Shemuel I 24 – שמואל א כד‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי׃

And it came to pass, when Saul returned from following the Philistines, that it was told to him, saying, "Behold, David is in the wilderness of En-gedi.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד תַּב שָׁאוּל מִבָתַר פְּלִשְׁתָּאֵי וְחַוִיאוּ לֵיה לְמֵימַר הָא דָוִד בְּמַדְבְּרָא דְעֵין גֶדִי.

ויהי כאשר שב שאול וגו׳. ספר הכתוב שאחרי ששאול שב מהכות את פלשתים הגידו לו שהי׳ דוד במדבר עין גדי.

ויהי כאשר שב וגו׳ – כאן מתחיל סימן כ״ד.

מאחרי פלשתים – א״כ הכה בהם ונסו מפניו.

וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב חזר שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י לאחר שהיכה¹ בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים, וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר, הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד יושב בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי:

1. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת⁠־דָּוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו עַל⁠־פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים׃

Then Saul took three thousand chosen men out of all Israel, and he went to seek David and his men upon the rocks of the wild goats.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּדְבַר שָׁאוּל תְּלָתָא אַלְפִין גְבַר עוּלֵים מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַאֲזַל לְמִבְעֵי יַת דָוִד וְגַבְרוֹהִי עַל אַפֵּי שְׁקִיפֵי כֵיפַיָא.

^אאמר ר׳ יהודה: ׳צורי היעלים׳ – הוא הסמיך את ההרים אל היעלים, מפני שהיעלים לעתים קרובות מוצאים מחסה בכל הר גבוה.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

צורי היעלים – סלעי היעלים.

The rocky land of the wild goats. The rocks of the wild goats.

על פני צורי היעלים – בשן סלע שיעלים מצויין שם.

צורי היעלים – סלעי היעלים. י׳ דגושה כגון היעפים לחם.

על פני צורי היעלים – כי היעלים בצורים ובסלעים שוכנים, כמו שנאמר: גם כן יעלי סלע (איוב ל״ט:א׳), והוא אקו הנזכר בתורה, ואמרו כי הוא תיש הבר.

ויונתן תרגם: על אפי שקיפי כיפיא, ולא ידעתי מה היה דעתו לתרגם: יעלים – כיפיא.

על פני צורי היעלים – פירוש: בצורים הגבוהים שהיעלים שוכנים שם כדכתיב הרים הגבוהים ליעלים.

על פני צורי היעלים – הם הצורים החזקים שנהגו לשבת שם היעלים כי היעלים הם שוכנים בסלעים כאמרו הידעת עת לדת יעלי סלע וזכר זה כי דוד עם ראותו יד הש״י הטובה עליו לא היה מוסר עצמו לסכנות אך היה מחביא עצמו במקומות אשר יתכן לו בהם בהעלם יותר.

ויבחר לו שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את דוד על פני צורי היעלים, רוצה לומר על ראשי הסלעים אשר יקננו שם היעלים, כמו שאמר (איוב ל״ט א׳) הידעת עת לדת יעלי סלע, וצורים הם הסלעים שהיה דוד ואנשיו יושבים שמה ונוסעים ממקום למקום.

בחור – כל אחד היה נבחר.

צורי היעלים – סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן וכן נאמר: הידעת עת לדת יעלי סלע (איוב ל״ט:א׳).

השאלות:

למה ישב דוד על הדרך ולא במקום נסתר בחלקת הצורים הרמים?

ויקח שאול שלשת אלפים איש – לא הוצרך להשמיע את העם (כמו למעלה כ״ג ט׳) כי העם היו נאספים למלחמת פלשתים ולמעלה לא בחר מן העם ג׳ אלפי איש כי רצה להעלים שיחשבו שהולך למלחמת פלשתים לא לרדוף אחרי דוד כמש״ש.

וילך לבקש את דוד כו׳ על פני צורי היעלים במדבר עין גדי היו סלעים גבוהים מיוחדים ליעלים בטבעם כמ״ש הרים הגבוהים ליעלים, וחשב שאול בודאי שם יסתרו דוד ואנשיו, ודוד בגודל חכמתו הבין כי שאול יבקשהו על הצורים הרמים, ולא יעלה על דעת שאול שדוד יושב אצל הדרך, ולכן ישב עם אנשיו במערה שאצל דרך הרבים, כי הבין ששאול לא יפנה לבו לבקשו שם.

היעלים – משרש עלה כדברי החכם פֿיליפפזאן, וכן שמו גם בערבי מפני קלות ידיו הקצרות לעלות על הסלעים מה שאין כן בירידתו מחמת אורך רגליו.

וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל-יִשְׂרָאֵ֑ל שכל אחד מהם היה נבחר¹, וַיֵּ֗לֶךְ שאול לְבַקֵּ֤שׁ לחפש אֶת-דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל-פְּנֵ֖י ראש² צוּרֵ֥י סלעי³ הַיְּעֵלִֽים הגבוהים, עליהם היעלים שוכנים⁴ ומקוננים⁵:

1. מצודת ציון, ולא היה צריך לאסוף את העם מפני שכבר נאספו למלחמת הפלשתים, מלבי״ם.

2. אברבנאל.

3. רש״י, ר״י קרא.

4. רי״ד, רלב״ג.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַ֠יָּבֹ֠א אֶל⁠־גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל⁠־הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת⁠־רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים׃

And he came to the sheep pens by the way, where there was a cave; and Saul went in to cover his feet. Now David and his men were sitting in the innermost parts of the cave.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא לְחַטְרֵי עָאנָא דְעַל אוֹרְחָא וְתַמָן מְעַרְתָּא וְעַל שָׁאוּל לְמֶעְבַּד צוֹרְכֵיהּ וְדָוִד וְגַבְרוֹהִי בִסְיָפֵי מְעַרְתָּא יָתְבִין.

להסך את רגליו – להפנות לנקבים גדולים.

To relieve himself. To defecate.⁠¹

1. Maseches Yevamos 103a states that the term ‘לְהָסֵךְ אֶת דַגְלָיו’ is a euphamistic expression. Because of his extreme modesty, Shaul covered himself like a succah [Maseches Berachos 62b], with his clothing. The word לְהָסֵךְ originates from סִכוּדְ, which means covered (Radak).

ויבא שאול להסך את רגליו – כשאדם צנוע נפנה מסך הוא בבגדיו על הארץ ועושה כמין סוכה בבגדיו סביבותיו.

להסך את רגליו – להפנות לגדולים.

פירוש אחר: להסך – לשון שפיכה והוא לשון נקיה לגדולים ולקטנים.

רגליו – כמו מימי רגליה.

להסך את רגליו – להשתין מים.

ויונתן תרגם: למיעבד צרכיה, ר״ל להפנות הנקבים הגדולים. וכן במשנה זה הכלל היה במקדש: כל המסיך את רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים.

והוא דרך כבוד, והוא ענין יציקה, מענין: נסך, ואם הם שני שרשים. או הוא לשון סכוך. וכן פרשוהו רז״ל: אמר ר׳ אלעזר מלמד שעשה עצמו כסוכה, כלומר מתוך צניעות גדולה שהיתה בו היה מסכך עצמו בעת היציאה, שלא יראה בשרו ערום. ורגליו – דרך כבוד, והוא כנוי לאבר היציאה. וכן: את מימי רגליהם (מלכים ב י״ח:כ״ז).

בירכתי המערה – נחבאו שם מפני שאול.

להסך את רגליו – תרגומו: למעבד צרכיה, שהיושב לנקביו מסכך את רגליו בבגדיו.

להסך את רגליו – לשון נקיה, וכבר זכר זה המורה ובארו.

להסך את רגליו – רוצה לומר: לסכך את רגליו, והוא עשיית הצרכי׳ הגדולים כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערותם.

ובא שאול אל מקום ומחוז אחד הנקרא גדרות הצאן בהיותו הולך לדרכו, והיה שם מערה גדולה מאד ונכנס בה שאול להסך את רגליו, רוצה לומר להשתין מים קטנים כפי המפרשים. והיותר נכון הוא שהיה לעשות צרכיו הגדולים ומתוך צניעותו נכנס שמה, ודוד ואנשיו היו בקצה המערה כי היתה מערה גדולה מאד והיו כלם נחבאים בה.

גדרות הצאן – דיר שהצאן רובצים בה.

להסך את רגליו – לעשות צרכיו בנקבים, כי דרך הצנועים לסכך ולכסות הרגלים, וכן: אך מסיך הוא את רגליו (שופטים ג׳:כ״ד).

בירכתי – בסוף, וכן: ולירכתי המשכן ימה (שמות כ״ו:כ״ב).

ויבא אל גדרות הצאן והנה לא עלה בדעת שאול שדוד שם,

א. כי היו שם גדרות הצאן ומלא רועים,

ב. שהיה על הדרך – ואינו מקום סתר, ולכן נכנס שאול לבדו אל המערה בלא פחד, אבל מטעם זה בעצמו שלא עלה לפני שאול במחשבה שדוד ימצא שם, מטעם זה דוד ואנשיו ישבו בירכתי המערה – בידעו ששם לא יחפש אחריו.

להסך את רגליו – בגדי בני קדם ארוכים כבגדי אשה ואם יגהרו ארצה יכסו רגליהם.

ובהיותו הולך לדרכו¹, וַ֠יָּבֹא שאול אֶל-גִּדְר֨וֹת דיר שֶׁהַצֹּ֤אן רובצים בו² אשר היה עַל-הַדֶּ֙רֶךְ֙, וְשָׁ֣ם היתה מְעָרָ֔ה גדולה מאוד³, וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לתוך המערה⁴ לְהָסֵ֣ךְ אֶת-רַגְלָ֑יו להפנות לנקבים גדולים⁵, וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו היו בְּיַרְכְּתֵ֥י בסוף⁶ הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים ומתחבאים שם מפני שאול⁷, שידעו ששם לא יחפש שאול אחרי דוד⁸:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. אברבנאל.

4. אברבנאל.

5. תרגום יונתן, רש״י. כי כשאדם צנוע נפנה מסך הוא בבגדיו על הארץ ועושה כמין סוכה בבגדיו סביבותיו, ר״י קרא, רלב״ג. ורד״ק ביאר כי התפנה נקבים קטנים.

6. מצודת ציון.

7. רד״ק.

8. ובאמת שאול חשב שהוא מתחבא בצורי היעלים וחיפשו שם, כי לא העלה בדעתו שדוד נמצא בגדרות הצאן שהיה מלא רועים, וגם מפני שזה היה על הדרך ולא מקום סתר, ולכן נכנס שאול למערה בלא פחד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר⁠־אָמַ֧ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת⁠־[אֹֽיִבְךָ֙] (איביך) בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קׇם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת⁠־כְּנַֽף⁠־הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר⁠־לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט׃

And the men of David said to him, "Behold the day in which Hashem has said to you, 'Behold, I will deliver your enemy into your hand, and you shall do to him as it shall seem good to you.'" Then David arose, and he cut off the hem of Saul's robe secretly.

תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ גַבְרֵי דָוִד לֵיהּ הָא יוֹמָא דַאֲמַר יְיָ לָךְ הָא אֲנָא מְסַר יַת בְּעֵיל דְבָבָךְ בִּידָךְ וְתַעֲבֵּיד לֵיהּ כְּמָא דְתַקֵן בְּעֵינָךְ וְקָם דָוִד וּפְסַק יַת כְּנַף מְעִילָא דִלְשָׁאוּל בְּרָז.

ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט – א״ר יוסי בר חנינא כל המבזה בבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו וגו׳ (מלכים א א׳:א׳).

ויכרות את כנף המעיל וגו׳ ויך לב דוד אותו – ר׳ יהודה אומר אמר דוד מה בין קטע ציציתא לקטע רישא, ר׳ נחמיה אמר שבטלו ממצות ציצית שעה אחת, אמר ליה דוד ואבי ראה גם ראה (שמואל א כ״ד:י״א) מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו. א״ר יהודה ואבי ראה אמר לשאול, וגם ראה אמר לאבנר. ורבנין אמרין ואבי ראה אמר לאבנר דהוא אביו בארייתא, גם ראה אמר לשאול. מפני מה נענש אבנר רבנן אמרין מפני שלא הניח לשאול להתפייס לדוד שנאמר ואבי ראה גם ראה (שמואל א כ״ד:י״א), א״ל אבנר מה את בעי מן גולגלוי דדין בסירה הועדה. וכיון דאתו לגבי מעגל אמר ליה הלא תענה אבנר (שמואל א כ״ו:י״ד), בכנף המעיל אמרת בסירה הועדה חנית וצפחת בסירה הועדו. ויש אומרים על ידי שהיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. ר׳ יהושע בן לוי אמר על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד הה״ד וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (שמואל ב ג׳:י״ב) כתיב מן אבנר לדוד. רשב״ל אמר על ידי שעשה דמן של נערים שחוק שנאמר ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב׳:י״ד). ויש אומרים על ידי ששיהה מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה.

כאשר יטב בעיניך – להורגו או לייסרו.

ויקם דוד ויכרת כנף המעיל – ונתחרט. וכשחזר אמרו לו אנשיו למה לא הרגתו ואמר חלילה לי מי״י, ואין להפך המקרא.

אשר אמר י״י – אמר לו ע״י שמואל או גד או נתן הנביא, שיתן אויביו בידיו ושיצלח למלוכה, אבל על שאול לא נאמר לו, כי לא נפל בידו, אבל אנשי דוד אמרו לו: אחר שהאל הבטיחך שיתן אויביך בידיך, הנה שאול ראש אויביך, והנה עתה הגיע היום, כי הנה הוא בידך. ולטעם זה פירשתי שכתיב: איביך, וקרי: אויביך.

כאשר יטב בעיניך – ביו״ד אית״ן לבד, ויו״ד השרש נפלה מהמכתב.

ויכרת את כנף המעיל – דרשו רבותינו: כל המבזה את הבגדים, לסוף אינו נהנה מהם, שנאמר: ויכסוהו בבגדים ולא ייחם לו (מלכים א א׳:א׳) – בעונש שכרת מעיל שאול היה לו זה.

בלט – פירוש: בנחת שלא ירגיש. ודומה לו בלטיהם שדברי כִשֻפים אומרים אותם בסוד שלא ישמעו בני אדם.

ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל – יתכן לפי הפשט שכבר היה רצון דוד להרגו ולא השיג ממנו כי אם הכנף והתחרט אחר זה דוד על מחשבתו ואף על פי שהותר לו להורגו כי רודף היה ואמר חלילה לי מי״י מעשות הדבר הזה וזה היה מהפלגת חסידותו עם שזה גם כן יהיה סבה אחר כך להקל בהריגת המלכים וידע דוד כי הממלכה תהיה לו ולזה רצה להרחיק ענין הריגת המלכים משיחי י״י ולזאת הסבה בעינה צוה להרוג הנער העמלקי אשר הגיד לו שהרג שאול אעפ״י שכבר צוהו שאול על זה ולזה גם כן צוה להרוג אשר הרגו איש בשת בן שאול.

(ד-יג) השלשים ושבעה הוא להודיע שראוי לאדם שלא יהיה דוחק את השעה אבל ימתין העת הראוי ולזה תמצא שאעפ״י שכבר נפל שאול ביד דוד והיה רודפו לא הסכים דוד להרגו אבל קוה שאיש אחר ינקום נקמתו ממנו או הש״י או יבא יומו למות וימלוך דוד.

השלשים ושמנה הוא להודיע שראוי למי שהוא חושק תכלית מה שלא ישתדל בהגעתו במה שאפשר שיקרה לו ממנו נזק ולזה תמצא כי דוד אעפ״י שהיה מותר לו להרוג שאול כי כבר היה רודפו והיה זה כלי אל שתהיה המלוכה לדוד לא הסכים בהריגתו פן יהיה זה מביא האנשים להקל בהריגת המלכים ויביא זה להגיע נזק לדוד או לזרעו כי כבר משחו הש״י למלך על ישראל על יד שמואל נביאו ולזאת הסבה הרג דוד האיש העמלקי באמרו שכבר הרג שאול והרג הורג איש בשת בן שאול.

וכאשר ראו את שאול לבד בתוך המערה אמרו אל דוד באמת זה היום אשר אמר האל יתברך שנתן את אויבך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך, ואמרו זה להגיד שהיה ביאת שאול שמה מסודרת מהאל יתברך לשיהרגהו דוד, והוא הנרצה באמרם נתן השם וגו׳.

איביך – איבך קרי.

כנף המעיל – שפולי המעיל.

בלט – בחשאי, כמו: דברו אל דוד בלט (שמואל א י״ח:כ״ב).

הנה היום – אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה׳ אויביו בידו, וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר, ולזה אמרו הנה זהו היום וכו׳, ולזה לך ועשית לו וכו׳.

ויך וכו׳ – לבו היתה מתנענעת ומכה בקרבו, כדרך החרד ומצטער, וזה בחשבו שלא עשה הטוב, והוא כמרים יד במשיח ה׳.

הנה היום אשר אמר ה׳ אליך – חשבו, אחר שדוד נמשח על פי נביא, ואחר שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ובפרט ששאול רודפו ובודאי יפול הוא ביד דוד שהובטח לו המלוכה מאת ה׳, בודאי זה סבה מאת ה׳ ששאול יבא הנה ויפול ביד דוד, וזה כאילו א״ל ה׳ שיתן את אויבו בידו, ובשגם שעל פי הדין יכול להרגו כי רודף הוא וזה שכתוב ועשית לו כאשר ייטב בעיניך ויקם דוד גם דוד היה מסופק בזה, אם כבר נשלמה מלכות שאול, ואם רצון ה׳ שיומת על ידי הנרדף, ובחן זה על ידי שכרת כנף מעילו, שזה קצת מן המעשה למרוד בו ולבזות בגדי מלכותו והנה הרגיש כי.

וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו, הִנֵּ֨ה הגיע הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר-אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ ע״י נביאיו¹ ״הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת-אֹֽיִבְךָ֙ (איביך² כתיב) בְּיָדֶ֔ךָ״, וְעכשיו שהאל יתברך זימן אותו עד אליך³ עָשִׂ֣יתָ תעשה לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ להורגו או לייסרו⁴, וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד ממקום מחבואו, וַיִּכְרֹ֛ת אֶת-כְּנַֽף שיפולי⁵ -הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר-לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט בחשאי⁶ שלא ירגיש⁷: ס

1. שמואל או גד או נתן, רד״ק.

2. כתיב איביך וקרי אויביך, שהנביאים ניבאו לדוד שינצח את אויביו ולא את אויבו, רד״ק. ואנשי דוד חשבו כי אחרי שדוד נמשח על פי נביא, ומאחר שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ובפרט ששאול רודפו ובודאי יפול הוא ביד דוד שהובטח לו המלוכה מאת ה׳, בודאי זה סיבה מאת ה׳ ששאול יבוא הנה ויפול ביד דוד, וזה כאילו א״ל ה׳ שיתן את אויבו בידו, וגם שעל פי הדין יכול להורגו מדין ״רודף״ כי רודף היה שאול אחריו, מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. מהר״י קרא.

5. מצודת ציון.

6. מצודת ציון.

7. רי״ד. ודרשו רבותינו כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם שנאמר (מלכים א׳ א׳ א׳) ״ויכסוהו בבגדים ולא ייחם לו״ בעונש שכרת מעיל שאול היה לו זה, רד״ק, אברבנאל בפס׳ ה׳ שלהלן.

תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי⁠־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב⁠־דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת⁠־כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃

And it came to pass afterward that David's heart struck him because he had cut off Shaul's hem.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בָתַר כֵּן וְחָשׁ דָוִד בְּלִבֵּיהּ עַל דִי פְסַק יַת כַּנְפָא דִלְשָׁאוּל.

(ה-ו) ויהי אחרי כן וגו׳ ויאמר לאנשיו חלילה – שני מקראות הללו כתובין שלא כסדרן, אלא כיון שהתחיל לדבר בכריתת המעיל כלה כל דבריו, ואמר שאף בכריתת המעיל נתחרט, ואחר כך חוזר לדברו הראשון, ואומר על שאמרו לו אנשיו: הנה היום וגו׳ (שמואל א כ״ד:ד׳), השיב להם: חלילה לי וגו׳.

(5-6) Afterwards … etc. He said to his men, "[Adonoy] forbid.⁠" These two verses are not written in sequence;⁠¹ but since he began to speak regarding the cutting of the robe, he finished everything concerning it, and he said that he even regretted cutting the robe. Afterwards, he returns to the first subject, and says that regarding his men's comments, "Behold, concerning this day, etc.⁠" He replied to them, 'May Adonoy forbid that, etc.'

1. According to Radak, these verses are written in chronological sequence, and this conversation took place after Dovid returned to his men with the cut piece of Shaul’s robe.

ויך לב דוד על אשר כרת כנף המעיל – לפי שביזה את המלך.

ויך לב דוד אותו – חשש בלבו שמא יחשוב י״י לו עון בכרתו כנף מעיל המלך, כי אף על פי שהוא היה רודפו אעפ״י כן יש לו לירוא ממנו.

ויונתן תרגם: וחש דוד בליביה.

ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף – פירוש: נתחרט והיה לבו מפעמו היאך עשה הדבר הזה, לשלוח יד במלך לכרות כנף מעילו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ודוד הלך אליו בלט מאחריו ויכרת את כנף מעילו וזכר הכתוב מחסידותו ויושר לבבו שגם הדבר הקטן ההוא מכריתת כנף מעילו נתחרט על מה שעשה אתו, שהיה בעיניו כמרים יד במלך, וזהו ויך לב דוד אותו כי חשב שמא יחשב בו עון בזה. ואמרו חכמינו ז״ל בפרק הרואה (ברכות פרק ט׳ דף ס״ב ע״ב) כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א א׳) ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, כי בעבור שכרת דוד את מעיל שאול נענש שלא יחם לו מרוב הבגדים בזקנתו:

ויך לב דוד אותו – כי לב השלם יתפעל ויתחרט אם יעשה איזו פעולה רעה, ומזה הבין כי עדן לא שלמה מלכות שאול, ומורא מלכות עליו, וכי עול בכפו אף לגעת במלבושיו ואף כי בגופו.

ויך לב דוד אתו – נראה בעיניו כזלזול בכבוד המלך.

וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי-כֵ֔ן, מרוב חסידותו ויושר לבבו של דוד¹, וַיַּ֥ךְ היכה לֵב-דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ שהתחרט והיה ליבו מפעמו² עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר גרם לביזיונו של המלך³ כאשר כָּרַ֔ת אֶת-כָּנָ֖ף המעיל⁴ אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל, כי על אף ששאול היה רודפו, חשב דוד שכן יש לו לירוא ממנו⁵ שעדיין מלכותו של שאול לא הסתיימה⁶:

1. אברבנאל.

2. רי״ד.

3. ר״י קרא.

4. רי״ד.

5. רד״ק.

6. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵיְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אִם⁠־אֶעֱשֶׂה֩ אֶת⁠־הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי⁠־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הֽוּא׃

And he said to his men, "Far be it from me, from Hashem, that I should do this thing to my lord, Hashem's anointed, to put forth my hand against him, seeing he is Hashem's anointed.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְגַבְרוֹהִי חָס לִי מִן קֳדָם יְיָ אִם אַעְבֵּיד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין לְרִבּוֹנִי לִמְשִׁיחָא דַייָ לְאוֹשָׁטָא יְדִי בֵּיהּ אֲרֵי מְשִׁיחָא דַייָ הוּא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 5]

חלילה לי – הם חשבו כי להרגו הלך אליו, ובראותם כי בא וכנפו בידו, אמרו לו: למה לא הרגתו? אמר להם: חלילה לי כי משיח י״י הוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ולפי שאנשיו אמרו לו שיהרגהו, כאשר חזר עם כנף המעיל בידו אמר חלילה לי מהשם אם אעשה את הדבר הזה אשר אמרתם לאדוני למשיח השם, רוצה לומר משתי בחינות היה דבר מגונה להרגו. האחד מהיותו אדוני, וכל מי שהורג את אדונו יהיה מי שיהיה הוא מורד וקושר קשר, כמו שנאמר (מלכים א ט׳ ל״א) זמרי הורג אדוניו. והשני מאשר הוא משיח השם. ולפי שהם היו אומרים שגם דוד היה משיח השם וששאול כבר עבר זמנו, לזה אמר דוד עוד כי משיח השם הוא, רוצה לומר עדין הוא שאול משיח השם. ואין ספק שכוון גם כן דוד כל כך ליקר שמירת המלכים ושלא יקלו בכבודם, לפי שהיה עתיד למלוך ונתן למוד אשר יועילהו אחר כך, ולזה הרג העמלקי שהרג את שאול ולאנשים שהרגו את אישבושת.

ויאמר לאנשיו – האומרים אליו להרוג את שאול.

חלילה לי מה׳ – הדבר הזה הוא חולין לי מחמת מצות ה׳, וחוזר ומפרש הדבר ואמר: אם אעשה וכו׳ לשלוח ידי בו.

כי משיח – והתורה הזהירה עליו.

השאלות:

למה כפל כי משיח ה׳ הוא?

ויאמר ולכן אמר לאנשיו,

חלילה לי רצה לומר חלילה לעשות זאת, א] שהוא חטא לה׳, ועל זה אמר חלילה לי מה׳,

ב. מצד שהוא אדוני משיח ה׳ – ונגד מה שהם חשבו שהוסר משחת קדש מראשו כי בא יומו, השיב להם כי משיח ה׳ הוא – רצה לומר בחנתי וידעתי שהוא עדיין משיח ה׳, ושמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו.

חלילה לי מה׳ – אוי לי מאת ה׳, שאם אעשה כזאת יענישני.

ואנשיו חשבו כי להורגו הלך אליו ובראותם כי בא וכנפו בידו אמרו לו למה לא הרגת אותו?¹ וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו שביקשו שיהרוג את שאול² חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם-אֶעֱשֶׂה֩ אֶת-הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ שאול, לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה³, לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי בחנתי וידעתי שעדיין⁴ -מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא ושמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו⁵, והתורה הזהירה על משיח ה׳⁶: ס

1. רד״ק, אברבנאל. ורש״י ביאר את הפסוק באופן שדוד אמר להם זאת עוד לפני שהלך לכרות את כנף המעיל של שאול, וזה היה כאשר אמרו לו (לעיל בפס׳ ד׳) ״הנה היום אשר אמר ה׳ אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידך״ שענה להם חלילה לי וכו׳.

2. מצודת דוד.

3. ומשני צדדים אסור לי לפגוע בו, הן מצד זה שהוא ״אדוני״ והן מצד שהוא ״משיח ה׳⁠ ⁠⁠״, וכיון גם כן דוד לייקר שמירת המלכים ושלא יקלו בכבודם, לפי שהיה עתיד למלוך ונתן לימוד אשר יועילהו אחר כך, ולזה הרג את העמלקי שהרג את שאול ולאנשים שהרגו את איש בושת, אברבנאל.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיְשַׁסַּ֨ע דָּוִ֤ד אֶת⁠־אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם לָק֣וּם אֶל⁠־שָׁא֑וּל וְשָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה וַיֵּ֥לֶךְ בַּדָּֽרֶךְ׃

So David checked his men with these words, and did not allow them to rise against Saul. And Saul rose up out of the cave and went on his way.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּפַיֵס דָוִד יַת גַבְרוֹהִי בְּפִתְגָמַיָא וְלָא שַׁבְקִינוּן לְמֵיקַם עַל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מִמְעַרְתָּא וַאֲזַל בְּאוֹרְחָא.

וישסע – הבדיל ודחה אותם בדברים.

Dovid pacified. He separated and held them off with these words.⁠¹

1. The literal meaning of וַיְשַׁסַּע is ‘he divided or split’ as in Shofetim 14:6. By being tactful in speaking to his men, Dovid divided their unanimous opinion of wanting to attack Shaul. – Metzudos

וישסע – הבדל ודחה אותן בדברים. ותרגומו: ופייס.

וישסע – סלק אותם מעליו בדברים טובים, כי הם היו רוצים לקום עליו להרגו כיון שלא הרגו כאשר חשבו הם.

ובאמרו: בדברים בפתח הבי״ת מורה על הידיעה, ר״ל: אותן דברים שזכר: כי משיח י״י הוא (שמואל א כ״ד:ו׳), וכיוצא בדברים אלו.

ויונתן תרגם: וישסע – ופייס.

בדרך – באותו דרך שזכר. וכן: ויבא אל גדרות הצאן על הדרך (שמואל א כ״ד:ג׳).

וישסע דוד את אנשיו בדברים – פירוש: חילקם והפליגם בדברים טובים, מלשון וישסעהו כשסע הגדי, והוא לשון חלוקה לשנים.

וישסע דוד את אנשיו בדברים – רוצה לומר: שעם מה שהיו כלם נסכמים על הריגתו והיו לאגודה אחת על זאת ההסכמה הנה חלק דוד לבם בדבריו באופן שבלבל הסכמת׳ ומנעם בזה האופן מהריגת שאול.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וזהו ואמר, שגער בהם, ולפי שהם היו רוצים על כל פנים להרוג את שאול, לא נתנם דוד לקום ולפגוע בו, והיה כל זה לדוד בסבת חסידותו וישרותו ולהיות לבו בטוח בהשם שימליכהו כמו שנאמר לו ע״י הנביא, וששאול יומו יבא או השם יגפנו וידו אל תהי בו.

וישסע – ענין בקיעה וסדיקה, כמו: וישסעהו כשסע הגדי (שופטים י״ד:ו׳).

וישסע דוד – כי אנשיו עשו אגודה אחת להמית את שאול, ובא דוד ובקע להבדיל את האגודה באמרי פיו.

וישסע הפריד אותם בדבריו בל יקהלו נגד דעתו עד שקם שאול מהמערה, והיה יותר טוב שידבר עם שאול בפתח המערה, אך שירא מאנשיו בל יהרגו אותו לכן המתין עד שהיה שאול בדרך רחוק מהם.

וישסע – לשון ושסע איננה שסעת (שמיני {ויקרא י״א:כ״ו}) הפריד ביניהם ובין שאול והרחיקם מעליו, או כדברי בעל אוצר השרשים בדברים הפריד קשר וחברת אנשיו הקמים על שאול עד שהיו לשנים, חצים אומרים להרגו וחצים לחיותו.

ואנשי דוד עשו אגודה אחת להמית את שאול¹, וברוב חסידותו ישרותו ובטחונו בה׳ שימליכהו כדברי הנביא מבלי שיצטרך הוא לפגוע בשאול², וַיְשַׁסַּ֨ע פייס³ דָּוִ֤ד אֶת-אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים בדברים טובים⁴, והפריד ביניהם שלא יתאגדו⁵, וְכך לֹ֥א נְתָנָ֖ם דוד לָק֣וּם אֶל-שָׁא֑וּל לפגוע בו, ולמרות שהיה עדיף שידבר דוד עם שאול בפתח המערה, כיון שהיה ירא דוד מאנשיו שיהרגו אותו, המתין עד שיהיה שאול רחוק מהם⁶, וְאז, שָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה, וַיֵּ֥לֶךְ שאול בַּדָּֽרֶךְ באותה הדרך אל גדרות הצאן⁷: ס

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. תרגום יונתן. ורד״ק פירש סילק. ויש שפירשו שהוא לשון חלוקה והפרדה, רש״י, רי״ד, ר״י קרא, מצודת ציון, מלבי״ם.

4. רד״ק, רי״ד. ואברבנאל ביאר שגער דוד בהם.

5. רש״י, רי״ד, ר״י קרא, מצודת דוד. ורלב״ג מבאר שהפריד את ליבותיהם בדבריו ובלבל את הסכמתם שהיתה מאוחדת.

6. מלבי״ם.

7. רד״ק.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיָּ֨קׇם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי⁠־כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙ [מֵֽהַמְּעָרָ֔ה] (מן המערה) וַיִּקְרָ֧א אַחֲרֵי⁠־שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃

David also arose afterward and went out of the cave, and he cried after Saul, saying, "My lord the king.⁠" And when Saul looked behind him, David bowed with his face to the earth, and prostrated himself.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וְקָם דָוִד בָּתַר כֵּן וּנְפַק מִן מְעַרְתָּא וּקְרָא בָּתַר שָׁאוּל לְמֵימָר רִבּוֹנִי מַלְכָּא וְאִסְתְּכֵי שָׁאוּל לַאֲחוֹרוֹהִי וּכְרַע דָוִד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא וּסְגִיד.

מן המערה – כן כתיב, וקרי: מהמערה, והענין אחד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ואחרי שיצא שאול מהמערה והלך כברת ארץ, יצא דוד ואנשיו ויקרא אחריו דוד בקול גדול אדוני המלך וישתחו לפניו ארצה.

מן המערה – מהמערה קרי והוא חד מן ח׳ מילין דכתיבין ב׳ מלין וקריין חדא מלה וסימן במקרא גדולה ד״ה ב׳ צ״ד.

ויקוד – כפף הקדקוד.

אפים – מלשון פנים.

וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי-כֵ֗ן אחרי שיצא שאול מהמערה והלך כברת ארץ¹, וַיֵּצֵא֙ דוד מֵֽהַמְּעָרָ֔ה (מן-המערה כתיב) הוא ואנשיו², וַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי-שָׁא֛וּל בקול רם³ לֵאמֹ֖ר ואמר לו, אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ! וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו, וַיִּקֹּ֨ד וכפף קודקודו⁴ דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם כשפניו⁵ לכיוון אַ֖רְצָה הארץ, וַיִּשְׁתָּֽחוּ והשתחווה דוד לפני שאול⁶:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. אברבנאל.

4. מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(ט) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ׃

And David said to Saul, "Why do you listen to men's words, saying, 'Behold, David seeks to harm you?'

תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל לְמָא אַתְּ שָׁמַע יַת פִּתְגָמֵי בְנֵי אֱנָשָׁא דְאָמְרִין הָא דָוִד כָּמֵין בִּישְׁתָּךְ.

למה תשמע – למה תקבל עלי לשון הרע של דואג.

Why do you listen. Why do you accept Do'eg's slander concerning me?⁠¹

1. Rashi states that Dovid was alluding to Do’eg because Dovid said ‘why do you listen to the man [אָדָם]’, in the singular, referring to one individual person.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויאמר לו למה תשמע את דברי אדם, רוצה לומר רכיל מחרחר ריב שאומר הנה דוד מבקש רעתך, ואמר זה על דואג או על אבנר וזולתו.

את דברי אדם – המדבר רכיל.

מבקש רעתך – מבקש להרע לך.

(ט-י) השאלות:

מהו ואמר, מי אמר, ומהו ותחס שהוא נסתר לנקבה? למה תשמע את דברי אדם רצה לומר שהמבקש להרע לחברו ולא יבצע מעשהו, יהיה או מפני שלא יכול או מפני שיירא מה׳ או מבני אדם, ועתה למה תשמע להאומר שדוד מבקש רעתך שאז בהכרח תאמר שמה שלא הרעותי לך היה מפני שלא יכולתי, וזה אינו כי הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה׳ היום בידי במערה – והייתי יכול להרע לך, ואם תאמר שנמנעתי מפני שיראתי מאנשים, על זה אמר במערה – ששם לא היה איש עמך וכן לא תוכל לאמר שהייתי ירא מה׳, זה אינו כי ואמר להרגך הלא ה׳ אמר והרשה לי להרגך כדין הרודף שמצוה להרגו ולהציל הנרדף ופי׳ דבריו (נגד מ״ש אשר נתנך ה׳ בידי) ותחס עליך פי׳ ידי חסה עליך (פעל ותחס מוסב על היד שהיא נקבה) ולא רצתה לנגוע בך, ומבואר אצלי שפעל חוס בא על דבר שי״ל תועלת ממנו ואינו רוצה להשחיתו, (ונגד מ״ש ואמר להרגך) ואומר לא אשלח ידי באדוני הגם שמדין תורה מותר לא אעשה זאת לאדוני יען כי משיח ה׳ הוא.

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל, לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת-דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם רכיל מחרחר ריב¹, הוא דואג² לֵאמֹ֑ר האומר לך הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ להרע לך?!⁠³:

1. אברבנאל.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(י) הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־נְתָנְךָ֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה ׀ הַיּ֤וֹם ׀ בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַהֲרָגְךָ֖^א וַתָּ֣חׇס עָלֶ֑יךָ וָאֹמַ֗ר לֹֽא⁠־אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּאדֹנִ֔י כִּֽי⁠־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הֽוּא׃

Behold, this day your eyes have seen how Hashem had delivered you today into my hand in the cave; and some said to kill you, but I spared you, and I said, 'I will not put forth my hand against my lord, for he is Hashem's anointed.'

א. לַהֲרָגְךָ֖ א,ל=לַהֲרָגֲךָ֖ (חטף), ולכן הקמץ גדול והשווא נע (וכך בסימנים וקורן).
• ויינברג (3.2.1.3 עמ׳ 158) מביא את המילה הזאת ברשימת הקמץ הקטן שלו (״לַהֲרׇגְךָ֖״), אבל הוא גם מציין שיש לה גירסה אחרת עם חטף (לַהֲרָגֲךָ֖), ואז הקמץ יהיה גדול.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

הָא יוֹמָא דֵין חֲזָאָה עֵינָךְ יַת דְמַסְרָךְ יְיָ יוֹמָא דֵין בִּידִי בִּמְעַרְתָּא וַאֲמַרוּ אוֹחֲרָנִין לְמִקְטְלָךְ וְחָסִית עֲלָךְ וַאֲמַרִית לָא אוֹשִׁיט יְדִי בְּרִבּוֹנִי אֲרֵי מְשִׁיחָא דַייָ הוּא.

ואמר להרגך ותחס עליך – ואמר ואמרתי מיבעי ליה, ותחס ואחס מיבעי ליה, א״ר אלעזר אמר דוד לשאול מן השמים מותר להרגך מאי טעמא משום דרודף אתה והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו, אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך, ומאי היא דכתיב ויבא אל גדרות צאן אל הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו (שמואל א כ״ד:ג׳). תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה. מאי להסך א״ר אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה.

ואמר להרגך ותחס עליך – הרי כאן חסרים שתי תיבות, ואמר האומר שאהרגך, ותחס נפשי עליך, כמו: ותכל דוד לצאת אל אבשלום (שמואל ב י״ג:ל״ט) – ותכל נפש דוד.

Someone said to kill you, but I had mercy on you. There are two words missing here, "and one who spoke [הָאוֹמֵר] said that I should kill you, but my soul [נַפְשִׁי] had pity on you, similar to "and King Dovid longed to go forth to Avshalom,⁠"¹ [meaning,] and Dovid's soul [נֶפֶשׁ] longed.

1. II Shemuel 13:39.

ואמר להרגך – אמר מי שאמר להרגך כמו שמצינו ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר י״י אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידך ועשית לו כאשר ייטב בעיניך (שמואל א כ״ד:ד׳).

ותחס עליך – פתר׳: ותחס עיני עליך, וזהו מן המקראות הנקראות קצרי כתוב שידע בהן הכתוב שמעצמך אתה למד ולא טרח לכותבן כמו אל תשלחנה בחילו (עבדיה א׳:י״ג) שפת׳: אל תשלחנה ידך בחילו, וכן רבים.

ראו עיניך – לשון הווה כמו רואות.

ואמר להרגך – אחד מן האנשים אשר עמי אמר להרגך דכתיב ויאמרו אנשי דוד אלא הנה היום אשר אמר י״י אליך הנה אנכי נתן את אויבך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך (שמואל א כ״ד:ד׳).

ותחס – עיני עליך – ולשון זה נופל על העין, כמו ותחס עיני עליהם משחתם (יחזקאל כ׳:י״ז).

ואמר להרגך – מחלוקת בקריאת המלה הזאת. לבן אשר הרי״ש מעמדת בגעיא, והגימל בשוא ופתח. ולבן נפתלי הרי״ש חטופה.

ופי׳: ואמר כל אחד מאנשי דוד שהיו רוצים להרגו לולי כי שסעם דוד בדברים. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: ואמרו אוחרנין למקטלך וחסת נפשי עלך, ויש נוסחאות: וחסית עלך.

ורז״ל פי׳: ואמרו: הכתוב אומר הבא להרגך השכם להרגו, אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כ״ב:א׳) – כלומר בהיתר הייתי יכול להרגך, לולי שחסה נפשי עליך.

ותחס עליך – נפשי או עיני.

ורז״ל פי׳: צניעות שהיתה בך חסה עליך, כי מותר היה להרגך, כי רודף אתה והבא להרגך השכם להורגו.

ואמר להרגך ותחס עליך – פירוש: מקרא קצר הוא, ואמר האומר מי שהיה להרגך, ותחס עיני עליך ולא שמעתי לו.

ואמר – מי שאמר, כי אין חובה לזכור הפועל. וכן ותחס עליך.

ואמר להרגך ותחס עליך – רוצה לומר: אמר לבי תחלה להרגך ותחס עליך נפשי ונתחרטתי על המחשבה ההיא ואמרתי לא אשלח ידי באדוני כי משיח י״י הוא או יהיה הרצון באמרו ואמר להרגך שכבר אמר זה אחד מאנשי ותחס עליו נפש דוד והביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

הנה היום ראו עיניך נסיון גדול לשתדע ותכיר האמת, והוא כי נתנך השם בידי במערה ואמר להרגך, רוצה לומר ואמר אלי האומר להרגך וחכמינו ז״ל אמרו במסכת (סנהדרין) (צריך לומר ברכות) (פרק ט׳ ס״ב ע״ב) שאמר האל יתברך להרגך, שכבר למדנו הבא להרגך השכם להרגו, שנאמר (שמות כ״ב א׳) אם במחתרת ימצא הגנב וגו׳ כלומר שבהתר היה לו להרגו. או יהיה ואמר נפשי להרגך ונתחרטתי, וכן פירשו רלב״ג, וזהו ותחס עליך, רוצה לומר היד שזכר אשר נתנך השם היום בידי אותו היד חסה עליך. או יהיה ותחס עליך נפשי או עיני, ואומר לא אשלח ידי באדוני כי משיח השם הוא.

אשר נתנך ה׳ היום בידי – יש פסיק בין ה׳ להיום ובין היום לבידי ודכוותיה בפסיקתא דנביאים אשר נתנך ה׳ היום ביד דלקמן סוף סימן כ״ו. אך בספרים שלנו אין בפסוק דלקמן פסיק כי אם בין ה׳ להיום.

ואמר להרגך – לבן נפתלי הרי״ש בקמץ חטוף הגימ״ל בשוא ולבן אשר הרי״ש בקמץ רחב עם געיא והגימ״ל בשוא ופתח כן כתב רד״ק בפירוש ובמכלול דף ל״ט והגהת לוית חן שער ו׳ פרק ג׳ וכן ראיתי בחילופי בן אשר ובן נפתלי ובכמה ספרים מצאתי כבן נפתלי ואחד מכל אלה לא מצאתי כבן אשר ובספרים ספרדיים הרי״ש בקמץ רחב עם מאריך והגימ״ל בשוא לבדו ואפשר שזה יהיה דעת בן אשר. ולפי דעתי זהו אחת מן המבוכות שנפלו במקצת ספרים שכל שוא הבא אחר מאריך עשאוהו שוא ופתח כמו הגעיא הבא בראש תיבה ולא הבחינו ביניהם וכעת בחרתי בקיצור שעתיד אני להאריך בענין זה במאמר מיוחד בס״ד אם יאריך ה׳ ימי.

ותחס עליך – החי״ת בקמץ חטוף לא בפתח ועיין מ״ש ביחזקאל כ׳.

ואמר להרגך – כל אחד מאנשי, אמר להרגך, וחסה נפשי עליך, והוא מקרא קצר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואמר – האומר, ע״ד ויאמר ליוסף הנה אביך חלה, ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך, מי שיהיה.

ותחס – הראוי ואחס, והאל״ף והת״ו נתחלפו במקרא פעמים שלש לפי שצורתן בכתב שומרוני (שהוא כתב בני ישראל קודם עזרא שהתחיל לכתוב בכתב אשורי) דומה זו לזו עד להחליפן וכן פירש שד״ל וחרב אריק אחריהם (יחזקאל ה׳:ב׳) ועמל תביט (חבקוק ה׳:ב׳); ואני הואלתי להוסיף עליהם גם פסוק אשר אזכיר את שמי (יתרו) שהראוי תזכיר, שאל״כ לא נוכל לפרש הלשון יפה.

הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר-נְתָנְךָ֩ יְהוָ֨ה | הַיּ֤וֹם | בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה, וְאָמַ֥ר כל אחד מֵאֲנָשַׁי¹ לַהֲרָגֲךָ֖, וַתָּ֣חָס עָלֶ֑יךָ נפשי², וָאֹמַ֗ר לֹא-אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּֽאדֹנִ֔י אף שלפי הדין מותר לי לעשות זאת³, כִּי-מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא, וניסיון גדול זה בא שתדע ותכיר את האמת⁴:

1. מצודת דוד. אחד מאנשי, ר״י קרא. ורלב״ג מביא ביאור נוסף, שאמר לבי בתחילה להרגך ואח״כ ״ותחס עליך נפשי״.

2. רש״י, מצודת דוד. וניתן גם לפירש ותחס עליך עיני, רד״ק, ר״י קרא, רי״ד. ומלבי״ם ביאר, ידי חסה עליך ולא רצתה לנגוע בך. ורז״ל פירשו צניעות שהיתה בך חסה עליך, כי מותר היה להורגך כי רודף אתה והבא להרגך השכם להורגו, רד״ק. ומהי הצניעות שהיתה בו? עשיית הצרכים הגדולים, כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערוותם, ר״י קרא, רלב״ג פס׳ ג׳ לעיל, וחכמינו ז״ל אמרו (ברכות סב:) שאמר האל יתברך להורגך, שכבר למדנו הבא להורגך השכם להורגו, שנאמר (שמות כ״ב א׳)
״אם במחתרת ימצא הגנב וגו׳⁠ ⁠⁠״ כלומר שבהיתר היה לו להורגו, אברבנאל.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֛ה אֶת⁠־כְּנַ֥ף מְעִֽילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכׇרְתִי֩ אֶת⁠־כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא⁠־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֛ה צֹדֶ֥ה אֶת⁠־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃

Moreover, my father, look, yes, see the hem of your robe in my hand. For in that I cut off the hem of your robe and did not kill you, know and see that there is neither evil nor transgression in my hand. I have not sinned against you, though you hunt my soul to take it.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְרִבּוֹנִי אִסְתַּכַּל אַף חֲזֵי יַת כְּנַף מְעִילָךְ בִּידִי אֲרֵי בְּמִפְסְקִי יַת כְּנַף מְעִילָךְ וְלָא קְטַלְתִּיךְ דַע וַחֲזוֹ אֲרֵי לֵית בִּידִי חוֹב וְסוּרְחַן וְלָא חָטִית לָךְ וְאַתְּ כָּמִין עַל נַפְשִׁי לְמִקְטְלָהּ.

^אצדה את נפשי [...] – רבי יהודה אמר שהמילה ׳צדה׳ היא בינוני פועל משורש בגזרת נחי הלמד, ומשמעותו מעקב. יש פועל במשמעות דומה מגזרת נחי העין ׳איש את רעהו יצודו חרם׳ (מיכה ז, ב), שכן ציד ומעקב במטרה להזיק הם עניינים קרובים.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

ואבי ראה – כלומר: תן לבך על הדבר, וגם ראה העדות, אשר כנף מעילך בידי, והייתי יכול להרגך.

My father, indeed see. Meaning, pay attention to the matter, and also see the evidence, for the corner of your robe is in my hand, and I could have killed you.⁠¹

1. As easily as having cut off the corner of your robe.

ואבי ראה גם ראה – ראה הראשון נקוד בזקף גדול ועומד לבד, וזה פתרונו: אבי ראה כשנתנך היום י״י בידי אילו רציתי להורגך שהייתי יכול להורגך ותחס עיני עליך, שמא תאמר מי יאמר שכן הוא כדבריך שמא לא בא לך מקום להורגיני שאילו בא לידך מקום להרגיני לא הייתה חס עלי, וגם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך הייתי יכול להרגך ולא הרגתיך, לפי׳ דע וראה כי אין בידי רעה ופשע.

ואתה צודה את נפשי לקחתה – אינו לשון צידה אלא לשון אורב כי כל לשון צידה לא תמצא בו לעולם ה״י כמו לצוד ציד להביא (בראשית כ״ז:ה׳) והוא הצד ציד (בראשית כ״ז:ל״ג) ואשר יצוד ציד חיה (ויקרא י״ז:י״ג) וידע ציד איש שדה (בראשית כ״ה:כ״ז) אבל כל מקום שכתב בו ה׳ לשון אורב הוא כמו ואשר לא צדה (שמות כ״א:י״ג) ומתרג׳ ודלא כמן וכן כל כלי בלא צדיה (במדבר ל״ה:כ״ב) אף כאן ואתה צודה את נפשי פתרונו: ואתה אורב את נפשי.

ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך – ולא הרגתיך תדע כי אין בידי פשע ולא חטאתי לך.

ואתה צדה את נפשי – כמו ואשר לא צדה (שמות כ״א:י״ג).

ואבי – כתרגומו: רבוני.

ראה – ראה בעיניך הכנף, וראה בלבך צדקתי ויושר לבבי שלא הרגתיך.

צודה – אורב. כתרגום: כמין. וכן: ואשר לא צדה (שמות כ״א:י״ג).

כי אין בידי רעה – תכונה רעה בנפש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

והראיה שהיית בידי הוא שתראה אבי ואדוני המלך כנף מעילך בידי, ותכיר כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך מורה בהכרח כי אין בידי ובנפשי רעה ופשע, וכן בימים הראשונים עד הנה לא חטאתי לך, ועכ״ז אתה צודה את נפשי לקחתה. והבן אופן הפסוקים האלה שדוד הוכיח לשאול על ב׳ דברים. האחד שהיה רודף אותו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו, כי לא היה בידו פשע ורעה והוא היה צודה את נפשו לקחתה, והיה זה א״כ עול וחמס גדול.

ואבי – ענין גדול ושר, כמו האב על בנו או לפי שהיה חותנו, חשבו כאב.

צודה – אורב, כמו: ואשר לא צדה (שמות כ״א:י״ג).

ראה גם ראה – רצה לומר: ראה בראיה ברורה ומוחשת, אשר כנף מעילך בידי, ומזה תראה שהאמת אתי.

כי בכרתי – במה שכרתי כנף המעיל שהיא לראיה שהיית בידי, ועם כל זה לא הרגתיך, מזה דע וראה כי מעולם לא חטאתי לך לבקש רעתך.

ואבי יען שעדיין י״ל שמה שלא הרגו היה מפני שהגם שהיה עמו ביחד במערה לא היה קרוב אליו, או לא היה חרבו בידו, או שנבעת מפחדו ולכן לא הרגו על זה אמר ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי, כי בכרתי את כנף מעילך – שבודאי הייתי קרוב אליך והיתה חרב חותכת בידי, ולא נפל עלי פחד, ובכ״ז לא הרגתיך אם כן מזה דע וראה כי אין בידי רעה ופשע היינו שאין עבירה בידי שאם כן היתה עבירה גוררת עבירה, וכן מזה תראה כי לא חטאתי לך נגד המלכות, ובכל זה אתה צדה את נפשי לקחתה הגם שאני חף מפשע, לכן.

גם ראה – ראה וחזור לראות.

וְאָבִ֣י ואדוני המלך¹, רְאֵ֔ה תן ליבך על הדבר² וראה צדקתי ויושר לבבי שלא הרגתיך³, גַּ֗ם רְאֵ֛ה את העדות לדברי⁴ בראיה ברורה ומוחשית⁵, אֶת-כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י ולא הרגתיך⁶, ומזה תראה שהאמת איתי⁷, כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ בעת אשר כָּרַתִּי אֶת-כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ הייתי קרוב אליך והיתה חרב חותכת בידי ולא נפל עלי פחד⁸, וְלמרות זאת לֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ! דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא-חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ מעולם לבקש את רעתך⁹, וְאַתָּ֛ה מנגד צֹדֶ֥ה אורב¹⁰ אֶת-נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ על אף שאני חף מפשע¹¹ ואין זה כי אם עול וחמס גדול¹²:

1. רד״ק, אברבנאל. ולפי שהיה חותנו חשבו כאב, מצודת ציון.

2. רש״י.

3. רד״ק.

4. רש״י. ובמדרש ילקוט שמעוני מובא כי אמר דוד ״ראה״ פעמיים, פעם אחת לשאול ופעם שניה לאבנר, מפני שלא הניח אבנר לשאול להתפייס עם דוד וטען כי נקרע מעילו של שאול על ידי קוצים ולא על ידי דוד.

5. מצודת דוד.

6. מהר״י קרא.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. מצודת דוד.

10. רד״ק, מצודת ציון.

11. מלבי״ם.

12. אברבנאל.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) יִשְׁפֹּ֤ט יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה⁠־בָּֽךְ׃

May Hashem judge between me and you, and may Hashem avenge me of you; but my hand shall not be upon you.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

יְדִין יְיָ בֵּינָא וּבֵינָךְ וְיִתְפְּרַע לִי יְיָ מִנָךְ וִידִי לָא תְהִי בָךְ.

ונקמני י״י ממך – על יד אחר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ומזאת הבחינה אמר ישפוט ה׳ ביני ובינך ונקמני ממך, וזה יהיה על ידו וידי אל תהי בך.

ונקמני ה׳ – ינקום נקמתי ממך.

ישפט ה׳ ביני ובינך אחר שאין שופט אחר בינינו, ובאר לו כי משפט ה׳ יהיה באחד משני פנים,

א. או ונקמני ה׳ ממך – שהשופט עצמו יעשה הנקמה בלא אמצעי,

ב. או שיעשה הנקמה על ידי אמצעי, ועל זה אמר.

ומאחר ואין שופט אחר בינינו¹, יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ, וּנְקָמַ֥נִי וינקום נקמתי² יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ בעצמו³ או ע״י אחר⁴, וְאולם יָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה-בָּֽךְ:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל, מלבי״ם.

4. מהר״י קרא, מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה⁠־בָּֽךְ׃

As the proverb of the ancients says, "Out of the wicked comes forth wickedness"; but my hand shall not be upon you.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

כְּמָא דְאָמְרִין מַתְלָא דְמִלְקָדְמִין מֵרַשִׁיעִין תִּפּוֹק חוֹבַתְהוֹן וִידִי לָא תְהֵי בָךְ.

כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע – מאי היא, דכתיב ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג) אמר ריש לקיש במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב״ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והרגו נמצא זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה.

רמז קלד

מרשעים יצא רשע – ואתה מוצא צדיק מוליד צדיק יש לו משל ויש לו מקרא. יש לו משל (ברכה)[סדנא דאוקים] תאינתא. ויש לו מקרא תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מ״ה:י״ז). רשע מוליד רשע יש לו משל ויש לו מקרא, יש לו משל מה ילדה חפושיתא קרוצי בישא מינה. ויש לו מקרא מרשעים יצא רשע. צדיק מוליד רשע יש לו משל ויש לו מקרא. יש לו משל מולדין ולא דכותהון מרביאן ולא דמיאן להון. ויש לו מקרא תחת חטה יצא חוח (איוב ל״א:מ׳). רשע מוליד צדיק יש לו משל ויש לו מקרא. יש לו משל סניא דאפיק ורדא. ויש לו מקרא תחת הנעצוץ יעלה ברוש תחת הסרפד יעלה הדס (ישעיהו נ״ה:י״ג).

(ישמע נא אדוני אל דברי עבדו) [היום הזה וגו׳] אשר (נתן) [נתנך] י״י היום בידי במערה – משה אמר אם במחתרת ימצא הגנב וגו׳ (שמות כ״ב:א׳) ואתה נמצאת עמי במערה מותר אתה ומותר דמך, וכן הוא אומר לא תעמוד על דם רעך (ויקרא י״ט:ט״ז). א״ר יודן אם בא אדם עליך ויכולת לו לא תעמוד על דם, לא תאמר אתחייב אני בדמו לא תמלך הרגהו מיד. המשל אומר קדם קטליה דלא יקטלך. ואומר ואבי ראה גם ראה (שמואל א כ״ד:י״א) מה אתה לי ומה אני לך. א״ל שאול ידעתי כי מלוך תמלוך (שמואל א כ״ד:כ׳), מנא ידע לפי שא״ל שמואל קרע י״י את ממלכות ישראל (שמואל א ט״ו:כ״ח), א״ל שאול מי הוא זה א״ל איני אומר לך אלא רמז אני רומז לך מי שהוא קורע את מעילך עתיד ליטול מלכותך, וכיון שקרע את כנף מעילו ידע שאול מה שאמר לו שמואל התחיל לומר ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך (שמואל א כ״ד:כ׳). ד״א מלוך בעולם הזה תמלוך לעולם הבא. (וישבע) [וילך] שאול וגו׳. כיון שהלך לו שאול אמרו לו גבוריו וכי בשביל שלא הרגך במערה היה צדיק, יודע היה שאילו עשה לך מאומה היינו נכנסים ואוכלין אותו צלי ושמע להם שאול.

כאשר יאמר משל הקדמוני – משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב״ה.

מרשעים יצא רשע – הקב״ה מזמן לרשע, שנופל ביד רשע כיוצא בו. והיכן אמרה תורה: והאלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג) כדאיתא במסכת מכות (בבלי מכות י׳:).

As the ancient proverb says. The proverb of the Ancient One of the world¹ [referring to] the Torah, which is the proverb of the Holy One, Blessed is He.⁠²

From the wicked comes wickedness.⁠³ The Holy One, Blessed is He, destines the wicked to fall into the hand of the wicked like himself. And where did the Torah say this, "And God destined it into his hand,⁠"⁴ as it is stated in Maseches Makos.⁠⁵

1. It may also mean ‘old proverb’ or it may refer to a ‘Kadmonite proverb,’ a nation mentioned in Bereshit 15:19.

2. And accordingly הַקַּדְמֹנִי means ‘The Ancient One’ referring to Hashem Himself.

3. So let it not come from me even if you deserve it (Radak).

4. Shemot 21:13.

5. Bavli Makkot 10b.

כאשר יאמר משל הקדמוני – שכן אומרים משל מימים קדמונים מרשעים יצא רשע, אם יש אדם חייב ופושע מחבורת רשעים יצא שיעשה בו רשעו וישיב לו גמולו.

כאשר יאמר משל הקדמוני – שמעתי מדרש אגדה: משל הקדמוני זו התורה שנקרא משל ומליצה וקדמה לבריית עולם והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע דכתיב ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג) וכי תעלה על דעתך שהקב״ה מזמן לבריות מכשול עון אלא במה הכתוב מדבר בשני בני אדם אחד הרג מזיד ואחד הרג שוגג ואין עדים בדבר הקב״ה מזמנן לפונדק אחר זה שהרג שוגג ירד מן הסולם והשליכה של סולם נשברו תחתיו ונופל על זה שהרג מזיד ומת נמצא זה שהרג מזיד נהרג וזה שהרג שוגג גולה.

אבל פשוטו משל הוא שמשלו בני אדם מימים קדמונים ופתרונו והורגו רשעת הרשע גורם לו שמטפל בו רשע כיוצא בו.

משל הקדמוני – משל מאדם הקדמוני, כי הוא סמוך, רוצה לומר: המושל הראשון אשר אמר זה המשל, והיה המשל בפי כל אדם אחריו.

ותרגם יונתן: כמה דאמרין מתלא דמלקדמין.

מרשעים יצא רשע – מהם יצא הרשע שיכלם ויאבדם מן העולם, אבל ידי לא תהיה בך, כי ממקום אחר יבא לך הרע.

או פירושו: מרשעים יצא מעשה הרשע – כלומר כמו שהם רשעים בלבם, כן יעשה מעשה רשע, ולבם יבחן במעשיהם. וכן אני מכיר לבך כי לא תרחם עלי אם אפול בידך, אף על פי כן: ידי לא תהיה בך.

ורז״ל פירשו: משל הקדמוני – משל קדמונו של עולם, הוא הקב״ה, והוא מה שאמרה תורה: והאלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג), כלומר ראוי היה זה למות, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, כך: ונקמני י״י ממך (שמואל א כ״ד:י״ב) – על ידי רשע כמותך, לא על ידי, כי ידי לא תהיה בך.

כאשר יאמר משל הקדמוני – רגילים הקדמונים לומר כי מרשעים יצא הרשע שיכשלו בו.

כאשר יאמר משל הקדמני – כך היה נהוג מקדם לומר איש לרעהו בהיותם מריבים יחד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וכמ״ש המשל הקדום מרשעים יצא רשע, וכן יבא רשע שתענש על ידו וידי לא תהיה בך. ואפשר לפרש מרשעים יצא רשע שאמרו על שאול, שדוד חמל עליו ועשה מעשה צדיק ושאול היה רודף אותו ועושה מעשה רשע, ולכן אמר אתה עשה מה שיאות לך ואני אעשה מה שיאות לי, וזהו אומרו מרשעים יצא רשע, ר״ל מרשעים כמוך יצא רשע ולא ממני. וחז״ל אמרו במסכת מכות (י׳ ע״ב) משל הקדמוני קדמונו של עולם זה הקב״ה, הוא שאמרה תורה (שמות כ״א י״ג) והאלהים אנה לידו, כלומר ראוי היה זה למות ומגלגלין חובה ע״י חייב. ואחרי שהתפלל ובקש המשפט האלהי מזאת הבחינה, רוצה לומר מאשר היה עושה עמו רעה ואין בידו פשע הביא בחינה שנית.

הקדמוני – רוצה לומר האמור בימים הקדמונים.

כאשר יאמר – רצה לומר: יקוים בך דברי המשל הקדום, אשר יאמר: מרשעים יצא רשע, רצה לומר: כל דבר תקלה ורשע, באה על ידי רשעים, וכן תומת אתה ביד רשעים, וידי לא תהיה בך.

השאלות:

למה כפל וידי לא תהי בך?

כאשר יאמר משל הקדמני – שהמשל הראשון שהיה בזה בימי קדם היה מעשה קין והבל, שנקם ה׳ נקמת דמי הבל מקין באמצעות למך שהרג את קין, ועליו משלו מרשעים יצא רשע שכולל שתי כוונות,

א. שמן זרע קין הרשע יצא הרוצח שהרגו,

ב. שנהרג על ידי רשע כמוהו, וכן אתה תהרג על ידי רשע, ובשני האופנים האלה ידי אל תהי בך – בין אם תענש על ידי שמים או בידי אדם, לכן אמר שתי פעמים ידי אל תהי בך.

משל הקדמני – אולי חסר תג להוראת הרבוי כמו הייתי שחוק לכל עמי (איכה ג׳) במקום עמים.

וידי – לכן ידי לא תהיה בך שלא יאמר עלי שגם אני רשע מאחר שיצא ממני רשע.

כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י המשל הקדום¹, ״מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע״ שכל דבר תקלה וְרֶשַׁע, באה על ידי רשעים, וכך תומת אתה בידי רשעים² כמוך!⁠³ וְאולם יָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה-בָּֽךְ, בין אם תענש על ידי שמים או בין אם תענש בידי אדם⁴:

1. מצודת דוד. ורי״ד מבאר שהקדמונים היו רגילים לומר משל זה. ומלבי״ם ביאר, המשל הראשון שהיה בימי קדם שהוא מעשה קין והבל, שנקם ה׳ נקמת דמי הבל מקין באמצעות למך שהרג את קין, ועליו משלו ״מרשעים יצא רשע״ שכולל שתי כוונות, האחת שמזרע קין הרשע יצא הרוצח שהרגו, והשניה שנהרג על ידי רשע כמוהו. ואמרו רז״ל, משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב״ה, הקב״ה מזמן לרשע שנופל ביד רשע כמותו, והיכן אמרה זאת התורה? ״והאלהים אנה לידו״ (שמות כ״א י״ג) כלומר ראוי היה זה למות ומגלגלין חובה ע״י חייב, כמובא בתלמוד (מכות י:), רש״י, אברבנאל.

2. מצודת דוד, מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד׃

After whom does the king of Israel come out? After whom do you pursue? After a dead dog, after a flea.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בָּתַר מַן נְפַק מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל בָּתַר מַן אַתְּ רָדִיף בָּתַר חֲלַשׁ חָד בָּתַר הֶדְיוֹט חָד.

אחרי פרעוש אחד – תירגם יונתן בתר הדיוט חד.

אחרי פרעש אחד – תרגומו: בתר הדיוט חד.

אחרי כלב מת – כלומר כי ככלב אני חשוב כנגדך, ולא חי אפילו מת. ותרגומו: חלש חד. וכן: פרעוש אחד – תרגומו: הדיוט חד, כלומר דרך משל קרא עצמו כלב ופרעוש, כלומר אדם פחות והדיוט. והפרעוש – ידוע כי הוא השחור ממין המאכלת, ודמה עצמו לדבר קל וחלש. ואמר כי פרעוש המוצאו בבגד או בבשרו רודפו, כי הוא מדלג ממקום למקום. כלומר מה מעלה הוא לך, ומה גבורה שאתה רודף אחרי כמו הרודף אחרי הפרעוש.

והוא אמרו אחרי מי יצא מלך ישראל, ר״ל אעפ״י שנאמר ונודה שהיה בידי עון ופשע לא היה ראוי למעלתך שתרדוף אחרי לקטנותי, והיה די בשתשלח מלאכים מחבלים להעניש אותי כראוי, אבל שתצא אתה בעצמך אחרי כלב מת ופרעוש אחד (שכן היה נחשב דוד למול מעלת שאול ומלכותו) זה באמת בלתי הגון למעלתך. והמשיל עצמו ככלב מת מפאת הסרחון הגדול אשר לו, וכן היה דומה ענין דוד (שלריחו הרע ומה שהלשינו עליו בני בליעל) לריח מעשים רעים שאמרו עליו. שעל זה היה שאול רודף אחריו לבערו מן הארץ. והמשיל גם כן עצמו לפרעוש אחד הדולג ממקום למקום, וככה היה דוד דולג ובורח מפה אל פה מיראת שאול, ומזאת הבחינה השנית, רוצה לומר מהיותו שאול מקטין עצמו ברדפו אחריו.

פרעוש – היא כינה שחורה, הקופצת ממקום למקום.

אחרי מי – רצה לומר: וכי לא די לך בשלוח אחרי מלאכים מחבלים, עד שבעצמך תרדוף אחרי, הלא אין זה כבודך שמלך ישראל ירדוף אחר ההדיוט שנחשב למולך ככלב מת, וכפרעוש הקופץ ממקום למקום.

השאלות:

למה כפל אחרי מי יצא אחרי מי רודף?

אחרי וכו׳, אחר שהתוכח עמו על שרוצה להרגו שלא בדין, יתוכח עמו על כלל רדיפתו אותו שהיא סכלות גדולה, בין בתחלה בין בסוף, וזה שכתוב אחרי מי יצא מלך ישראל שהוא על עת שיצא לרדפו, וגם אחרי מי רודף שהוא על רדיפתו עתה, ומפרש (נגד אחרי מי יצא) אחרי כלב מת – שאז היה דומה לכלב שהוא עבד נאמן ושומר את אדוניו רק שעל ידי שרחק אותו היה ככלב מת שלא יכול לשמור, רצה לומר שהיה עבד נאמן לאדוניו, (ונגד אחרי מי רודף עתה) אחרי פרעש אחד – שגם עתה כחו חלוש וכאין נחשב, רק נדמה כפרעוש הקופץ ממקום למקום בעת שרוצים לתפשו, ואינו כפרעושים רבים (על ידי שש מאות איש אשר אתו) רק כפרעוש אחד.

פרעש – בפ״א נוספת מלשון רעש ורעד מפני קפיצתו ממקום למקום, ושמעתי על אות פ״א שנוספת ושימושית היא בשפת מצרים העתיקה (דומה לפ״א רפה בלשון ישמעאל שהזכיר רד״ק) וכמה שרשים יש גם בלשון הקודש שבנפול מהם פ״א פ׳ הפעל יקיימו הוראתם כמו פעל ועלל, פער וערה, פזר וזרה, פרח וריח, פרך ורכך, פרץ ורצץ, פשר ושרה (שענינו התיר קשר) ובכל השרשים האלה ובדומיהם בנפול הפ״א והאות הנחה תשאר הברה אחת והיא הקדומה.

וגם אם היה בידי עוון ופשע, לא היה ראוי למעלתך שתרדוף אחרי לקטנותי, אלא היה די שתשלח שליחים להעניש אותי כראוי, אבל שתצא אתה בעצמך?!⁠¹, אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל?! אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף?! אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת!² אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ³ אֶחָֽד הקופץ ממקום למקום!⁴: פ

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. כלומר כי ככלב אני חשוב כנגדך ולא חי, רד״ק. ומלבי״ם ביאר שאז היה דומה לכלב שהוא עבד נאמן ושומר את אדוניו רק שעל ידי שהרחיק אותו, היה ככלב מת שלא יכול לשמור.

3. היא כינה שחורה, הקופצת ממקום למקום, מצודת ציון. ויונתן תרגם ״הדיוט״.

4. מצודת דוד. ואברבנאל ביאר שהמשיל דוד עצמו ככלב מת מפאת הסרחון הגדול של הכלב, כך היה דומה ענין דוד לריח מעשים רעים שהלשינו עליו בני בליעל, שעל זה היה שאול רודף אחריו לבערו מן הארץ, והמשיל גם כן עצמו לפרעוש אחד הדולג ממקום למקום, שככה היה דוד מדלג ובורח מפה לפה מיראת שאול.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת⁠־רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ׃

May Hashem therefore be judge and give sentence between me and you, and see, and plead my cause, and deliver me out of your hand.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וִיהֵי יְיָ לְדַיָין וְיַעְבֵּד דִין בֵּינָא וּבֵינָךְ וּגְלֵי קֳדָמוֹהִי וִידוּן דִינִי וְיִתְפְּרַע עוּלְבָּנִי מִמָךְ.

אמר גם כן והיה ה׳ לדיין ושפט ביני ובינך, ר״ל אתה מקטין עצמך ומגדיל מעלתי יהיה האל ית׳ לדיין שיקיים זה להגדיל מעלתי ולהקטין מעלתך, וזהו וירא וירב את ריבי וישפטני מידך. הנה התבאר מזה שאין בפסוקים כפל ושיש בהם ב׳ בחינות ועל כל אחת מהם אמר שישפוט האל יתברך, והותרה השאלה הששית:

וירב – מלשון מריבה.

השאלות:

למה כפל ושפט ויריב ריבי, וישפטני?

והיה ה׳ לדין, ושפט מבואר אצלנו שיש הבדל בין דין ומשפט ובין דיין ושופט, שהדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם מצד הדיין, והמשפט והשופט יציין גמר הדין ופסק השופט כפי שורת הדין, והכתובים ישמשו עוד בשם ריב על ריב הבעלי דינים מצד עצמם אמר דוד ה׳ יהיה הדיין המקבל את הטענות שאני טוען עליך, וגם שפט ביני וביניך כפי שורת הדין וההלכה, ומפרש, (נגד והיה ה׳ לדיין),

וירא וירב את ריבי – שהוא יהיה הטוען והרב בעדי, (ונגד ושפט) וישפטני מידך – יעשה לך כפי שורת הדין.

וְהָיָ֤ה ויהיה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט¹ וישפוט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ, וְיֵ֙רֶא֙ וגלוי לפניו² מי צודק, וְיָרֵ֣ב אֶת-רִיבִ֔י שהוא יהיה הטוען והרב בעדי³, וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי ויתבע את עלבוני⁴ מִיָּדֶֽךָ כפי שורת הדין⁵:

1. מלבי״ם מבאר שיש הבדל בין דין ומשפט ובין דיין ושופט, שהדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם מצד הדיין, והמשפט והשופט יציין גמר הדין ופסק השופט כפי שורת הדין. ולכן אמר דוד שה׳ יהיה הדיין המקבל את הטענות שאני טוען עליך, וגם שופט ביני וביניך כפי שורת הדין וההלכה.

2. תרגום יונתן.

3. מלבי״ם.

4. תרגום יונתן.

5. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) וַיְהִ֣י׀ כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת⁠־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

And it came to pass, when David had finished speaking these words to Saul, that Saul said, "Is this your voice, my son David?⁠" And Saul lifted up his voice and wept.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי דָוִד לְמַלָלָא יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם שָׁאוּל וַאֲמַר שָׁאוּל הֲקָלָךְ דֵין בְּרִי דָוִד וַאֲרֵים שָׁאוּל קָלֵיהּ וּבְכָא.

ויהי ככלות דוד לדבר וגו׳. כאשר שאול ראה הנסיון ההוא ושמע דברי דוד, השיבו בבכי גדול הקולך זה בני דוד, וקראו בן להיותו נשוי עם מיכל בתו, ולפי שעשה עמו רחמים כבן החומל על אביו. והודה לו במאמריו, אם לבחינה הראשונה שלא היה בידו פשע ושהיה רודף אותו על לא חמס בכפיו.

בני – רצה לומר חמלת עלי כבן על האב או לפי שהיה חתנו, חשבו כבן.

וַיְהִ֣י | כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת-הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל-שָׁא֔וּל וכאשר ראה שאול את כנף מעילו¹, וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל, הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י² דָוִ֑ד? וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ בכי גדול³:

1. כך משמע מאברבנאל.

2. דהיינו חָמַלְתָּ עלי כבן על האב, או לפי שהיה חתנו חשבו כבן, אברבנאל, מצודת ציון.

3. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה׃

And he said to David, "You are more righteous than I; for you have dealt well with me, while I have dealt you evil.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְדָוִד זַכַּאי אַתְּ מִנִי אֲרֵי אַתְּ גְמַלְתַּנִי טַבְתָּא וַאֲנָא גְמַלְתָּךְ בִּישְׁתָא.

השיב כדברך כן הוא צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה, ר״ל בענין גלית ובמלחמות הפלשתים אשר נלחם בעבורו, ואני גמלתיך רעה, ר״ל במה שהתעוררתי פעמים להרגך.

גמלתני – ענין תשלומין המעשה.

צדיק אתה ממני הודה לו על העבר שצדיק הוא בדינו כי אתה גמלתני הטובה (מבואר אצלי כי גדר פעל גמל, הוא מי שעושה לחברו פעולה טובה או רעה מצד התפעליות אהבה או איבה שיש לו עליו) רצה לומר אתה גמלת לי טוב בהריגת הפלשתי ומלחמת פלשתים מצד התפעליות אהבה שהיית אוהב לי ודורש טובתי,

ואני גמלתיך הרעה מצד התפעלות הנפש באיבה ושנאת חנם.

גמלתני – יש לשורש גמל הוראת ההטבה גם למי שלא הטיב עמנו, כמו אשירה לה׳ כי גמל עלי ורבים כמהו, רק כאן נוכל ג״כ לפרשו כהוראתו האמתית, אתה גמלת לי טובה תחת רעה ואני גמלתיך רעה תחת טובה.

וַיֹּ֙אמֶר֙ שאול אֶל-דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי, כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה בהריגת גלית הפלשתי ומלחמת פלשתים¹, וַאֲנִ֖י לעומת זאת גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה שהתעוררתי מספר פעמים להורגך²:

1. אברבנאל, מלבי״ם.

2. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) [וְאַתָּה֙] (ואת) הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי׃

And you have declared this day how you have done good to me; that Hashem had delivered me into your hand, but you did not kill me.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַתְּ חֲוֵיתָא יוֹמָא דֵין יַת דַעֲבַדְתָּ עִמִי טִיבוּ וְיַת דְמַסְרַנִי יְיָ בִּידָךְ וְלָא קְטַלְתָּנִי.

ואת הגדת – כן כתיב. וקרי: ואתה, ואחד הוא.

ואתה הגדת היום – נכון זה הלשון מאד מצד המעשה שעשה, כטעם הודעת (מלכים א א׳:כ״ז), ואם לא אמר זה בדבורו החיצון, וכן כי הגדת היום (שמואל ב י״ט:ז׳).

והודה לו בנסיון באמרו ואתה הגדת היום את אשר עשית אתה טובה וגו׳:

ואת – ואתה קרי.

סגרני – מסרני.

הגדת – רצה לומר: הראית לכל בראיה ברורה.

ואתה הגדת היום – עתה השיב על מה שעשה עתה, אמר לו דע כי הפעל השלם והטוב במוחלט העומד לנס עמים, רצה לומר אם יעשה אדם מעשה טוב שרבים ילמדו ממנו לעשות כמוהו עד שיהיה בזה מורה הטוב לרבים, הוא לא לבד שיקבל שכר על פעולתו בשעתו, רק יקבל שכר מתמיד מתחדש בכל דור ודור, כי כל עת שילמד איש ממנו לעשות כמעשהו, יתיחס הטוב אל מי שהורהו בראשונה, ולפי זה השכר בשעתו יקבל בעד הפעולה בעצמה, והשכר המתמיד יקבל בעד מה שפרסם את המעשה וילמדה לרבים, וזה שכתוב ואתה הגדת היום ופרסמת לרבים מעשה טוב שעשית, וזה את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה׳ בידך ולא הרגתני הגם שמצד הדין היית רשאי להרגני, והגדה זאת תעשה פרי וזכות לדור דורים, כי מעתה.

את – שתי מלות אלו להוראת עם או בי״ת שמושית, עם זה או בזה שהטיבות לי ולא הרגתני הגדת והודעת כי צדיק אתה ממני.

וְאַתָּה֙ (ואת כתיב) הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם לכולם בראיה ברורה¹ אֵ֛ת אֲשֶׁר-עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה, ופרסמת לרבים מעשה טוב שעשית², ופרסמת אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי מסרני³ יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי הגם שמצד הדין היית רשאי להרגני, וזה יעשה פרי וזכות לדור דורים, כי מעתה ילמדו ממעשיך⁴:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מצודת ציון.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וְכִֽי⁠־יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת⁠־אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי׃

For if a man finds his enemy, will he let him go away safely? May Hashem reward you good for that which you have done to me this day.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲרֵי יַשְׁכַּח גְבַר יַת בְּעֵיל דְבָבֵיהּ וְיִשְׁלְחִנֵיהּ בְּאוֹרַח תַּקָנָא וַיָי יְשַׁלְמִנָךְ טַבְתָא חֲלַף יוֹמָא דֵין דַעֲבַדְתָּא לִי.

וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה – תמוה הוא וכי דרכו של אדם שימצא את אויבו שמשלחו בדרך טובה כאשר עשיתה אתה.

וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה – בתמיה.

ושלחו בדרך טובה – כי העושה זה באמת, האל ישלם לו טובה, כן ישלמך, כלומר שכר יהיה לך מאת האל בעשותך זה.

וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה – בתימה, וכי דרך בני אדם לעשות כן כאשר עשית אתה לי.

וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה – הנה קצר בזה ונשען על מה שזכר אחר זה.

וי״י ישלמך טובה תחת היום הזה – ומה שקצר בזה הוא שראוי שישולם גמול טוב מאת הש״י וקצר זאת ההקדמה להורות על פרסומה.

ואמרו וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה ויי׳ ישלמך וגו׳, יראה שאין בפסוק הזה גזרה, והנכון שיפורש כן בתמיה, ואם ימצא איש את אויבו ראוי הוא שישלחהו בדרך טובה? זה באמת אינו מהראוי ואינו משורת הדין, ולכן השם ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי לפנים מהשורה, ויהיה אם כן גזרת הכתוב ושלחו בדרך טובה:

וכי ימצא – רצה לומר: וכי נעשה מעולם כזאת, שימצא איש אויבו וכו׳.

וה׳ – אבל ה׳ ישלם לך גמול, ולא לחנם עשית מה שעשית.

וכי ימצא איש את אויבו ילמד מוסר ממך ושלחו בדרך טובה ואם כן למדת צדק לדור דורים וממילא בכל עת אשר ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה,

וה׳ ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי – שעל כל פעם שיעשה איש מעשה טובה הזאת תקבל אתה שכר מחדש על היום הזה שהיית המתחיל והמלמד טוב לרבים.

וכי ימצא וגו׳ – אחת מד׳ לשונות כי היא לשון אם להוראת ספק או תמיהה, וכן הוראת המלה ג״כ בלשון חכמים, וזו הוראתה גם בפסוק זה, וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה, אתמהא!

וְכִֽי- נעשה מעולם כדבר הזה¹ שֶׁיִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת-אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה כאשר אתה עשית לי?!⁠² דע כי לא לחינם עשית זאת³, וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי חסד לפנים משורת הדין⁴, ושכר יהיה לך מאת האל⁵, וכל פעם שיעשה איש מעשה טוב כזה, תקבל אתה שכר מחדש על היום הזה, שהיית אתה המתחיל והמלמד טוב לרבים⁶:

1. מצודת דוד.

2. ר״י קרא, רי״ד.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

5. רד״ק.

6. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל׃

And now, behold, I know that you shall surely be king and that the kingdom of Israel shall be established in your hand.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּכְעַן הָא יָדַעְנָא אֲרֵי מִמְלַךְ תִּמְלַךְ וְתִתְקַיֵים בִּידָךְ מַלְכוּתָא דְיִשְׂרָאֵל.

ידעתי כי מלוך תמלוך – שרואה אני שהקב״ה מצילך מידי.

ומדרש אגדה:⁠¹ סימן זה מסר לו שמואל, שהקורע מעילו ימלוך תחתיו.

1. השוו ילקוט שמעוני קל״ד.

I know that you will surely reign. For I see that the Holy One, Blessed is He, saves you from my hand. The Midrash Aggadah states, that Shemuel gave him this sign, that the one who tears his robe will reign after him.⁠¹

1. See above 15:27–28.

(כ-כא) ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלך – אינו אומר עתה ידעתי ולא קודם לכן, אלא זה פתרונו: הנה ידעתי כבר כי מלך תמלך וקמה בידך ממלכת ישראל – כלומר בי לא קמה ממלכת ישראל אבל בך קמה שלא תפסוק מלכות מבניך, שאמר לי שמואל ועתה ממלכתך לא תקום ביקש י״י לו איש אשר כלבבו ויצוהו י״י לנגיד על עמו (שמואל א י״ג:י״ד). ועד עתה שהייתי רודפך לפי שהייתי מתיירא שתכרית את זרעי אחרי ותשמיד את שמי מבית אבי, אבל עתה השבעה לי בי״י שלא תכרית את זרעי אחרי ולא תשמיד את שמי מבית אבי, ולא ארדף אחריך עוד שגמלתני טובה שלא הרגתני כאשר סיגרני י״י בידך (שמואל א כ״ד:י״ח).

ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך – שמשעה שנקרעה הממלכה מידי נאמר ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א ט״ו:כ״ח) ולא הייתי יודע בישראל טוב ממני ומלך תמלוך.

וקמה בידך ממלכת ישראל – שלא תקרע הממלכה ממך.

ידעתי כי מלוך תמלוך – כי אני רואה אתה נצול מידי בכל עת ולא תמצאך ידי.

ואפשר גם כן ששמע שמשחו שמואל למלך, וכי שמואל אמר לו בדבר עמלק: קרע י״י את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א ט״ו:כ״ח), לפיכך אמר: וקמה בידך – כלומר מה שלא קמה בידי.

ובמדרש כמו שכתבנו למעלה בפסוק: ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שמואל א ט״ו:כ״ז): כי שמואל רמז לו שם מי שיכרות כנף מעילו הוא ימלוך תחתיו, ועתה כאשר כרת כנף מעילו ידע שזה הוא שאמר לו שמואל. לפיכך אמר לו: ידעתי כי מלוך תמלוך.

ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלך – פירוש: כי אני רואה כי השם עמך ואתה מצליח.

ויש אומרים: כשכרת שאול כנף מעילו של שמואל אמר לו מי שיקרע כנף מעילך הוא ימלוך תחתך.

והשיב לטענה והבחינה השנית באמרו הנה נא ידעתי כי מלוך תמלוך, ר״ל כיון שאני רודף אחריך כקטן שבקטנים ואתה תמיד ניצול מידי כאדם גדול ואיני יכול לך, ידעתי שאתה תמלוך ואני ארד מטה.

ואמר וקמה בידך ממלכת ישראל, לומר שלא יקרע ממלכתו מעליו כאשר קרעו השם ממנו. וידמה שידע שאול מהמשחת דוד, ולזה אמר ידעתי כי מלוך תמלוך. ובמדרש תהלים (מזמור כ״ז) אמרו (כמו שכבר זכרתי) שידע שאול שימלוך דוד, לפי שנתן לו שמואל הנביא אות באמרו קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, שמי שיכרות כנף מעילו הוא ימלוך אחריו, ולכן בראותו שכרת כנף מעילו דוד אמר לו הנה ידעתי כי מלוך תמלוך.

וקמה – מלשון קיום.

הנה ידעתי – בראותי הצלחתך.

וקמה בידך – בעבור כשרון מעשיך.

ועתה אחר שכבשת את יצרך עד המדרגה הזאת,

ידעתי

א. כי מלוך תמלוך כי המולך על יצרו הוא הראוי למלכות.

ב. וקמה בידך ממלכות ישראל לא כמוני שנטלה המלכות ממני, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו ששמואל נתן לו סימן שמי שיקרע את מעילו ימלוך תחתיו.

וקמה בידך – לא בלבד תמלוך אתה, רק גם בניך ישבו לכסא לך.

וְעַתָּה֙ שרואה אני שהקב״ה מצילך מידי¹, ורואה אני הצלחתך², הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ ואני ארד מטה³, וְידעתי קָ֙מָה֙ שתתקיים⁴ בְּיָ֣דְךָ֔ ובידי בניך⁵ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל בעבור כשרון מעשיך⁶ שהינך שולט ביצרך כראוי למלך⁷:

1. ומדרש אגדה (מדרש תהלים מזמור כז), סימן זה מסר לו שמואל, שהקורע מעילו, ימלוך תחתיו, רש״י, רד״ק, רי״ד, אברבנאל.

2. רי״ד, מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. מצודת ציון.

5. ר״י קרא.

6. מצודת דוד.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה אִם⁠־תַּכְרִ֥ית אֶת⁠־זַרְעִ֖י אַחֲרָ֑י וְאִם⁠־תַּשְׁמִ֥יד אֶת⁠־שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי׃

Swear now therefore to me by Hashem, that you will not cut off my seed after me and that you will not destroy my name out of my father's house.⁠"

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּכְעַן קַיֵים לִי בְּמֵימְרָא דַייָ דְלָא תְשֵׁיצֵי יַת בְּנַי בַּתְרָי וְלָא תִפְסוֹק יַת שְׁמִי מִבֵּית אַבָּא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

ואם תשמיד את שמי מבית אבי – זהו: אם תכרית את זרעי שאמר, וכפל הענין לחזק, כי הבנים הם שמות האבות ובהם יזכרו. וכן: והכרתי לבבל שם ושאר וגו׳ (ישעיהו י״ד:כ״ב), וכן: לא יכרת שמו מלפני (ישעיהו מ״ח:י״ט).

ואז בקש ממנו שישבע לו שלא יכרות את זרעו ואת שמו מבית אביו, רצה לומר שאחר שלא ישאר המלכות לבניו לפחות ישארו במשפחת קיש אביו ובשבט בנימין כשאר הגברים, ולא ימיתם דוד כמו שעושים המלכים לכל זרע המלכים הקודמים אליהם:

תשמיד – ענין כליון.

אם תכרית וכו׳ – אז יהיה עליך עונש שבועה.

ואם תשמיד – כפל הדבר במלות שונות, כי אם יוכרת זרעו, אם כן ממילא יושכח שמו.

השבעה לי השביעו,

א. שלא יכרית את זרעו

ב. שלא ישמיד את שמו – והמפרשים אמרו שלא נשבע על זרעו כי הלא מסרם אל הגבעונים, ואינו מוכרח, כי זאת עשו הגבעונים ודוד לא עבר שבועתו.

וְעַתָּ֗ה מאחר ולא תשאר המלכות לבָּנַי, לפחות אבקש שלא תמית את זרעי כמו שעושים המלכים לכל זרע המלכים הקודמים אליהם¹, ולכן הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם שלא² -תַּכְרִ֥ית אֶת-זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם ולא³ -תַּשְׁמִ֥יד תכלה⁴ אֶת-שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי, שאם תעשה כן כי אז יהיה עליך עונש שבועה⁵: פ

1. אברבנאל.

2. תרגום יונתן.

3. תרגום יונתן.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל⁠־בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל⁠־הַמְּצוּדָֽה׃

And David swore to Saul. And Saul went home and David and his men went up to the stronghold.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וְקַיֵם דָוִד לְשָׁאוּל וַאֲזַל שָׁאוּל לְבֵיתֵיהּ וְדָוִד וְגַבְרוֹהִי סְלִיקוּ לִמְצַדְתָּא.

ודוד נשבע לו בדבר. כי היה יודע שימלוך ובטח על מעשיו הטובים שכן יעשה ה׳. כמ״ש (תהלים ל״ז ג׳, ד׳) בטח בה׳ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך:

וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל בדבר¹, וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל-בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל אל² -הַמְּצוּדָֽה, ונשבע דוד כי היה יודע שימלוך, ובטח על מעשיו הטובים שכן יעשה ה׳:

1. אברבנאל. והמפרשים אמרו שלא נשבע דוד על זרעו של שאול, כי הלא מסרם אל הגבעונים, ודוד לא עבר על שבועתו. ואינו מוכרח, כי זאת עשו הגבעונים, ודוד לא עבר שבועתו, מלבי״ם בפס׳ כא.

2. תרגום יונתן.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון