Shemuel II 12 – שמואל ב יב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲתָא אוֹרְחָא לְגַבְרָא עַתִּירָא וְחַס לְמֵיסַב מֵעָנֵיהּ וּמִתּוֹרֵיהּ לְמֶעְבַּד לְאוֹרְחָא דַאֲתָא לֵיהּ וּנְסֵיב יַת אִמַרְתָּא דְגַבְרָא מִסְכֵּינָא וְעַבְדָהּ לְגַבְרָא דַאֲתָא לְוָתֵיהּ.

ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא – (אליו) [לו] ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו. אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ואחר כך קראו איש.

ויבא הלך – דימה את יצר הרע תחלה להלך, שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח, שנעשה אכסנאי, ואחר כך לאיש, שהוא בעל הבית.

A traveler came. [Noson] compared the evil inclination at first to a sojourner that is [quickly] going on his way. Afterwards he is compared to a guest that has become a resident and afterwards he is compared to a man who is the owner of the house.⁠¹

1. This verse is Noson’s parable alluding to the evil inclination. The visiton is first referred to as הֵלֶךְ, then אׂרֵחַ and finally as an אִישׁ, representing the evil inclination’s ability to take more and more control over its victim’s life.

ויבא הלך לאיש – לא תבעו אלא על גזל אשתו, כי ספר כריתות נתן לה בעלה, כי כל היוצא למלחמת דוד ספר כריתות כותב לאשתו בלי^א תנאי פן ימות במלחמה ואין מי שיראה אותו ויכירהו, ואפילו הכי כל אשה היתה מצפה את בעלה, ודוד גזלה ממנו ולקחה, שאילו היתה אשת איש למה הביא עליו זה המשל ולא אמר לו, דוד הבא על אשת איש מה דינו, וגם אוריה אם שם אותו בפני המלחמה, רשאי המלך להשים גבוריו בפני המלחמה ואינו נענש על הריגתם.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 218. בכ״י פריס 217 (במקום ״בלי״): ״על״.

הֵלך – שם נגזר כמו אורח והם שמות נרדפים.

ויבא הלך לאיש העשיר – הוא הלך הוא אורח נקרא הלך מצד לכתו בדרכים ומפני זה ג״כ נקרא אורח ורבותינו ז״ל דקדקו מזה בענין יצר הרע כי מתחלה נראה כדל הולך לבקש די מחסורו כי ההלך והדל אחים ואחר כן ישוב והוא איש סוחר הולך בדרכים ואחר זה ישוב למדרגת אדון ולזה קראו בסוף הענין איש אמר ויעש לאיש הבא אליו.

הלך – ההולך בדרך.

לאורח – הוא ההלך שאמר, והוא האיש הבא אליו אשר יאמר, וליופי המליצה אמר במלות שונות.

ויבא הלך הגדיל החטא משני פנים:

א. מצד שלא לקח מצאנו שהיה לו די והותר,

ב. מצד מעוט הצורך של העשיר אל המעשה הזאת, כי הוא לא היה כילי רק מצד שבא אליו הלך בלתי חשוב בעיניו שיקח בעבורו מצאנו, רק על ידי שמצא כבשת הרש, חשבו כארח – ואחר כך עשאו כולו לפניו כאילו בא אליו איש נכבד, מה שלא רצה לעשות מבקרו, וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה היצה״ר תחלה דומה כהלך ואחר כך כארח ואחר כך כבעה״ב, שתחלה ראה דוד אותה, ואחר כך חמדה ונעשה היצה״ר אורח, ואחר כך לקחה לאשה ונעשה בעל הבית.

ויחמל – שלשה נרדפים הם רחם, חמל, חוס, התקיף בכולם הוא רחם שמורה המית הרחם או מעי האם על בניה ומזה הושאל גם לאחרים, חמל הוא ג״כ על אדם ובהמה המרגישים צער, חוס הוא על דבר בלתי מרגיש כמו אתה חסת על הקיקיון (יונה) ועינכם אל תחס על כליכם (ויגש), ואם הוראת פעל חמל כדברי, ר״ל שגם העשיר חמל מאהבה על צאנו ובקרו לבלתי שחטם, ולא מחמת כִלָיות שהיתה בו, והראיה ועל אשר לא חמל שבפסוק ו׳.

וַיָּבֹא הֵלֶךְ¹ – הולך בדרך² לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל – וחס³ האיש העשיר לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת סעודה לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ מן הדרך⁴, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ (הראש כתיב) – העני וַיַּעֲשֶׂהָ – וממנה עשה סעודה לָאִישׁ האורח הַבָּא – שבא אֵלָיו:

1. ואמרו רבותינו (סוכה נב:) שדימה את ההלך ליצר הרע, תחילה נראה כהלך שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח שנעשה אכסנאי, ואחר כך לאיש שהוא בעל הבית, רש״י, רלב״ג. ובנמשל שתחילה ראה אותה דוד, ואחר כך חמדה ונעשה היצה״ר אורח, ואחר כך לקחה לאישה ונעשה בעל הבית, מלבי״ם. ורי״ד מוכיח דווקא מהמשל כי דוד המלך לא חטא בהריגת אוריה ובעוון אשת איש.

2. מצודת ציון.

3. תרגום יונתן.

4. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון