Shemuel I 3 – שמואל א ג‏ – Mikraot Gedolot

וְאוֹסִיף יְיָ לְאִתְגָלָאָה בְשִׁילֹה אֲרֵי אִתְגְלֵי יְיָ לִשְׁמוּאֵל בְשִׁילוֹ בְּפִתְגָמָא דַיָי.

ויוסף ה׳ להראה בשילה וגו׳ – רבי ברכיה בשם רבי לוי בכל מקום שהקב״ה נגלה בשילה תניינא בשילו כתיב.

כי נגלה י״י אל שמואל – לפי שאמר למעלה: ודבר י״י היה יקר בימים ההם (שמואל א ג׳:א׳), אמר כאן כי מעתה, בשביל שמואל, נגלה ושנה והרגיל להגלות.

For Adonoy revealed Himself to Shemuel. Because Scripture stated above, "The word of Adonoy was rare in those days,⁠"¹ it states here that from now on, for Shemuel's sake, He revealed Himself repeatedly.⁠²

1. Above 3:1.

2. Not only to Shemuel, but others also began to prophesy.

ויוסף י״י להראה כי נגלה אל שמואל בדבר י״י – עתה לא פירש מה היתה הנבואה, אבל מתוך שכת׳ בסמוך ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים (שמואל א ד׳:א׳) יש ללמד שזו היתה הנבואה שאמר להם להלחם עם פלשתים.

ויסף י״י להראה בשילה – פעמים רבות.

כי נגלה י״י אל שמואל – כי רגילה היתה שכינה להראות לו כמה פעמים ולא כמו שלפנים שאין חזון נפרץ.

בדבר י״י – כנגד ודבר י״י היה יקר (שמואל א ג׳:א׳).

להראה – בחולם. וכן: להראה אל מנוח (שופטים י״ג:כ״א), כמו שבא בשלמים: הנתן תנתן (ירמיהו ל״ח:ג׳).

כי נגלה – טעם מלת כי לפי שאמר ויוסף, אמר כי המראה הראשונה הבאה לשמואל היתה בשילה בבית י״י, וכן עתה הוסיף להרא׳ לו בשילה. והמראה הזאת היתה לו לצוות בני ישראל לצאת לקראת פלשתים למלחמה (שמואל א ד׳:א׳), וזהו שאמר: בדבר י״י, וכן אמר: ויהי דבר שמואל לכל ישראל (שמואל א ד׳:א׳).

ויוסף י״י להראה בשילה – לשמואל.

כי נגלה י״י אל שמואל בדבר – וציווהו שיצוה את ישראל לצאת במלחמה, וזהו מה שאומר ויהי דבר שמואל שציוה אותם מצד הבורא לצאת במלחמה.

ויוסף י״י להראה בשלה כי נגלה וגו׳ – אין אמרו כי נגלה וגו׳ נתינת טעם וסבה אל ויוסף, כי זה הלשון נכון מאד לפי העברי וההגיון ואע״פ שעדיין לא דבר י״י עם שמואל, אבל אמרו כי נגלה הוא פירוש לתוספת באור למה שאמר ויוסף י״י להראה בשילה, ויש בכל זה הספור סודות וימצא בגביע, כי אין עתך בני היום עת דודים.

והנה זכר שכבר הוסיף י״י להראה בשילה לשמואל והיה דבר שמואל לכל ישראל בחיי עלי בעניני הנבואה ובזה האופן היה מנהיג אותם גם בחיי עלי כי כבר נתפרסם להם שהוא היה נביא אמת.

וזה פירוש הכתוב ויסף ה׳ להראה בשילה, רוצה לומר להראה לאנשים אחרים בשילה, והיתה הסבה בזה כי נגלה ה׳ אל שמואל בשילה, ובעבור שנגלה אליו הוסיף יתברך להראה לאחרים. ואמנם אמרו עוד בזה בדבר ה׳ הוא פירוש ההגלות של שמואל, שלא היה שראה שמואל מראה כלל כי אם ששמע הקול ההוא כמו שנזכר ולזה אמר כאן כי נגלה ה׳ אל שמואל בדבר ה׳, רוצה לומר שנגלה אליו בדבריו וקולו ששמע. ורד״ק כתב שיסף ה׳ להראה בשילה לשמואל, לפי שבפעם הראשונה באה אליו הנבואה בשילה ג״כ והיא המראה הקודמת שנזכרה בכתוב, כי לפי שבאה שם הנבואה פעם אחת באהו ג״כ פעם שנית, ושהמראה שהוסיף כאן לבוא לשמואל היא שיצוה לישראל שיצאו לפלשתים למלחמה ושזה פי׳ כדבר ה׳ ויהי דבר שמואל אל כל ישראל, שהיה דבר ה׳ אליו ושמואל אמרו אל כל ישראל, והוא שיצאו כל ישראל לקראת פלשתים. וכבר זכרתי שאין זה מתישב כפי פשט הכתוב, כי אין תועלת במה שהודיע שנראה אליו האלהים בשילה לפי שנראה לו בשילה כי לא באה הנבואה לשמואל בסבת המקום כי אם מפאת הכנתו והרצון האלהי, גם אין ראוי שנחשוב שבחינ׳ שמואל בנבואתו היתה בדבור כוזב ושהיתה התחלת נבואתו בשוא ודבר כזב לפי שהדבר הראשון אשר יעדו עליו לישראל לא נתקיים, ולכן היה מה שפירשתי הוא הנכון, שזכר הכתוב שנגלה האלהים לאחרים באמצעות מה שבא לשמואל מהדבור והקול האלהי. ובמדרש שמואל (פרש׳ י׳) אחז״ל ר׳ יהודה בר סימון אמר אף משנפל ארצה לא הפיל מכל דבריו, שכן הוא אומר לשאול מחר אתה ובניך עמי תוך מחיצתי:

ויסף כו׳ – רצה לומר: עם שלפני זה היה דבר ה׳ יקר, אבל לאחר זה הוסיף ה׳ להראה בשלה גם לשאר בני הנביאים.

כי נגלה – והסבה היתה, על שנגלה ה׳ אל שמואל, ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה, וחלה גם על יתר בני הנביאים בדבר ה׳. רצה לומר: לא שראה שום מראה, כי אם נגלה אליו בדבריו וקולו אשר שמע.

השאלות:

מ״ש ויוסף ה׳ להראה, כי נגלה דבר ה׳ וכו׳ הוא כפל לשון.

ג. ויסף שהיה שפע נבואתו רבה כל כך עד שמרוב השפע שעברה עליו נאצלה גם על בני הנביאים הקטנים ממנו, כמ״ש ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, רק שהיתה נבואתם קטנה ממנו במדרגה שאצלם היה רק מראה כברק המתראה וחוזר ומתעלם כמ״ש ויסף ה׳ להראה בשלה – מה שאין כן על שמואל נגלה בגילוי גמור ובדבר ה׳ השולח, ושיעור הכתוב שעל ידי שנגלה דבר ה׳ אל שמואל בשלה בשפע רב עבר השפע גם על תלמידיו ויסף ה׳ להראה בשילה.

ויסף ה׳ וגו׳ – מימי כבוש הארץ היתה עיר שילה מעותדת למנוחת המשכן (כדברי חז״ל מנחות פרק ד׳) ובה נראה ה׳ ליהושע, ואח״כ פסקה הנבואה משילה, ועכשו חזרה ע״י שמואל.

ועם שלפני זה היה דבר ה׳ יקר, אבל לאחר זה¹ וַיֹּ֥סֶף הוסיף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה לשמואל² וגם לשאר בני הנביאים³, והסיבה לכך היתה⁴ כִּֽי-נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל-שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה, וחלה גם על יתר בני הנביאים בדבר ה׳⁵, שהיה שפע נבואתו רבה כל כך עד שמרוב השפע שעברה עליו נאצלה גם על בני הנביאים הקטנים ממנו⁶: פ

1. מצודת דוד.

2. רי״ד.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. רק שהיתה נבואתם קטנה ממנו במדרגה, שאצלם היה רק מראה כברק המתראה וחוזר ומתעלם, מה שאין כן על שמואל נגלה בגילוי גמור ובדבר ה׳ השולח, מלבי״ם, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון