Shemuel I 4 – שמואל א ד‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה פִּתְגָם שְׁמוּאֵל מַדְעָא לְכָל יִשְׂרָאֵל וּנְפַק יִשְׂרָאֵל לְקָדָמוּת פְּלִשְׁתָּאֵי לְאַגָחָא קְרָבָא וּשְׁרוֹ עַל אָכֶן סְעָדָא וּפְלִשְׁתָּאֵי שְׁרוֹ בַאֲפַק.

ויהי דבר שמואל לכל ישראל – נהיה הדבר שנאמר לשמואל, ובא לכל ישראל. והאיך היה הפורענות? ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה.

האבן העזר – עדיין לא היה כן שמה, כי בימי שמואל נקראת כן (שמואל א ז׳:י״ב), וכאן קרא על שם סופה.

The word of Shemuel went out to all of Yisroel. The word which was said to Shemuel, was fulfilled, and came to all Yisroel. How did this misfortune befall them? "Yisroel went out to war against the Philistines.⁠"¹

Even Haezer [Lit. the rock of help]. This was not yet its name,⁠² for it was first called this name [later] in Shemuel's time, but here Scripture calls it by its future name.

1. When Bnei Yisroel deserved punishment, ‘ה sometimes commanded them to go out and battle the Philistines even though it would end in their defeat (Radak).

2. Obviously, because they were soundly defeated now.

ויהי דבר שמואל לכל ישראל – דבר פורענות שאמר לשמואל התחיל לבא ולהתקיים בישראל שהרי ויצא ישראל לקראת פלשתים.

ותטש – נתפשטה המלחמה, כמו והנה נטושים על פני הארץ (שמואל א ל׳:ט״ז).

האבן העזר – ה׳ יתירה.

בימי שמואל נקראת כן, ועדיין לא היה כן שמה, אבל כשנכתב הספר נקרא כך.

ויצא ישראל – כלומר צוה אותם לצאת בדבר השם, ויצאו. וצוה אותם לצאת להנגף לפני פלשתים לפי שהיו ענושים וחייבים את המשפט הזה. וכן במלחמת הגבעה צוה אותם לעלות וינגפו.

על האבן העזר – כמו: הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד).

והכותב אמר זה כי כשהיתה זאת המלחמה אבן נגף היתה, ולא אבן עזר, ועדיין לא נקראה אבן העזר, כי על המלחמה האחרת שעשה שמואל עם פלשתים בין המצפה ובין השן (שמואל א ז׳:י״ב) שקרא אותה שמואל אבן העזר, שעזרם האל יתברך באותה מלחמה. אבל מה שנכתב הנה: אבן העזר – דברי הסופר הם. וכן: וירדף עד דן (בראשית י״ד:י״ד).

על האבן העזר – הה״א יתירה ונקרא על שם העתיד בימי שאול.

אחר זה ספר שכבר יצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה מעצמם ולא שאלו באלהים עם היות אצלם אורים ותומים ונביא איך יתנהגו בענין המלחמה הזאת ובסוף הענין מתו רבים מישראל וארון האלהים נלקח ובזה נתקיים מ״ש איש האלהים לעלי ומה שאמר לו שמואל.

השלשים הוא להודיע בית ישראל אשר בעבורו נתחייבו שיפלו ביד פלשתים וזה כי הפלשתים הכירו בצד מה לשם יתב׳ מעלתו אמרו אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה וכשבא ארון י״י בידם לקחו מוסר תכף ושלחו אותו בכבוד מעליהם ואולם ישראל היו עובדים הבעלים והעשתרות והמירו כבודם בלא יועיל ולא לקחו מוסר בכל הרעות שהביא הש״י עליהם על זה ולזה לא סרו מנפול ביד פלשתים עד שעבדו את י״י לבדו והסירו הבעלים והעשתרות.

ואמנם מה שאמר אחרי זה ויהי דבר שמואל אל כל ישראל ויצא כל ישראל וגו׳, אין הכוונה שאמר שמואל לכל ישראל שיצאו למלחמה, כי איך יהיה הייעוד הראשון אשר יעדו לישראל חוזר? ואם חזר איך האמינו בו שנאמן שמואל לנביא ה׳? ואיך העיד הכתוב שלא הפיל מכל דבריו ארצה? כי הנה הדבר הראשון אשר דבר לפי זה נפל ארצה, אבל פירושו שדבר שמואל (והיא הנבואה שבאה אליו בראשונה הנה אנכי עושה דבר בישראל אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו) היה בישראל, כי כל העם ידעו אותה ושמעו הדבר אשר היה אליו ועכ״ז לא פחדו ולא שתו לב אליו ויצא ישראל לקראת פלשתים. או יהיה פירושו שהיה ונתקיים דבר שמואל והיא הנבואה הרעה שבאה אליו ונתקיימה בישראל כאשר יצאו לקראת פלשתים, ומדברי רש״י יראה שכוון לפירוש הזה, אמר ויהי דבר שמואל אל כל ישראל, והיה הדבר אשר נאמר לשמואל שבא לכל ישראל, והיאך היה הפורענות? ויצא ישראל לקראת פלשתים. ורלב״ג כתב שעם היות עלי עדין חי היה שמואל שופט את ישראל, וזהו ויהי דבר שמואל אל כל ישראל וגו׳. והנה אמרו על האבן העזר דברי כותב הספר הם, שעדין לא נקרא שמו אבן העזר, כי על המלחמה האחרת שעשה שמואל עם פלשתים בין המצפה ובין השן קרא אותה שמואל אבן העזר. הנה אם כן התבארו הפסוקים והותרו השאלות ראשונה ושנית:

ויהי דבר שמואל לכל ישראל – רוצה לומר שהיה ונתקיימה נבואת שמואל לכל ישראל, והוא מה שנאמר לו: הנה אנכי עושה דבר בישראל וכו׳, וחוזר ומפרש איך נתקיימה, ואמר: ויצא ישראל וכו׳, ואז לא משלו פלשתים על ישראל, ועיין בקונטרס בחשבון הדורות.

אבן העזר – הוא דברי כותב הספר, כי שם האבן העזר לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל, וישראל נצחו אז (שמואל א ז׳:י״ב).

השאלות:

מ״ש ויהי דבר שמואל לכל ישראל לא באר מה דבר להם, ואם כמפרשים שצוה להם לצאת למלחמה כדי שינגפו לפני פלשתים יפלא מאד שאם כן היו מחזיקים אותו לנביא שקר, וזה אי אפשר.

ויהי אחר שספר (בסי׳ הקודם) ששמואל לא הפיל מכל דבריו ארצה מן הנבואות שנבא ליחידים, ספר פה, כי היה ונתקיים גם דבר שמואל לכל ישראל רצה לומר דבר הנבואה שנבא על כלל ישראל, כמ״ש (למעלה ג׳ י״א) הנני עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצלינה שתי אזניו, וזה נתקיים עתה כי ויצא ישראל לקראת פלשתים וכו׳.

ויהי דבר שמואל לכל ישראל – נתפרסמה נבואתו ע״י המאורעות שהולך ומספר, שמהן ידעו כי דבר ה׳ בפיו אמת.

כעת הכתוב מספר כיצד התקיימה הנבואה שנאמרה לשמואל שיקרה לכל ישראל¹, וַיְהִ֥י דְבַר-שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל-יִשְׂרָאֵ֑ל לצאת בדבר ה׳ נגד פלשתים², וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה ובתקופה זו לא משלו פלשתים על ישראל³, וַֽיַּחֲנוּ֙ ישראל עַל-הָמקום שנקרא מאוחר יותר⁴ אֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר על שם העזרה שה׳ עזר להם שם⁵, וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק:

1. כפי שנאמר ״הנה אנוכי עושה דבר בישראל אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו״ (לעיל ג׳ י״א), רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם. ואברבנאל מבאר כי בהכרח מהפסוקים הקודמים בהם העיד הכתוב כי נבואתיו של שמואל התקיימו, לא היתה זאת נבואתו הראשונה של שמואל לעם בכלליות, אלא היתה זו נבואתו הראשונה אודות קיום הפורענות על ישראל עליה התנבא.

2. וציוה אותם לצאת להינגף לפני פלשתים לפי שהיו צריכים להיענש, וכן במלחמת הגבעה צוה אותם לעלות וינגפו, רד״ק. ורלב״ג מבאר שעם ישראל יצאו למלחמה מעצמם ולא שאלו את ה׳ אם לצאת.

3. מצודת דוד.

4. כי שם ״האבן העזר״ לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל וישראל ניצחו בה (שמואל א׳ ז׳ י״ב), וכותב הספר (שמואל) כתב כאן את שם המקום שהיה לו בזמן כתיבת הספר, רש״י, רד״ק, מהר״י קרא, מצודת דוד.

5. רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון