וזהו אמרם הלא זה דוד אשר יענו לו במחולות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, יורה היותו מכה רבבות בפלשתים, ואיך ישוב לעוזר? והנה רלב״ג כתב שדוד בחר ללכת עם אכיש למלחמה מפני ההכרח והאונס למלאת מצות אכיש מצד היותו בידו ובארצו, ומפני מה שגלה לו שהיה פושט על ישראל ונלחם להיותו נבאש עם שאול ועמו, והיה מחשבת דוד בלכתו שם להיות לשטן לפלשתים ולסכל עצתם, כי זה ממה שיקל לו אחר היותם בוטחים בו. ואין כן דעתי, כי חלילה לאיש נכבד כדוד יגמול את אכיש (עם היותו ממלכי פלשתים) רעה תחת טובה, והנה היה זה אליו קשה ודבר מגונה מאד, אבל היתה כוונתו אצלי שלא ילחם שמה, וכמ״ש לו אכיש לכן שומר לראשי אשימך כל הימים, וחשב דוד בהלכו שמה שישמור את ראש אכיש וילך סביבו, ולא ילחם עם ישראל ולא ירים את ידו במלך שאול ולא יהיה לשטן ולא גם כן לעזר ולא להועיל לפלשתים, והנה אם כן היה מוכרח כדברי רלב״ג בזה הצד, והיתה כוונתו טובה ושלימה לא זולת זה, ולכן בראשונה לא אמר דוד לכן אעשה הרג ואבדן בישראל, אבל אמר סתם אתה תראה אשר יעשה עבדך, והוא מאמר יסבול הפירושים, והיה דעתו באמת מה שאמרתי. ואחשוב אני שעל זה הענין עשה דוד ע״ה מזמור (תהלים קל״ט א׳) השם חקרתני ותדע, שדבר בו בידיעה האלהית ושהוא ית׳ חוקר לבות ובוחן כליות, למה שידע בזה כוונתו ורצונו והיותו מוכרח במעשיו, ולכן היה חתימת דבריו שמה (שם י״ט כ׳ וכו׳) אם תקטול אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני. אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך, הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, חקרני אל ודע לבבי וגו׳, וראה אם דרך עוצב בי וגו׳, ולא אמר ואנשי דמים סורו מני על האנשים אשר היו הולכים עמו כל איש אשר לו נושה ומר נפש, ואין גזרת הכתוב אם תקטול אלוה רשע אז אנשי דמים יסורו ממני, כמו שחשבו המפרשים והביאו הר״י אלבו בספר העקרים אשר לו, אבל היתה כוונתו להתנצל משבתו בתוך פלשתים ומאשר בא עמהם במחנה להלחם בישראל, ועל זה אמר אם תקטול אלוה רשע שהוא שאול ואנשי דמים גם כן, ר״ל ההולכים עם שאול לרדוף את דוד כאשר יסורו מעליו, וביאר למה קראם אנשי דמים ורשעים, ואמר אשר יומרוך למזמה נשוא לשוא עריך, רוצה לומר שהם מרוממים את האל ית׳ בלשונם באון ומרמה והם המנשאים בשוא ודבר כזב ערי השם ואויביו, והיה גזרת המאמר כאשר תהרוג אותם הנה אז הלא משנאיך ה׳ אשנא, רמז לאכיש מלך גת ולפלשתים ובתקוממיך אתקוטט, אזי בפועל אשנא ואתקוטט מקוממיך, כי עתה אין לי כי אם לבד הכוונה הרצויה, וזהו תכלית שנאה שנאתים, ר״ל שעתה בלבי אני שונא מאד הפלשתים כלם להיותם אויביך, ותכלית שנאה שנאתים ובקרבי כאויבים היו לי, ולפי שהיה מראה פני אהבה מצד ההכרח ובקרבו ישים ארבו, הוצרך לומר עוד חקרני אל ודע לבבי שהיא הכוונה, בחנני ודע שערפי שהם מחשבותיו בהליכה אשר היה הולך עמהם במחנה, וראה אם דרך עוצב בי, ר״ל ואם על כל פנים הדרך אשר אני הולך עמהם במחנה הוא עוצב בי, ר״ל הוא פשע ומרי, נחני בדרך עולם, כלומר שימנע הליכתו ולא יתנה בידו ויתעולל עלילות באופן שיחזור ולא ילך בה. הנה ביארתי שעל הדבר הזה התפלל דוד שם, והנה שמע אלהים תפלתו ונתן בלב הפלשתים שיפחדו ממנו ושיפצירו מאד בו לשיחזור, והיה בזה מהתועלת אליו אם להציל את שללו מיד העמלקים אשר שרפו את צקלג וישבו את נשיו ואת נשי אנשיו שרדף דוד אחריהם בחזרו מהמלחמה והשיגם, מה שלא היה אלו נשאר במחנה עם אכיש, וג״כ במה שלא היה בהכות את ישראל ובהריגת שאול ובניו, שאעפ״י שכפי האמת דוד לא ילחם כלל, הנה בהיותו שם לא ימנע משיחשבו בני ישראל שהוא ואנשיו היו המכים בהם ושהוא הרג את שאול ובניו לירש מלכותו, ושבשקר נתחסד בהיותו עמו במערה ובשדה כאשר לקח חניתו ולא רצה להרגו, וכדי בזיון וקצף, הנה בעבור זה סבב האל יתברך (אשר לו נתכנו עלילות) שישוב דוד ואנשיו מהמלחמה ולא יהיה בתוכה בזמן ההריגה, ושבאותו הזמן עצמו אשר היה שאול מוכה מכת חרב והרג ואבדן על ידי אויביו, היה דוד מכה בעמלקים במתי מספר ולוחם מלחמות ה׳, באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל שבכל אשר דוד היה עושה ה׳ מצליח וסר מעל שאול ויהי ערו. ובזה הותרה השאלה הראשונה: