Shemuel I 27 – שמואל א כז‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר דָוִד בְּלִבֵּיהּ דִלְמָא אִתְמְסִיר יוֹמָא חָד בִּידָא דְשָׁאוּל לֵית לִי מִדַעַם דְטַב אֲרֵי אִשְׁתֵּיזָבָא אִשְׁתֵּיזֵב לְאַרַע פְלִשְׁתָּאֵי וִינוּחַ מִנִי שָׁאוּל לְמִבְעֵנִי עוֹד בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתֵּיזֵיב מִן יְדֵיהּ.

עתה אספה יום אחד – שמא יארוב ויבא עלי פתאום.

Now I might perish one day. Perhaps he will ambush me and suddenly attack me.⁠¹

1. Dovid did not trust Shaul and was convinced that he was laying a trap for him by asking him to remain (Metzudat David).

אספה – לשון כליון.

ונואש – לשון ייאוש.

כי המלט אמלט – בקיצור נכון כמו שהיה נכון ביותר קצור מזה כאמרו אין טוב באדם שיאכל ושתה (קהלת ב׳:כ״ד), שטעמו משיאכל וגו׳.

הארבעים ושנים הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמך על הנס אף על פי שרואה תמיד עיני אלהיו בו לשמרו אבל ראוי שירחק מן הסכנה לפי מה שאפשר ולזה ספר שברח דוד בארץ פלשתים מפני ראותו שאי אפשר שתשלם לו השמירה בארץ ישראל בזולת סכנה כי תמיד היה שאול רודפו.

ויאמר דוד אל לבו וגו׳. עם היות שכפי דברי שאול ומאמריו היה ראוי לדוד שלא יפחד עוד ממנו ויבטח לבו שלא ירדפהו עוד, הנה עתה הוסיף דוד לירוא ממנו ממה שירא עד הנה, וזהו שאמר עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי אם להמלט ללכת אל ארץ פלשתים ויתיאש ממני ואז אמלט שם מידו, והיה זה לפי שכמו שזכרתי פעמים רבות כל עוד שהיה רואה שאול את דוד מצליח במעשיו ושהשם עמו היה חפץ יותר להרגו, כי היה אז מתאמת אצלו שימלוך אחריו, וכראות דוד עתה ששאול נבהל מאשר היה השם אתו ושנמסר שתי פעמים בידו ושהיה אומר גם עשה תעשה וגם יכול תוכל, אמר דוד בלבו בלי ספק עתה יקנא בי יותר ממה שהיה מקנא עד עתה וישתדל יותר לרדוף אחרי ויום אחד אספה בידו.

לבקשני עוד – בספרים כ״י ובקצת דפוסים ישנים הקו״ף רפה.

אספה – ענין כליון.

ונואש – מלשון יאוש, כמו: לא אמרת נואש (ישעיהו נ״ז:י׳).

עתה אספה – כי אחר שכרת כנף המעיל, חשב שלא יוסיף עוד לרדוף אחריו כאשר בתחלה, אבל אחר שראה שעם כל זה רודפו, וחשש עוד כי פן בעבור שרואה טוב הצלחתו, ישכיל עוד לבוא פתאום ויהיה נספה ביום אחד, רצה לומר: מבלי דעת טרם בואו.

לבקשני עוד – כאשר בקשני עד הנה בכל גבול ישראל.

עתה אספה יום אחד ביד שאול כי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא, וגם שהעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, וחשב פן כבר כלו זכיותיו בשתי הצלות הקודמות, וזה שכתוב אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ובזה אנצל מג׳ טעמים,

א. כי בעודי בארץ חושב שאול שאני אוסף אלי אנשים כדי למרוד בו, לא כן אם אהיה בארץ פלשתים, וזה שכתוב ונואש ממני שאול

ב. שאחר שידע שלא ימצאני יתיאש מלבקשני, וזה שכתוב ונואש שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל

ג. אף שיעלה על לבו לילך אחרי לארץ פלשתים ונמלטתי מידו כי יצילני מלך פלשתים.

עתה אספה – כבר העירותי בתחלת הסימן הקודם שנראה ששני המאורעות המסופרים בסימן כ״ד וכ״ו אחד הם, שנגד הסברא הוא שדוד יבטח להתגורר בין הזפים שנית אחר שבגדו בו פעם אחת, ואפילו אם תמצא לומר שלא ידע דוד מאומה מרכילותם אל שאול ושאמת הוא ששני פעמים נפל שאול ביד דוד במערה ובתוך שינתו, מ״מ מאורע שני זה קודם מעשה נבל היה, ודוד לא מהר לצאת מא״י בבטחו על בני יהודה שיקומו לעזרתו, או לכל הפחות יעלימו משאול מקום מחבואו ויגידו לו אם שאול ירדף אחריו, עכשו שראה שנבל היה כ״כ כפוי טובה עמו אחד שהוא הציל אותו ואת רכושו מיד פלשתים השודדים, ירא פן יהיו בארץ עוד נבלים כמהו שיסגירוהו ביד שאול, ועבר הוא ואנשיו אל אכיש.

אספה – אהיה נמסר או אפול בידו.

אחרי שכרת דוד את כנף מעיל שאול חשב שלא יוסיף שאול עוד לרדוף אחריו, אבל אחרי שראה שלמרות זאת המשיך לרודפו, חשש כי ימשיך עוד לרודפו בעבור שרואה את טוב הצלחתו¹, וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל-לִבּ֔וֹ בליבו, עַתָּ֛ה ששאול רואה שה׳ עימי, ללא ספק יקנא בי יותר ממה שהיה מקנא עד עכשיו, וישתדל יותר לרדוף אחרי², ומשכך אֶסָּפֶ֥ה³ יוֹם-אֶחָ֖ד בְּיַד-שָׁא֑וּל שמא יארוב ויבוא עלי פתאום⁴, וכיוון שלא בכל יום מתרחש נס⁵ אֵֽין-לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י אם הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט⁶ להימלט | אֶל-אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים, וְכך נוֹאַ֨שׁ יתייאש⁷ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ כמו שבקשני⁸ בְּכָל-גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל, וְנִמְלַטְתִּ֖י שם מִיָּדֽוֹ כי אף אם ירדוף אותי שם, יצילני מלך פלשתים⁹:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. לשון כליון, רד״ק, מצודת ציון.

4. רש״י.

5. וגם שהעושים לו נס מנכים לו מזכיותיו, וחשב דוד פן כבר כלו זכיותיו בשתי ההצלות הקודמות, מלבי״ם.

6. לעתים המקרא מכפיל מילה לחיזוק העניין, ראה רד״ק שמואל ב׳ טז-יג (וכן שמואל ב כא-יד).

7. רד״ק, מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מלבי״ם. מלבי״ם מבאר ג׳ טעמים שדוד ינצל ע״י שיברח לארץ פלשתים, א׳ מפני שכשהוא בארץ חושב שאול שאוסף אנשים כדי למרוד בו, לא כן אם יהיה בארץ פלשתים, ב׳ בארץ פלשתים הוא לא יכול לחפשנו שאינה תחת מלכותו, וזהו שאמר ״ונואש שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל״, ג׳ אף אם יחליט ללכת לארץ פלשתים, יוכל להימלט מידו כי מלך פלשתים לא יסגיר אותו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון