Shemuel I 27 – שמואל א כז‏ – Mikraot Gedolot

וּסְלִיק דָוִד וְגַבְרוֹהִי וְאִתְנְגִידוּ עַל גְשׁוּרָאֵי וְעַל גִזְרָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי אֲרֵי אִינוּן יַתְבַת אַרְעָא דְמֵעַלְמָא מַעֲלָנָא דְחַגְרָא וְעַד אַרְעָא דְמִצְרַיִם.

ויעל דוד – לשון הוה, הוא תמיד היה רגיל בכך.

בואך שורה – מן מעלנא דחגרא.

Dovid…would go up. This is the present tense, i.e., he was always accustomed doing this.

In the direction of Shur. From the entrance of Shur.

כי הנה יושבות – כלומר כי הנה המקומות יושבות הארץ, שמקומות לשון נקיבה.

כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם – לא הלכו בגולה מעולם, וידע דוד שימצא שלל רב בהם.

כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם – פי׳: כי אותן משפחות שזכר היו יושבות באותה הארץ מקדם לבטח עד בואכה שורה ועד ארץ מצרים, ולפיכך לא היו נשמרים, כי לא היתה להם מלחמה עם אדם, ודוד בא עליהם והכה הארץ ושלל שלל רב, ולא היה נודע מי היה עושה להם זאת הרעה, כי לא יחיה איש ואשה.

ויעל דוד ואנשיו – הנה – הם.

כי הנה יושבות – פירוש: כי היו יושבות סמוך לו.

הארץ אשר מעולם – ישבו בה^א ולא ניטלטלו ממקומם עד שור עד ארץ מצרים.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פריס 217, פריס 218: ״כך״. בכ״י לייפציג 41: ״בך״.

ויעל דוד ואנשיו וגו׳. ספר שדוד ואנשיו לא היה להם לאכול, ולזה מפאת ההכרח היו הולכים אל ארץ הגשורי והגרזי והעמלקי. והמפרשים חשבו שהאומות האלה לא היו נשמרים כי לא היה להם מלחמה עם אדם, ושזהו אמרו כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם והם היו מגבול אשור ועד גבול ארץ מצרים, ושדוד היה מכה בהם ולוקח שלל רב ולא היו יודעים מי היה עושה להם הרעה הזאת, לפי שלא יחיה דוד אדם מהם שהיה ממית כלם בארצם. והדבר הזה זר אצלי מאד, לפי שהיא בגידה רבה לדוד להכות אנשי הארץ ולהבאיש את ריחו עמהם, והיה מרד גדול לאכיש מלך הארץ אשר עשה עמו חסד להכות אנשיו ועמו, והיה דוד בזה אם כן משלם רעה תחת טובה, ואם היה עושה זה פעמים רבות (כמו שכתוב כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים) אם כן איך נאמר שלא היה משאיר איש ואשה במקומות אשר הוא הולך? והוא כבר בלתי אפשר, וגם שימיתם כלם איך אכיש ואנשיו לא מצאו ארצותם שממה ועריהם שרופות אש וזרים אוכלים אותה? ואיך לא היו חוקרים מי עשה הדבר הרע הזה? ואיך היה אפשרי שלא יתוודע הדבר בהיות שנעשה פעמים רבות? והנראה אלי שהיו האומות האלה גשורי וגרזי ועמלק שנואי נפש אכיש ושהם היו אויביו, ולכן היה דוד מכה בהם ושולל שללם ולא היה זה בגידה לאכיש ולא לעמו, ולכן לא היה אכיש ואנשיו חוקרים עליו ולא היה איש מהגוים ההם צועק אליו על רעתו, והראיה לזה שלא אמר הכתוב שפשטו דוד ואנשיו אל ערי פלשתים כי אם אל הגשורי והגרזי והעמלקי הרחוקים משם, כי היו בואך שורה ועד ארץ כוש ודוד היה יושב בשדה פלשתים, ולא זכר הכתוב שהוא מכה בהם חלילה לו מזה, ועוד יורה על זה מה שאמר אחרי כן הנער המצרי עבד איש העמלקי אל דוד (בסימן ל׳ י״ד) אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ועל נגב כלב ואת צקלג שרפנו באש, והכרתי היה משפחה מפלשתים, והוא המורה שהעמלקי היה מאויבי הפלשתים ולכן פשטו על ארצם, ומזה הצד גם כן פשטו אל צקלג עם היות ששרפו אותה מפני דוד שהיה יושב בה, וכן אמר (שם שם ט״ז) והנם נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה, ולזה תמצא שלא הלך העמלקי עם הפלשתים למלחמה על שאול, לפי שלא היה מהם ולא מהמונם, אבל בראותם שהלכו הם למלחמה פשטו בארצם לשלול שלל ולבוז בז כדרך האויבים, ולהיותם אויבי אכיש ושונאי ארצו היה דוד מתפשט אליהם להכותם, ולא היה בזה בוגד ופושע לאכיש ולעמו.

והגרזי – והגזרי קרי.

ויפשטו – התפזרו כדרך הנלחמים.

בואך שורה – עד אשר תבוא לשור, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום.

כי הנה וכו׳ – רצה לומר: לפי שהיו מעולם מיושבי הארץ ההיא, ולא באה עליהם מלחמה לטרדם ממנה, לזה לא היו נשמרים, ועשה בהם דוד כרצונו.

השאלות:

אם היו יושבי הארץ איך הכה בם תחת טוב שלם רע ואיך לא התירא שיודע לאכיש?

כי הנה ישבות הארץ – באר שפשט על אומות האלה מפני שהיו יושבות הארץ ועל ידי כן היה להם תגר עם פלשתים כדרך השכנים ולא יקפידו פלשתים על שנלחם בם,

ב. שהנה יושבות הארץ מעולם – מימות יהושע והם מן השבע עממין שקיים בהם מצות לא תחיה כל נשמה על זה אמר בואכה שורה וכו׳ כמוזכר בספר יהושע.

הגשורי וגו׳ – לפי דברי החכם שווארץ בתבואות הארץ שלו יש כאן אם למסורת ולא למקרא והנכון גרזי, וגשור וגרז היו שני מקומות לדרום א״י כמו ארץ העמלקי (כי הנה יושבות וגו׳), ויש שם עוד בימינו שני כפרים בשם Adshut, Bet Dshirsì; ומ״מ שני גשור היו אחד סמוך לארץ פלשתים במערבית דרומית והוא הנזכר כאן, ואחד בקרן מזרחית צפונית סמוך לארם (יהושע י״ב) ועליו לך תלמי זקנו של אבשלום וכן כתוב בשמואל ב ט״ו:ח׳ בשבתי בגשור בארם; ותאלמנה שפתי שקר הדוברות שדוד בגד באכיש המטיב עמו והכה מבני ארצו, שכל יושבי מקומות אלו היו משודדי ישראל כמו עמלק והיו בוזזים ג״כ ארץ פלשתים בצאתם גדודים (למטה ל׳:ט״ז), רק דוד כחש באכיש באמור לו שהכה מבני יהודה למען יאמין בו שהבאיש בשאול ויהיה לו עבד עולם.

הנה ישבות – לשון נקבה, אולי היה בדעת הכותב שם אומה (שנים עשר נשיאים לאמתם, סוף חיי שרה).

^א(בואך שורה – חסרה תיבת מן, מבואך שורה למזרח עד גבול ארץ מצרים למערב.)

א. ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב, מחק המחבר את ביאורו במהדורה קמא המופיע כאן בסוגריים העגולים.

ובתקופה אשר היו בארץ פלשתים, לא היה לדוד ואנשיו אוכל לאכול, ומפאת ההכרח¹ וַיַּ֤עַל היה עולה² דָּוִד֙ הוא וַֽאֲנָשָׁ֔יו, וַֽיִּפְשְׁט֛וּ והיו פושטים על האויב³ ולשם כך התפזרו כדרך הנלחמים⁴, אֶל-הַגְּשׁוּרִ֥י וְהַגִּזְרִ֖י (והגרזי כתיב) וְהָעֲמָלֵקִ֑י שהיו מעיקים לישראל⁵ ואשר היו גם שנואי אכיש⁶, והסיבה שבאו לפשוט דוקא על מקומות אלו היא כִּ֣י הֵ֜נָּה באותם המקומות⁷ שהיו יֹשְׁב֤וֹת אותן המשפחות⁸, היתה הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵֽעוֹלָ֔ם מקדם לבטח⁹, ולא היו נשמרים כי לא היתה להם מלחמה עם אדם¹⁰, והיה גבולם עד בּוֹאֲךָ֥ הדרך בה מגיעים אל שׁ֖וּרָה שור¹¹ וְעַד-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם, ועשה בהם דוד כרצונו¹²:

1. אברבנאל.

2. רש״י.

3. מלבי״ם ביאר כי היו אלה משבע עממים שקיים בהם דוד מצוות ״לא תחיה כל נשמה״ (דברים כ׳ ט״ז).

4. מצודת ציון.

5. כך משמע לענ״ד ממלבי״ם.

6. אברבנאל.

7. ר״י קרא.

8. רד״ק.

9. רד״ק.

10. רד״ק.

11. מצודת ציון.

12. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון