Shemuel I 15 – שמואל א טו‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל הָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ בְּעַלַוָן וּבְנִכְסַת קוּדְשִׁין כְּקַבָּלָא לְמֵימְרָא דַייָ הָא קַבָּלַת לְמֵימְרֵיהּ מִנִכְסַת קוּדְשִׁין טַב לַאֲצָתָא לְמִילֵי נְבִיאוֹהִי מִתְּרַב פַּטִימִין.

הנה שמוע – בקולו, טוב מזבח.

להקשיב מחלב אילים – זה מוסב על: הנה שמוע מזבח טוב, ולהקשיב, מחלב אילים.

Behold, obeying His command is better than a choice offering.⁠¹

To hearken [is better] than the fat of rams. This refers to, "Behold, obeying [is better] than a choice offering, and to hearken [is better] than the fat of rams.⁠"

1. ‘ה prefers the fulfillment of His command over the offering of voluntary sacrifices.

הנה שמוע מזבח טוב – לשמוע בקולו של הקב״ה טוב מזבח.

להקשיב – בקולו טוב מחלב אילים.

מזבח טוב – יש אומרים: טוב מזבח, וכן טוב להקשיב מחלב אילים. ולא נראה לי כי מזבח נקוד בשופר עילוי המשרת לטוב, כמו כל נתח טוב ירך וכתף (יחזקאל כ״ד:ד׳) שפירשנו: טוב נתח, אף זה נראה פירושו טוב זבח ומובחר.

וכך נראה לי פירושו: החפץ לי״י מוסב לכל הפסוק, כלומר הרי חפצו של הקב״ה בלשמוע קולו יותר מזבח טוב ומעולה, שחמלת על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לי״י (שמואל א ט״ו:ט״ו), ומוטב היה לך לשמוע בקולו להחרים הכל. ומוסב על ועתה שמע לקול דברי י״י (שמואל א ט״ו:א׳) ועל ויחמול שאול והעם על מיטב הצאן והבקר (שמואל א ט״ו:ט׳) וחפצו להקשיב על דברו יותר מאילים מובחרים מחלב כמו ומחלביהן (בראשית ד׳:ד׳), לכך מנוגן כן מזבח טוב.

החפץ ליי – כבר האריך בזה המאיר לעולם כולו (מורה נבוכים ג׳:ל״ד).

טוב – משרת לשנים ונכון גם לארבעה וחמשה, וכבר קדם לו כמו זה על אמרו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳).

החפץ לי״י בעולות וזבחים כשמוע בקול י״י – הנה זה מבואר כי העולות והזבחים יבאו על החטאים כמו שהתבאר בתורה ולזה הוא מבואר כי הוא יותר טוב שישמר אדם מהחטא ולא יצטרך לאלו הקרבנות.

הנה שמוע – למצו׳ השם הוא טוב מהבא׳ הזבח ולהקשיב למצותיו הוא יותר מהקרבת חלב אילים על מזבח י״י.

ויאמר שמואל החפץ להשם וגו׳. הנה שמואל לא קבל טענת שאול במה שתלה האשמה בחטאת העם, לפי שכבר אמר לו שהוא היה מלך ומנהיג העם והוא היה מחויב למחות בידיהם ואליו ראוי שיוחס כל עון ופשע וחטאה, ולפי שהיה שאול מתחזק מאד בהיות הדבר נאות מפאת תכליתו ולא היה בזה עון אחרי שלקחוהו לתכלית משובח להשם, לכן השיבו החפץ להשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם, רוצה לומר הנה עד עתה הכחשתי מה שאמרת שלקחו צאן ובקר לזבוח ואמרתי שלא לקחו זה כי אם לשלל ומפני חמדה, ועתה אומר שאף שנודה שלקחו זה לתכלית הזבח הוא פשע על כל פנים, כי האל יותר חפץ במה שישמעו בקולו מאלף עולות וזבחים, וזה שאמר בדרך שאלה החפץ להשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם? באמת לא כן, כי הנה שמוע קול השם וקיום מצותו טוב מעשות הזבח, וטוב להקשיב דבריו ולקיימם מהקרבת חלב אילים על גבי מזבחו, וזה אמת שהזבחים הם תקון החטאים ויותר טוב הוא אצל השם יתברך שלא יחטא האדם משיחטא ויביא קרבן עליו, וכמו שאמר הנביא ירמיהו עליו השלום (ירמיהו ז׳ כ״ב) כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו׳, וכמו שביאר הרב המורה (בפרק ל״ב חלק ג׳).

החפץ לה׳ בעלות וזבחים כשמע – מלת כשמע בכ״ף.

החפץ – ענין רצון.

להקשיב – לשמוע.

החפץ לה׳ – וכי רצון ה׳ בעולות, דומה היא כרצונו לשמוע בקולו, הלא לא כן הדבר, כי הנה לשמוע בקולו, טוב בעיניו יותר מזבח, ולהקשיב דברו, טובה לפניו מחלב אילים, וכפל הדבר במלות שונות.

ויאמר שמואל החפץ לה׳ וכו׳ מבואר אצלי (בפירוש הספרא ויקרא א׳ בפסוק לרצונו לפני ה׳) כי יש הבדל בין חפץ ובין רצון, שהחפץ הוא תכונה נפשיית, שיתאוה אל דבר ויחשוק בו מצד תאות נפשו או חשקו אל הדבר, והרצון הוא תכונה מחשביית, שהגם שאין נפשו חפצה בדבר ירצה בו מצד טוב הדבר ושלמותו מצד היושר והראוי, והנה הבאת הזבחים אינם נרצים מצד עצמם רק מצד שבם מקיים גזרת ה׳ ופקודתו כמ״ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ולפי זה לא נמצא בם חפץ, כי היה חפץ שלא יצטרך אל הקרבן, רק רצון, שכן רצה במחשבתו שיעשה רצונו, אמנם הדבר שהוא תכלית הזבח שהוא השמיעה בקול ה׳ בו חפץ ה׳ ויחשוק בו מצד עצמו, (ועמ״ש בפירוש תהלות בפסוק כי לא תחפץ זבח ואתנה) וזה שכתוב החפץ לה׳ בעלות וזבחים כשמע בקול ה׳ – רצה לומר אחר שהשמיעה בקול ה׳ שהוא תכליתו של הזבח בו יחפץ ה׳ מצד חשקו אליו והוא נחת רוח לפניו, אולם הזבח הוא רק רצונו, שבו גלה רצונו ועל ידו יראה האדם כי יעשה רצון בוראו, ואם כן עקר החפץ הוא השמיעה בקול ה׳, שהוא התכלית, וממילא הנה מבואר כי שמע מזבח טוב שהשמיעה שהוא תכלית הזבח וה׳ חפץ בו מצד עצמו, טוב יותר מן הזבח שהוא רצון סתמי בלא חפץ, ויותר מזה כי גם להקשיב [שההקשבה פחותה מן השמיעה] הוא טוב מחלב אילים שהוא המקטר מן הזבח, ואם כן איך החלפת הדבר שלא לשמוע בקול ה׳ ומצותיו שבו חפץ ה׳ כדי להקריב זבחים שתכליתם רק שישמע בקול ה׳, לא שבו ימרה פי ה׳ ובלתי שמוע בקולו ובזה הראה טעותו מ״ש שלקחו הצאן והבקר להקריב זבחים בגלגל.

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽיהוָה֙ וכי רצון ה׳¹ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ כפי שרצונו שישמעו² בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה בקולו?! לא כן הדבר, כי³ הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ בקולו⁴, מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב יותר טוב מזבח⁵, לְהַקְשִׁ֖יב בקולו, טוב יותר⁶ מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים, שהקרבנות באים לכפר, ועדיף לשמוע לקול ה׳ מאשר להצטרך כפרה⁷:

1. מצודת דוד, מלבי״ם מבאר כי יש הבדל בין רצון לחפץ, שאדם החפץ דבר הוא מתאווה לדבר, ואילו אדם הרוצה דבר לא בהכרח מתאווה לו אלא שרוצה אותו בגלל סיבה מסויימת אולם לא כתכלית, לכן הנביא מסביר לשאול כי הקב״ה אינו ״חפץ״ בקורבנות שבאים לכפר על חטאים אלא חפץ שישמעו בקולו.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.

5. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.

6. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.

7. רלב״ג, אברבנאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון