Shemuel II 12 – שמואל ב יב‏ – Mikraot Gedolot

וּשְׁלַח בְּיַד נָתָן נְבִיָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יְדִידְיָה בְּדִיל יְיָ.

רמז קמט

ויקרא את שמו ידידיה – יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידי ויתכפרו בו ידידים. יבא ידיד זה שלמה שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידה – בן ידיד זה אברהם שנאמר מה לידיד בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש שנאמר מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב״ה שנאמר אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד ידיד י״י ישכון לבטח עליו. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל שנאמר נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה.

בעבור י״י – אשר אהבו.

Because of God. That loved him [Shelomo].⁠¹

1. יֽדִידְיָה is a concatanation of יֽדִיד, beloved one and יָה, God.

ויקרא את שמו ידידיה – בשביל שהיה אוהבו הק׳ ומניין אתה יודע כי י״י אהבו לפי ששלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה כלו׳ אהוב יה.

בעבור י״י – פתרונו בעבור שהוא אוהב י״י.

בעבור י״י – פירוש: בעבור י״י אשר אהבו.

וישלח ביד נתן – אין חובה שיכתוב השולח.

בעבור י״י – כי אהבו, ואין הבדל בענין בין י״י אהבו, ובין ידידיה, אבל ביניהם הקדימה ואחור, וכן הרדפת שמות והקש ע״ז.

ויקרא את שמו ידידיה בעבור י״י – ראוי שיתבאר לך מזה שדוד לא חטא למפרע בענין אשת איש אחר שמת בעלה כי ההולך למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ואחר שמת במלחמה נתבאר הענין למפרע שלא היתה אשת אוריה כשבא עליה דוד שאם לא היה הענין כן איך לא צוהו הש״י ע״י נביאו שיעזבה והאשה המזנה אסורה לבעל ואסורה לבועל כמו שנתבאר בענין הסוטה ואיך אהב הש״י את הילד ורצה שתהיה ממנו הממלכה אבל על כל פנים ראוי שנאמין כי לא חטא דוד בבעילת בת שבע אחר שכבר נהרג בדבר המלחמה והנה לולי מהר דוד הנה היתה לו בת שבע לאשה אחר שאנחנו רואים שכבר רצה הש״י שתהיה ממנה הממלכה אשר נשבע השם שתהיה לדוד ולזה אמרו רז״ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה.

ואמנם אמרו והשם אהבו וישלח ביד נתן ויקרא את שמו ידידיה בעבור השם, אחשוב בפירושו שהשם אהב את שלמה בצאתו מרחם וישלח ביד נתן להודיע לדוד שהשם אהבו, וכאשר דוד ידע זה אז קרא את שם בנו ידידיה בעבור השם, רוצה לומר שקרא אז את שמו ידיד השם בעבור שהשם אוהב אותו כמו שהודיעו הנביא. הנה התבאר שראשונה קראו לו שלמה, ואחר כך בעבור שהודיעו הנביא שהשם אהבו קראוהו שם מורה על האהבה והוא ידידיה. והמפרשים אמרו כי וישלח ביד נתן חוזר לשם שלמה ששלח השם ביד נתן לצוות לדוד שיקראהו שלמה, ושוי״ו ויקרא את שמו, ישמש במקום בעבור, ששלח לו להגיד זה בעבור שיקרא שמו ידידיה, ומה שכתבתי הוא הנכון לבד. והנה לא קרא עם כל זה הכתוב את שמו ידידיה כי אם שלמה תמיד, והיה זה להעיר כי ידידיה הוא שם מורה על אהבת השם אליו, ושלמה הוא המורה על שלות ישראל, ובזה מהבשורה שהוא יבנה את בית השם, ולכן קראוהו תמיד שלמה:

ידידיה – פליגי עליה אמוראי בפרק ערבי פסחים לר׳ יוחנן מלה חדא ולרב ורבה תרתין מלין לפיכך ידיד חול ויה קדש ואתיא ר׳ יוחנן כר׳ יוסי ורב ורבה כתנא קמא במסכת סופרים פרק ה׳ הלכה י׳ ובנוסחי דהשתא חדא מלה גם בעל ערוגת הבשם בפ׳ י״א מנאו עם השמות הדבקים דבוק מוחלט ועיין מ״ש בסוף פרשת בשלח על כס יה וחלוקים הספרים אם הה״א רפה או במפיק ובסוף פרשת בשלח נמנה במסורת עם מלין דלא מפקא ה׳ ועיין בפסקים ממהר״ר ישראל אשכנזי בעל תרומת הדשן סימן קפ״ח.

ידידיה – רוצה לומר אהוב לה׳, כי ידיד הוא ענין אהבה.

וישלח – אבל ה׳ שלח ביד נתן, ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה׳, ורוצה לומר: מה שקראה היא שמו בעבור אהבת ה׳ ׳וה׳ אהבו׳, קרא הוא שמו בעבור אהבת ה׳, ׳ידידיה׳.

וישלח ביד נתן להודיע לו זה ועל אהבת ה׳ קרא שמו גם ידידיה.

ידידיה – באה דל״ת ראשונה במונח להשתיק השוא מפניו.

וַיִּשְׁלַח הקב״ה בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא להודיע לדוד שה׳ אהב את שלמה¹, וַיִּקְרָא דוד אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ אשר משמעותו אהוב לה׳² בַּעֲבוּר יְהוָה אשר אהבו³: פ

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. רש״י, רי״ד. והנה לא נקרא בהמשך ידידיה כי אם שלמה תמיד, כי השם שלמה מורה על שלוות ישראל, ועל בניית בית המקדש, אברבנאל. וראוי להבין מכאן שדוד לא חטא למפרע בעניין אשת איש, שאם לא היה העניין כן איך לא צווהו הש״י ע״י נביאו שיעזבנה? שכן האישה המזנה אסורה לבעל ואסורה לבועל, ואיך אהב הש״י את הילד ורצה שתהיה ממנו הממלכה? ולזה אמרו רז״ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה, רלב״ג.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון