Shemuel I 22 – שמואל א כב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר מַלְכָּא לִרְהָטַיָא דְקַיְמִין עֲלוֹהִי אִסְתְּחָרוּ וּקְטֻלוּ כַּהֲנַיָא דַייָ אֲרֵי אַף יְדֵיהוֹן עִם דָוִד וַאֲרֵי יְדָעוּ אֲרֵי עֲרִיק הוּא וְלָא חַווּ לִי וְלָא אֲבוֹ עַבְדֵי מַלְכָּא לְאוֹשָׁטָא יַת יְדֵיהוֹן לְמִשְׁלַט בְּכַהֲנַיָא דַיָי.

לרצים הנצבים עליו – אבנר ועמשא היו.

ולא אבו – דרשו אכין ורקין: כל איש אשר ימרה את פיך וגו׳ (יהושע א׳:י״ח) – יכול אפילו לדבר עבירה, תלמוד לומר רק.

To the runners who stood near him. Referring to Avneir and Amoso.

Did not want. They expounded [Scripture's] "but's and only's.⁠" Scripture states: "Every man who rebels against your command [shall be put to death].⁠"¹ One may think that this means even [if "your command" was] to commit a sin; Scripture, therefore states: "Only" [to exclude this condition].

1. Yehoshua 1:18.

לרצים הנצבים עליו – מדרש: לאבנר ועמשא.

ולא אבו – שדרשו כל איש אשר ימרה את פיך (יהושע א׳:י״ח) יכול אף ממורה לדבר עבירה, תלמוד לומר: רק.

ולא אבו – דרשו כי אבנר ועמשא היו, ולא אבו לפגוע בכהני י״י, כי דרשו אכין ורקין מיעוטין, מה שכתוב: כל איש אשר ימרה את פיך יומת (יהושע א׳:י״ח), יכול אפילו לדבר עבירה? תלמוד לומר: רק חזק ואמץ (יהושע א׳:י״ח). ולדעת הדרש הזה יהיה פירוש: ויאמר המלך לרצים ולנצבים עליו, כי אבנר ועמשא לא היו רצים אלא שרים.

וצוה לרצים שימיתו את הכהנים והם לא רצו לפי שהיה הדבר רע בעיניהם. ובדרש (מדרש תהלים מזמור נ״ב) אמרו שהיה אבנר ועמשא, וכי דרשו מה שכתוב (יהושע א׳ י״ח) כל איש אשר ימרה את פיך יומת, יכול לדבר עבירה ת״ל רק חזק ואמץ:

אזנו – אזני קרי.

לפגע – עיין מה שכתבתי בפרשת חקת על מלת לסבב.

לרצים – הרצים רגלי לפני מרכבתו.

עליו – אצלו לשמשו.

סבו – סובו מפה ללכת להמיתם.

ולא אבו – ולא רצו.

לפגוע – ענין מכת מות, כמו: גש פגע בו (שמואל ב א׳:ט״ו).

גם ידם – רצה לומר: גם עצתם.

כי גם ידם עם דוד או לכל הפחות ידעו כי בורח הוא וחייבים מיתה על שלא גלו את אזני,

ולא אבו כי הבינו שהדבר שקר.

לרצים – לא הרצים לפני מרכבתו, רק מאנשי המלחמה חגורים חליצות קלות למען יוכלו לרוץ, והם ממכובדי אנשי הצבא שכן כתוב אח״כ עבדי המלך.

סבו – סבו כהני ה׳ והרגום, וכן סב אתה (י״ח), קח עמך אנשים, סב הכהנים והרגם; והרצים שהם אצילי אנשי הצבא לא אבו לשלוח ידם בכהני ה׳, רק הפחותים שבהם אבו ובמצות דואג סבבו הכהנים והמיתום והלכו אחריו והכו עיר נוב, ואם היתה הוראת פֹעל זה לשון פניה היה כותב הסֹב בנפעל כמו ויסֹב דואג.

אפוד בד – עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:י״ח.

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ לפני מרכבתו¹ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו לידו לשמשו², והיו אלה אבנר ועמשא³, סֹ֥בּוּ מפה ללכת להמיתם⁴ וְהָמִ֣יתוּ | כֹּהֲנֵ֣י יְהוָ֗ה כִּ֤י גַם יָדָם֙ עצתם⁵ עִם דָּוִ֔ד, וְאף אם לא היו באותה עצה, חייבים הם מיתה⁶ כִ֤י לכל הפחות⁷ יָֽדְעוּ֙ כִּֽי בֹרֵ֣חַ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת אָזְנִ֑י (אזנו כתיב), וְלֹֽא אָב֞וּ רצו⁸ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ מכת מוות⁹ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהוָֽה כי הבינו שהדבר שקר¹⁰: ס

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מדרש תהלים מזמור נב, רש״י, מהר״י קרא, אברבנאל. ורד״ק מבאר שלפי ביאור זה צ״ל ״לרצים ולנצבים״ כי אבנר ועמשא לא היו רצים אלא שרים.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. מלבי״ם.

8. מצודת ציון.

9. מצודת ציון.

10. מלבי״ם. ובמדרש, דרשו ״אכין ורקין״ כל איש אשר ימרה את פיך וגו׳ (יהושע א׳ י״ח), יכול אפילו לדבר עבירה תלמוד לומר ״רק״, דהיינו שאסור לשמוע אפילו למלך כאשר הוא מבקש לעבור עבירה, רש״י, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון