Shemuel I 20 – שמואל א כ‏ – Mikraot Gedolot

וְהָא אֶשְׁלַח יַת עוּלֵימָא אֱזֵיל וְאַיְתֵי יַת גִירַיָא אִם מֵימַר אֵימַר לְעוּלֵימָא הָא גִירַיָא מִנָךְ וּלְכָא סַבְהִי וְאַיְתָא אֲרֵי שְׁלָם לָךְ וְלֵית מִדַעַם בִּישׁ קַיָם הוּא יְיָ.

והנה אשלח וגו׳ – ודרך המבקש חץ הירוי, הולך עד מקום שרואה שהחץ הולך ואינו יכול לכוין יפה, פעמים שהוא מחפשה והחץ להלן ממנו, ופעמים שהוא הולך להלן מן החץ ומחפשה. והניחוש הזה יהיה לך: אם אמור אומר לנער וגו׳ קחנו ובואה – צא אתה בעצמך ממקום מחבואך, וקחנו ובוא אלי, כי אין לך לירא, כי שלום לך, הקב״ה חפץ שתהא כאן ולא תירא, ואפילו שמעתי מאבא רעה.

Behold, I will then send… And it is customary for the one who is looking for a shot arrow to go to the place where he sees the arrow flying, but he cannot calculate exactly; sometimes he searches for it, and the arrow is beyond him, and sometimes he goes beyond the arrow and searches for it, and you shall divine with this [sign].

If I say to the lad…take [the arrows] and come.⁠¹ You should emerge from your hiding place, and take it, and come to me, for you have nothing to fear, for it is well with you. The Holy One, Blessed is He, desires that you be here, and do not fear, even if I have heard evil from [my] father.⁠²

1. To signal Dovid’s acceptability by Shaul.

2. It is apparent that Rashi holds that Yonatan used the shooting of the arrows as a form of divination to determine whether Hashem wanted Dovid to stay or to flee. According to Rashi, Yonatan did not plan to shoot the arrows in accordance with Shaul’s attitude toward Dovid, i.e., he would shoot the arrows close by as a signal for Dovid to come back if Shaul’s answer was positive towards Dovid; and he would shoot the arrows far off to indicate for Dovid to escape if Shaul’s answer was unfavorable to Dovid.

ממך והנה – הלא החצים מעבר זה לצד שקרוב לי, זה לך סימן שתבא אלי כי טוב דבר ושלום לך – אל תירא ואין דבר – רע.

קחנו – קח הנער ובא עמו.

ואדוני אבי ז״ל פירש: קח זה הסימן, ובא.

ואין דבר חי י״י – ואין דבר רע. וכן תרגם יונתן: ולית מידעם, כי נשבע לו: חי י״י – להבטיחו שלא יצוה לו לבא אם לא ידע באמת כי אין בדעת אביו להמיתו ולעשות עמו רעה.

קחנו – הכנוי לנער.

ואין דבר – כמו ואל תעש לו מאומה (בראשית כ״ב:י״ב).

החצים ממך והנה – הוא אות שישוב דוד ליהונתן ואמנם יהיה זה כשיהיה יהונתן מורה החצים בדרך שלא יגיעו עד האבן שהיתה למטרה וכאשר יאמר הלא החצי ממך והלאה הוא אות שיסור דוד מעליו וזה מבואר מצד הלשון ואמנם יהיה זה כשיהיה יהונתן מורה החצים באופן שיעברו האבן שהיתה למטרה.

והנה אשלח הנער לך מצא את החצים ואם אמור אומר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה, רוצה לומר אז אתה דוד קח אותו סימן והדבור אשר תשמע ובא, או קח הנער ובא, כי שלום לך ואין דבר בלב אבי ממה שחשבת חי השם.

והנה – להצד הזה.

והנה אשלח – לאחר זה אשלח הנער אשר עמד למצוא החצים.

אם אמור אומר – רצה לומר: הסימן הזה יהיה בידך, אם אומר לנער הנה החצים ממך והנה, רצה לומר קרובים אלי ממך, ועברת מהם ולהלאה, כי כשירצה לעשות זה הסימן, יזרוק שוב חץ להיות קרוב אליו מן הנער.

קחנו – אז אתה קח החץ ובוא.

חי ה׳ – נשבע לו שבאם יאמר כזאת, בודאי שלום לו ואין דבר רע, ועם כל זה לא רצה לקרות לו, שלא יודע שבעצתו נסתר.

השאלות:

למה אמר בראשון אם אומר לנער, ובשני ואם כה אומר לעלם?

אם אמר אמר נתן לו שני סימנים,

א. בלשון,

והנה או והלאה – שאם יאמר והנה – זה סימן שתבא הנה ואם אומר והלאה זה סימן שתברח הלאה,

ב. באם יאמר לנער או לעלם – כי שם עלם מורה יותר על הגבורה והזריזות משם נער, כמ״ש בכ״מ, ורצה לומר שבאם יורה החצים במקום קרוב, באופן שיהיה מן הנער והנה, יאמר לנער – יקראהו בשם נער, כי אין צריך זירוז כל כך למצוא החצים כשהם קרובים והסימן אל דוד שא״צ לזרז ולברוח רק יתגלה לפניו במעמד הנער, ואם יורה החצים למקום רחוק, שאז יאמר לעלם שיזרז למצאם חיש, וזה סימן לדוד על הזריזות לברוח וגם ידע כי ישמר מהתגלות במעמד הנער, כי לכן קראו עלם שיזדרז בהחצים למען ישלחנו מפה כמו שהיה, וכבר בארנו (בפסוק ז׳) שהיו ארבע אופנים, אופן אחד שימצא את שאול טוב אל דוד, ואז יהיו שני סימנים לטובה, שם נער ומלת הנה. אופן ב׳ שימצאנו ברע עמו, ואז יהיו ב׳ סימנים לרעה, שם עלם ומלת והלאה, ועוד שני אופנים שיסתפק מה בלב שאול, ואז ירמוז לו בסימן אחד. וזה שכתוב אם אמר אמר לנער – וגם והנה – אז קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר אף חשש סכנה, וכן.

קחנו ובאה – קח הנער עמך, כלו׳ התלוה אליו ובוא בפומבי בית המלך, ושד״ל תרגם קח סימן זה בידך.

חי ה׳ – אין ספק שמקור שבועה זו הוא אם אמת דברי יחיה איש אהבתי (חי פרעה) ואם שקר ימות, והושאלה המליצה גם על ה׳ יתברך שמו, וכונתו כמו שאני רוצה בחיי ה׳ כלו׳ שתתפרסם הויתו כן אמת הדבר אשר דברתי.

וְהִנֵּה֙ זה הסימן אשר יהיה בידך¹, כאשר אֶשְׁלַ֣ח אֶת-הַנַּ֔עַר שֶׁיֵּלֵ֖ךְ מְצָ֣א למצוא² אֶת-הַחִצִּ֑ים להביאם אלי³, אִם-אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר, הִנֵּ֥ה⁴ הַחִצִּ֣ים | מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קרובים אלי ממך⁵, שהם מעבר זה לצד שקרוב לי⁶, קָחֶ֧נּוּ | את הנער⁷ וָבֹ֛אָה ותבוא עמו⁸, כי זה יהיה לך סימן כִּֽי-שָׁל֥וֹם יהיה לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר רע⁹ בלב אבי ממה שחשבת¹⁰, ואני נשבע¹¹ חַי-יְהוָֽה שאם אתן לך את הסימן הזה זה יהיה משום שבוודאי שלום לך¹²:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. כי דרך המבקש חץ הירוי ללכת עד המקום שראה שהחץ הגיע, ופעמים שהוא מחפשו והחץ ממנו והלאה, ופעמים שהוא הולך הלאה מן החץ וצריך לחזור, והניחוש הזה יהיה לך סימן, רש״י.

4. מלבי״ם מבאר שנתן לו שני סימנים, א׳ בלשון, שאם יאמר ׳והנה׳, זה סימן שתבא הנה, ואם יאמר ׳והלאה׳ זה סימן שתברח הלאה, ב׳ אם יאמר ׳לנער׳ זה סימן שאין צריך להזדרז ולברוח, ואם יאמר ׳לעלם׳ זה סימן שיברח, כי שם ׳עלם׳ מורה יותר על הגבורה והזריזות משם ׳נער׳.

5. מצודת דוד.

6. מהר״י קרא.

7. רד״ק. ואביו של רד״ק ר׳ יוסף קמחי ביאר ״קח את הסימן״. ומצודת דוד ביאר קח את החץ, וכן משמע מרש״י.

8. רד״ק, ורש״י ביאר צא אתה בעצמך ממקום מחבואך, וקחנו ובוא אלי, כי אין לך לירא, כי שלום לך, הקב״ה חפץ שתהא כאן ולא תירא, ואפילו שמעתי מאבא רעה.

9. תרגום יונתן, רד״ק.

10. אברבנאל.

11. מצודת דוד.

12. רד״ק. ועם כל זה לא רצה לקרוא לו בעצמו, כדי שלא יוודע שבעצתו נסתר, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון