Shemuel I 3 – שמואל א ג‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן וְעֵלִי שְׁכִיב בְּאַתְרֵיהּ וְעֵינוֹהִי שְׁרִיאוּ לְמִכְהֵי לָא יָכִיל לְמֶחֱזֵי.

ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות וגו׳ – מכאן אמרו חכמים כל מי שהוא מעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. בן רשע מיצחק. שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות (בראשית כ״ז:א׳). למה שהעמיד עשו בן רשע. תלמיד רשע מאחיה השילוני. שנאמר ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו (מלכים א י״ד:ד׳). למה שהעמיד ירבעם תלמיד רשע.

ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקומו – שמואל שכב עמו בבית במקום אחר לפי שהיה משרת את י״י לפני עלי (שמואל א ג׳:א׳).

ועיניו של עלי החלו כהות לא (יכול) {יוכל} לראות – וכשהיה נצרך לשום דבר לא היה זז ממקומו ללכת אל אדם שהוא צריך לו אלא במקומו עומד וקורהו, לפיכך עלה בדעתו של שמואל כשקראו הק׳ שעלי קורהו אעפ״י שלא ראה עלי עומד על גביו, ואל יהא לבך נוקפך שתהא תוהא לומר איך יעלה בדעתו של שמואל שעלי קורהו כשקראו הדיבור והלא אין קול אל שדי בדברו (יחזקאל י׳:ה׳) {דומה} לקולו של עלי ואין לך קול בעולם שיהא קול זה דומה לזה, לפיכך הוא אומר

ויהי ביום ההוא – באותו יום שדיבר אלקנה אל עלי.

ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות – שלא תתמה למה רץ אל עלי שהרי עיניו כהו, ושמואל היה משרתו שלא זז ממקומו ומשכבו.

ויהי ביום ההוא – הלילה בכלל היום.

במקומו – במקום שהכהנים ישנים לפנים מן הלוים.

החלו כהות – להיות כהות, כי הוא תואר.

לא יוכל לראות – תוספת ביאור. ופי׳: לא יוכל לראות היטב, אבל רואה היה, שהרי אמר: החלו, ולא אמר: כהו. וכן הוא אומר ביעקב אבינו: לא יוכל לראות (בראשית מ״ח:י׳), ואח״כ אמר: וירא ישראל את בני יוסף (בראשית מ״ח:ח׳).

וטעם הספור הזה במקום הזה: אם ענינו על דרך פשוטו לא מצאתי לו טעם נכון, ואם הוא דרך משל, ור״ל עיני הלב, כלומר רוח הקדש, וטעמו שהיתה רוח הקדש הולכת ופוסקת ממנו, שלא היתה רגילה אצלו כבתחלה מפני מעשה בניו, לפיכך באה הנבואה הזאת אל שמואל ולא באה אליו.

ובדרש אומר: כהות ממש, ואמר כל המעמיד בן רשע עיניו כהות, מנא לן? מיצחק, וכן עלי. ולדעת הדרש היה הספור הזה הנה לפי שעתיד לזכור הנבואה שבאה לשמואל על עון בניו.

החלו כהות – החלו להיות כהות.

ויהי ביום ההוא – שבא איש האלהים לעלי להגיד לו הדברים הקודמים בימי עלי היה שוכב במקומו מרוב הזקנה והחלו עיניו להיות כהות באופן שלא יוכל לראות.

עוד זכר עליו שתי סבות אחרות והם אמרו ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקומו וגו׳, רוצה לומר הנה היתה עוד סבה שנית מצד עלי לשלא הבין היות הקול ההוא נבואיי, לפי שהיה זה ביום ההוא אשר בא איש אלהים אל עלי לדבר אליו, איך יתן לבבו שביום ההוא שבאה לו הנבואה באותו יום תבוא על זה לשמואל נבואה אחרת? הנה בעבור שהיה באותו יום לא הרגיש עלי בדבר. וגם היתה סבה אחרת מצד שמואל למה חשב שהיה עלי קורא אותו, והיא שקרה ביום ההוא מקרה ואולי מחודש לעלי, והוא שבהיותו שכב במקומו בפתע פתאום עיניו החלו כהות לא יוכל לראות כי נעדר ממנו פתאום ראות עיניו בהיותו יושב במקומו, ולפי שבאותו יום קרה לעלי אותו חולי חשב שמואל בלילה כאשר שמע הקול שעלי היה קורא אותו ושבאתהו סבוב הראש או חולי אחר ממין אשר בא אליו היום ההוא, ולכן קם במרוצה וילך אליו. הנה אם כן בכאן שתי סבות אחרות קרובות ומניעות לשלא ירגישו בדבר לא עלי ולא שמואל. עוד זכר בפסוק השלישי שלשה דברים האחד הזמן מהלילה אשר היה כשבאהו אותו הקול והקריאה.

ועינו. ועיניו קרי.

החלו – הלמ״ד בדגש.

החלו – התחילו.

כהות – חשוכות, כמו: והנה כהה (ויקרא י״ג:ו׳).

ביום ההוא – ביום בא איש האלהים אל עלי.

במקומו – במקום שהכהנים שוכבים, לפנים מן הלוים.

החלו כהות – התחילו להיות כהות וחשוכות.

לא יוכל לראות – כאשר מקודם, וכפל הדבר לתוספת ביאור.

סבה ג.

ויהי ביום ההוא שבו ביום בא איש אלהים אל עלי, ורצה ה׳ לתכוף החזון הזה אל החזון הראשון להורות כי נכון הדבר מעם אלהים, כי כל גזרה והודעה שמימיית הנשנית מורה שהיא חרוצה ונחוצה ושישקוד ה׳ על דברו לעשותו, כמ״ש ועל השנות החלום פעמים וכו׳ (בראשית י״א מ״ב), (סבה ד מצד עלי, שירד אז אחורנית בין במעלותיו הנפשיות שעל זה אמר ועלי שכב במקומו – רצה לומר שלא שכב בהיכל ה׳, היינו מתבודד בעיונו ומחשבותיו בעניני הקדש ההיכל והארון כמ״ש בשמואל ושמואל שוכב בהיכל ה׳ כמו שנבאר, רק שכב במקומו הגשמי ממש שכיבה של שינה, ועבודת הכהן היה לשמור את המקדש, (כמ״ש בשלשה מקומות הכהנים שומרים) וגם בלילה לא ישכב לבו במקום רק ישכיל לחשוב מחשבות בקדש, בין בתכונותיו הגופניות שעיניו החלו להיות כהות משיבה וזקנה ופתאום עבר עליהם החולשה עד שלא יוכל לראות לגמרי וכפי שירד עלי ושמשו היתה קרובה להשתקע אל המערב כן היה מוכרח כי כאור בקר יזרח שמשו של שמואל יפיץ קדים עלי ארץ וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר ונר אלהים טרם יכבה וכו׳.

וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא באותו יום שבא אלקנה איש האלהים אל עלי¹, וְעֵלִ֖י היה שֹׁכֵ֣ב בִּמְקֹמ֑וֹ בלילה², במקום שהכהנים שוכבים לפנים מן הלוים³, וְמרוב זקנה⁴, עֵינָיו֙ (ועינו כתיב) הֵחֵ֣לּוּ התחילו להיות⁵ כֵה֔וֹת וחשוכות⁶ עד אשר לֹ֥א יוּכַ֖ל יכול היה לִרְאֽוֹת כאשר ראה מקודם⁷:

1. מהר״י קרא, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.

2. ואף שכתוב ׳ביום׳, הלילה בכלל היום, רד״ק.

3. רד״ק, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר ששכב במקומו שכיבה גופנית של שינה, אף שעבודת הכהן לשמור במחשבתו תמיד את המקדש, ואילו שמואל מחשבתו היתה ״בהיכל ה׳⁠ ⁠⁠״ כפי שמבואר בפסוק הבא, וזוהי סיבה נוספת לכך ששמואל קיבל את הנבואה ולא עלי.

4. רלב״ג.

5. מצודת דוד, מצודת ציון.

6. מצודת דוד, מצודת ציון. ואברבנאל מבאר כי דבר זה ארע לעלי בפתאומיות.

7. מצודת דוד. וזה בדרך משל, וכוונתו לעיני הלב, כלומר רוח הקודש, דהיינו שהיתה רוח הקדש הולכת ופוסקת ממנו, שלא היתה רגילה אצלו כבתחילה מפני מעשה בניו, לפיכך באה הנבואה הזאת אל שמואל ולא באה אליו. ובדרש אומר כהות ממש, ואמר כל המעמיד בן רשע עיניו כהות, מנא לן מיצחק, וכן עלי, ולדעת הדרש נכתב הספור הזה כאן לפי שעתיד להזכיר המקרא את הנבואה שבאה לשמואל על עון בניו, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון