Shemuel II 1 – שמואל ב א‏ – Mikraot Gedolot

בְּנַת יִשְׂרָאֵל עַל שָׁאוּל בְּכָאָה דַהֲוָה מַלְבִּישׁ לְכוֹן לְבוּשֵׁי צִבְעוֹנִין וּמוֹבִיל לְכוֹן תַּפְנוּקִין וּמַסִיק תִּיקוּנֵי דַהֲבָא עַל לְבוּשְׁכוֹן.

[פרשה כה]

בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן – רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: בנות ישראל ודאי על שאול בכינה שבשעה שהיו בעליהן יוצאין למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים – מכאן שאין תכשיטין נאין אלא לגוף מעודן.

רבי נחמיה אומר: בנות ישראל – הנאות שבישראל אלו סנהדריות של ישראל. על שאול בכינה – שבשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצאה מפי תלמידי חכמים היה עומד ונושקו על פיו. הצילני מדמים אלהים (תהלים נ״א:ט״ז). הצילני מדמים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מדמו של שאול לא בשבילי נהרג. שלשה דברים הוציא דוד על משיח ה׳ ושלשתן באו עליו. חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו (שמואל א כ״ו:י׳). היא הות ליה או יומו יבא וכו׳. או במלחמה ירד ונספה (שמואל א כ״ו:י׳). היא הות ליה מדמו של נבל לא בשבילי נהרג. שנאמר ויהי כעשרת הימים וגו׳ (שמואל א כ״ה:ל״ח). מדמו של שאול שהיה רואה מטעת שלו נקצצת ולא היה מצטער עליה אפילו שעה אחת. מדמו של נתן שהיה דור משלח קסדורויות לאחריו לידע אם מפזר הוא דברים אילו היה מפזר דברים לא היו הורגו מדמן של ישראל. אמר ר׳ יהודה ב״ר סימון בשם ר׳ לוי בר פרטא מפני מה לא פרשו כתובים כמה חללים בהר הגלבוע. על שם בגת אל תגידו וגו׳ (מיכה א׳:י׳). מדמו של אוריה אמר ר׳ יהושע בן לוי אוריה החתי כל שלשים ושבעה (שמואל ב כ״ג:ל״ט). ר׳ יונה בוצרייה אמר שהורידו אותו מגדולתו שהיה ראוי להמנות אחר שלשים וששה ומנו אותו לאחר שלשים ושבעה. ר׳ חנינא בר פפא בשם ר׳ חנינא בר ספרא מייתי לה מן הדא מדוע בזית את דבר ה׳ וגו׳ ואותו הרגת בחרב בני עמון (שמואל ב י״ב:ט׳). ורבנין אמרי ואותו הרגת מגיד שהרבה צדיקים כיוצא בו הרג.

טבות בשם שמואל אמר לא התירו יפת תואר אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו. ואני אומר לא התירו אלא ביאה ראשונה בלבד כדי שתקבל עליה מה שכתוב בפרשה והסירה את שמלת שביה וגו׳ (דברים כ״א:י״ג). רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן אמר להון אתון אמרין תרתין מלין בשם רב ולית אתון אמרין טבאות. אתון אמרין בשם רב לא התירוה אלא ביאה ראשונה בלבד כו׳. אתון אמרין בשם רב מזבח שבירושלים קולט וגגו קולט ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט אלא שש ערי מקלט בלבד תדע לך יואב תחכמוני ראש השלישים היה טועה כל הטעות הזאת וינס יואב אל אהל ה׳ וגו׳ (מלכים א ב׳:כ״ח). והלא לא ברח אלא אצל סנהדרין אמר אם אהרג יתנו נכסי ליורשי. דתניא הרוגי מלכות נכסיהן למלכות הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין. שלח שלמה אחריו ואמר לו בוא קבל עליך מדת הדין. אמר לו חמש גזירות גזר עלי אביך אם מקבל את אותן אף אני אקבל עלי מדת הדין. הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב וגו׳ (שמואל ב ג׳:כ״ט). זב מרחבעם – והמלך רחבעם התאמץ וגו׳ (מלכים א י״ב:י״ח). ומצורע מעוזיה – ויהי עוזיה המלך מצורע וגו׳ (דברי הימים ב כ״ו:כ״א). מחזיק בפלך מיואש – ואת יואש עשו שפטים (דברי הימים ב כ״ד:כ״ד). נופל בחרב מיאשיהו – ויורו היורים למלך יאשיהו (דברי הימים ב ל״ה:כ״ג). אמר ר׳ מנא שלש מאות חצים ירו בו עד שנעשה גופו ככברה. וחסר לחם מיהויכין – וארוחתו ארוחת תמיד וגו׳ (מלכים ב כ״ה:ל׳). מיד ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וגו׳ במדבר (מלכים א ב׳:ל״ד). רבי פנחס ור׳ ירמיה בשם ר׳ חייא בר אבא אמר וכי במדבר היה ביתו של יואב. אלא כיון שמת נעשו ישראל כמדבר. אין תימר שהיה בונה להם דימוסיות ומרחצאות שבהם היה חיותן. אין תימר שהיה בוזז ומאכיל לחכמים ותלמידיהן שבח שבחי שבחין היו לו.

בנות ישראל אל שאול בכינה – רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בנות ישראל ודאי שבשעה שהיו בעליהם יוצאים למלחמה היה זנן ומפרנסם ומלבישם שני עם עדנים, מכאן שאין תכשיטין נאים אלא לגוף המעודן, רבי נחמיה אומר בנות ישראל הנאות שבישראל אלו סנהדרין, אל שאול בכינה שבשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצא מפי תלמיד חכם עומד ומנשקו על פיו.

המלבישכם שני עם עדנים – דהוה מלביש לכון לבושי צבעונין ומוביל לכון תפנוקין (לשון תרגום יונתן).

Who has clothed you in scarlet clothing together with other delights. That clothed you in colored garments and loaded you with delights.

שני עם עדנים – עם שאר עדיים.

ו{ה}⁠מעלה עד⁠{י} זהב על לבושכן – כמו שרגילות הנשים לעשות שמתקנות עדי זהב ומשימות אותו על מלבושיהן.

אל שאול בכינה – על שאול שכשהיה שב מן המלחמה היה מלבישכם – מן השלל בגדי שני עם עדנים.

עם עדנים – תרגם יונתן: ומוביל לכון תפנוקין.

ויש לפרשו כמשמעו, כי הלבוש הטוב והנאה עדן הגוף כמו המאכל הטוב.

ובדרש: ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ר׳ יהודה אומר: בנות ישראל – אלו בנות ישראל ודאי על שאול בכינה, בשעה שהיו בעליהן יוצאין למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים. מכאן שאין התכשיטין נאים אלא לגוף מעודן. ר׳ נחמיה אומר בנות ישראל – אלו סנהדראות של ישראל על שאול בכינה בשעה שהיה שאול שומע טעם ההלכה יוצאת מפי תלמיד חכם היה עומד ונושקו על פיו.

המלבישכן^א שני עם עדנים – כמו ענדם על גרגרותיך, והוא כמו שמלה שלמה.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״המלבשכם״.

המלבישכם וכן המעלה – פועל בצד מה, ר״ל מצד היותו נלחם עם האויבים.

בנות ישראל אל שאול בכינה – אמר זה כי מרוב הצלחתו על הפלשתים היו ישראל בשלוה בימיו ולא שללו אותם אויביהם בימיו ולזה היה זה אל שילבשו בנות ישראל שני עם עדנים ויעלו עדי זהב על לבושן.

ועתה יפריד ביניהם ואמר בנות ישראל אל שאול בכינה, רוצה לומר מצד גבורותיהם ומעלתם היתה הקינה אחת ומדובקת עד עתה, אבל מצד החסד וההטבה אשר עשו והאהבה אשר היה להם עם המקונן אמר שתפרד הקינה. והנה בנות ישראל יבכו אל שאול, לפי שהיה הוא עושה עמהן חסד. וזהו המלבישכן שני עם עדנים, ר״ל שהיה נותן להם לבושי תולעת שני ועדי זהב לשאת על לבושיהן. או אפשר לפרט עדנים מאכלים מעודנים שהיה שולח אליהן, וכן אמרו במדרש שמואל, (ריש פר׳ ל״ה) ר׳ יהודה ור׳ נחמיה. ר׳ יהודה אומר בנות ישראל אל שאול בכינה, שבשעה שהיו יוצאין בעליהן למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים, מכאן שאין התכשיטין נאין כי אם לגוף מעודן. ר׳ נחמיה אומר בנות ישראל אלו סנהדרות של ישראל על שאול בכינה, שבשעה שהיה שאול שומע טעם הלכה מפי תלמיד חכם היה עומד ומנשקו על פיו. ואחרי שזכר קינת הנשים אל שאול המטיב עמהן ואוהב אותן מצד האהבה וההטבה, זכר שמזה הצד היה גם כן מקונן דוד את יהונתן אשר הטיב עמו ונפשו קשורה בנפשו, כי לשאול לא היה מחוייב כלל לקונן עליו מזאת הבחינה.

אל שאול בכינה – מלשון בכי.

שני – תולעת שני, והוא צמר צבוע אדום.

עדנים – כל דבר המפנק, בין מאכלים טובים, בין מלבושי פאר וכדומה, יקראו עדן, וכן: ויתן מעדנים לנפשך (משלי כ״ט:י״ז).

עדי – ענין קשוט, כמו: תעדי עדי זהב (ירמיהו ד׳:ל׳).

המלבישכם שני – כי התגבר במלחמה, וחלק שלל האויב לאנשיו להלביש איש אשתו ובנותיו, וכאלו הוא המלביש.

עם עדנים – רצה לומר: שאר מלבושי פאר, המעדן גוף הלובשן.

על לבושכן – כי כן הדרך להעלות עדי הזהב ממעל על הלבוש, להיות נראה.

בנות ישראל אחר שבשני פסוקים הקודמים קונן על שאול ויהונתן ביחד, יתחיל לקונן על כל אחד בפני עצמו, ויאמר על שאול (שעליו לא יבכה הוא בהיותו רודף אחריו) עליו יבכו בנות ישראל – מצד התועלת שהשיגו ממנו,

המלבישכם שני וכו׳.

המלבשכם שני – בחכמת ממשלתו היה גורם הצלחה בארץ ונותן מקום לאנשיכם לקנות לכן עדים בפרי הרוחתם.

עדנים – כמו עדיים, ונו״ן ולמ״ד נוספות פעמים הרבה לתפארת הדיבור וחוזרות ונופלות וַיַסֵבו משרש סבב כמו וַיַנְסֵבו, גלבע כמו גבע וגבוה ורבים כמוהם, וגם בל״א כמו תנדע במקום תדע.

אחר שבשני הפסוקים הקודמים קונן על שאול ויהונתן ביחד, התחיל לקונן על כל אחד בפני עצמו, ויאמר על שאול¹ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה – תבכינה² שמרוב הצלחתו על הפלשתים הייתם כל העם בשלווה ולא שללו אותכם אויביכם³, הַמַּלְבִּשְׁכֶם – ואשר הלביש אתכן שָׁנִי – צמר צבוע אדום⁴ עִם עֲדָנִים – תפנוקים⁵ ושאר מלבושי פאר המעדנים גוף הלובשן⁶, הַמַּעֲלֶה – ואשר העלה עֲדִי – קישוטי⁷ זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן⁸:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. רלב״ג.

4. מצודת ציון. כי התגבר במלחמה וחלק שלל האויב לאנשיו להלביש איש את אשתו ובנותיו, וכאילו הוא המלביש, מצודת דוד.

5. תרגום, רש״י, מצודת ציון. ורד״ק מבאר הלבוש הטוב והנאה, ומביא את המדרש בשם ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר שבנות ישראל יבכו על שאול כי בשעה שהיו בעליהן יוצאים למלחמה היה שאול זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים, ור׳ נחמיה אומר בנות ישראל אלו סנהדראות של ישראל, על שאול בכינה בשעה שהיה שאול שומע טעם ההלכה יוצאת מפי תלמיד חכם היה עומד ונושקו על פיו.

6. מצודת דוד.

7. מצודת ציון.

8. כי כן הדרך להעלות עֲדִי הזהב ממעל על הלבוש, כדי שֶׁיֵּרָאֶה, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון