דמו עד הגיענו – המתינו. וז״ש יהונתן, לאות ולסימן אמר, כמ״ש: וזה לנו האות (שמואל א י״ד:י׳), כי אם יאמרו עלו עלינו (שמואל א י״ד:י׳) פיהם הכשילם, כי אנחנו נעלה והם ירדו. וזה אינו נחש האסור, ואם היה אסור לא היה הקב״ה עוזרו בהליכה ההיא, אבל הוא וכיוצא בו הוא קול דברי׳ ישמע אדם ויחזק לבו, כי הם סי׳ ואות על המעשה.

ואל יטעה אותך מה שנמצא בדברי חז״ל: אמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש, כי אינו אומר שיהיה אותו נחש אסור כמו שפירשוהו רבים, כי הנה אלו המנחשים בחולדה ובעופות אינו כנחש אליעזר וכיונתן והוא היה אסור, כמ״ש רבותינו ז״ל: לא תנחשו (ויקרא י״ט:כ״ו) – אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, והאומר: פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, צבי הפסיקו, עורב קורא לו, שועל מימינו ונחש משמאלו, אל תתחיל כי שחרית הוא, ר״ח הוא, מוצאי שבת הוא, הנה אלו הדברים וכיוצא בהן שנהגו בהן בעלי הדיעות הרעות וקבעום חק ומנהג עליהם, וחושבים כי הם המטיבים והמריעים, זה הוא שאסרה התורה, אבל אם ירצה אדם לעשות מעשה, ויעשה דבר א׳ לאות וסי׳ למעשה ההוא כדי לחזק לבו, ולעורר לבו לדבר ההוא, זה הדבר מותר. כי אילו היו עושים רע בדבר הזה אליעזר ויהונתן, לא היה עונה אותן הקב״ה כהוגן ומסייע את מעשיהם ועוזרם.

והנה רב בעל המאמר הזה שאמר: כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויונתן אינו נחש, הוא בעצמו היה עושה כנחש שלהם, כמ״ש: רב בדיק במברא, ואמר רב: הוה אזיל לבי רב נחמן חתניה, ואמר: אי מברא אתא לאפאי יומא טבא לגו. וכן אמר שמואל: הוה בדיק במברא, ר׳ יוחנן בדיק בינוקא, פי׳ שהיה אומר לתינוק: אמור לי פסוקך שאתה קורא בו כשהיה רוצה להתחיל שום מעשה או דרך.

אבל המאמר ההוא שאמר רב כך פירושו: כל נחש וסי׳ שהוא אינו עושה אותו סי׳ לעצמו מתחילה, כמו שעשה אליעזר ויהונתן, אינו נחש וסימן, ואין לסמוך עליו או לחוש ממנו אם יבא מאליו. לפיכך הקשה לו למה לא אכל מההיא סעודה מפני שהניחו כולם הבשר ויצאו לקראתו חשב זה לסי׳ כי הסעודה ההיא לא תהיה לברכה מפני שהניחוה, ומה סימן ונחש היה לו בזה כיון שמתחלה לא שם לבו לזה? והא אמר רב כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויהונתן אינו נחש ואין לסמוך עליו ואין לחוש ממנו? א״כ רב למה חשש בזה הדבר? ולפיכך אמרו רבותינו ז״ל: בית, תינוק, ואשה אף על פי שאין נחש, יש סימן, כלומר אף על פי שאינו נחש כנחש שסומכין עליו, יש קצת סימן בדבר לשמח לבו ולחזקו אם יהיה לטוב, ואם יהיה לרע יש לדאוג ממנו ולבקש רחמים ממנו מלפני הקב״ה. ופי׳ בית: אם בנה בית חדש ויארע לו מאורע טוב או רע סמוך לחנוך הבית, וכן אם יולד לו ילד, או לקח אשה בזה הדרך. ואמרו והוא דאתחזק תלתא זמני אז ראוי לסמוך עליו אף על פי שבא מאליו ולא עשהו סימן בתחלה, אבל הנחש שעשהו סימן מתחלה, לא שאלו בו שלש פעמים אלא בפעם ראשונה לבד יש סימן. וסמכו הג׳ פעמים על מ״ש יעקב אבינו: יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו (בראשית מ״ב:ל״ו), ואלה המקרים באו לו משנולד בנימן לפיכך חשש בדבר. וכן אמר יוסף הצדיק: הלא אתם ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני (בראשית מ״ד:ט״ו), כלומר אדם כמוני יחשב סימן רע אם יאבד ממנו הגביע אשר הוא שותה בו, לפיכך אמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש (בראשית מ״ד:ה׳). וכן: נחשתי ויברכני י״י בגללך (בראשית ל׳:כ״ז), וכן: והאנשים ינחשו (מלכים א כ׳:ל״ג), כל זה הוא לשון סימן ואות על הדבר, לא נחש ולא קסם.

ואמרו רבותינו ז״ל: מכאן שמשתמשין בבת קול, שנאמר: ואזנך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו (ישעיהו ל׳:כ״א). ואמרו: קל גברא במתא וקל איתתא בדברא. ומה נחזור אחרי ספורי הגמרא וסמכי הפסוקים, והנה פ׳ מפורש נעשה כמעשה יונתן על פי הנבואה, נאמר לגדעון: ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך (שופטים ז׳:י״א).