Shemuel II 12 – שמואל ב יב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר דָוִד לְנָתָן חָבִית קֳדָם יְיָ וַאֲמַר נָתָן לְדָוִד אַף יְיָ אַעְבֵּר חוֹבָךְ לָא תְמוּת.

גם י״י העביר חטאתך לא תמות – א״ר יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב לו הקב״ה בהם, ואלו הן על בית המקדש, וכן הוא אומר אם אתן שנת לעיני וגו׳ עד אמצא מקום, והרחיב לו הקב״ה ומצא את המקום שנאמר ויאמר דוד זה בית אלהים. ואחת על אשת אוריה החתי שהיו ישראל מליזין עליו איפשר דוד ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה אין ישועתה לו באלהים סלה, והרחיב לו ואמר לו גם י״י העביר חטאתך לא תמות. שלישית שהיו ישראל אומרים מה דוד סבר שהמלכות נשתלה מן בנה של בת שבע, והרחיב לו הקב״ה ואמר הנה בן נולד לך ושלמה יהיה שמו. א״ר יהודה כל הבנים אינם נולדים הם ומהו הנה בן נולד לך לרפאתך מן העייא^א שלך על ידי נתן הנביא שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.

א. כן בכ״י פרמא 2401. בדפוסים: ״העויא״.

גם י״י העביר חטאתך לא תמות – מאחר שהודית, משפט מחול לך במקצת. אתה אמרת כי בן מות האיש העושה כזאת (שמואל ב י״ב:ה׳), ואתה לאחר שהודית, גם י״י העביר חטאתך ולא תמות.

גם י״י העביר – גם לרבות על וידויו, כלומר כמו שאתה מתודה כן הוא גם כן קבל תשובתך והתודותיך.

לא תמות – ואף על פי שאתה חייב מיתה האל קבל התודותיך ותשובותיך ולא תמות אתה, כלומר לא תמות מות רשעים שתרד נפשך בגיהנם כמשפט החוטאין, אבל תענש בעולם הזה בעון הזה, כי עונש הבעילה – ושכב עם נשיך (שמואל ב י״ב:י״א), ובכלל זה המרד שמרד בו אבשלום כי לא יוכל שישכב עם נשיו אם לא מרד בו בתחלה, ועונש ההריגה – לא תסור חרב מביתך עד עולם (שמואל ב י״ב:י׳), ועוד: זה הבן הילוד לך שנולד בעון מות ימות (שמואל ב י״ב:י״ד).

וספר הכתוב שדוד בשמעו דברי נתן הודה בחטאו ואמר חטאתי לה׳, ויורה שלא היה החטא כי אם לה׳, והוא קשה שגם כן חטא לאוריה אשר המיתו, ואתה תראה שגם כן אמר זה בספר תהלים (תהלים נ״א ה׳) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, ועל זה העון אמרו, כמ״ש בראש המזמור בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע. ומה שאחשוב אני בזה הוא שחטא דוד היה בסתר, אם שכיבתו עם בת שבע בראשונה, ואם הריגת אוריה החתי שהיתה במצותו ולא היה אדם יודע מזה דבר, ולזה אמר למעלה וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה׳, שהיה רע בעיניו ית׳ ולא בעיני ישראל שלא ידעו מהדבר כלל, ואמר נתן הנביא כי אתה עשית בסתר להיות הדבר נסתר ונעלם מעיני כל אדם, ומפני זה אמר דוד חטאתי לה׳, ר״ל הנה אוריה כבר מת ואין לבקש ממנו מחילה ובת שבע היתה נשואה עמו וחפצה בדבר, ואם כן היה זה הפשע והחטא מיוחד לאלוה ית׳, ואליו היה ראוי להודות ולבקש ממנו הסליחה והכפרה, כי כאשר יחטא האדם לחבירו לא יכפר הש״י כי אם כאשר בעל הריב יסלח ויכפר על חטאתו, ובהיותו מת הנה האל ית׳ הוא יכפר בעד חטאתו, ולזה אמר חטאתי ליי׳, כלומר לו לבדו יוחס החטא, יען אוריה כבר מת ובת שבע נשואה עמי ואין אדם שידע מזה דבר, לכן היה החטא מיוחס אליו לבדו, וז״ש במזמור תשובתו (תהלים נ״א ה׳), לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי, שלא היה כבר בעל ריבו כי אם הקב״ה, והיה החטא מיוחס אליו, לפי שאין איש בארץ לבקש ממנו מחילה, וזהו (שם) למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, ר״ל אם תכפר בעד חטאתי תצדק ותזכה בו ואין מונע אליו, אחרי שכבר מת אוריה ובת שבע אין בלבה על זה עלבון ובידך הכפרה ועמך הסליחה. ועם היות שאחז״ל (יומא פ״ז ע״א) שמי שחטא לחבירו והוא מת ילך אצל קברו ויבקש ממנו מחילה בפני חברים, לא היה זה ראוי לדוד מפני כבוד המלכות, לפי שהיה חטאו נעלם ונסתר והיה חלול השם לפרסמו ברבים. ואמנם בתשובת נתן שאמר גם ה׳ העביר את חטאתך לא תמות, אחשוב שכאשר אמר דוד חטאתי לה׳, כלומר שהחטא ייוחס לש״י ובידו הכפרה והסליחה, אמר נתן אמת הוא שבידו הכל, ולהיות הרחמים והסליחות בידו העביר את חטאתך שלא תמות, ואמר זה לפי שדוד כאשר שמע המשל מפי הנביא אמר חי ה׳ בן מות האיש הזה, ולכן אמר נתן משפטיך אתה חרצת והודית שהיית חייב מיתה, והאל ית׳ כאשר גזר עליך גזרה העביר את חטאתך שלא תמות, כי לא גזר עליך שתמות כי אם על בניך ועל נשיך, ועשה זה לפי שהכל מאתו ובידו ורחם עליך קודם הגזירה. הנה אם כן אמרו גם ה׳ העביר את חטאתך אין ראוי שיפורש אחרי הוידוי, כי אם קודם זה בשעת הגזירה שלא נגזר עליו מיתה לפי שרחם עליו, והנה ודוי דוד ותשובתו לא הסיר העונשים אשר נגזרו עליו, אבל נתכפרו עונותיו וניצל מידי אבשלום וחזר למלכותו בזכות תשובתו:

העביר – הסיר ומחל.

חטאתי לה׳ – כאומר הנה על הריגת אוריה, עונשי אמורה שלא תסור חרב מביתי, אבל עון בת שבע, הלא לה׳ חטאתי בזה, והוא רחום יכפר עון.

גם ה׳ – רצה לומר: לא תחשוב שגמול העונש האמור, שזה הוא לעון הריגת אוריה, לא כן הוא, כי גמול הראוי הוא להיות נפש תחת נפש, אבל רק על מקצת העון שלם ישלם, וגם העביר מחטאתך וכפר מקצתה להיות לך נפשך לשלל ולא תמות.

ויאמר נתן אל דוד – זה היה ההבדל בין דוד ובין שאול, ששאול נתן אמתלאות על חטאו ולכן נגזר עליו עונש כמ״ש ואון ותרפים הפצר, ודוד הודה תיכף, ולא השיב שעשה הכל בהיתר, והודיעו הנביא שהשם קבל תשובתו.

חטאתי לה׳ – מעשה זה יורנו כמה פשטו דרכי המוסר בין בני ישראל, שדוד נתפתה רגע אחר יצרו (ולמדונו חז״ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, בהיות לאל ידו למלאת תאותו) ואין לך מלך לפניו ולאחריו בגויי הארץ שאם בא מעשה כזה לידו היה מתבייש בעבורו לעיני עבדיו כמו שידע דוד שהיה לו להתבייש, ומי יודע עד היכן היו מגיעים הדברים ואם בעבור ניאופו לא נקרעה המלוכה מידו, ולכסות קלונו נתפתה שנית אחר יצרו והוסיף על חטאתו פשע, רק תכף ומיד שבא הנביא אליו ובמשל העשיר והרש ערך גודל חטאתו אל מול פניו, נתחרט דוד חרטה גדולה, ולא קצף על מוכיחו, רק השפיל רוחו והתודה חטאתו.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה ולא טען דוד שעשה הכל בהיתר כפי שבאמת חשב שעשה¹, ס וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד כמו שאתה מתוודה² גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר – הסיר ומחל³ חַטָּאתְךָ, ואף על פי שאתה חייב מיתה, ה׳ קיבל את התוודותך ותשובותיך⁴ וְלֹא תָמוּת מות רשעים, שלא תרד נפשך בגיהנם כמשפט החוטאים, אבל בעולם הזה תיענש בעבור העוון הזה⁵:

1. וזה היה ההבדל בין דוד ובין שאול, ששאול נתן אמתלאות על חטאו ולכן נגזר עליו עונש, ואילו דוד הודה תיכף, ולכן הודיעו הנביא שהשם קיבל תשובתו, מלבי״ם.

2. רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. שעל עונש הבעילה, קיבל ״ושכב עם נשיך״ כאשר מרד בו אבשלום, וכעונש על הריגת אוריה קיבל ״לא תסור חרב מביתך עד עולם״ ועוד שהבן שנולד לו מת, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון