Shemuel I 22 – שמואל א כב‏ – Mikraot Gedolot

יוֹמָא דֵין שְׁרִיתִי לְמִשְׁאַל לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ חַס לִי לָא יְשַׁוֵי מַלְכָּא בְּעַבְדֵיהּ פִּתְגָמָא בְּכָל בֵּית אַבָּא אֲרֵי לָא יְדַע עַבְדָךְ בְּכָל דָא פִּתְגַם זְעֵיר אוֹ רַב.

היום החלותי לשאל לו – בתמיה, זה ימים רבים שצורך הצבור בו, שמינהו מוציא ומביא את ישראל, ומאז אני שואל לו באלהים.

חלילה לי – מעשות דבר זה למרד ומעל.

Did I begin today to inquire. This is in the form of a question, meaning, it is already a long time that the concern of the community is his, for they appointed him as the one who leads [the Bnei] Yisroel to and [from battle], and ever since then, I inquire of God on his behalf.

Far be it from me. To have done this thing with the intent of rebellion or treason.⁠¹

1. I.e., I never would have acted against the king’s interests had I known that Dovid was fleeing.

היום החילותי לשאול לו באלהים – בתמיה כלומ׳ אם תחייבני על כך תוכל לחייבני מזמן מרובה וכי עכשיו החילותי לשאול לו באורים ותומים הלא מיום שנתחתן במלך וסר אל משמעתך (שמואל א כ״ב:י״ד) אני נהוג לשאול לו באלהים.

חלילה לי – שידע עבדך בכל זאת דבר קטון או דבר גדול.

היום החלותי – בתמיה. והלא מימים רבים שמנית אותו מוצא ומביא, ומאז שאלתי לו חלילה לי למרוד בך.

היום החלותי לשאול לו באלהים – י״מ בתמיהה: היום החילותי לשאול בעבורו? חלילה שהייתי יודע כי הוא בורח, כי כמה פעמים שאלתי לו שהי׳ הולך במצותיך!

ויש לפרשו בלא תמיהה, כלומר למה אתה מאשימני לפי ששאלתי לו באלהים, וזה הוא היום הראשון, ולא הייתי יודע כי קשה הוא בעיניך, וכי בורח הוא. חלילה לי, שאם הייתי יודע לא הייתי עושה, ומעתה לא אעשה עוד אחר שקשה בעיניך ובורח הוא מפניך, כי לא הייתי יודע כל זה, אבל הייתי חושב אותו מתחילה נאמן ביתך.

בכל בית אבי – ולא כל בית אבי אל ישם המלך דבר אשם. אמר זה לפי ששלח שאול לקרא גם כן כל בית אביו.

היום החלותי לשאול לו באלהים – פירוש: בתימה, וכי היום החילותי לשאול לו, והלא רגיל אני בכך, כי אתה מניתה אותו על הצבא כדכתיב וישימהו שאול על אנשי המלחמה, וכת׳ וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם, ותנן אין נשאלין אלא למלך ולנביא, ולמי שצורך הצבור בו.

היום החלתי לשאול לו באלהים – זה היה הדבר היותר רע בעיני שאול כי זה מזיק בעצם לכונתו.

בעבדו דבר – כטעם ואין דבר (שמואל א כ׳:כ״א), וכבר פרשתיו.

היום החלותי לשאול לו באלהים – רוצה לומר: וכי היום החלותי לשאול לו באלהים שתחשדני בזה הלא כמה פעמי׳ שאלתי לו באלהים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל כי הוא המוציא והמביא את ישראל.

בעבדו דבר בכל בית אבי – רוצה לומר: ולא בכל בית אבי ואמנם אמר זה לפי שכבר נר׳ לו שחשדם שאול כלם לפי שקראם כלם לבא לפניו.

ולזה אמר היום החילותי לשאול לו באלהים, והוא מאמר בתמיהה, רוצה לומר וכי היום שאלתי לו ראשונה באלהים? והנה קודם זה פעמים רבות הייתי אני שואל לו באלהים. או יהיה המאמר בלתי תמיהה, רוצה לומר זה היה היום הראשון אשר שאלתי לו באלהים ולא הייתי יודע שקשה היה בעיניך וכי בורח הוא, חלילה לי שאם הייתי יודע בריחתו שאעשה עמו דבר, ולענין הלחם והחרב לא זכר הכתוב תשובתו, והסברה נותנת שאמר לו האמת. ועוד השיב אחימלך על הקשר אשר היה מיחס אליו המלך, ואמר אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי, רוצה לומר לפי ששאול אמר שמע נא בן אחיטוב ושלח לקרוא כל בית אביו אשר יורה שחשדם כלם בזה, ולכן אמר אחימלך ולמה קראתני בן אחיטוב? האם נמצא קשר ומרד בבית אבי אחיטוב שהיית מיחס אותי אליו לחרפה? הנה לא תמצא בעבדך אחימלך עתה ובבית אבי מעולם דבר מגונה, כי באמת בענין דוד אם הוא מורד הנה לא הייתי יודע אני מזה דבר קטון או גדול ולכן נתתי לו החרב והלחם ושאלתי לו באלהים:

לשאול לו – חד מן תיבותא דיתירין וא״ו וחטפין קמצין וסימן במסרה רבתא.

היום החלותי – וכי היום היה ההתחלה לשאל לו באלהים, הלא מאז שאלתי לו, בהיות כי הוא היה המוציא והמביא.

חלילה לי – לעשות זאת במרד ובמעל.

דבר – רצה לומר: דבר אשמה.

בכל – כמו ובכל בית אבי.

בכל זאת – במה שמרד דוד בך.

היום החלתי לשאול – רצה לומר וכי מה ששאלתי לו היום הוא הפעם הראשון, ועל זה אמר החלותי, או הכי שאלתי היום שנודע כי הוא מורד, ואם כן מדוע תחשדני,

אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי – רצה לומר אתה מיחס אלי דבר אשמה, ועל ידי אתה מיחסו אל כל בית אבי, מה שאינו כלל,

כי לא ידע וכו׳.

היום – חסרה ה״א התימה מפני ה״א הידיעה שלאחריה.

בכל בית אבי – וכ״ש בבית אבי שאר הכהנים שהם נקיים מכל וכל.

וכי הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי התחלתי לִשְׁאָל (לשאול כתיב) ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים באורים ותומים, שתחשדני בזה?!⁠¹ הרי כמה פעמים שאלתי לו באורים ותומים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל, כי הוא היה המוציא והמביא את ישראל² והוא איש שהציבור צריך לו³, חָלִ֣ילָה לִּ֑י לעשות זאת במרד ובמעל⁴, אַל יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ אשמה, לא בי ולאּ⁵ בְּכָל בֵּ֣ית אָבִ֔י⁶, כִּ֠י לֹֽא יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכָל זֹ֔את במה שמרד דוד בך⁷ דָּבָ֥ר קָטֹ֖ן א֥וֹ גָדֽוֹל:

1. רש״י, רד״ק, רי״ד, ר״י קרא, מצודת דוד.

2. רלב״ג, רי״ד, מצודת דוד. ורד״ק מבאר כי יש לפרש את דברי אחימלך בלא תמיהה, דהיינו למה אתה מאשימני לפי ששאלתי לו באלהים? וזה הוא היום הראשון, (הפעם הראשונה) שעשיתי לו זאת, ולא הייתי יודע כי קשה הוא בעיניך, ומעתה לא אעשה זאת עוד.

3. רש״י.

4. רש״י, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. והזכיר את בית אביו לפי שכבר נראה לו שחשדם שאול לפי שקראם כולם לבוא לפניו, רלב״ג.

7. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון