Shemuel II 14 – שמואל ב יד‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַרַת יִדְכַּר כְּעַן מַלְכָּא מַה דִכְתִיב בִּסְפַר אוֹרַיְתָא דַייָ אֱלָהָךְ בְּדִיל לְאַסְגָאָה אוֹרְחָא קֳדָם גָאֵל דְמָא לְחַבָּלָא וְלָא יְשֵׁיצוֹן יַת בְּרִי וַאֲמַר קַיָם הוּא יְיָ אִם יִפּוֹל מִסְעַר רֵישׁ בְּרִיךְ לְאַרְעָא.

יזכר נא המלך את י״י – שהקפיד על אורך הדרך להציל נפשות, שנאמר: והשיגו כי ירבה הדרך (דברים י״ט:ו׳), וזהו מהרבות גואל הדם לשחת, ואתה דוחה אותי.

Please remember Adonoy. God was stringent concerning the distance [necessary] to save lives¹ as it is said, "He will overtake him because the way was long".⁠² This is [her reference with], "To avoid giving more [time] for the avenger to destroy,⁠" and you are pushing me [away].

1. When a person kills accidently, he must go to a city of refuge. These cities should never be too distant from any potential fugitive who may need to go there.

2. Devarim 19:5.

ותאמר יזכר נא המלך – להצלת בני.

מהרבית גואל הדם לשחת – כלומר אתה אומר לי המדבר אליך והביאתו אלי (שמואל ב י״ד:י׳) וכי אחד או שנים הם שעושין עצמן גואלי הדם ומבקשים נפש בני שתוכל לצוות עליו והלא מהרבית גואלי הדם לשחת, ולא ישמידו את בני? מחמת שהם רבים גואלי הדם שמבקשים לשחת את נפש בני כשם שאומרה והנה קמה כל המשפחה (שמואל ב י״ד:ז׳), באתי לצעק אל המלך שלא ישמידו את בני.

ויאמר חי י״י אם יפול משערת ראשו ארצה.

ותאמר יזכר נא המלך את י״י אלהיך מהרבות גואל הדם לשחת ולא ישמידו את בני – אמרה לו יזכור נא המלך את בוראו לשום על לבו שאין בידי כח לעשות דבר זה, שאתה אומר לי המדבר עליך והבאתו אלי שמתוך שרבים הם גואלי הדם המבקשים לשחת את בני וכולם מדברים אלי תני את מכה אחיו תמיתהו בנפש אחיו אשר הרג (שמואל ב י״ד:ז׳), איני יכול להביא כל אחד ואחד אליך שרבים הם כמו שמפרש והולך מהרבות גואל הדם לשחת ולא ישמידו את בני – ופתרונו מחמת שרבים הם גואלי הדם המבקשים לשחת עשה לי תקנה אחרת טובה מאותה שאמרת המדבר אליך והבאתו אלי ולא (שמואל ב י״ד:י׳) ישמידו בני.

יזכר נא המלך – רצתה לומר שיוציא שבועה מפיו שלא יומת בנה, ולמה, מהרבת גואל, כלומר שהיו רבים גואלים הדם ואם יצוה המלך לאחד יבא האחר ויהרגנו, אבל אם ישבע המלך שלא יומת ישמעו הגואלים השבועה וייראו שלא יגעו בו.

ויונתן תרגם: ידכר כען מלכא מה דכתיב בספר אורייתא די״י אלהך בדיל לאסגאה אורחא קדם גאיל דמא לחבלא.

משערת בנך ארצה – כתרגומו: מסער ריש בריך.

ותאמר יזכר נא המלך את י״י אלהיך – ועשה למען שמו.

מהרבת גואל הדם לשחת – פירוש: מהרבות גואל הדם שהוא מפציר לשחת.

ולא ישמידו את בני – ואני יראה מפני גואל הדם, ונשבע לה המלך חי י״י אם יפול משערת בנך ארצה. מהרבת הוא שם הפועל.

מהרבת גואל הדם לשחת – רוצה לומר: שלא ירבו גואלי הדם לשחת כי אין זה מחק גואלי הדם כי זה הנשאר הוא ג״כ קרובם וכאלו אמרה שיזכור לפניו שיאמר להם שאין ראוי להם מצד היותם גואלי הדם שירבו לשפוך דם קרוביהם ואז נשבע דוד חי י״י אם יפול משערת ראשו ארצה וידמה שלא אמרה שהיה שם עדים ולזה נשבע לה כי לפי דיני התורה לא היה בן מות אם היה הענין כמו שהגידה לו ואפשר עוד שאעפ״י שהיה בן מות לפי משפטי התורה הנה היה יכולת למלך להצילו להוראת שעה.

ואמנם מה שאמרה היא עוד יזכור אדוני המלך את ה׳, הוא כמשיבה על מה שאמר המלך שהמדבר אליה תביאהו לפניו ואמרה שיזכור את ה׳, והזכרון הזה היה בענין בני אדם הראשון (בראשית ד׳) כשהרג קין את הבל, שהאל יתברך לא הרג קין בהיותו הורג להיותם אחים, וכדי שלא ירבה במחלת אביהם הזקן, וכאשר קין חשש שימיתוהו הבעלי חיים ואמר (שם שם י״ג) והיה כל מוצאי יהרגני, הנה לא אמר יתברך המדבר אליך והבאתו אלי כאשר אמר דוד. אבל אמר הכתוב (שם י״ד) וישם ה׳ אות לקין לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ומזה הולידה האשה שיעשה דוד כן שישים אות שלא יכהו אדם ולא תצטרך להביא לפניו המדבר. וכאשר הבין דוד בנועם מאמריה עשה כדבריה ואמר חי ה׳ אם יפול משערת בנך ארצה. ואפשר עוד אצלי לפרש הפסוקים באופן אחר והוא, שהמלך אמר בראשונה ואני אצוה עליך, ר״ל שיצוה אדם שישמור אותה ויאמר לבני המשפחה שלא ימיתוה כדברי המפר׳ והיא השיבה לשני דברים הנכללים בדבריו אלה, אם לאמרו עליך, אמרה היא בדרך תמיהה עלי אדוני המלך העון? ר״ל למה אמרת אצוה עליך? האם חטאתי אני ועלי עון ההריגה לשתצוה עלי? הנה באמת על בני העון לא עלי, ועוד השיבה למה שאמר אצוה, כי אין ראוי שיעשה זה על ידי שליח, ועל זה אמרה גם כן בתמיהה והמלך וכסאו נקי? ר״ל האם חשבת שבהיותך נמשט מזה ותצוה לאיש אחר עלי תהיה אתה נקי מזה החטא? והנה דוד השיבה לענין הזה השני לבד, ואמר שהוא בעצמו יעשה ההצלה ולא על ידי שליח, וזהו המדבר אליך והבאתו אלי וגומר, והיא חזרה עוד לומר הנה נא תקנת הדבר האחד והוא לעשות הדבר בעצמך, אבל לא תקנת הדבר השני באמרך ולא יוסיף עוד לגעת בך, שלא זכרת את בני בהצלה וזכרתני לבד בהיות שאין אנכי ההורג, וזהו אמרה זכר נא המלך את ה׳ אלהיך וגומר ולא ישמידו את בני, רוצה לומר שבבן תלויה ההצלה ולא בה, ואז דוד הרגיש בדבריה וראה טעות מאמריו במה שיחס ההצלה אליה ולא לבנה, ולתקן זה אמר חי השם אם יפול משערת בנך ארצה, ובזה ייחס ההצלה לבנה ולא לה. הנה אם כן בארתי הפסוקים בשני אופנים חדשים אצלי נכוחים למבין, והותרה עם זה השאלה החמשית:

מהרבית – מהרבת קרי.

מהרבת – ענין גדולה וחשיבות, כמו: על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳).

גואל הדם – קרוב הנרצח הרוצה לנקום נקמת דמו, נקרא גואל הדם, שהוא כאלו נחשב לדם לגאולה.

משערת בנך – אמר דרך הפלגה, כדרך שאומרים הבריות.

יזכר נא המלך וגו׳ – כאלו חששה פן כאשר יבוא גואל הדם לפני המלך, ולפי רוב גדלו ישא לו המלך פנים ולא ירחם עוד על בנה, ולזה אמרה: יזכר נא את ה׳, ולדבק במעשיו, מה הוא רחום וכו׳, מבלי להגדיל לישא פני גואל הדם הבא לשחת, ולא ישמידו את בני.

חי ה׳ – הריני נשבע שלא יעשה לו מאומה רע.

ותאמר אז הוסיפה לבקש גם בעד זאת שיזהיר בל ימיתוהו גואלי הדם, שאף שיש להם רשות ע״ז מדין תורה יזכר נא המלך את ה׳ אלהיך – בקשה שיזכור בדבריו שם ה׳ (כמ״ש באמת חי ה׳ אם יפול משערת ראשו ארצה, ובזה לא יוכל גואל הדם להפר שבועת המלך) ובארה טעם שאלתה מהרבת גואל הדם לשחת שאין זה דומה למצות התורה שהגואל יחם לבבו לנקום דם אחיו מאיש נכרי ולא כן בזה שגם הרוצח אחיו הוא, ובמה שיהרגנו לא יתקן רק ירבה לשחת שתחת שיחם לבבו על הריגת אח אחד ירבה לשחת גם השני, ולכן יגזור המלך אומר בכח המלכות שלא ישמידו את בני ואז הפיקה גם שאלתה זאת,

ויאמר חי ה׳ וכו׳ ובזה השיגה תכלית מבוקשה, בענין אבשלום לבקש שישיבהו המלך כמו שיבא.

מהרבת – מ״ם השלילה לבלתי הרבת.

אז הוסיפה לבקש גם שיזהיר שלא ימיתוהו גואלי הדם על אף שיש להם רשות על זה מדין תורה¹, וגם עשתה עצמה כאילו חששה שכאשר יבוא גואל הדם לפני המלך לפי רוב גדלו ישא לו המלך פנים ולא ירחם עוד על בנה², וַתֹּאמֶר לו האישה יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בשבועה שלא יומת בני³ מֵהַרְבַּת (מהרבית כתיב) גֹּאֵל הַדָּם – מגואלי הדם הרבים⁴ שמבקשים לְשַׁחֵת את נפש בני⁵, ואם ישבע המלך שלא יומת, ישמעו הגואלים כולם את השבועה וייראו שלא יגעו בו⁶ וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת בְּנִי, וַיֹּאמֶר המלך בשבועה⁷ חַי יְהוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה ולא ייעשה לו מאומה רע⁸:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. רד״ק.

5. ר״י קרא.

6. רד״ק.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון