Shemuel I 28 – שמואל א כח‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל לְמָה אַזְעַתָּנִי לְאַסָקָא יָתִי וַאֲמַר שָׁאוּל עָקַת לִי לַחֲדָא וּפְלִשְׁתָּאֵי מְגִיחִין קְרָבָא בִּי וּמֵימְרָא דַייָ רָחִיק יָתִי וְלָא קַבֵּיל צְלוֹתִי עוֹד אַף בְּיַד סַפְרַיָא אַף בְּחֶלְמַיָא וּקְרֵית לָךְ לְהוֹדָעוּתַנִי מֶה אַעְבֵּיד.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו׳ – רבי הוה פשיט קרייא כד הוה מטי הני חמשה קריין הוה בכי כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו וגו׳ (עמוס ד׳:י״ג). בקשו את ה׳ כל ענוי ארץ וגו׳ (צפניה ב׳:ג׳). יתן בעפר פיהו וגו׳ (איכה ג׳:כ״ט). שנאו רע ואהבו טוב וגו׳ אולי יחנן ה׳ צבאות וגו׳ (עמוס ה׳:ט״ו). כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו׳ (קהלת י״ב:י״ד). והדין.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו׳ – אמר ליה לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי עשיתני עבודה זרה. אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד ולא עוד אלא שהייתי סבור שמא היום יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר ומה אם שמואל רבן של נביאים נתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה.

ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים וגו׳ – מפני מה לא אמר באורים ותומים. אמר ר׳ יצחק בר חייא לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳). אלו אמר באורים ותומים היו אומרים לו לאו אתה שאול הוא שהחרבת את נוב עיר הכהנים.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי – אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא כי עשית אותי ע״א לא כך שנינו כשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד.

ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד וגו׳ – למה לא אמר לו באורים ותומים, א״ר יצחק לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳) על שהרג נוב עיר הכהנים, וכה״א ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב (ויקרא כ׳:כ״ז) וסמיך ליה אמור אל הכהנים (ויקרא כ״א:א׳) שצפה הקב״ה שעתיד שאול להרוג את נוב עיר הכהנים ולדרוש באוב.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי – ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ״ו. מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג), עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה.

אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר ויאמר שמואל אל שאול וגו׳ ויאמר שאול צר לי מאד וג׳ ואלו באורים ותומים לא קאמר ליה משום דהרג נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה שנאמר ויאמר שמואל (אל שאול) ולמה תשאלני וי״י סר מעליך וגו׳ (שמואל א כ״ח:ט״ז) ומחר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט), מאי עמי, עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא והוקענום לי״י בגבעת שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳) יצאת בת קול ואמרה שאול בחיר י״י. תלמידוי דרבי אמי בר אבא בשם רבי שמואל בר נחמני חביבה היא מיתתו של שאול יותר מחייו שבחייו לא נאמר אתה ובניך עמי ובמיתתו נאמר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט), עמי במחצתי. ר״א אומר בא וראה כח (הצדקה) [הצדיקים] משאול שהסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ וחזר ואהב את אשר שנא והלך לו אצל צפניה אמו של אבנר לעין דאר ושאלה לו באוב והעלה לו את שמואל והעלה את משה עמו וראו המתים שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחית המתים, וראתה האשה ונבהלה, אחד עשר צדיקים אעלו עמו באותה שעה. רבי אליעזר אומר כל המתים עולים בתחית המתים לבושים בתכריכיהם, בוא וראה מן הזרע שנזרעים ערומים ועלים לבושים בכמה קליפות והיורדים לארץ לבושים כל שכן שעולים לבושים, ולא עוד אלא בוא וראה מחנניה מישאל ועזריה שירדו לכבשן האש לבושים ויצאו לבושים דכתיב כפיתו בסרבליהון (דניאל ג׳:כ״א) ולא נחרכו, וכן למדנו משמואל הנביא שנאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א כ״ח:י״ד).

רמז קמא

רבי יונתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהון, שמואל נתנבא בחייו ולאחר מיתתו שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי שם, ושמע שאול לעצתו ונהרג הוא ובניו עמו שיהא חלקו עם שמואל הנביא שנאמר עמי עמי במחיצתי. הלל הזקן אומר אמר שמואל לשאול לא דייך שלא שמעת בקולי למחות את זכר עמלק אלא גם לדרוש באוב, אוי לרועה ואוי לצאנו שבשבילך נתן הקב״ה את ישראל ביד פלשתים, שנאמר ויתן י״י גם את ישראל עמך ביד פלשתים (שמואל א כ״ח:י״ט).

^אואקראה לך – ה-ה׳ [במילה ׳אקראה׳] היא יתרה, כמו במילים ׳אשמעה, אשמרה׳. וה׳ סר מעליך ויהי עריך: הפך לאויב שלך, ובדומה לכך ׳ומלאו פני תבל ערים׳ (ישעיה יד, כא),⁠¹ וזהו שם עצם. ויפרצו בו עבדיו: ייתכן שזהו סיכול אותיות מן ׳ויפצר בם מאד׳ (בראשית יט, ג), וייתכן שזוהי צורה חליפית עצמאית² של הפועל הזה, שמשמעותו דרישה והפעלת לחץ.

1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 49.

2. צורה חליפית – לגה׳. ר׳ לעיל הערה 38.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

הרגזתני – החרדתני.

גם ביד הנביאים גם בחלומות – אבל באורים ותומים לא אמר לו, ואף על פי ששאל בהם כמו שאמור למעלה, שהיה בוש ממנו על שהרג נוב עיר הכהנים.

ואקראה לך – לשון ואזעק אחריך, כמו: נקרא נקראתי בהר הגלבוע (שמואל ב א׳:ו׳), וכמו: ושם נקרא איש בליעל (שמואל ב כ׳:א׳), הוצרכתי להיות נקרא אליך, שתודיעני מה אעשה.

Have you disturbed me. You have frightened me.⁠¹

Neither through the prophets nor through dreams. But he did not mention to him the Urim and Tumim, even though he had inquired of them, as it is stated above,⁠² because he was ashamed of it, since he had slain [the kohanim of] Nov, the City of the Kohanim.⁠³

Therefore I called upon you. An expression meaning, 'and I have been summoned after you,' as in, "I was summoned [נִקְראׁ נִקְרֵיתִי] on Mount Gilbo'a,⁠"⁴ and as in "and there chanced [נִקְרָא] an unscrupulous man.⁠"⁵ It was necessary for me to be summoned after you, that you let me know what I should do.

1. The Midrash explains that Shemuel feared that his day of judgment had come. See above verse (Radak).

2. (6).

3. Maseches Berachos 12b and Rashi there.

4. II Shemuel 1:6.

5. Ibid. 20:1.

ואקראה לך – כלומר אחר שלא ענני עוד הק׳ גם ביד הנביאים גם בחלומות צריך אני שאהיה קורא וצועק לך להודיעני מה אעשה.

הרגזתני – ממנוחתי.

להעלות אותי – ממנוחתי.

ובדרש: לשון פחד ורעדה הוא. פחדתי מיום הדין, הייתי סבור שיום הדין הוא וקורין אותי לדין.

גם ביד הנביאים גם בחלומות – ולא אמר: באורים, כמו שאמר למעלה הכתוב כי באורים שאל. אמרו בדרש: כי בוש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים.

ואקראה לך – בה״א נוספת כמנהג. כמו: אשמעה (ירמיהו ד׳:כ״א), אשמרה (תהלים ל״ט:ב׳), אבל להיות למ״ד הפעל בסגול, אינו כמנהג. ובא כמוהו: ידשנה סלה (תהלים כ׳:ד׳).

למה הרגזתני – כל למה הסמוך לאל״ף ולה״א מורפין כמו, למה העליתונו, למה אמרת, וזה נדגש.

ואקראֶה לך – היה ראוי להיות ואקראָה לך ונתחלף השוא בקמץ בר״ש והקמץ בסגול באל״ף, ומצינו כיוצא בו שיתחלף השוא בתנועה, כמו תְאהֵבו פתי, שמשפטו תאֶהבו.

ויאמר שמואל וגו׳. הנה שמואל אמר לשאול למה הרגזתני להעלות, ואין פירושו שהרגיזו אותו ממנוחתו הנפשיית כדברי המפרשים, כי אם שהעלה את גופו כדעתי, והיה הרגזו בהתיחדו עתה הגוף המקודש אשר לו שהיה בחייו מעון לשכינה עם כח השד. ואמרו חכמינו ז״ל במסכת חגיגה פרק קמא (דף ד׳ ע״ב) אמרו פחדתי מיום הדין והייתי סבור שהיו קוראים אותי לדין. ר׳ אליעזר כי מטי להאי קרא ויאמר שמואל למה הרגזתני להעלות אותי, בכי ואמר מה שמואל הצדיק היה מתירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה? ושאול הודה לו בהיותו רשע ופשע מה ששאל באוב, אבל אמר שההכרח הביאהו אליו, וזהו צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואם תאמר שהיה לי לשאול באלהים, דע שאלהים סר מעלי ולא ענני וגו׳, רוצה לומר שעם היותי בימים הראשונים נמנה מכלל הנביאים עתה נעדרה ממני השפע ואיני מנבא כלל, וגם לא ענני על ידי נביאים אחרים ואפילו בשואלים בחלום, והנה שלא זכר שלא ענהו באורים ותומים, לפי שלא היו עמו, כי אביתר הוליכם בידו כאשר הלך אצל דוד. וחכמינו ז״ל אמרו במסכת ברכות (פרק א׳ י״ב ע״ב) שנתבייש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים, ואמרו שעל אותה בושה נתכפר לו עונו, ושלכן השיבו שמואל מחר אתה ובניך עמי, מאי עמי? במחיצתי:

למה הרגזתני – מלת למה בא בדגש ומלעיל על הה״א מכלול דף רי״ז ובפירוש רבינו ישעיה כאן ועיין מ״ש בירמיה ט״ו.

הרגזתני – ענין תנועת החרדה ממקום המנוחה, כמו: המרגיז ארץ ממקומה (איוב ט׳:ו׳).

הרגזתני – החרדתני ממקום מנוחתי, להעלות אותי פה.

גם ביד הנביאים – אמרו רבותינו ז״ל (ברכות י״ב:) שלא אמר גם באורים, לפי שנתבייש להזכיר האורים לפני שמואל, על שהרג כהני נוב השואלים באורים.

ויאמר כבר בארנו ששאול לא היה דעתו לשאול האוב עצמו, רק על ידי שקם והשתחוה התחיל שמואל לדבר אליו ויאמר שאול צר לי מאד – חשב ג׳ דברים,

א. שפלשתים נלחמים בו

ב. שה׳ סר מעליו הוא רוח אלוה שהיה עליו כמ״ש ותצלח עליו רוח ה׳ רוח גבורה ואומץ הלב אשר חלף ממנו, שעל ידי כן חרד לבו.

ג. ולא ענני עוד שזה סימן רע לו (וחשב הסדר נביאים וחלומות שבוש לאמר שהקדים חלומות לנביאים שזה מורה על התרשלו מדרוש בה׳ (כנ״ל ו׳), וכן לא הזכיר אורים כי בוש על הריגת עיר הכהנים כדברי חכמינו זכרונם לברכה (בפ״ק דברכות) ומצד זה ואקראה לך וכו׳.

למה הרגזתני – מהסיפור הזה ובפרט מתיבות אלה נראה ברור שאמונת השארת הנפש אחר המות היתה מפורסמת בין בני ישראל, ואולי אין בכל המקרא ראיה חזקה עליה כפסוק זה, ודעת כותב הספר ודעת כל הנביאים ומשה בראשם היה שמעשי הקוסמים ובעלי האוב אמת הם ולא גניבת דעת, שאל״כ היו מבקשים לגלות תרמיתם לבעבור לא ישטה העם אחריהם ולא היו מבקשים מיתתם בלבד; תראה משה מספר דבר בלעם כמעשה הנהיה באמת וכל הדורש ומשער איך היה הדבר יפול באמדניות רחוקות, ובכן צדקו דברי רז״ל אם לפי הכתוב למדונו שאמת היה שהעלתה האשה את שמואל, ואין לומר כדברי רב שמואל בן חפני גאון (הביאו רד״ק) ״שלא יקובלו הדברים לפי שיש להם מכחישים מן השכל״ כי הלא בעינינו אנו רואים כמה וכמה דברים הכחישם השכל בדורות שעברו ועכ״ז היו ונתאמתו, וכמה כוחות הטבע מכוסים עוד מדעתנו עד שאם נקרא פתי למאמין לכל דבר, נקרא נמהר לאיש ממהר לשפוט על דבר ומפליג לומר שאי אפשר הוא, ואם נאמין גם במקצת נפלאות המגנעטיזמוס שבודאי אין להם סמך וראיה מן השכל, נשמע שיתפארו לעשות כאלה גם בימינו ואנשי בינה ודעת יקבלו דבריהם ויאמינו בם.

ואקראה – הראוי וָאֶקרְאָה על משקל אֶשְמְעָה מה ידבר ה׳ (תהלים פ״ה).

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-שָׁא֔וּל, לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי החרדתני¹ ממקום מנוחתי² לְהַעֲל֣וֹת אֹתִ֑י פה?⁠³ וַיֹּ֣אמֶר לו שָׁ֠אוּל, קראתי לך כי צַר-לִ֨י מְאֹ֜ד, וּפְלִשְׁתִּ֣ים | נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י, וֵֽאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹֽא-עָנָ֣נִי ע֗וֹד, גַּ֤ם בְּיַֽד-הַנְּבִיאִם֙ לא ענה לי, גַּם-בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת לא ענה לי⁴, וָאֶקְרָאֶ֣ה לכן קראתי לך לְךָ֔ לְהוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶעֱשֶֽׂה במלחמה הזו מול פלשתים: ס

1. רש״י.

2. רד״ק, מצודת דוד. ובדרש לשון פחד ורעדה הוא, פחדתי מיום הדין הייתי סבור שיום הדין הוא וקורין אותי לדין, רד״ק. ובמסכת חגיגה ד:, ר׳ אליעזר כי מטי להאי קרא ויאמר שמואל למה הרגזתני להעלות אותי, בכי ואמר מה שמואל הצדיק היה מתירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה?, אברבנאל.

3. מצודת דוד.

4. אבל באורים ותומים לא אמר לו, ואף על פי ששאל בהם כמו שאמור למעלה, שהיה בוש ממנו על שהרג נוב עיר הכהנים, ברכות יב:, רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ואמרו שעל אותה בושה נתכפר לו עוונו, ושלכן השיבו שמואל ״מחר אתה ובניך עמי״, מאי עמי? במחיצתי, אברבנאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון