Shemuel I 3 – שמואל א ג‏ – Mikraot Gedolot

וְאִתְגְלֵי יְיָ וְאִתְעַתַּד וּקְרָא כִזְמַן בִּזְמַן שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַאֲמַר שְׁמוּאֵל מַלֵל אֲרֵי שְׁמַע עַבְדָךְ.

ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך – הדא הוא דכתיב מפרי פי איש תשבע בטנו (משלי י״ח:כ׳) וגמול ידיו ישיב לו (משלי י״ב:י״ד).

אמר רבי שמלאי אמר הקב״ה לראובן אתה התחלת בהצלת נפשות תחלה וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית ל״ז:כ״א). חייך שאין מפרישין ערי מקלט אלא מתחומך. הדא היא דכתיב את בצר במדבר בארץ המישור לראובני (דברים ד׳:מ״ג). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב״ה ליהודה אתה הצלת לי ארבע נפשות שלשה מן האור ואחת מן הבור. תמר ושני בניה מן האור ויוסף מן הבור. חייך שאני מציל לך חנניה מישאל ועזריה מן האור ודניאל מן בור אריות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב״ה למשה אתה אמרת וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים וגו׳ (דברים ד׳:ל״ט). חייך שאני מכתיב עליך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו׳ (דברים ל״ד:י׳). רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב״ה לרחב את אמרת כי ה׳ אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב׳:י״א). על הארץ מתחת ניחא שמא בשמים ממעל. את אמרת מה דלא חמין עיניך. חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים. הדא היא דכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א׳:א׳). רבי יהושוע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב״ה לחנה מתחלת ברייתו של עולם לא קלסני בשם ודם בפסוק הזה ה׳ צבאות אלא את. חייך שבנך עומד ופותח בו. הדא היא דכתיב כה אמר ה׳ צבאות פקדתי את אשר עשה לך עמלק (שמואל א ט״ו:ב׳). אמר ר׳ אבהו בשעה שהלך עבד מלך הכושי להעלות את ירמיה מן הבור מהו אומר לו שים נא בלואי הסחבות והמלחים וגו׳ (ירמיהו ל״ח:י״ב). אמר לו ירמיה הלואי והוה לי סולם חד. אמר לו הקב״ה סולם את מבקש אין לזקנתך בידי חבל. לא כן כתיב ותורידם בחבל בעד החלון (יהושע ב׳:ט״ו). אף אתה וימשכו את ירמיה בחבלים (ירמיהו ל״ח:י״ג). רבי דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב״ה למשה את אמרת כי יבא אלי העם לדרוש האלהים (שמות י״ח:ט״ו). דצריך לנורא יפיח בה. אף את כשתהא צריך דבר תהא בא אצלי. הדא היא דכתיב ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו (במדבר ז׳:פ״ט).

תני ר׳ חייא אברהם אברהם. יעקב יעקב. משה משה.

שמואל שמואל – לשון חבה ולשון זירוז. ר׳ אליעזר אומר לו ולדורות. אין דור שאין בו כאברהם. אין דור שאין בו כיעקב. אין דור שאין בו כמשה. אין דור שאין בו כשמואל.

ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל – אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה לשון חבה לשון זרוז הן הן עד שלא נדבר עמם והן הן משדבר עמם, הן הן עד שלא נכנסו לגדולה והן הן משנכנסו לגדולה. ר׳ אליעזר אומר אחד לו ואחד לדור אין לך דור שאין בו כאברהם ואין לך דור שאין בו כיצחק ואין לך דור שאין בו כיעקב ואין לך דור שאין בו כמשה ואין לך דור שאין בו כשמואל.

רמז צח

ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך – זה שאמר הכתוב תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט׳:ט׳). א״ר אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי. רות דאלו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת אמרה לאו אורח ארעא למיזל בשוקא הכי, ואלו בדידה כתיב ותרד הגורן ותעש כאשר צותה חמותה (רות ג׳:ו׳). שמואל דאלו עלי קאמר ליה לך שכב והיה כי יקרא אליך ואמרת דבר י״י כי שומע עבדך (שמואל א ג׳:ט׳), אמר איהו ואפילו מלאך נמי אמר דבר כי שומע עבדך.

ויאמר שמואל דבר – ולא הזכיר שם מקום כמו שציוהו עלי, אמר: שמא קול אחר הוא.

And Shemuel said, "Speak.⁠" He did not mention the Name of the Deity as Eli had commanded him, because he said [to himself], 'Perhaps it is another voice.'¹

1. See Maseches Shabbos 113b.

דבר כי שומע עבדך – מדרש: לא הזכיר עליו שם שמים כאשר צוהו עלי, כי אמר שמא קול אחר הוא.

ויבא י״י ויתיצב – נראה בפעם הזאת נראית תמונה לנגד עיניו במראה הנבואה, לפיכך אמר: ויתיצב, כמו: ויתיצב מלאך י״י בדרך (במדבר כ״ב:כ״ב).

דבר כי שומע עבדך – ולא אמר: י״י, כמו שאמר לו עלי, כי היה ירא עדיין מהזכיר השם במראה הנבואה.

ויש בו דרש: כי חשש עדיין שמא קול שד הוא, וזה רחוק.

והנה הודיעהו הש״י בדרך הנבואה הרע לעתיד לבא על ישראל עת מלחמת פלשתים שמתו בה רבים מישראל ולוקח ארון האלהים ומתו חפני ופינחס והרע העתיד לבא לנוב עיר הכהנים כי מתו בה בית עלי מלבד אביתר על יד שאול וידמה שלזה אמר החל וכלה כי התחלת הפורעניות היה במלחמה שמת בה חפני ופנחס וכלוי הפורעניות היה בענין נוב עיר הכהנים.

וזכר הכתוב שאחרי שעלי למד לשמואל מה יעשה הלך לשכב ויבא ה׳ ויתיצב כפעם בפעם, רוצה לומר שבא קול ה׳ ויתיצב באזניו כשאר הפעמים, כי הוא לא ראה תמונה כלל, ואז אמר שמואל דבר כי שומע עבדך, והנה לא אמר דבר ה׳ כמו שלמדו עלי, לפי שעדיין היה מספק אם היה המדבר ה׳ עד שראה אופן הדברים. הנה התבארו החלופים שבאו בפסוקים והותרו השאלות רביעית וחמשית וששית: ובאלה שמות רבה (פר׳ י״ו דף קל״ד ע״א) אמרו הה״ד (משלי י״ו י״א) פלס ומאזני משפט לה׳, וכן מצינו משה שוה לשמואל שנאמר (תהלים צ״ט ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הב״ה לשמוע הדבור ואצל שמואל היה הקב״ה בא, שנ׳ ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא שמואל, למה כך? אמר הקב״ה כדין וכשורה אני בא עם כל אדם, משה היה יושב ומי שהיה לו דין היה בא אצלו, שנאמר (שמות י״ז י״ג) וישב משה לשפוט את העם, אבל שמואל היה טורח והולך מעיר אל עיר ושופט את ישראל שלא יצטערו הם לבא אצלו, שנאמר (שמואל א ז׳ י״ו) והלך מדי שנה בשנה, אמר הקב״ה משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבא אצלי לאהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך אצלו לדבר אליו, שנאמר ויבא ה׳ ויתיצב, לקיים מה שנאמר פלס ומאזני משפט לה׳:

ויתיצב – בדפוסים אחרונים הצדי״ק בצירי ובדפוסים ישנם וגם בכמה ספרים כ״י מדוייקים בפתח ובספר אחר ישן כתוב יד גם בדפוס ישן בקמץ.

שמואל שמואל – חד מן ד׳ שמות מכופלים וכולם צדיקים גמורים וכבר הארכתי בזה הענין בפרשת ואלה שמות על משה משה.

כפעם בפעם – רצה לומר כמו בפעמים הקודמים.

שמואל שמואל – הכפל בא לזרז את הנקרא.

דבר – ולא אמר דבר ה׳ כאשר הורהו עלי, כי חשב פן עם כל זאת לא ה׳ דבר בו.

ויבא ה׳ ויתיצב העמידה וההתיצבות הושאל מן בעלי גשם אל חול הרוח העליון על מקומו רצה לומר על הענין המתדמה עליו בצלמו, שהוא רוח הנביא אשר הוכן לזה שבא עליו גם כן ותנח עליהם הרוח, וכמו והנה ה׳ נצב עליו, ואמר במ״ר הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, כי יתדבק הכל בהחלק וינוח עליו חול מעלה ודבקות וכבר ידעת ההבדל בין עומד ובין נצב, שההתיצבות הוא בדבר שצריך להתחזק על שישאר במקום ההוא, ואחר שחומר האדם הוא מסך מבדיל בין האור הרוחני השופע על נפש הנביא, צריך חיזוק והתיצבות להשאר דבוק בו, וכבר בארנו במק״א הטעם שיקרא להנביאים שתי פעמים אברהם אברהם משה משה שמואל שמואל, שהוא לעורר שני חלקיו הרוחני והגשמי שיהיו מוכנים אל הדיבור ואין המקום פה להאריך, והנה שמואל לא אמר, דבר ה׳, כי היה עדיין מסתפק פן הוא קול אחר.

ויתיצב – על מקום משכב שמואל.

וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב, ובפעם הזאת נִרְאֲתָה תמונה לנגד עיניו במראה הנבואה¹, וַיִּקְרָ֥א ה׳ כְפַֽעַם-בְּפַ֖עַם כמו בפעמים הקודמות², ״שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל״³, וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙, דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ, ולא אמר ״דַּבֵּר ה׳⁠ ⁠⁠״ כאשר הורהו עלי, כי חשב אולי בכל זאת לא ה׳ מדבר עמו אלא קול אחר⁴: פ

1. רד״ק. ומצינו משה שוה לשמואל שנאמר (תהלים צ״ט ו׳) ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו״, בוא וראה מה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב״ה לשמוע את הדיבור ואצל שמואל היה שהקב״ה בא, שנא׳ ״ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא שמואל״, למה כך? אמר הקב״ה, כדין וכשורה אני בא עם כל אדם, משה היה יושב, ומי שהיה לו דין היה בא אצלו, שנאמר (שמות י״ז י״ג) ״וישב משה לשפוט את העם״, אבל שמואל היה טורח והולך מעיר אל עיר ושופט את ישראל שלא יצטערו הם לבא אצלו, שנאמר (שמואל א׳ ז׳ ט״ז) ״והלך מדי שנה בשנה״, אמר הקב״ה, משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבוא אצלי לאהל מועד לשמוע הדיבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם, אני הולך אצלו לדבר אליו, שנאמר ״ויבא ה׳ ויתיצב״, אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. וכפל קריאת שמו של שמואל בא לזרז אותו, מצודת ציון. ומלבי״ם מבאר כי זה היה כדי לעורר את שני חלקיו של שמואל, הרוחני והגשמי, ששניהם יהיו מוכנים אל הדיבור של הקב״ה.

4. רש״י, מהר״י קרא, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון