ובמה שאמר הכתוב ותאמר האשה התקועית אל המלך ותפל על אפה ארצה ותאמר וגו׳, למה שבא בכתוב ותאמר הראשון ללא ענין, ת״י ואתת אתתא, ויהיה ותאמר כמו ותבא, כאלו אמר ותבא האשה התקועית אל המלך וגומר. ורבי דוד קמחי כתב בשם אביו, שותאמר הראשון ענינו שהיא אמרה ליושבי העיר אל המלך. ר״ל אל המלך אני רוצה להכנס לדבר, ושהם השיבוה לא ישמע לך המלך כי רבים עומדים עליו, וזה שאמר אחרי כן כי יראוני העם, ר״ל הפחידוני שלא תשמע דברי וכשנכנסה לפניו נפלה על אפיה ואמרה הושיעה המלך כדרך הצועקים. והאפוד פירשו שאמרה האשה לפני המלך בבואה לפניו מה שראוי שיאמרו הבאים לפני המלך, כאלו תאמר יחי המלך והדומה לזה, ואחר כך נפלה על אפיה לשמור כבוד למלכות, ושאלה ממנו הישועה וההצלה, וזהו הושיעה המלך, כי הישועה תבא ממנו במה שהוא מלך ולא יוכל איש למרות את פיו. ולפי שלשלשת הפירושים האלו יחסרו בכתוב דברים על כל פנים, אחשוב אני בו שהוא כלל ופרט, ושהוא דבק עם הפסוק הקודם, יאמר וישם יואב את הדברים בפיה ותאמר האשה התקועית אל המלך, ר״ל שאמרה לפניו כל הדברים אשר שם יואב בפיה, ואחר כך ספר בפרט איך היו הדברים ששם בפיה ומה הוא הדבר שהיא אמרה אל המלך, ואמר שהיא ראשונה בבואה לפניו נפלה על אפיה ארצה לאמר, (איוב י״ו י״ח) ארץ ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לצעקתי, ותשתחוה לפניו ואמרה לו הושיעה המלך, ר״ל לית דין ולית דין בארץ אשר יעשה כמעשיך, ואמרה זה להגיד כי לא היה ענינה ובקשתה כפי המשפט, כי יאמרו אליה השופטים ושוטרים מה תצעק אלינו ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכה? ולזה באה אל המלך, כי זה הענין יצטרך אל היכולת המוחלט המסור למלך כדין ושלא כדין, וזהו הנרצה באמרה הושיעה המלך, שאליו תאות הבקשה הזאת לא לשופטי הארץ וסנהדרי ישראל: