שנה עשירית לשמואל הרואה שאי אפשר לומר מקץ ארבעים למלכות דוד שהרי לאחר קשר של אבשלום הוא אומר ויהי רעב בימי דוד שלש שנים (שמואל ב כ״א:א׳) ושנה שתיקן להם משמרות דכתיב לשנה אחרת נדרוש^א וכשאתה מונה שנים שהיה דוד אחר קשר אבשלום תמצאם חמש שנים לפיכך אי אפשר למנות מקץ ארבעים למלכות דוד.

א. אין פסוק כזה, ובדפוסים הציעו שאולי הכוונה ל: בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו וגו׳ (דברי הימים א כ״ו:ל״א).

ויהי מקץ ארבעים שנה – אמרו רז״ל ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך. ואמרו אותה שנה ששאלו להם מלך עשירית של שמואל היתה, ושאול מלך עם שמואל שנה אחת ושתים שמלך שאול בעצמו הרי שלש, ול״ז של דוד, הרי ארבעים, כי בשלשים ושבע של דוד מרד אבשלום. ואמר זמן זה במרד אבשלום, כלומר כי לקץ ארבעים שנה ששאלו להם ישראל מלך יצא מרד במלכותם ונהרגו כמה מישראל.

ואשלם את נדרי – אמר שיקריב קרבן נדרו בחברון אשר נדר בגשור, כי שעת היתר הבמות היה והיה אדם מקריב בכל מקום שירצה אע״פ שאהל מועד היה בגבעון. ומן הנראה מה שהלך לחברון להקריב לפי שהיה דעתו למרוד ולמלוך בחר המקום שהוקם בו אביו למלך.

ובדברי רבותינו ז״ל לא הלך אלא להביא כבשים מחברון להקריב שם, כי שם היו הכבשים הטובים. והקשו על האומר זה ואמרו: בחברון? מחברון מבעי ליה.

ויהי מקץ ארבעים שנה – ששאלו להם מלך משמואל, ויש לומר ארבעים שנה למלכות דוד שבסוף שניו היה המעשה הזה.

אשר נדרתי לי״י בחברון – פירוש: במה היתה לו שם שאז הותרו הבמות עד שלא באו לירושלם.

ויהי מקץ ארבעים שנה – אין לנו צורך לכונת נקודת זאת ההתחלה ואולם בא זה ההעלם בדברים הקלים כדי שנתעורר במקומות החמורים.

ויהי מקץ ארבעים שנה – יתכן שאלו ארבעים שנה התחילו מעת צמיחת המלכות בישראל ר״ל מעת המשח שאול או התחילו מעת שלמות ארבעים שנה מעת המשח דוד ואולי הוגד על דרך נבואה שארבעים שנה יעמוד מלכות דוד ולזה חשב אבשלום שאז יהיה העת שתסור המלוכה מדוד ודמה מפני זה שכבר תשלם מחשבתו בהריגת אביו לסבב שתהיה הממלכה לו.

ואשלם את נדרי לי״י בחברון – ידמה שהיתה אז במת צבור בחברון ואמר אבשלום לזבוח שם זבחים לי״י כי לא נאסרו הבמות כי אז היו בין המנוחה והנחלה ר״ל בין משכן שילה ובין בית המקדש ולא נאסרו הבמות לגמרי עד שנבנה בית המקדש בהר המוריה כמו שנתבאר בתורה ולזה אמר בספר מלכים רק העם מזבחים ומקטרים בבמות כי לא נבנה בית לשם י״י עד הימים ההם והנה מפני שראה אבשלום ששם צמחה המלוכה לדוד והצליח בה חשב שיהיה המקום גורם ולזה בחר ללכת לחברון.

ארבעים שנה – אמרו רבותינו ז״ל (תמורה י״ד:) שהוא מזמן אשר שאלו להם מלך, ותלה בה, כי תחת השאלה באה מרד במלכות, ונהרגו מהם ובהם.

בחברון – להקריב על הבמה העומדת בחברון.

מקץ ארבעים שנה – אי אפשר לומר ממלוך דוד שא״כ היה הדבר סמוך הרבה למותו ולא נראה, והרבה מהעתקי המקרא (סורי, ערבי, וולגאטא, וגם יוסיפון, הביאם החכם פֿיליפפזאן) כתבו ארבע במקום ארבעים.

ואשלם וגו׳ – ואשלם בחברון את נדרי אשר נדרתי לה׳.

וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה מאז שביקשו ישראל מלך משמואל¹, נתגלגל דבר המרד והשפלה במלכות², וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ דוד אֵלֲכָה נָּא לחברון³ וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיהוָה בהיותי בגשור⁴, ואקריב קרבן בְּחֶבְרוֹן⁵ בבמת ציבור אשר היתה מותרת אז⁶, ובחר אבשלום בעיר חברון לפי שהיה בדעתו למרוד ולמלוך, ולפיכך בחר את המקום שהוקם בו אביו למלך⁷ והיתה עיר ואם בישראל, ולהיותה מקודם עיר ממלכה חשב שכאשר ימליכוהו שם בני העיר ימליכוהו גם כל ישראל⁸:

1. ולא יתכן לומר ארבעים שנה ממלכות דוד, מפני שדוד מלך ארבעים שנה, ואחרי קשר אבשלום דוד מלך עוד כמה שנים, ר״י קרא.

2. רש״י, ר״י קרא, רד״ק.

3. רש״י.

4. רד״ק.

5. יש מרבותינו שביארו מחברון, דהיינו להביא כבשים משם, כי שם היו הכבשים שמנים, סוטה לד:.

6. רד״ק. אז התקופה היתה בין המנוחה והנחלה דהיינו בין משכן שילה ובין בית המקדש, ולא נאסרו הבמות לגמרי עד שנבנה בית המקדש בהר המוריה, רלב״ג.

7. ר״י קרא, רד״ק.

8. רלב״ג. וכן מובא באברבנאל בשם האפוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון