עד עיר עמלק – עמלק רובם אנשי מקנה ונוסעים ממקום למקום עם אהליהם בלי דירת קבע ויושבים לצפון ארץ ערב סמוך לאדום לצד קרוב למצרים, ולא היו כולם תחת המלך רק היו להם אלופים או ראשי בית אב הרבה למשפחותיהם כמו בני אדום שכניהם וקרוביהם (עמלק היה בנו של אליפז בן עשו), וה׳ צוה לשאול שיחרימם כולם, והוא ערך מלחמה נגד מלך עמלק ולכד עיר אחת שהיתה לו, והניח שאר אלופי עמלק בשלום ושב אל ארצו ובא עד הכרמל (איננו הר הכרמל רק עיר בשבט יהודה והוא ג״כ מקום מרעה צאן נבל ונזכר ביהושע ט״ו:נ״ה) להציב לו שם יד ומצבה לזכר נצחונו על עמלק, וכן מצאנו במצבת אבשלום שקרא לה יד אבשלום, ובחר בכרמל לפי שמקום גבוה הוא ותראה מצבתו למרחוק, ולא יתכן ששאול עבר דרך כל א״י לבא עד הר הכרמל סמוך לקרן צפונית מערבית כפי הדרש שבנה שם מזבח והוא מזבח ה׳ ההרוס בימי אליהו, רק יש לתקן כפי מה שכתבתי למעלה ששאול אחר כל נצחון על אויביו בנה מזבח לזכרון כמו שבנו בני ראובן וגד, וזה של הר כרמל היה אחד מהם, רק איננו היד הנזכרת כאן, ולא שם אל לבו להלחם גם עם אלופי עמלק, עד שבימי דוד היו עוד גוי עז פנים בוזז בז בפשטם גם על צקלג, וזהו שהכתוב מגיד תחומי הארץ שבהם הכה שאול את עמלק מחוילה עד בואך שור, כלו׳ אלה שהיתה להם דירת קבע החרים והיותר השאיר, ואולם כ״כ היה נמהר ללכת ולהתפאר בתוך עמו שבחר לתת שארית פליטה לעמלק, ובזה חטא חטאה גדולה בעיני ה׳.

וירב בנחל – מצאנו ריב להוראת מלחמה, איש ריב הייתי אני ועמי ובני עמון מאד (שופטים י״ב:ב׳), ויש ג״כ לומר שחסרה האלף ומשפטו ויארב, הודיע שע״י מארב לכד את העיר ועל כן אמר לקיני הגר בנחל שיסורו משם ולא יגלו מארבו לעמלק פן ישחיתם עמו.