×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טו) וַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ וַיֹּֽאמֶר⁠־לָ֥הּ אַמְנ֖וֹן ק֥וּמִי לֵֽכִי׃
Then Amnon hated her with very great hatred; for the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her. And Amnon said to her, "Get up; leave!⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּסְנָאָהּ אַמְנוֹן סִנְאָתָא רַבְּתָא לַחֲדָא אֲרֵי סַגִיאָה סִנְאָתָא דִי סְנָאָהּ מֵרִחֲמָתָא דִרְחִימָהּ וַאֲמַר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי אֱזִילִי.
וישנאה אמנון שנאה גדולה – מ״ט א״ר יצחק נימא נקשרה לו ועשאו כרות שפכה. איני והא דרש רבא מה דכתיב ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להם לבנות ישראל לא [שער] בית השחי ולא בית הערוה, אלא אימא נימא קשרה לו ועשאו כרות שפכה.
וישנאה אמנון – אמרו רבותינו (בבלי סנהדרין כ״א.): נימא נקשרה לו, ועשאתו כרות שפכה.
Amnon hated her. Our Rabbis say she tied a hair for him [in his genital area] and caused him to have a severed organ.⁠1
1. One who is so injured is prohibited from marrying a Jewish woman as related in Devarim 23:2. This interpretation of our verse is in Sanhedrin 21a.
כי גדולה השנאה אשר שנאה – שקשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה.
וישנאה אמנון – זאת השנאה היתה סבה מאת השם כדי להגדיל החרפה בשלחו אותה מביתו, ויהיה אבשלום יותר שונא אותו עד מות, עד שחשב להרגו. וזה המעשה היה עונש דוד על מעשה בת שבע ואוריה שבעונש ההוא נעשית בביתו זמה הבאה לידי חרב, לקיים מה שאמר לו הנביא: לא תסור חרב מביתך (שמואל ב י״ב:י׳), וכן בדבר אבשלום זמה וחרב הכל מדה כנגד מדה.
ובדרש: מה היה השנאה הזאת, נימה קשרה לו בשעת בעילה ועשאתו כרות שפכה.
וישנאה אמנון – פירוש: לאחר שמילא תאותו שנאה, שלא יאמר לו המלך קח אותה לאשה.
וישנאה אמנון – גם בזה אין אני מעמיק כלל לדעת מה זה ועל מה זה1 כי לא נביא אנכי.⁠2
1. השוו ללשון הפסוק באסתר ד׳:ה׳.
2. השוו ללשון הפסוק בעמוס ז׳:י״ד.
וישנאה אמנון שנאה גדולה – ידמה שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם או אמרה לו דברי חרפות ולזה שנאה כי כבר אמרה לו ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל או אולי אמרה לו דברים יותר קשים מאלו, והנה מרוב השנאה שלחה אמנון מביתו דרך בוז למדנו מזה שגדר השנאה הוא שלא ידבר עמו למרע ועד טוב ולפי שאמרו והוא שונא לו מתמול שלשום למדנו שאם לא דבר עמו שלשה ימים אינו גולה.
ומיד אחרי שבא אליה שנאה שנאה יותר גדולה מהאהבה אשר אהבה והשליכה מביתו. וסבת השנאה כתבו חז״ל בסנהדרין (סנהדרין כ״א.), שקשרה לו נימא בשעת הבעילה ועשאתו כרות שפכה. ורלב״ג כתב שהיתה השנאה בסבת הדברים שאמרה לו, ואולי שחרפתו וגדפתו עוד. ורד״ק כתב שהיה זה סבה מאת הש״י כדי להגדיל החרפה בשלחו אותה מביתו וישנאהו אבשלום יותר ויבקש המיתו, ומחשבות השם עמקו. וגם נוכל לומר עוד שהפועל המגונה זה דרכו שבהשלמתו יקנה האדם ממנו חרטה רבה ושנאה גדולה, וכמאמר המדיני הרשעים מלאים חרטות, ולכן אמנון לא עצר כח לראותה עוד בהתחרטו ממה שעשה. והנה תמר התבוששה מאד מצאתה מביתו יחידה בעצם היום באופן שכל רואיה ירגישו בדבר.
וישנאה – אולי גדפתו בדברים, ומה׳ היתה זאת לגלות חרפתו בקהל רב.
כי גדולה וכו׳ – השנאה היתה בערכה יותר גדולה מערך האהבה הקדומה.
קומי לכי – ולא רצה שתשב עוד זמן מה בביתו.
וישנאה אחר שהיה תאוה כלביית מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת, וזה שכתוב גדולה השנאה מהאהבה שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה שכשזכר תועבת האהבה הזאת, אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה.
וישנאה – מתחלה אהב יופיה ואחר שענה אותה נמאסה בעיניו.
ומאחר ואהבתו לא היתה אהבה עצמיית אלא קשורה לתאוותו, מיד כשנכבה רשף התאוה חלפה האהבה1 וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד2 עד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ, ומה׳ היתה זאת לגלות חרפתו בקהל רב3, שישנא אותו אבשלום יותר ויבקש להמיתו4, וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן בבוז5 קוּמִי לֵכִי ולא רצה שתשב עוד בביתו6:
1. רי״ד, מלבי״ם.
2. ואמרו רבותינו (בבלי סנהדרין כא.) נימא נקשרה לו, ועשאתו כרות שפכה, רש״י, ר״י קרא. ויש מרבותינו שאמרו כי יתכן שהיתה השנאה בסיבת הדברים שאמרה לו, ואולי שחרפתו וגדפתו, רלב״ג, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה, שכאשר זכר תועבת האהבה הזאת, אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך ליבו בקרבו לשנאה גדולה.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. רלב״ג.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144