Shemuel I 22 – שמואל א כב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר מַלְכָּא לְדוֹאֵג אִסְתְּחַר אַתְּ וּשְׁלוֹט בְּכַהֲנַיָא וְאִסְתְּחַר דוֹאֵג אֱדוֹמָאָה וּשְׁלַט הוּא בְּכַהֲנַיָא וּקְטַל בְּיוֹמָא הַהוּא תַּמְנָן וְחַמְשָׁא גַבְרִין דְכַשְׁרִין לְמִלְבַּשׁ אֵפוֹד דְבוּץ.

וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נשא אפוד בד – ולא כן תני ר׳ חייא אין ממנין שני כהנים גדולים כאחד אלא מלמד שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים.

א״ר לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרה ב״ד, אמר לשאול אין נשאלין אלא למלך בלבד, א״ל אבנר ועמשא אמרו רבותינו נשאלין למלך ולב״ד ולמי שצורך הצבור בו ודוד צורך הצבור היה בו, והיה ממרה ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד אמרו לו חזור על כל הסנהדראות וחזר ואמרו לו כשם שאמרו אבנר ועמשא ולא שמע אליהם. ויסב דואג האדומי ויפגע הוא מה הוא אלא שהם לא פגעו. אמר לו הקב״ה מתורתי אתה מורד עלי אני מוציאה מתוך מעיך שנאמר חיל בלע ויקיאנו (איוב כ׳:ט״ו) שהיה משנה לתלמידיו והיו סופגין והיה שוכח ראשון ראשון, כיון שראו תלמידיו שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא נתנו חבלים ברגליו וגררוהו שנאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל (תהלים נ״ב:ז׳) הרי העולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה (תהלים נ״ב:ז׳) הרי העולם הבא.

לדויג – נשתנה שמו, אמר לו: נתפסת כדג, אתה הלשנת עליהם, אתה הרוג אותם.

To Doeg. [Doeg's] name changed [to Doyeig].⁠¹ He said to him, "You are caught like a fish;⁠² you informed on them so you slay them.⁠"

1. דַיָג means fisherman.

2. Based on Talmud Yerushalmi Maseches Sanhedrin 10:2. However, the Gemara in Maseches Sanhedrin 106b explains that דֹאֵג means worry, i.e., Hashem was concerned that he might go astray. Once he did, Hashem said, ‘וי’[= woe], it is lamentable that this brilliant person has gone astray, hence the דוֹיֵג spelling.

נשא אפוד בד – תרגומו: דכשרין למלבש אפוד דבוץ.

לדויג – כתיב, וקרי: לדואג, כי היה נקרא דויג ודואג, כמו שאומר: ויסב דויג, ולא קרי: דואג. ויש ספרים שגם הוא קרי דואג. והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו דואג.

ומדרשו כי לכך כתוב דויג: אמר לו שאול: נתפשת כדג, אתה הלשנת עליהם, אתה הרוג אותם.

ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג לגריעות שמו.

נושא אפוד בד – כתרגומו: דכשרין למילבש אפוד דבוץ. נראה לפירושו כי הוא הרג יותר משמונים וחמשה, אבל השמונים וחמשה היו ראויין ללבוש אפוד בד, כי נראה כי הגדולים בעובדי י״י היו לובשים זה המלבוש, וכן דוד המלך לבשו ביום שהעלה הארון. וביום זה שחרבה נוב הביאו המשכן לגבעון.

שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד – פירוש: אין זה אפוד של אורים ותומים אלא כתונת בד היו לבושים כדין כהן הדיוט, שהרי גם בשמואל כתיב ושמואל משרת את פני י״י נער חגור אפוד בד, תרגומו: דכשרין למלבש אפודא דבוץ, כלומר, כולם ראויין לכהונה גדולה. ולפי פשטו אם זה אפוד הוא של אורים ותומים, יש לפרש וי״ו חסר ונושא אפוד בד, שהרג כל הכהנים וגם כהן גדול.

נושא אפוד בד – רוצה לומר: שהיו נכבדים וראויים לזה הלבוש כי זה הלבוש היו לובשים הנכבדים וכל שכן מי שהיו מהם מיוחדים לעבודת השם כמו שזכרנו בענין אפוד שמואל.

ולפי שמגלגלין חובה על ידי חייב, אמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים, באופן שיד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם. וחכמינו ז״ל אמרו בסנהדרין בירושלמי, (ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳:י״ט) שנקרא כאן דויג לגריעות שמו באותו מעשה, אמר לו שאול נתפשת כדג, אתה הלשנת עליהם אתה הרוג אותם, ואז דואג הרג שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, רוצה לומר שהיו כלם כהנים ראויים לשאת אפוד ולשאול באורים ותומים, או שהיו כלם לובשים אפוד בד, כי הוא היה מלבוש הגדולים והנכבדים בעובדי השם, כמו שראינו שלבש אותו שמואל בנערותו ודוד ביום שהעלה הארון.

ויאמר המלך לדויג – לדואג קרי כי היה נקרא דויג ודואג כמו שאומר ויסב דויג ולא קרי דואג ויש ספרים שגם הוא קרי דואג והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו דואג ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג לגריעות שמו ע״כ לשון רד״ק. ובירושלמי פרק חלק ויאמר המלך לדויג אמר ר׳ יהודה בר פזי לדויג כתיב א״ל נתפסת כדג אתה עבדתא רבתא סוב אותה ופגע בכהני ה׳ פירוש אמר לו שאול נתפסת כדג שנאחז במצודה שאחר שעשית הגדולה דהיינו שהלשנת עליהם וחייבתם מיתה גם כן יש לך להרגם על דרך יד העדים תהיה בו בראשונה. והתם בבבלי דריש ר׳ יוחנן בתחילה היה הקב״ה כביכול יושב ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה ופירש רש״י אמר ווי להכי כתיב דויג ובמסורה דואג ג׳ וסימן ושם איש מעבדי שאול. והוא נצב על עבדי שאול. בבוא דואג האדומי. ושארהון דויג כתיב ועיין כלי יקר.

נושא אפוד – כל אחד מהם היה נושא אפוד, והוא מלבוש מכובד, ילבשו אותו עובדי ה׳, וכמו שנאמר בשמואל: נער חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח).

סב אתה אחר שלדבריך חייבים מיתה, יד העדים תהיה בו בראשונה.

ולפי שמגלגלין חובה על ידי חייב¹, וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְדוֹאֵ֔ג (לדויג² כתיב) סֹ֣ב אַתָּ֔ה שלדבריך הם חייבים מיתה³ וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים! וַיִּסֹּ֞ב דּוֹאֵ֣ג (דויג כתיב) הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַחֲמִשָּׁה֙ אִ֔ישׁ שכל אחד מהם⁴ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד, הוא מלבוש מכובד, אשר לבשו אותו עובדי ה׳⁵:

1. אברבנאל.

2. כתיב ״לדויג״ וקרי ״לדואג״ כי היה נקרא גם דויג וגם דואג, והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו דואג, רד״ק. ומדרשו למה כתוב ״דויג״? אמר לו שאול נתפשת כדג, אתה הלשנת עליהם אתה הרוג אותם! ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג לגריעות שמו, סנהדרין ירושלמי כט., רש״י, רד״ק, אברבנאל. (וראה לעיל פרק כא פס׳ ח בהערה ביאור מדוע שם כתוב דואג וכאן כתוב דויג).

3. שהרי כתוב (דברים י״ז ז׳), ״יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו״, מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. רלב״ג, מצודת דוד. רד״ק מבאר כי נראה שהוא הרג יותר משמונים וחמשה, אבל השמונים וחמשה אלו היו ראויין ללבוש אפוד בד שהיו עובדי ה׳ חשובים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון