ושמואל מת וגו׳. אחשוב אני שנזכרה כאן מיתת שמואל לשתי תכליות. האחד להודיע מעלתו בנבואה ומדרגתו, והוא שעם היות בימי עלי דבר ה׳ יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, הנה אחרי שחלה הנבואה על שמואל נתמלא הבית כלו אורה והיו בישראל באמצעותו נביאים הרבה, וכמו שפירשתי בפסוק (בסי׳ ג׳ כ״א) ויוסף ה׳ להראה בשילה כי נגלה ה׳ אל שמואל וגו׳, ולכן בימיו היה להקת הנביאים במדרשו בניות ברמה, אבל אחרי מותו נסתלקה ההכנה היא ונעלה השפע הנאצל ממנו, וכאשר בקש שאול דבר ה׳ לדעת מה יהיה באחרית הזעם במלחמה, הנביאים לא אמרו איה ה׳ והדבר אין בהם, ותופשי האורים והתומים לא ידעו דבר, ואף השואלים בחלומות שהיא מדרגה יותר שפלה מהודעת השכל הפועל נעלמה מהם ההשגה, והנה הקדים הסבה למה נעדר השפע בכל המקבלים האלה באמרו ושמואל מת, ר״ל בהיות שמואל חי באמצעותו היה חל השפע בכל המתבודדים להשיגו, אבל אחרי מותו ספדו עליו כל ישראל לפי שנקבר ברמה ובעירו ונעדר השפע ולא נשאר אחריו דבר, ויורה על זה שבהתקבץ פלשתים שאל שאול ביי׳ ולא ענהו דבר בנביאים ובאורים ובחלומות עד שהוצרך לחזור על הבעלת אוב, וגם היא לא הודיעה דבר כי אם מפי שמואל, וכל זה מורה על מעלתו בחיים ובמות. התכלית השני הוא שהנה ראינו פעמים רבות ששאול בא למלחמה עם פלשתים ולא שאל דבר ביי׳ אבל התאמץ בגבורתו ובטח בה׳ ועשה מעשיו, הלא תראה במלחמת יבש גלעד ובמה שעשה יונתן עם נערו בפלשתים ובמה שנלחם שאול במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע לא היה מנהגו לשאול מיי׳, ולכן הוקשה על כותב הספר למה בחר שאול עתה להשתדל כל כך לשאול מיי׳ עד שהלך לבקש שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים? ולהשיב לשאלה הזאת הקדים ואמר שנתחברו לזה ג׳ סבות. האחת ששמואל היה מת, לא שיאמר שמת עתה כי אם שהיה כבר מת, ולכן לא אמר וימת שמואל כי אם ושמואל מת שהיה כבר מת, כי אלו היה חי היה שאול נסמך עליו ולא היה שואל דבר לנביא אחר ולא למדבר ברוח הקדש כל שכן למעשה אוב, כי הוא בחיי שמואל הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ, לפי שכל מעשיו היו נסמכים על שמואל, אם על תפלתו ואם על הודעותיו שהיה מדריכו במעשיו תמיד.