×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וַתֵּ֤רֶא הָאִשָּׁה֙ אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֔ל וַתִּזְעַ֖ק בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּ֩אמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל⁠־שָׁא֧וּל ׀ לֵאמֹ֛ר לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי וְאַתָּ֥ה שָׁאֽוּל׃
And when the woman saw Samuel, she cried with a loud voice; and the woman spoke to Saul, saying, "Why have you deceived me? For you are Saul.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַחֲזַת אִתְּתָא יַת שְׁמוּאֵל וּצְוָחַת בְּקַל רַב וַאֲמָרַת אִתְּתָא לְשָׁאוּל לְמֵימָר לְמָה שְׁקַרְתְּ בִּי וְאַתְּ שָׁאוּל.
ותרא האשה את שמואל ותזעק וגו׳ ולמה רמיתני ואתה שאול – מהיכן היתה יודעת שהוא שאול. אלא לא כשם שהוא עולה להדיוט עולה למלך. למלך הוא עולה פניו למעלה ולהדיוט הוא עולה פניו למטה.
ותרא האשה את שמואל ותזעק – למה רמיתני וגו׳, מהיכן ידעה, אמרו רבותינו לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליו למטה כדרך העולים ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה. שלשה דברים אמרו במעלה את האוב. המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו. והשואלו שומע את קולו ואינו רואהו. העומדים שם אינם רואים אותו ואינם שומעים את קולו.
ותזעק בקול גדול – שראתהו עולה שלא כדרך העולים, שהמעלה בזכורו, עולים רגליהם למעלה, וזה עולה ראשו למעלה בשביל כבודו של שאול (תנחומא אמור ב׳).
She screamed loudly. For she saw him ascending not in the usual manner1 of those who ascend [through the אוֹב medium], for when one conjures up [the dead], they ascend with their feet upward, while this one was ascending with his head upward, in honor of Shaul.⁠2
1. Radak suggests that the moment the woman saw the manner in which Shemuel came up, she realized that the man who had come to her was Shaul, and that is why she screamed.
2. Vayikra Rabboh 26:7.
למה רמיתני ואתה שאול – שראתה לשמואל עולה ראשו למעלה ורגליו למטה כשם שהולך בעולם הזה וכשהדיוט מעלהא את המת הוא עולה ראשו למטה ורגליו למעלה לכך הבינה שהוא שאול שהעלה אותו.
א. כך הציע לתקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״עולה״.
למה רמיתני ואתה שאול – שהמעלה את המת אינו עולה למלך כמו שעולה להדיוט, כשהוא עולה להדיוט פניו למטה, וכשהוא עולה למלך פניו למעלה.
ואתה שאול – היאך הכירה אותו? אמרו: ראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה, כי כל העולים באוב עולים רגליהם מלמעלה וראשם למטה, כיון שראתה אותו עולה בראשו מלמעלה, ידעה שלא היה זה אלא לכבוד מלכות. לפיכך אמרה: ואתה שאול, ולפיכך זעקה, כי יראה שבא לנסותה ולהרוג אותה. לפיכך אמר לה שאול: אל תראי (שמואל א כ״ח:י״ג), כלומר: ממה שאת יראה אל תראי, כי לא אמיתך, כי כבר נשבעתי לך, אבל מה ראית שהכרת שאני שאול? ותאמר האשה אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג) – ראיתי אדם גדול עולה מן הארץ, רגליו כלפי הארץ, מה שאינו מנהג העולים, לפיכך ידעתי כי שאול המלך אתה, ולכבודך עלה כן.
למה רמיתני ואתה שאול – יש מפרשו: שראתהו עולה שלא כדרך העולין, שהמעלה בזכורו עולים רגליהם מלמעלה, וזה עלה ראשו למעלה בשביל כבודו.
ויש אומרים: ששמואל הגיד לה כי בעל אוב מדבר עם המת כדי שיענהו בכשפיו.
ותאמר האשה אל שאול. ספר הכתוב שראתה האשה הזאת את שמואל בחכמתה ובמעשה האוב, אשר המעלה רואה את צורת העולה ותוארו כמו שהיה בחיים, והנכון שנקבר שמואל לבוש במעילו וכן זכרוהו חכמינו ז״ל, ובכן הכירתו האשה כי היה בתוארו ובמלבושיו. אמרו בתנחומא (פרשת אמור) והוא עוטה מעיל, ולהלן הוא אומר (שמואל א ב׳:י״ט) ומעיל קטן תעשה לו אמו, תאנא המעיל בו גדל בו נקבר בו עלה, ולכן צעקה בקול גדול ואמרה לשאול ולמה רמיתני ואתה שאול? והוא השיבה אל תראי, רוצה לומר אל תראי ממני להיותי המלך ואשר הסיר האובות והידעונים, כי לא יקרך עונש כלל בזה.
ותרא האשה – אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא אמור ב): המעלה, רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל, שומע קולו ואינו רואהו.
למה רמיתני – מבלי הגיד לי שאתה שאול, ובעבור כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה (שם).
השאלות:
כל אנשי לב התפלאו איך תשלוט אשה בכשפיה על נפש הנביא להורידה מצרור החיים על ידי הקסם, ולדעת ולהגיד עתידות על ידי הכרח הכישוף?
ותרא האשה – המפרשים האריכו בדבר הזה מאד, באשר יפלא איך יצוייר שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים ממעונה להיות כאוב מארץ קולה? ויאמר הגאון ר׳ שמואל בן חפני שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים ויאמר הרלב״ג שהיה מפעולת כח הדמיון, וכל זה לא יכילו הכתובים האומרים שהיה הדבר ממש, ושנבא לו מה יהיה למחרת, ומי ימלוך אחריו, ויאמר רב האי גאון ורב סעדיה שלא האשה החיתה את שמואל רק הבורא החייהו למען יודע לשאול העתיד לבוא עליו ועל ביתו, ואם היה כן מדוע לא ענהו באורים ובנביאים? ויאמר מהרי״א ששד התלבש בגופו של שמואל והוא אשר קראוהו הכתובים בשם שמואל מצד גופו. ויאמר בעל עקדת יצחק שהיא התחילה בפעולה ועל ידי כן התעורר שמואל מעצמו לא על ידי הכרח האוב. אולם למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלא חכמינו זכרונם לברכה באגדותיהם ספרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד, והעידו שהיה בכחם להעלות הנפשות מקבריהם ממש, ואמרו שהמעלה רואהו והנשאל שומע את קולו, ואמרו שאם הנשאל הוא הדיוט עולה וראשו למטה ואם הוא מלך עולה כדרכו, וכל זה ספרו מצד שהיתה המלאכה הזאת נודעת, נוהגת בימיהם, וידעו כל סגולותיה. אולם אשר תתפלא איך ימשול הכישוף על נפש הנביא, כבר בארתי בדרוש מיוחד, כי הנשמה הנאצלת מלמעלה היא תסתלק תיכף במות האדם ותשוב אל האלהים אשר נתנה. אולם הנפש ההיולאנית המתהוה עם הגויה היא לא תסתלק עד כלות הגויה בקבר אחר י״ב חדש, כמ״ש כל י״ב חדש היא עולה ויורדת, כי י״ל קשר עצמי עם הגויה, וכל עוד שלא נעשה בה מלאכת האלכימיאה על ידי הצירוף והזיכוך שיבלה הגוף ויתפרדו חלקיו, עדיין היא למטה ויש כח להאוב למשול עליה, ויש לה כח להגיד עתידות על ידי פעולת הקסם, ובכ״ז נשמת שמואל העליונה בכבודה תעמוד לפני ה׳ בארצות החיים, כי רק הרוח שהוא דבוק עדיין עם הגויה האוב שליט ברוח לכלוא את הרוח על ידי הקסם, וזה שכתוב ותרא האשה את שמואל ותזעק שראתה שעלה כדרכו וידעה שהנשאל הוא המלך, לכן אמרה למה רמיתני ואתה שאול.
ותזעק – מיראת שמואל ולא מיראת שאול, רק באותו רגע נפקחו עיני שכלה והבינה שהשואל באוב הוא שאול ולא פחדה עוד ממנו אחר שהוא בעצמו השואל.
וַתֵּ֤רֶא1 הָֽאִשָּׁה֙ אֶת-שְׁמוּאֵ֔ל וראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה2 והבינה ששאול הוא הניצב בפניה3, וַתִּזְעַ֖ק האישה בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּאמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל-שָׁא֧וּל לֵאמֹ֛ר, לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי מבלי להגיד לי שאתה שאול?!⁠4 וְאַתָּ֥ה הוא שָׁאֽוּל המלך, ובאת לנסותני ולהרוג אותי5:
1. אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא אמור ב׳) המעלה, רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל, שומע קולו ואינו רואהו, ואחר לא רואהו ולא שומעו, מצודת דוד, רש״י בפס׳ יד להלן.
2. רד״ק.
3. כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ולכן ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד. ויש אומרים כי שמואל אמר לה, רי״ד. ואברבנאל מבאר כי זיהתה את שמואל כי היה בתוארו ובמלבושיו. מלבי״ם מקשה כיצד יתכן שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים?! ומביא שהגאון ר׳ שמואל בן חפני תירץ שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים. וראה ברלב״ג שביאר שהוא מפעולת כח הדמיון. ורב האי גאון ורב סעדיה גאון (הובא במלבי״ם) מבארים שלא האשה החייתה את שמואל רק הבורא החייהו למען ידע שאול העתיד לבוא עליו ועל ביתו.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144