×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
And Samuel said to all Israel, "Behold, I have heeded your voice in all that you said to me, and I have made a king over you.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל הָא קַבְּלֵית לְמֵימְרֵיכוֹן לְכָל דִי אֲמַרְתּוּן לִי וְאַמְלְכֵית עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא.
ויאמר שמואל אל כל ישראל וגו׳. אחשוב בענין התוכחה הזאת וכוונתה, שלפי ששאלת מלך היה אם למאסם בהנהגת שמואל, כמו שיורה מאמרם שאמרו אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך או היה למאסם בהנהגת האל יתברך ובמשפטו, כמו שאמר יתברך לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם, ולכן רצה שמואל הנביא להוכיח את ישראל על אחת מהתכליות האלה מאמר בפני עצמו, והתחיל להוכיחם בבחינת עצמו והנהגתו אותם ראשונה, באמרו הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי ואמליך עליכם מלך וכו׳, רוצה לומר הנה שמעתי והבינותי כל הדברים אשר אמרתם לי, רצה לומר בעניני, והוא אמרם הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך וגו׳, ועשיתי שאלתכם וזהו ואמליך עליכם מלך, רצה לומר לא רציתי להוכיח אתכם על עניני קודם המלכת המלך, לפי שלא תחשבו שהיה תכלית דברי כדי למנוע ההמלכה מכם, אבל המלכתי עליכם מלך כאשר שאלתם.
הנה שמעתי וכו׳ – רצה לומר: עד לא המלכתי מלך, לא יכולתי להוכיח אתכם, כי פן תחשבו שתכלית דברי המה למנוע המלכת מלך, ולזה שמעתי בתחלה לקולכם והמלכתי מלך.
(א-ב) השאלות:
מה רצה בויכוח הזה הגדול?, מ״ש לכל אשר אמרתם לי הוא שפת יתר?, וכן מ״ש בני הנם אתכם אין לו ענין?
ויאמר שמואל אחר שהשלים המלכת המלך בא להתוכח עמהם, וכבר בארנו למעלה (ח׳) כי בשאלה זו ששאלו להם מלך חטאו בשתים,
א. נגד כבוד שמואל במה שהעבירו אותו מהיות שופט עליהם,
ב. בכבוד ה׳ במה שרצו להחליף מלכות שמים במלכות בשר ודם, ונגד שני הדברים האלה התוכח עמהם תחלה התוכח במה שחטאו נגדו. אמר,
הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי רצה לומר הגם שלא הייתי מחויב לשמוע אליכם בענין מה שרציתם שהמלך יהיה גם השופט אתכם, כי מן הדין אי אפשר להעביר השופט משררותו כל עוד לא מצאו בו עול ולא היה לי לשמוע רק שיהיה המלך ממונה על המלחמה לא על המשפט, בכ״ז שמעתי לכל אשר אמרתם לי שהוא מ״ש ושפטנו מלכנו.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל עד שלא המלכתי מלך לא יכולתי להוכיח אתכם פן תחשבו שתכלית דברי הם למנוע את המלכת המלך1, אבל עכשיו הִנֵּה֙ על אף שלא הייתי חייב2 שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י ומילאתי את בקשתכם3 וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. שכן ביקשתם כי המלך יהיה גם השופט, ואין מורידים שופט אלא אם מצאו בו דבר עָוֶל, מלבי״ם.
3. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד⁠־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
And now, behold, the king walks before you; and I am old and gray-headed. And, behold, my sons are with you; and I have walked before you from my youth to this day.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן הָא מַלְכָּא מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁיכוֹן וַאֲנָא קָשִׁישׁ וְסָבֵית וּבְנַי הָא אִינוּן עִמְכוֹן וַאֲנָא הַלְכֵית קֳדָמֵיכוֹן מִזְעֵירַי עַד יוֹמָא הָדֵין.
ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם וגו׳ – זה אחד מחמשה דברים שהם מכופלין.
זקנתי ושבתי – עדי וסהדי (איוב ט״ז:י״ט). משפטי ודיני (תהלים ט׳:ה׳). פרא ערוד (איוב ל״ט:ה׳). עצמיו גרמיו (איוב מ׳:י״ח).
ואני זקנתי ושבתי – זה אחד מחמשה דברים שהם מכופלין, זקנתי ושבתי, משפטי ודיני, שהדי ועדי, פרא וערוד. עצמיו גרמיו.
ואני זקנתי ושבתי – אמרו רבותינו: זקנה קפצה עליו, כדאיתא במסכת תענית (בבלי תענית ה׳:).
I have aged and become gray. Our Rabbis said that he aged prematurely, as stated in Maseches Ta'anis.⁠1
1. 5b.
ושבתי – מן שב, וקמתי מן קם. והוא קמץ לפרקים כמו מלכים יראו וקמו (ישעיהו מ״ט:ז׳).
ונעשה זקן מטורח ליאות הדרך על ידי טרחם ומשאם וריבותם של ישראל. ואם תאמרו לכך שאלנו מלך, הרי בני אתכם – במקומי.
זקנתי ושבתי – השיבה יותר מהזקנה.
ואמרו רבותינו ז״ל: כי קפצה עליו זקנה כי לא היה אלא בן חמשים ושתים שנה כשמת, ולפי שלא יאמרו עליו ולא ירננו העם שמת בקצר ימים, קפצה עליו זקנה כדי שיראה זקן, כי לא היו הכל יודעים מספר שניו, והוא בחר מיתתו כדי שלא ימות שאול בחייו.
ונ״ב שנה של שמואל אמרו כי כשהתפללה חנה אותו היום נתמנה עלי שופט, אולי קבלה היתה אצלם זה, כי מן הפסוקים לא ראינו זה כי אפשר שעדיין לא היה שופט עלי, אבל היה נביא וכהן גדול בשילה, ולאחר זמן נתמנה שופט. ואם כן הוא שבאותו היום נתמנה שופט, ימצא לפי זה שלא היה שמואל אלא בן נ״ב שנה, שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד׳:י״ח), ומת ביום שגלה הארון, והיה שבעה חדשים בשדה פלשתים, והיה בקרית יערים עשרים שנה, ודוד העלה אותו מקרית יערים אחר שבע שנים שמלך בחברון, הנה יחסרו מעשרים שנה שבע שנים של דוד, נשארו שלש עשרה לשמואל, וארבעים של עלי, הרי נ״ג, צא מהם שנה אחת לעבורו, שנאמר: ויהי לתקופת הימים וגו׳ (שמואל א א׳:כ׳) הרי חמשים ושנים.
ובני הנם אתכם – לאשר תצטרכו להם בדברי התורות והדינין שקבלו ממני.
ועתה שהנה המלך מתהלך לפניכם אדבר את דברי. ולפי שהיו דברי ישראל אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, לכן אמר שמואל ואני זקנתי ושבתי, רצה לומר הנה בענין הזקנה אמת אמרתם שזקנתי, וגם אוסיף על דבריכם ששבתי שהשיבה הוא יותר מהזקנה, ולמה שאמרתם שבני לא הלכו בדרכי אשיב שבני הנם אתכם, רצה לומר עשו בהם המשפט הראוי כפי מעשיהם, אבל על דבר אחר שאתם לא פירשתם אותו והוא שהייתם מואסים בהנהגתי על זה אוכיחכם ואערכה לעיניכם, וזה שאמר ואני התהלכתי לפניכם מנעורי עד היום הזה.
ושבתי – השיבה הוא יותר מהזקנה.
הנם – הנה הם.
ועתה – אבל עתה הואיל והמלך מתהלך לפניכם והוחזק במלוכה, ואם כן מי הוא אשר יערב לבו להעבירו ממלכותו וגם אני זקנתי וכחי תש להחזיק עוד בממשלה, ובגי הלא המה אתכם נכונים לעבודת המלך וחפצים בו כמותכם, ואם כן שוב אין מקום לומר שרוח אחרת אתי, ולזה אדבר עתה דברי.
ואני התהלכתי – רצה לומר: ועוד הלא הייתי מתהלך לפניכם מעיר לעיר לשפוט אתכם, ולא יום ולא יומים, כי אם מנעורי עד היום הזה, ואם כן כולכם מכירים ויודעים אותי, אשר לא כן אנכי הולך בתחבולות וערמומית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ב) ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי – רצה לומר ואני לא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אני זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעל ידי זה קפצה עלי זקנה שלא בזמנה (כי היה אז בן חמשים שנה) ובני גם הם לא ירשו גדולתי כי הנם אתכם כאחד העם מוסרים מגדולתם הגם שאני התהלכתי לפניכם מנערי עד היום הזה ולא היה ראוי להעבירני לא מצד שנתרשלתי בעבודת הצבור כי התהלכתי מנעורי עד היום הזה עוסק בעבודתכם, ולא מאשר מצאתם בי איזה עול מהטיית משפט ולקיחת שוחד, על זה,
מתהלך לפניכם – בישעיה (ל״ח:ג׳) על פסוק זכר נא את אשר התהלכתי לפניך כתב שד״ל – המשל לקוח מאדם המוליך את בנו לפניו, ובנו הולך למקום שאביו אומר לו; ופירוש זה נכון מאד בכל פעם שהמליצה היא התהלך לפני ה׳, רק כאן ולמעלה (ב׳:ל״ה) יש למליצה זו הוראה אחרת, שאי אפשר לומר שהכהן ילך אל אשר יאמר לו המשיח, אדרבא כתוב בפרשת פינחס על פיו (של אלעזר) יצאו ועל פיו יבאו הוא (יהושע) וכל ישראל, וכן כאן אחר ששמואל הגיד להם משפט המלוכה (למעלה ח׳:י״א) אי אפשר שיאמר להם הנה המלך ילך אל אשר תוליכוהו אתם, רק בשני המקומות ענין מליצה זו היא המלך והכהן יצאו ויבאו לפני העם והמשיח, כלומר יהיו להם למנהיג.
ושבתי – אף על פי ששרש זה הוא בשי״ן שמאלית מ״מ מקורו משרש שוב, ולקוח ממליצת עד שובך אל האדמה (בראשית).
ובני הנם אתכם – מלות אלו קשות להולמן לולא שנאמר שחרה מאד לשמואל בראותו בני ישראל נושאים עול בני עלי כמה שנים אף על פי שיודעים היו שגלוי לאביהם משפטם הרע ולא כהה בם, ובניו כאשר לא הלכו בדרכיו תכף ומיד מאסו בהם ולא באו אל שמואל בתחלה לומר לו שיעיין על מעשיהם ויגער בם ואם לא ישמעו אז ימאסום, וזה היה נראה כחושדים גם את שמואל אולי גם ידו עם ידם והוא משענתם, זהו שאמר להם ובני הנם אתכם, כלו׳ הייתם יכולים לנסותם עוד טרם תגרשום מהיות שופטים עליכם ואני הייתי מבחין על מעשיהם; או שמא חשדתם גם בי? הנני ענו בי וגו׳.
וְאולם עַתָּ֞ה, הואיל וְהִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ | מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם והוחזק במלוכה, ואין מי שיעז להעבירו ממלכותו1, וַאֲנִי֙ גם כן מרוב עבודה ועול הציבור2 זָקַ֣נְתִּי3 וָשַׂ֔בְתִּי4 וכוחי תש להחזיק עוד בממשלה5, וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם הנה הם6 אִתְּכֶ֑ם לאשר תצטרכו להם בדברי התורות והדינים שקיבלו ממני7, והינם נכונים לעבודת המלך וחפצים בו כמותכם, ואם כן שוב אין מקום לומר שרוח אחרת איתי, ולכן עתה אדבר דברי8, וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מעיר לעיר לשפוט אתכם, ולא יום ולא יומיים9, כי אם מִנְּעֻרַ֖י עַד-הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה, ולא היה ראוי להעבירני כפי שעשיתם, לא מפני שנתרשלתי וגם לא מצאתם בי איזה עול מהטיית משפט ולקיחת שוחד10, וכולכם מכירים אותי שאינני הולך בתחבולות וערמומית11:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. ולא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אלא זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעי״ז קפצה עלי זקנה שלא בזמנה, מלבי״ם. ואמרו רבותינו (תענית ה:) שזקנה קפצה עליו, כי לא היה אלא בן חמשים ושתיים שנה כשמת, וכדי שלא יאמרו עליו ולא ירננו העם שמת בקיצור ימים מחמת עבירות, קפצה עליו זקנה כדי שֶׁיֵּרָאֶה זקן, והוא בחר למות כדי שלא ימות שאול בחייו, רש״י, רד״ק. וראה עוד ברד״ק המבאר מנין שהיה שמואל בן נ״ב שנה.
4. השיבה הינה יותר מן הזקנה, רד״ק, מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. רד״ק. ומלבי״ם מבאר שֶׁבָּנָי כאחד העם ולא ירשו את גדולתי.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
11. מצודת דוד.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת⁠־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת⁠־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת⁠־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד⁠־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃
Here I am; witness against me before Hashem and before His anointed: Whose ox have I taken? And whose donkey have I taken? Whom have I defrauded and whom have I oppressed? Of whose hand have I taken a ransom to blind my eyes with it? And I will restore it you.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
הָא עַד דִי אֲנָא קַיָם אַסְהִידוּ בִי קֳדָם יְיָ וְקָדָם מְשִׁיחֵיהּ יַת תּוֹרָא דְמַן דַבָּרִית וַחֲמָרָא דְמַן שְׁחָרִית וְיַת מַן עֲשָׁקִית וְיַת מַן אֲנָסִית וּמִיַד מַן קַבְּלִית מָמוֹן דִשְׁקַר וּכְבֵישִׁית עֵינַי בְּדִינָא מִנֵיהּ וַאֲתֵיב לְכוֹן.
הנני ענו בי נגד ה׳ – אמר רבי אבא בר כהנא קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם נצרכו להתווכח עליו. משה ושמואל. משה לא חמור אחד מהם נשאתי וגו׳ (במדבר ט״ז:ט״ו). רבי חניא בר שלדא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מה הניח משה לקפחין ולגנבין. אלא אמר משה בשעה שהיו ישראל מתנדדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה על חמורך נשאתי בעצמי ונטלתי וטענתי. כמה דאת אמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו׳ (שמות ד׳:כ׳). אמר רבי יודן גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי צבור ממי הוא צריך ליטול את החמור לא משל צבור. ברם הכא ויקח משה את אשתו וגו׳ (שמות ד׳:כ׳). אמר רבי לוי כגואל ראשון הוא גואל שני. מה גואל ראשון ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור (שמות ד׳:כ׳). אף גואל שני עני ורוכב על החמור (זכריה ט׳:ט׳).
ואשיב לכם – אמר רבי יוסי עשיר גדול היה שמואל שאילו תבעו ספיקה היתה בידו להחזיר. כמה דאת אמר ואשיב לכם.
הנני ענו בי – א״ר אבא בר כהנא קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם נצרכו להתוכח עליו משה ושמואל. משה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו). ר׳ חנינא בר שילא ור׳ יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מה הניח משה לקפחנים ולגנבים. אלא אמר משה בשעה שישראל מתנודדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה בידך טול כלי זה על חמורך אלא נשאתי אני בעצמי ונטלתי וטענתי, כמה דאת אמר ויקח משה את אשתו ואת בניו (שמות ד׳:כ׳). א״ר יוחנן גדול הדור בשעה שהולך לעשות צרכי צבור ממי הוא צריך ליטול החמור לא משל צבור ברם הכא ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו׳ (שמות ד׳:כ׳). שמואל אמר הנני עני בי וגו׳ ואשיב לכם. א״ר יסי עשיר גדול היה שמואל שאילו תבעו מידו ספוק בידו להחזיר. את שור מי לקחתי שור שהייתי מקריב לקרבנותיהם ומבקש רחמים עליהם וכל למשוח עליהם [מלך] משלי היה שנאמר עגלת בקר תקח בידך (שמואל א ט״ז:ב׳). וכן הוא אומר כי זבח היום לעם בבמה (שמואל א ט׳:י״ב), לא נטלתי משלהם. ובשעה שהייתי חוזר ועושה דיניהם והולך וסובב עיירות ישראל שנאמר והלך מדי שנה בשנה (שמואל א ז׳:ט״ז) דרך העולם בעלי דינין הולכים אצל הדיין, משה אמר כי יהיה להם דבר בא אלי (שמות י״ח:ט״ז), ואני לא עשיתי כן אלא אני טורח והולך אצלם.

רמז קיב

אמר רבי אלעזר בשלשה מקומות הופיע רוח הקדש, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל, ובבית דינו של שלמה, בבית דינו של שם דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית ל״ח:כ״ו), מנא ידע דילמא כי היכי נמי דאזדקיקא ליה הכי אזדקיקא לאחריני יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל דכתיב הנני ענו בי נגד י״י ונגד משיחו וגו׳ ויאמר אליהם עד י״י בכם ועד משיחו (שמואל א י״ב:ה׳), ויאמרו מבעי ליה אלא יצאה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה. בבית דינו של שלמה דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד וגו׳ היא אמו (מלכים א ג׳:כ״ז), יצאה ב״ק ואמרה היא אמו.

רמז קיג

אמר ר׳ יוחנן כל הנביאים עשירים היו מנא ליה ממשה ומשמואל ומעמוס ומיונה. משה אמר ולא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו), אי בלא אגרא לאפוקי מאן שקיל בלא אגרא אלא אפילו באגרא. ודילמא משום דעני הוה אלא משום פסל לך פסולת שלך. שמואל דכתיב הנני ענו בי נגד י״י ונגד משיחו את שור מי לקחתי, אי בחנם לאפוקי ממאן אלא אפילו בשכר, ודילמא משום דעני הוה, אלא מהכא דכתיב ותשובתו הרמתה וגו׳ (שמואל א ז׳:י״ז), ואמר רבא גדול הנאמר בשמואל ממה שנאמר במשה, במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו) אפילו בשכר, ואלו גבי שמואל אפילו ברצון לא שכרה שנאמר לא עשקתנו ולא רצותנו (שמואל א י״ב:ד׳). עמוס דכתיב ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמוס ז׳:י״ד) ומתרגם רב יוסף אבי מרי גיתי אנא ושקמים לי בשפלתא. יונה דכתיב ויתן שכרה וירד בה (יונה א׳:ג׳) א״ר יוחנן שנתן שכר של ספינה כלה, א״ר רומני שכרה של ספינה הויא ארבע אלפים דינר זהב.
אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה (כתוב ברמז ל״ד).
את שור מי לקחתי – לעבודתי.
וחמור מי לקחתי – כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם, הייתי הולך על החמור שלי, והיה לי ליטול משלהם.
את מי רצותי – כל לשון מרוצה הסמוך לעושק, לשון עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:ל״ג) הוא, חומס דלים ורוצץ.
ואעלים עיני בו – כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון.
ואשיב לכם – כל מה שתאמרו.
Whose ox have I taken? For my work.
Whose donkey have I taken? When I used to travel from city to city to judge them concerning their matters, I used to travel on my donkey, although I should have taken theirs.⁠12
Whom have I oppressed? Every expression of מְרַצֶּה which follows עשֶׁק [robbery], is an expression of "robbed and oppressed,⁠3 one who robs the poor and oppresses them.
To look away from him. In order to hide my eyes from the judgment because of the money [bribe].
And I will give it back to you. Whatever you will say.
1. See Bemidbar Rabbah 18:10. And when I brought a sacrifice for their sake, I should have taken their ox. Shemuel took this extra precaution because he witnessed how severely Eli’s sons were punished for having abused the privileges of their office. He therefore avoided any action that could be misconstrued as resembling their behavior.
2. Devarim 28:33.
3. 23b. The other two places in which the holy spirit entered the earthly court are in the court of Sheim and in the court of Shelomo.
ונגד משיחו – נגד שאול שנמשח למלך.
הנני ענו בי – רצה לתופסן בדבריהם.
את מי רצותי – כמו ריצצתי, דגשות הצ׳ במקום צ׳ שנייה, כלו׳ את מי מכם שדב׳א שברתי משפט שלו, כמו עשוק אפרים רצוץ משפט (הושע ה׳:י״א), וכן והיית אך עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:כ״ט,ל״ג).
א. כך בכ״י (לפי עדות עפנשטיין).
ואם תאמרו לפי שהכבדתי עליכם לכך אמר את שור מי לקחתי – כשהייתי מחזר מעיר לעיר לשפטיכם על עסקי צרכיכם.
רצותי – מן רצץ, סבותי מן סבב. אבל על העושק ועל המרוצה (ירמיהו כ״ב:י״ז) דירמיה מן רץ, ותרץ את גלגלתו (שופטים ט׳:נ״ג) מן רצוץ.
ואעלים עיני בו – כלומר כדי להעלים עיני בו מן המשפט בשבילו.
ויש אומרים: ואעלים להבא, אתבייש על אותו דבר ואכבוש פני.
דבר אחר: אעלים עיני מאותו דבר מעשות עוד.
לקחתי – כלומר למלאכתי.
ואת מי עשקתי – בממון.
את מי רצותי – בגופו, וכן: עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:ל״ג).
ויונתן תרגם: ית מאן עשקית וית מאן אנסית.
ורבותינו ז״ל דרשו: עשקתי – באונס, רצותי – ברצון, כלומר כי אפילו ברצונו לא לקח ממונו. ולדבריהם יהיה רצותי מן רצון, אף על פי שאינו משרשו.
כופר – להטות הדין.
ואעלים עיני בו – אם יבוש לומר בפני, אעלים עיני שלא אסתכל בו, ויאמר לכם ואשיב. כן פירש אדוני אבי ז״ל.
ויונתן פירש לענין הדין, וכן תרגם: ומיד מאן קבילית ממון לשקר וכבשית עיני מניה בדינא ואתיב לכון.
ואעלים עיני בו – כמו והעלמתי.
ואעלים עיני בו – הטעם היום כדי שלא יבוש ממנו היום.
הנני ענו בי וגו׳, רצה לומר אין ראוי שתעשו עלי חקירה מאנשים אחרים כי תמיד התהלכתי בתוככם ואתם יודעים מעשי, אם כן ענו בי נגד ה׳ שהיה שם הארון ונגד משיחו שאול, ואמר זה לפי שכאשר יצא שופט מאומנותו יהיה המנהג בין האומות שהשופט הבא אחריו יחקור על מעשיו, ואם ימצא שלקח שוחד יענישהו עליו, ולפי שישראל אמרו שיקים להם מלך שישפטם ככל הגוים, רצה שמואל לעשות זה גם כן על דרך הגוים, וזהו אמרו ונגד משיחו ששאול ישפוט עליו אם עשה שלא כהוגן, ושאין להם להתבייש ממנו או לירוא מלפניו, כי כבר היה להם מלך ומה יעשה עוד שמואל אליהם, כל שכן בהיותו זקן חלש מאד. ואמרו את שור מי לקחתי, רוצה לומר שהשוחד או יהיה בתורת הלואה, או בדרך גזל שהדיין בחזקה יקחהו, או בדרך מתנה שישאילהו ברצוי דברים, ולשלשת מינים האלה אמר את שור מי לקחתי, כלומר האם לקחתי מיד אחד מכם שור או חמור להשתמש בו ואחר כך אשיבהו אליו? ואת מי עשקתי, רוצה לומר האם עשקתי וגזלתי איש לקחת ממנו דבר בחזקה? ואת מי רצותי, רצה לומר האם בקשתי בתחנונים לאדם שיתן לי דבר ברצונו? או יהיה את שור מי לקחתי למלאכתי, מי עשקתי בממון, ואת מי רצותי בגוף, ע״ד (דברים כ״ח ל״ג) עשוק ורצוץ כדב׳ המפ׳, ואמרו ואעלים עיני בו, ר״ל אם אבוש לאמר בפני אעלים עיני שלא אסתכל בו ויאמר אותו לכם, ואני אשיב מיד מבלי שום טענה אחרת. וכפי יונתן יהיה פירושו האם העלמתי עיני מאדם כדי שלא לעשות משפטו? כי העלם עיני השופט רע כלקיחת השוחד:
ענו – העידו, כמו: לא תענה (שמות כ׳:י״ג).
שור מי – שור של מי.
עשקתי – מלשון עושק וגזל.
רצותי – ענין שבירת הגוף, וכן: עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:ל״ג).
כופר – פדיון.
הנני – רצה לומר: בעוד שאני פה, ענו בי נגד ה׳ ונגד המלך הנמשח מה׳.
לקחתי כופר – פדיון על פשעו.
ואעלים עיני בו – ובעבור הכופר העלמתי עיני מבלי לענשו עונש הראוי.
ואשיב לכם – רצה לומר: וכאשר תענו בי דבר מה בעודי פה, הנה אשיב לכם על דבריכם.
הנני ענו בי כי עתה לא תחניפו לי מלהגיד פשעי באשר הוא נגד ה׳ – וגם לא תיראו מפני מלהגיד, באשר הוא נגד משיחו אשר יעשה משפט, את שור – סדר בהדרגה מן החמור אל הקל,
את שור מי לקחתי בחזקה ואף גם את חמור מי לקחתי הגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט את העם, ומוסיף את מי עשקתי – שהעשק הוא קל יותר שכובש שכר שכיר וכדומה שאינו גוזל בידים רק מונע את המגיע לו, ומוסיף את מי רצותי למי בקשתי שיתן לי איזה מתנה ברצונו, או שרשו רצץ והגם שהרצוץ גרוע מעושק בא מאוחר לענין הרבותא של התשלומין שגם רצוץ בגוף ישלם בממון וישיב נזק וצער וכו׳ וכ״ש שישיב ממון הנעשק, ומוסיף ומיד מי לקחתי כפר שאם נתחייב איש מיתה או מלקות ואקח מאתו כופר ממון תחת עונש הגוף שעל ידי כן אעלים עיני בו מלהענישו כפי משפטו, הגם שכופר זה יתן המתחייב בטוב לבו, ואינו עושק לעומת הנותן רק הטיית המשפט בעצמו בדבר הנוגע לה׳, בכ״ז אשיב לכם.
ואעלים – היתה הו״ו ראויה לקמץ לפי שהיא ו״ו ההיפוך, רק יש לפרשה ג״כ ו״ו החיבור ויהיה הפעל לשון עתיד המורה התמדה והרגל, ע״ד ככה יעשה איוב.
ובעוד הִנְנִ֣י פה1, עֲנ֣וּ העידו2 בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה ליד הארון3, וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ שאול המלך הנמשח מה׳4, אֶת- הַשׁוֹר֩ | של5 מִ֨י לָקַ֜חְתִּי לעבודתי6 וְלִמְלַאכְתִּי?!7 וַחֲמ֧וֹר של מִ֣י לָקַ֗חְתִּי בִּנְסִיעוֹתַי?!8 וְאֶת-מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ בממון?!9 אֶת-מִ֣י רַצּ֔וֹתִי חמסתי?!10 וּמִיַּד-מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר פדיון על פשעו11 וְבעבור זאת אַעְלִ֥ים העלמתי12 עֵינַ֖י בּ֑וֹ להטות את הדין13, מבלי לענשו עונש הראוי?!⁠14 וְכאשר תעידו בי דבר מה, הנה בעודי פה15 אָשִׁ֖יב לָכֶֽם על כל דבריכם שתאמרו16:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. אברבנאל.
4. ר״י קרא, מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רש״י.
7. רד״ק. ומלבי״ם מבאר את שור של מי לקחתי בחוזקה?
8. כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותכם על עסקי צרכיכם, הייתי רוכב על החמור שלי, אף שהיה לי ליטול משלכם, רש״י, מלבי״ם.
9. רד״ק, וכך משמע ממצודת ציון. העושק הוא שמונע ממנו את מה שמגיע לו, כמו כובש שכר שכיר, מלבי״ם.
10. רש״י. ויש מרבותינו שביארו ״רצותי״ על הגוף, דהיינו את מי שברתי בגופו?, רד״ק, אברבנאל. ומלבי״ם מבאר למי בקשתי שיתן לי איזה מתנה ברצונו?.
11. מצודת דוד, מצודת ציון. ורד״ק מבאר להטות את הדין.
12. רש״י, רי״ד.
13. רד״ק. ובשם אביו (ר׳ יוסף קמחי) מפרש שאם יש מישהו שמתבייש לומר בפני, אעלים עיני ולא אסתכל בו, ושיבוא להעיד נגדי.
14. רש״י, מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹא⁠־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד⁠־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃
And they said, "You have not defrauded us or oppressed us, and you have not taken anything from any man's hand.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לָא עֲשַׁקְתָּנָא וְלָא אֲנַסְתָּנָא וְלָא קַבֵּילְתָּא מִיַד אֱנָשׁ מִדָעַם.
ויאמרו לא עשקתנו וגו׳.
והנה השיבו ישראל לא עשקתנו כנגד את מי עשקתי, ולא רצותנו כנגד ואת מי רצותי, ולא לקחת מיד איש מאומה כנגד את שור מי לקחתי וגו׳:
מאומה – שום דבר מה.
ויאמרו לא עשקתנו תפסו הדברים האחרונים הקלים, וכ״ש שלא גזל, והוסיפו ולא לקחת מיד איש מאומה אף בדרך מתנה כי לא נהנה משום אדם, כדברי חכמינו זכרונם לברכה.
וַיֹּ֣אמְר֔וּ והשיבו לו ישראל1, לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא-לָקַ֥חְתָּ מִיַּד-אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה שום דבר2, ואף לא בדרך מתנה3:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. כי לא נהנה שמואל משום אדם, כדברי חכמינו זכרונם לברכה, מלבי״ם.
תרגום יונתןמדרש שמואלאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃
And he said to them, "The Lord is witness against you, and His anointed is witness this day, that you have not found anything in my hand.⁠" And they said, "He is witness.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְהוֹן סְהֵיד מֵימְרָא דַייָ בְּכוֹן וְסָהֵיד מְשִׁיחֵיהּ יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי לָא אַשְׁכַּחְתּוּן בִּידִי מִדָעַם וַאֲמָרוּ סָהִיד.
ויאמר אליהם עד ה׳ בכם וגו׳ – ויאמרו עדים אין כתיב כאן. אלא ויאמר עד – אמר להן הקב״ה אתם מעידין עליו על מה שבגלוי. ואני מעיד עליו על מה שבסתר.
ויאמר אליהם עד – עדים אין כתיב כאן אלא עד, אמר להם הקב״ה אתם מעידים עליו על מה שבגלוי ואני מעיד עליו על מה שבסתר.
ויאמר עד – בת קול יוצאת ואומרת: עד. וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה, כדאיתא במסכת מכות (בבלי מכות כ״ג:).
And they said [as one], "Witnessed.⁠" A heavenly voice came out and said, '[I am] a witness.' This is one of three places in which the holy spirit entered the earthly court, as it is stated in Maseches Makos.⁠1
1. 23b.
ויאמר עד – כל אחד ואחד מישראל שבא שם {אמר} אני עד בדבר, וזה פתרונו: ויאמר עד לכל מי ששאל ענה בו.
ויש לומר: ויאמר עד – לפי שאמ׳ למעלה ועד משיחו (שמואל א י״ב:ה׳) ויאמר שאול אני עד בדבר. ולאחר שחלט מהם הדבר שלא עשקם ולא רצץ משפטם ולא לקח מהם כופר, התחיל להיות תובע מהם מה ראו לשאול מלך ושופט בימיו מה שלא שאלו מיום עלותם מארץ מצרים בכל דור עד שמואל, שהרי כששלח י״י את משה ואהרן לא אמרו אין אנו חפיצים בך כי מלך נמליך עלינו. ולא תאמר משה ואהרן בלבד, אלא אפילו כששלח את ירובעל ואת בדן זה שמשון שיצא משבט דן, והם היו פחותין ממשה ואהרן, אעפ״כ לא אמרו אין אנו חפיצים בהן כי מלך ימלוך עלינו. מה ראיתם למאוס בי מה שלא מאסתם במנהיגי כל דור ודור מיום שיצאו אבותינו ממצרים עד היום הזה.
עד י״י בכם – עד יהיה הקב״ה שהודיתם לי.
ויאמר עד – משיח אמר אני עד בדבר.
דבר אחר: ויאמר – העם עד – כי עם משמש בלשון יחיד, כמו הנה עם בני ישראל רב ועצום (שמות א׳:ט׳).
ומדרש: בת קול אמר אני עד, וזה אחד מג׳ מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה בבראשית רבה.
ויאמר עד – כל ישראל כאחד אמרו: עד. לפיכך אמר: ויאמר בלשון יחיד.
ורבותינו ז״ל אמרו כי בת קול יצאה ואמרה: עד. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם מעידים עליו על מה שבגלוי, ואני מעיד עליו על מה שבסתר וזהו אחד משלשה מקומות שהופיע רוח הקדש בבית דין שלמטה.
ויאמר עד – כל אחד מישראל אמר עד יהיה השם בדבר זה.
ושמואל אמר על תשובתם עד השם בכם ועד משיחו, והם אמרו עד, שיהיה עד האמת כדבריהם, והנה אמר ויאמר עד בלשון יחיד, לרמוז על כאו״א מהם שאמר עד. ואפשר שיחזור לשאול שהוא אמר אני עד בדברים האלה ששמעתי. ואחז״ל במס׳ מכות (מכות כ״ג:) שיצאתה בת קול ואמרה עד, אתם מעידים עליו על הגלוי ואני מעיד עליו על מה שבסתר, וזה אחד מג׳ מקומות שהופיעה רוח הקודש בב״ד של מטה. הנה בזה השלים שמואל להוכיחם על מה מאסו בהנהגתו, האם היה לוקח מהם שוחד או היה מתעלם מהם מלעשות משפט וצדקה?
ויאמר עד – י״ב דסבירין ויאמרו ובאגדת שמואל סוף פרשה י״ד ויאמרו עדים אין כתוב כאן אלא ויאמר עד אמר להן הקב״ה אתם מעידים עליו על מה שבגלוי ואני מעיד עליו על מה שכבסתר ובמסכת מכות פרק אלו הן הלוקין אמר רבי אליעזר בג׳ מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל ובבית דינו של שלמה וכו׳ בבית דינו של שמואל דכתיב הנני ענו בי וגו׳ ויאמר עד ויאמרו מיבעי ליה יצאת בת קול ואמרה אני עד וכן בבראשית רבה פרשה פ״ה סימן י״ג ע״ש ביפה תואר ובמורה מקום.
עד ה׳ – ה׳ יהיה לעד, וגם משיחו יהיה לעד, אשר לא מצאתם בידי שום דבר שאינו הגון.
ויאמר עד – רצה לומר: כל אחד אמר כן הדבר, ה׳ יהיה עד, וכן משיחו יהיה עד. או שאול לבד אמר: אני אהיה עד.
ויאמר באשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכ״ז קבל שכר מקופת הצבור, באשר קופת הצבור ממסים וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם, וזאת לא יוכלו המה להעיד רק ה׳ לבדו היודע נסתרות, ועל זה אמר עד ה׳ בכם כי לא מצאתם בידי מאומה אף אם תבקשו כל גנזי ביתי לא תמצאו דבר, כי לא לקחתי שכר מהצבור גם כן ויאמר עד – מוסב על ה׳ הנזכר תחלה ה׳ אמר, עד, וכ״פ חכמינו זכרונם לברכה יצתה בת קול ואמרה עד.
ויאמר – כל העם פה אחד.
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם שמואל, עֵ֧ד יהיה1 יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם שלא לקחתי מאומה מקופת הציבור2, וְעֵ֤ד יהיה גם שאול מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה שהודיתם לי3 כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה, וַיֹּ֖אמֶר כל אחד מהם4 ״עֵֽד״5: פ
1. מהר״י קרא, מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מהר״י קרא.
4. מצודת דוד.
5. בת קול אמרה ״עֵד״, מלבי״ם. ״עדים״ לא כתוב כאן אלא ״עֵד״, אמר להם הקב״ה אתם מעידים עליו על מה שבגלוי ואני מעיד עליו על מה שבסתר, ילקוט שמעוני. שכן הגם שלא לקח דבר מיד איש, קופת הציבור שהיתה ממיסים וצדקות היתה ביד השופט, והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם, ועל זה לא יכלו העם להעיד, רק ה׳ לבדו היודע נסתרות, ולכן העיד עליו הקב״ה, מלבי״ם. וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה, כדאיתא במסכת מכות כג:, רש״י.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל⁠־הָעָ֑ם יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת⁠־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת⁠־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת⁠־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
And Samuel said to the people, "It is Hashem that made Moses and Aaron and that brought your fathers up out of the land of Egypt.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָא יְיָ דַעֲבַד גְבוּרָן עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּדְאַסֵיק יַת אֲבָהַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
[פרשה טו]
ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה את אבותיכם וגו׳ – שני שדיך מה השדים הללו מלאים חלב כך משה ואהרן מלאים תורה. מה השדים הללו הודה של אשה כך משה ואהרן שבחן של ישראל. מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחבירו כך לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה. מה השדים הללו מה שהאשה אוכלת התינוק יונק כך כל תורה שלמדה משה למדה לאהרן. הדא היא דכתיב ויגד משה לאהרן את כל דברי ה׳ (שמות ד׳:כ״ח). ורבנין אמרין גלה לו שם המפורש. רבי אבא בר זוטרא בשם רבי שמואל בשר ודם אינו מתקן את הרטיה עד שהוא רואה את המכה. אבל מי שאמר והיה העולם ברוך הוא אינו כן אלא מתקן את הרטיה ואחר כך רואה את המכה. הדא היא דכתיב כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה׳ (ירמיהו ל׳:י״ז).

רמז קיד

ויאמר שמואל אל העם י״י אשר עשה את משה ואת אהרן – תאני למה לא נתפרשו שמות של זקנים, שלא יאמר אדם וכי פלוני כמשה ואהרן כאלדד ומידד כנדב ואביהוא, ואמר ויאמר שמואל אל העם וגו׳ וישלח י״י את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א). ירובעל זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל על שעשה מריבה עם הבעל. בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן. יפתח כמשמעו. ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צ״ט:ו׳), שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, וללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים, שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים או אל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים י״ז:ט׳), וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו, הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך. ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה וגו׳ (קהלת ז׳:י׳).
רבי ברכיה מייתי לה מהכא. ויהוידע הנגיד לאהרן (דברי הימים א י״ב:כ״ח), וכי יהוידע נגיד לאהרן היה, אלא מלמד שאילו אהרן קיים יהוידע היה גדול ממנו בדורו. ר׳ סימון מייתי לה מהכא ואהרן ובניו מקטרים על מזבח העולה (דברי הימים א ו׳:ל״ד), וכי אהרן ובניו היו והלא צדיק ובניו היו, אלא מלמד שאם אהרן קיים צדוק גדול ממנו בדורו, ר׳ הלל בשם ר׳ שמואל בר נחמני מייתי לה מהכא בן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש (עזרא ז׳:ה׳) הוא עזרא, וכי אהרן היה קיים אלא אילו היה אהרן קיים היה גדול ממנו בדורו.
אשר עשה את משה ואת אהרן – להיות נכונים לשליחותו, להוציא אבותיכם ממצרים.
Who produced Moshe and Aharon. To be prepared for His mission to bring your forefathers out of Egypt.
וי״י אשר עשה את משה ואת אהרן – שמונים שנה לפני הגאולה שיהו מזומנים לדבר בעת הגאולה ואשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים – על ידם.
אשר עשה את משה ואת אהרן – שלחים להוציאכם מארץ מצרים.
ותרגומו: ועבד לכון גבורא על ידא דמשה.
אשר עשה את משה ואת אהרן – אשר הגדילם ולמדם, וכן: ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳).
ויונתן תרגם: די עבד גבורן על ידי משה ואהרן.
וטעם הפסוק הזה על אשר הקדים: עד י״י (שמואל א י״ב:ה׳), כלומר אשר עשה את משה ואת אהרן לגאולתכם, ועל ידם העלה את אבותיכם מארץ מצרים, הוא יהיה עד ביני וביניכם.
י״י אשר עשה – זה באור מי הוא זה י״י שקדם זכרו, להעיר לב העם ההוא לטוב.
והנה אמר שמואל י״י שעשה את משה ואת אהרן לעוצם השגחתו על ישראל ואשר העלה את אבותיכ׳ מארץ מצרים רצה בזה כי י״י שעשה כל זה יהיה לעד ביניהם, או אמר זה על צד ההודעה והרצון בו י״י הוא אשר עשה כל זה להשגחתו על זה וזה נגלה מצד האותות והמופתים שנתחדשו אז וזה יותר נכון ויותר נקשר למה שאחריו, ואחר זה הרחיב הביאור בחסדים שעשה הש״י לישראל וקצר מזה לפרסומו כי לא זכר יהושע שהנחיל להם את הארץ ולא זכר גם כן מהשופטים שהקים הש״י להם כי אם ד׳ ולא זכר השופט שהצילם מיד סיסרא עם שכבר זכר מה שמכרם הש״י לסיסרא וידמה שלא זכר אלו הארבעה כי אם לבאר להם שמרוב חסדי השם יתברך היה שהושיע את ישראל מאויביהם פעם על יד הבלתי שלמים מאד אף על פי שלא היו ראויים לזה מצד עצמם כמו הענין בירובעל ויפתח כי ירובעל היה עובד ע״א כשקרא השם אליו להושיע את ישראל ויפתח גם כן לא ראינו לו מעלה כי אם בגבורה ופעם הושיעם על יד השלמים מאד כמו הענין בבדן ושמואל וזה כי בדן שהוא שמשון מצאנו לו מהשלמות שכבר עשה הש״י מופת על ידו וכאשר קרא אל י״י ענהו וזה הורה על שלמותו והיותו באופן מה במדרגת הנביאים כי המופתים לא יעשה הש״י רק על יד הראוי כמו שבארנו בששי מספר מלחמות י״י ואולם שלמות שמואל הוא מבואר מאד וזה היה מעוצם ההשגחה האלהית בישראל כי כשהיה אפשר שיהיה ביניהם איש שלם ראוי שיעשה נס על ידו הקימוהו עליהם לשופט והושיעם על ידו וכשלא היה ביניהם איש בזה התאר הושיעם ג״כ על יד בלתי שלם ואם אינו ראוי לכך מצד יתרון השגחתו על ישראל וכאילו אמר זה להורות להם כי לא יצטרכו למלך להלחם מלחמותיהם כי י״י אלהי ישראל הוא מלכם ויושיעם כאשר ישובו אליו כמו שעשה בימי השופטים ששלח להם שופטים להושיעם ואם יסורו מדרכי התורה לא יועיל להם המלך אבל תהיה יד י״י בהם כמו שהיתה באבותיהם שלא היה להם מלך.
ויאמר שמואל אל העם וגו׳. הפסוק הראשון הזה יראה שאין לו גזרה, כי הוא אמר ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה וגו׳ ולא זכר ע״ז דבר, וכתבו רד״ק ורלב״ג שהוא חוזר למה שאמר למעלה עד ה׳ בכם וגו׳, אשר עשה וגו׳ ואשר העלה וגו׳, ופשט הכתוב לא יסבלהו, כי היה ראוי שיקדם זה לאמרו ויאמר עד, ושלא יהיה ביניהם הפסק פר׳. ויקשה ג״כ למה יחס לאל ית׳ עשיית משה ואהרן ולא בריאת שמים וארץ ושאר הדברים הנפלאים? ואני אחשוב בפי׳ שאחרי ששמואל הוכיח את ישראל על מאסם הנהגתו, ראה להוכיחם על מאסם הנהגת האל ית׳, שהם שתי הבחינות שתסבול שאלת המלך כמ״ש, ולזה בתחלת הפרשה אמר ויאמר שמואל אל העם, וקודם התוכחה ראה להקדים הקדמה א׳ יצטרך אליה, והיא אמרו ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה, והמאמר הוא ה׳ הוא אשר עשה את משה ואת אהרן, כי לא היתה בריאתם טבעית כשאר בנ״א כי אם רצונית אלהית כדי לעשות ע״י נסים ונפלאות, וג״כ ה׳ הוא היה אשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים, כי לא יצאו בכחם ובגבורתם כי אם בנס אלהי:
את אבותיכם – אמר המגיה קצרה נפשי מאד בראותי רוב החילופים על כל אבותיכם שבשמואל ורוב הספרים אינם עולים בסגנון אחד דזה בכה וזה בכה ולית חד מנהון דאזיל בתר מסורת דאיתא במערכת א״ב ומה לי לעשות עוד אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני על כן בחרתי להדפיסם כמו שנמסרו במסרא רבתא וזה לשונו שמואל כולם מלאים במ״ב חסרים וסימן ואשפטה אתכם לפני. כאשר בא יעקב מצרימה קדמאה דפ׳. ואם שגיתי הבינו לי ע״ש).
את משה – עם משה, רוצה לומר על ידו.
ויאמר שמואל – אחר שאמרו שלא מצאו בידו מאומה, חזר לדבר דבריו להוכיחם.
ה׳ אשר עשה – רצה לומר הלא כולכם ידעתם מעשה ה׳ אשר עשה עם משה ועם אהרן, רצה לומר: הנפלאות שעשה על ידם ועמהם.
ואשר העלה – וכו׳ על ידי הנפלאות ההם העלה ממצרים.
ויאמר שמואל הודיע להם כי הקול הזה שאמר עד הוא קול ה׳ וזה שכתוב ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן שהכינם להיות שופטי ישראל ואשר על ידי השופטים הנאמנים האלה העלה את אבותיכם מארץ מצרים – הוא אשר הופיע עתה וקרא עד – וענתה בי צדקתי כצדקת השופטים משה ואהרן.
ה׳ אשר עשה וגו׳ – מוסב למעלה, עד הוא ה׳ אשר עשה וגו׳.
ואחר שאמרו שלא מצאו בידו מאומה, חזר שמואל לדבר דבריו להוכיחם1, וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל-הָעָ֑ם הלא כולכם ידעתם את מעשה2 יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ שמונים שנה לפני הגאולה3 אֶת עִם4 -מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת ועִם -אַהֲרֹ֔ן אשר הגדילם ולימדם5 להיות שופטי ישראל6 ולהיות נכונים לשליחותו להוציא את אבותיכם ממצרים7, וידעתם את הנפלאות שעשה על ידם ועמהם8, וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת-אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם הוא, הקב״ה יהיה עד ביני וביניכם9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. ר״י קרא.
4. מצודת ציון.
5. רד״ק.
6. מלבי״ם.
7. רש״י.
8. מצודת דוד.
9. רד״ק, רלב״ג. ומלבי״ם מבאר שהקול אשר הופיע עתה וקרא ״עֵד״, הוא קול ה׳ שמינה את משה ואהרן, וענתה בי צדקתי כצדקת השופטים משה ואהרן. ובדברים אלו הבהיר להם כי ישועתם אינה תלויה במלך כי אם במעשיהם, שכן גם בעת שלא היה להם מלך הקב״ה הצילם, ולכן הזכיר את אלו הארבעה ולא הזכיר את כל השופטים שהיו לישראל, לבאר להם שמרוב חסדי ה׳ יתברך, שלא תמיד הושיעם ע״י אנשים שלמים מאוד (כמו ירובעל ויפתח), ולכן אינם צריכים למלך להילחם את מלחמותיהם, כי ה׳ הוא מלכם ויושיעם, ואם יסורו מדרכי התורה לא יועיל להם המלך, רלב״ג.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אֵ֚ת כׇּל⁠־צִדְק֣וֹת יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת⁠־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃
Now therefore stand still, that I may plead with you before Hashem concerning all the righteous acts of Hashem which He did to you and to your fathers.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן אִתְעַתָּדוּ וְאִיתְוַכַּח עִמְכוֹן קֳדָם יְיָ יַת כָּל זַכְוָתָא דַייָ דַעֲבַד עִמְכוֹן וְעִם אַבָהַתְכוֹן.
ועתם התיצבו ואשפטה אתכם וגו׳ – רבי בשם רבי שמואל בר יצחק מגילת בית המקדש שמסר הקב״ה למשה בעמידה. הדא היא דכתיב ואתה פה עמד עמדי (דברים ה׳:כ״ז). עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה קרא את יהושע והתיצבו (דברים ל״א:י״ד). עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויתיצבו לפני האלהים (יהושע כ״ד:א׳). עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה ועתה התיצבו וגו׳ – עמדו נביאים ומסרו לדוד בעמידה לית לי׳ קרייה. עמד דוד ומסרה לשלמה בעמידה ואתה ה׳ חנני והקימני ואשלמה להם (תהלים מ״א:י״א). הכל בכתב (דברי הימים א כ״ח:י״ט). מלמד שניתנה במסורת. מיד ה׳ עלי השכיל (דברי הימים א כ״ח:י״ט). מלמד שנתנה לדרש. רבי מנחמא בשם ר׳ מנא ברוח הקודש נאמרה. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו (דברי הימים א כ״ח:י״ב).

רמז קטו

ועתה התיצבו ואשפטה אתכם – ר׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק מגלת בית המקדש מסר הקב״ה בעמידה, הדא הוא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי וגו׳ (דברים ה׳:כ״ז), עמד משה ומסרה ליהושע, הדא הוא דכתיב קרא את יהושע והתיצבו (דברים ל״א:י״ד), עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה, הדא הוא דכתיב ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל ויתיצבו לפני האלהים (יהושע כ״ד:א׳). עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה. עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה. עמד דוד ומסרה לשלמה בעמידה ואתה י״י חנני והקימני (תהלים מ״א:י״א), ואומר הכל בכתב מיד י״י (דברי הימים א כ״ח:י״ט). מלמד שנתן (כו)⁠במסורת. עלי השכיל מלמד שנתנה ברוח הקודש. ואשפטה אתכם לפני י״י את כל צדקות י״י אשר עשה אתכם ואת אבותיכם. תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלמלי בא הקב״ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אינם יכולים לעמוד מפניי התוכחה, שנאמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם וגו׳ ואת אבותיכם.
ואשפטה אתכם – אתוכח עמכם.
And I shall enter into judgment. I.e., I shall debate with you.
התיצבו ואשפטה אתכם – אתוכח עמכם להוכיחכם שפשעתם בי לשאול מלך שהרי כמה ניסים עשה לכם הקב״ה בלא מלך, ומפרש והולך הניסים.
ואשפטה אתכם – כלומר אהיה נשפט עמכם לפני י״י, ביניכם ובין י״י, כי הוא עשה עם אבותיכם ועמכם צדקות, ואתם עשיתם רעות.
ועתה התיצבו ואשפטה אתכם וגו׳, רוצה לומר ועתה אחרי הנחת ההקדמה הזאת התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה׳, לא על עניני (כמו שהיתה התוכחה הקודמת) כי אם על כל צדקות ה׳ אשר עשה אתכם ואת אבותיכם, והיתה צריכה ההקדמה הזאת לפי שיאמר אחר זה שאהרן ומשה הוציאו את בני ישראל ממצרים, לכן הקדים ואמר שמשה ואהרן האל יתברך עשאם בדרך נסיי ורצוני לזה התכלית, ושאותה היציאה עם היותה מיוחסת להם האל יתברך עשאה בכחו ובגבורתו, ולכן הקדים המאמר הזה:
ואשפטה – אתוכח, כמו: התשפוט אותם (יחזקאל כ׳:ד׳).
ועתה – רצה לומר: הואיל וידעתם, עמדו ואתוכח עמכם על כל צדקות ה׳ וכו׳, רצה לומר: נצחון הויכוח יהיה עם הצדקות.
(ז-יא) השאלות:
מ״ש ואשפטה אתכם מה היא התוכחה הזאת מביאת יעקב וממה שנמכרו ביד סיסרא, ולמה זכר את בדן שהוא שמשון קודם יפתח והוא היה מאוחר ממנו?
ועתה אחר שהתוכח עמהם על מה שחטאו נגדו התחיל להתוכח ע״מ שחטאו נגד ה׳, וזה שכתוב ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה׳ לאמר מה מצאתם בו עול כי מאסתם במלכותו, זכרו את כל צדקות ה׳ אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.
ואשפטה – יש לשרש זה בבנין נפעל הוראת התְוַכְחות איש עם רעהו כמו איש חכם נשפט את איש אויל (משלי כ״ט:ט׳), וכן כאן אני אדבר ואם תמצאו להשיב על דברי השיבו.
וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה ואתווכח1 ואהיה נשפט2 אִתְּכֶ֖ם עמכם3 לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה להוכיח אותכם שפשעתם בי בבקשתכם לשאול מלך4, ומה מצאתם בו עול כי מאסתם במלכותו של הקב״ה? זכרו5 אֵ֚ת כָּל-צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם בלא מלך6 וְאֶת ועִם -אֲבוֹתֵיכֶֽם, ואעפ״כ אתם עשיתם רעות!⁠7:
1. רש״י, מצודת ציון.
2. רד״ק.
3. רש״י.
4. מהר״י קרא.
5. מלבי״ם.
6. מהר״י קרא.
7. רד״ק.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) כַּאֲשֶׁר⁠־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶת⁠־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת⁠־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת⁠־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
When Jacob came into Egypt, your fathers cried to Hashem; and Hashem sent Moses and Aaron who brought forth your fathers out of Egypt and settled them in this place.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
כַּד עַל יַעֲקֹב לְמִצְרָיִם וּזְעִיקוּ אֲבָהַתְכוֹן קֳדָם יְיָ וּשְׁלַח יְיָ יַת מֹשֶׁה וְיַת אַהֲרֹן וְאַפִּיקוּ יַת אֲבָהַתְכוֹן מִמִצְרַיִם וְאוֹתִיבִינוּן בְּאַתְרָא הָדֵין.
כאשר בא יעקב מצרים ויצעקו אבותיכם אל י״י וישלח י״י את משה ואת אהרן ויוציאו את אבותיכם ממצרים – ולא מצינו שאמרו אבותינו אין רצונינו לצאת על ידיכם אם לא יוסיף שלוח אלינו נכבדים מכם.
כאשר בא יעקב מצרים – והעבידום בפרך וזעקו – ותעל שועתם לפניו.
וישלח י״י את משה – מוסב על י״י אשר עשה את משה (שמואל א י״ב:ו׳).
וישיבום – הושיבו אותם, מן ישב, וירקעום מן רקע.
כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו – דרך קצרה דבר, כי כאשר בא יעקב מצרים לא זעקו ולא היה להם במה לזעוק, אלא כאשר בא יעקב מצרים והאריכו הימים לבניו ולבני בניו שם, ויקם מלך חדש על מצרים (שמות א׳:ח׳), וגזר על ישראל גזירות, וצעקו אל י״י.
ויושיבום במקום הזה – והנה משה ואהרן מתו מעבר לירדן, ואיך הושיבו אותם במקום הזה? אלא שהוכיחו אותם ולמדום ללכת דרך י״י ולפיכך נכנסו לארץ, והרי הם כאילו הושיבום במקום הזה.
כאשר בא יעקב למצרים וגו׳. אחשוב ששמואל עשה שתי טענות לבאר להם טעותם בשאלם להם מלך. האחת היא כאשר בא יעקב מצרימה ונשתעבדו שם ויזעקו אבותיהם אל ה׳, הנה אז לא שאלו ישראל מלך אבל צעקו אל ה׳ מתוך צרותם, וגם האל יתברך לא נתן לפניהם מלך אבל שלח לפניהם את משה ואת אהרן, והמה עם נבואתם הוציאו אותם ממצרים ויושיבום במקום הזה, רוצה לומר, שהם סבבו ביאתם לארץ, כי עם היות שמשה ואהרן לא באו עמהם שמה, הנה זכותם ותורתם ולמודם הביא אותם אליה, וזו היא הטענה הראשונה, ר״ל אם ליציאת מצרים ולכבישת הארץ כלה לא נצטרכו ישראל למלכים ולא שאלו אותם, ולא נתן האל ית׳ לפניהם כי אם נביאים ולא המליך עליהם מלך, אם כן מבואר הוא שהיה שאלתם עתה מלך דבר בלתי ראוי. ונתן עוד בזה טענה שנית מפאת סותרו.
וישבום במקום הזה – בספרים כ״י חסר יו״ד וכן הוא בדפוס ישן ועיין מ״ש בשמואל א׳ ל׳.
ויושיבום – מלשון ישיבה.
כאשר בא – רצה לומר: וזה הויכוח שעם הצדקות, שהנה כאשר בא יעקב למצרים, היה סוף הדבר שזעקו אבותיכם אל ה׳ מקושי השעבוד, ושלח את משה וכו׳, ולא היה להם אז מלך ללחום מלחמתם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) כאשר מפרש תחלה את אבותיכם כאשר בא יעקב מצרים לא הושיעכם על ידי מלך רק כאשר התפללו לפניו הושיעם על ידי נביאיו (ותפס כאשר בא יעקב מצרים, כי נבדלה צרת מצרים מצרות שאחר כך, שגלות מצרים לא היה מסבת חטא קדום רק כדי להיטיבם באחריתם ולהביאם אל המקום הזה ועל ידי כן נתגלגל הדבר שבא יעקב מצרים).
כאשר בא – לא מיד כאשר בא רק ד׳ דורות אחריו, וכן לא היו משה ואהרן שהושיבו את ישראל בארץ כנען, רק הוא הולך ומספר המאורעות בקיצור.
כַּֽאֲשֶׁר-בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב לְמִצְרָ֑יִם וקם עליהם מלך חדש וגזר על ישראל גזירות1 והעבידם בפרך2, לא ביקשו ישראל מלך להושיעם3, אלא וַיִּזְעֲק֤וּ זעקו אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל-יְהוָ֔ה מקושי השעבוד, ותעל שועתם לפני האלהים4, וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת-אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת-אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם ולא היה להם אז מלך ללחום את מלחמתם5, ולא מצינו שאמרו אבותינו אין רצונינו לצאת על ידיכם אם לא יוסיף שלוח אלינו נכבדים מכם6, וַיֹּשִׁב֖וּם והושיבו אותם משה ואהרון7 בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה8, ולא הושיעם הקב״ה ע״י מלך, רק כאשר התפללו לפניו הושיעם על ידי נביאיו9:
1. רד״ק.
2. מהר״י קרא.
3. אברבנאל.
4. מהר״י קרא.
5. מצודת דוד.
6. ר״י קרא.
7. מצודת ציון.
8. והנה משה ואהרן מתו מעבר לירדן ואיך הושיבו אותם במקום הזה? אלא שהוכיחו אותם ולמדום ללכת דרך ה׳ ולפיכך נכנסו לארץ והרי הם כאילו הושיבום במקום הזה, רד״ק.
9. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר⁠־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד⁠־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃
But they forgot Hashem their God, and He gave them over into the hand of Sisera, captain of the host of Hazor, and into the hand of the Philistines, and into the hand of the king of Moab, and they fought against them.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְנְשִׁיאוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָהוֹן וּמְסַר יַתְהוֹן בְּיַד סִיסְרָא רַב חֵילָא דְחָצוֹר וּבִידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וּבִידָא מַלְכָּא דְמוֹאָב וְאַגִיחוּ קְרָבָא בְּהוֹן.
וימכר – תרגומו: ומסר יתהון.
ביד סיסרא – ערום יבין לאשורו של מקרא זה המופלא שהזכיר ששעבדו בחזקה את ישראל וכנגדן היה לו להזכיר ג׳ מושיעים שהושיעום מידם, אלו הן: דבורה, בדן, ואהוד. לפי שדבורה וברק הושיעום מיד סיסרא, ושמשון שהוא בדן הושיעם מיד פלשתים, ואהוד הושיעם מיד עגלון מלך מואב. שהרי בימי ירובעל עלה מדין ועמלק ובני קדם, וישחיתו את יבול הארץ (שופטים ו׳:ג׳-ד׳), ובימי יפתח לא הזכיר מלחמת מואב כלל כי אם מלחמת בני עמון. אלא נראה לי זה פתרונו: אלו ג׳ אומות קשות הזכיר על שם כל צדקות י״י אשר עשה (שמואל א י״ב:ז׳) אתם שנתנם ביד ישראל, אך אותם השופטים לא הזכיר שמואל מרוב ענותנותו, שלא שקל עצמו אפילו כנגד דבורה לפי שהיתה נביאה ושופטת ועשירה ואף לא כנגד אהוד בן גרא בן הימיני איש מיוחס והגון שבחרוהו ישראל לשופט שנאמר ויקם י״י להם מושיע את אהוד (שופטים ג׳:ט״ו) ושלחו בידו מנחה לעגלון (שופטים ג׳:ט״ו) והרגו והושיעם מידו. אלא שקל עצמו כנגד גדעון שלא נבחר תחילה לשופט ואומר ויריבון אתו בחזקה (שופטים ח׳:א׳), וכן בשמשון ויאסרוהו בשנים עבותים (שופטים ט״ו:י״ג), וכן ביפתח שאמרו לו אחיו בן אשה אחרת אתה (שופטים י״א:ב׳), ולא נבחר לשופט, אלא זקני גלעד המליכוהו בשעת הדחק. ואף אני הושעתי אתכם מיד פלשתים (שמואל א ז׳:ג׳) ולמה חרפתם אתי לשאול לכם מלך בימי, מה שאין כן בשאר השופטים.
והיא אמרו וישכחו את ה׳ אלהיהם וימכור אותם ביד סיסרא, ר״ל מלבד הטענה הראשונה הלקוחה משלמות ישראל בצעקם אל ה׳, ומהשכר שבא עליהם ע״י הנביאים, הנה עוד תלקח ראיה על מה שחטאו בשאלם מלך, מאשר בני ישראל פעמים שכחו את ה׳ ומיד קבלו ענשם שמכרם ה׳ בידי אויביהם וילחמו בם, ובהיות שישראל עתה במה ששאלו מלך שכחו את ה׳, כמו שאמר כי אותי מאסו ממלוך עליהם, הנה יהיו חייבים עונש גדול ויקרה להם כמו שקרה לאבותיהם החטאים בנפשותם שעצבו ג״כ את ה׳. ואחרי שהעיר על שתי אלה הטענות רצה להתיר ספק אחד יקרה בטענה הראשונה, והוא שאולי יאמר אומר הנה לענין יציאת מצרים היו צריכים נביאים, לפי שלא היה שם מלחמה כלל כ״א נסים ונפלאות ונתינת התורה על ידיהם, אבל בזה״ז שאנו צריכים למלחמות ואין כאן נתינת התורה, אין ספק שיותר הכרח יש לנו במלכים (כמ״ש ונלחם את מלחמותינו) מבנביאים.
וימכור – מסרם, וכאלו מכרם.
וישכחו – ובבואם לארץ שכחו את ה׳, ומסרם ביד הגוים.
וילחמו בם – רצה לומר: כי מתחלה לחמו בישראל, ולאחר זמן מסרם ה׳ בידם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ט) וישכחו וכן אחר כך ראיתם כי לא סרה השגחת ה׳ מאתכם, וזאת ראיתם משני צדדים,
א. שבעת מריכם תיכף יסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו בהשגחת עליו,
ב. שבעת שבתם עדיו תיכף הושיעכם ועל הצד הא׳ אומר וישכחו את ה׳ אז תיכף הענישם וימכר אתם וכו׳ וילחמו בם רצה לומר פעמים מכר אותם בהחלט ביד אויביהם עד ששלטו האויבים עליהם, וזה היה ביד סיסרא וביד פלשתים בימי שמשון שהיו ישראל תחת ידם, ופעמים רק לחמו בם ועדן לא שלטו עליהם וזה היו פלשתים בימי שמואל שעלו על ישראל למלחמה ומלך מואב בימי יפתח שאז עברו בני עמון (שהיו מתאחדים עם מואב) את הירדן להלחם בם ועל זה אמר מלך מואב, שטענתו היה מצד שלקחו מדינת מואב ומצד שהוא על ארץ מואב (שופטים י״א).
וימכר אותם וגו׳ – בין כל לוחצי ישראל הזכיר רק אותם שפשטה ממשלתם על כל האומה או שכבד עֻלָם עליה, והם סיסרא שלחץ את בני ישראל בחזקה כ׳ שנה, הפלשתים שגם עתה היו מושלים על ישראל כי היו להם נציבים בגבע, ומלך מואב שרעץ ורצץ את ישראל (שופטים י׳:ח׳); ובבואו להזכיר השופטים שהצילום מלוחציהם הזכירם בשם שהיו שגורים בפי האומה, ירבעל, בדן, כלו׳ הלא הם ירבעל בדן יפתח ושמואל ששמם שגור בפיכם, וע״כ כתב ואת שמואל ולא כתב ואותי.
ועיניכם הרואות כי לא סרה השגחת ה׳ מאתכם, הן להענישכם והן להושיעכם, שכאשר חטאתם ייסר אתכם, וכששבתם אליו מיד הושיעכם1, כי בבואם לארץ2, וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אבותיכם אֶת-יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם, וַיִּמְכֹּ֣ר ומסר3 אֹתָ֡ם ה׳ תיכף4 בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר-צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד-פְּלִשְׁתִּ֗ים בימי שמשון5, וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב בימי יפתח6, וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם ישראל בהתחלה, ולאחר זמן מסרם ה׳ בידם7:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. תרגום יונתן, מהר״י קרא, מצודת ציון.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ [וַיֹּֽאמְר֣וּ] (ויאמר) חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת⁠־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת⁠־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃
And they cried to Hashem, and said, 'We have sinned, because we have forsaken Hashem and have served the Baalim and the Ashtaroth; but now deliver us out of the hand of our enemies, and we will serve You.'
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּזְעִיקוּ קֳדָם יְיָ וַאֲמַרוּ חַבְנָא אֲרֵי שְׁבַקְנָא יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וּפְלַחְנָא יַת בְּעָלַיָא וְיַת עַשְׁתְּרָתָא וּכְעַן שֵׁיזְבָנָא מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבָנָא וְנִפְלַח קֳדָמָךְ.
ויאמרו חטאנו – ויאמר כתיב, וקרי ויאמרו. והכתיב על דרך כלל, והקרי על דרך פרט.
הנה להשיב לזה אמר עוד ויזעקו אל השם ויאמרו חטאנו וגו׳ וישלח ה׳ וגומר, רוצה לומר כבר ראינו כי כאשר צעקו אבותיכם אל ה׳ אחרי היותם בארץ בזמן המלחמות הנה הם גם כן לא שאלו מלך והאל יתברך לא המליך עליהם אדם.
ויאמר – ויאמרו קרי.
ויזעקו – התפללו לה׳, אבל לא שאלו להם מלך ללחום מלחמתם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(י) ויזעקו ועל הצד הב׳ אומר שבעת זעקו נמלטו.
וגם לא סרה השגחת ה׳ להושיעכם1, כי כאשר וַיִּזְעֲק֤וּ התפללו2 אבותיכם אֶל-יְהוָה֙ ולא ביקשו להם מלך ללחום מלחמתם3, אלא וַיֹּאמְר֣וּ (ויאמר4 כתיב) חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת-יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת-הַבְּעָלִ֖ים5 וְאֶת-הָעַשְׁתָּר֑וֹת6, וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ ה׳ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. על דרך הפרט, דהיינו כל אחד ואחד אמר, רד״ק.
5. עבודה זרה בה עובדים לשמש, מלבי״ם במלכים א׳ י״ח כ״ו.
6. אלו פסלים בצורה של כבשות צאן, רד״ק בשופטים ב׳ י״ג.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיִּשְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת⁠־בְּדָ֔ן וְאֶת⁠־יִפְתָּ֖ח וְאֶת⁠־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃
And Hashem sent Jerubbaal, and Bedan, and Jephthah, and Samuel, and delivered you out of the hand of your enemies on every side; and you dwelled in safety.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח יְיָ יַת גִדְעוֹן וְיַת שִׁמְשׁוֹן וְיַת יִפְתָּח וְיַת שְׁמוּאֵל וְשֵׁיזֵיב יַתְכוֹן מִיַד בַעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וִיתֵיבְתּוּן לְרוֹחֲצָן.
וישלח ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד אויביכם מסביב ותשבו בטח – ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון יפתח כמשמעו. הקיש שלשה קלי עולם לשלשה אבירי עולם שלא תאמר מה אלו היו מפרנסין את ישראל בשעתם. ללמדך שכל שלשה ושלשה שיעמדו בבית דינן של ישראל יהיו בעיניך כמשה וכאהרן וכשמואל. ירובעל בדורו כמשה בדורו. בדן בדורו כאהרן בדורו. יפתח בדורו כשמואל בדורו. ולא עוד אלא שבית דינו של ירובעל ושל בדן שקול כבית דינו של משה. אמר רבי שמעון בן לקיש אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה (קהלת ז׳:י׳). אל תאמר אילו היה ר׳ זעירא קיים הייתי למד אגדה לפניו. אילו היה רבי טרפון קיים הייתי למד תורה לפניו. אין לך אלא חכם שבדורך. רבי ברכיה מייתי לה מהכא ויהוידע הנגיד לאהרן (דברי הימים א י״ב:כ״ח). וכי יהוידע נגיד לאהרן היה. אלא מלמד שאלו היה אהרן קיים יהוידע היה גדול ממנו בדורו. ר׳ סימון מייתי לה מהכא ואהרן ובניו מקטירין על מזבח העולה וגו׳ (דברי הימים א ו׳:ל״ד). וכי אהרן ובניו היו והלא צדוק ובניו היו. אלא מלמד שאם היה אהרן קיים צדוק היה גדול ממנו. רבי הלל בריה דר׳ שמואל בר נחמן מייתי לה מהכא ויעשו כל הקהל הבאים וגו׳ כי לא עשו מימי ישוע בן נון וגו׳ (נחמיה ח׳:י״ז). מימי יהושע בן נון אין כתיב כאן. אלא מימי ישוע בן נון. פגם הכתוב את הצדיק בקבר מפני אדם בשעתו. ורבנין אמרין בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש, הוא עזרא עלה מבבל (עזרא ז׳:ה׳-ו׳). מלמד שאלו היה אהרן קיים עזרא היה גדול ממנו בדורו.
ירובעל – זה גדעון.
בדן – זה שמשון, שמשבט דן בא.
ואת יפתח – הרי שמנה הכתוב שלשה קלי עולם עם שלשה חמורי עולם, משה ואהרן ושמואל, לומר לך: הקל בדורו כחמור בדורו. כל בית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים.
יְרֻבַּעַל. This is Gideon.⁠1
Bedan. This is Shimshon who came from the tribe of Don.⁠2
And Yiphtoch. Here are three insignificant leaders with three world-important leaders: Moshe, Aharon and Shemuel, to teach you that the insignificant leader in his generation is equal to the important leader in his generation. Every court which is appointed over the generation, must be followed as though its [members] were the mightiest of the nobility.⁠3
1. Shofetim 6:32. See Maseches Rosh Hashanah 25a.
2. בְּדָן=“in Don” or בֶּן דָן=בְּדָן meaning “a member of Don’s tribe.”
3. Ibid., 25b. Shemuel indicated to the people that every generation must regard its sages and leaders with the same respect they would give to Moshe, Aharon or Shemuel. Therefore, Yiphtoch in his generation was equal to Moshe in his generation. See Rashi in Devarim 19:17.
ולא תאמר משה ואהרן שהיו חשובין בכהניו, אלא אף כששלח את ירובעל שהיה מאלף הדל במנשה והוא הצעיר בבית אביו (שופטים ו׳:ט״ו), ואת בדן – זה שמשון שהולך אחר מראה עיניו, ואת יפתח – שהיה בן אשה אחרת (שופטים י״א:ב׳), לא אמרתם לא כי מלך נמליך עלינו.
ירובעל – הוא גדעון.
ואת בדן – הוא שמשון. וכן תירגם יונתן. ופירוש: בדן – בן דן, כי מן משפחת הדני היה, ואף ע״פ שהיה אחר יפתח הקדימו ליפתח לפי שהיה גדול ממנו.
ואת שמואל – ואותי היה לומר, אלא כי כן מנהג הלשון במקומות, כמו: נשי למך (בראשית ד׳:כ״ג), ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳).
ובדרש: אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: אף שמואל רבן של נביאים מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא, שנאמר: וישלח י״י את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל – אותי לא אמר, אלא ושמואל, לפי שלא היה יודע מה היה מתנבא.
אבל שלח לפניהם שופטים את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ועם היות שאינם מלכים הנה הצילו אתכם מידי אויביכם ותשבו בטח, ואמר אתכם לנוכח, לומר שעיניהם הרואות את הדבר הזה, ולזה אמר ויצל אתכם בלשון יחיד, להגיד שהאל ית׳ הוא לבדו המציל על ידי השופטים ההם. וזכר ירובעל שהוא גדעון ראשונה, לפי שנעשו על ידו נסים הרבה וזכה לנבואות רבות, ואחריו זכר בדן שהוא שמשון שהיה משבט דן כמו שתרגם יונתן, לפי שגם על ידו נעשו נסים וקרא אל ה׳ ויענהו, והוא זכה למדרגה ממדרגות הנבואה, ואחריו זכר יפתח שלא נעשו על ידו נסים ולא זכה לנבואה, אבל היה גבור חיל ומזה הצד זכר שמשון קודם ליפתח, לא בקדימה זמנית כי אם לפי שקדם אליו במעלת הנסים והקורבה לאל ית׳. ואחריהם כלם זכר שמואל את עצמו כי עם היותו גדול שבכל השופטים, להיות שמואל הוא הכותב רצה להקטין עצמו ונזכר באחרונה וגם להיותו אחרון בזמן, והנה אמר ואת שמואל ולא אמר ואותי, לפי שכל דברי הספר ועניני שמואל כתבם בלשון נסתר כשלישי המדבר, וכן עשה ירמיהו בספרו ויהושע בספרו אם היה שהוא כתבו, וכל זה להמשכם אחרי דרך משה אדוננו עליו השלום. ובדרש (עיין רד״ק) אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא אף שמואל רבן של הנביאים מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא, שנאמר ואת יפתח ואת שמואל, אותי לא אמר אלא ואת שמואל לפי שלא היה יודע מה היה מתנבא, ואין צורך לדרש הזה מאחר שכל הנביאים זה דרכם ואף שמואל כך היה מנהגו תמיד. ובמדרש שמואל (פר׳ ט״ו) אמרו השם אשר עשה את משה ואת אהרן וגומר את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, הרי לך שלשה גדולי עולם משה ואהרן ושמואל כשלשה קלי עולם, לומר ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו, זהו דרש הכתוב, אבל כפי הפשט זכרם כפי מעלתם בנבואה ובנסים. הנה התבאר מזה שלא זכר בכאן השופטים שהקים האל ית׳ כדי להושיעם מהצרות והאויבים אשר זכר למעלה, ולא כיון לזה כי הם דבורים חלוקים, אבל זכר בכאן שפעמים צעקו ישראל אל ה׳ גם בזמן המלחמות ושלח לפניהם שופטים, והזכיר מהם ארבעה אשר עלו על לבו ראשונה ואשר רוח השם דבר בם והיו יותר קרובים למעלת הנבואה, להודיע כי גם באותו זמן לא הקים להם מלכים כי אם נביאים ושופטים, ולא זכר דבורה מפני הכבוד להיותה אשה, וברק לא עשה נסים ולא הגיע למעלת הנבואה והיה די בארבעה אלה שזכר כפי כוונת המאמר. ואפשר לומר עוד שזכר מהשופטים אחד נביא ממדרגה שפלה כירובעל גדעון, ואחד נפעם השכל כשמשון, ואחד משכיל ונבון כיפתח ולא נביא, ואחד נביא מובהק כשמואל, וזכר אם כן כל מיני השופטים, נביא קטן גדעון, נביא גדול שמואל, שופט משכיל יפתח, שופט סכל שמשון, וזה להודיע שאין מעצור ליי׳ להושיע ברב או במעט, בנביא מובהק או נביא קטן המעלה, שופט חכם או שופט סכל ונפעם התכונה, והותרה בזה השאלה הרביעית:
ירובעל – זה גדעון.
בדן – בן דן, זה שמשון מבני דן.
וישלח ה׳ את ירובעל וכו׳ – עם כי לא היו מולכים בישראל, הציל ה׳ אתכם על ידיהם, מיד אויביכם היושבים מסביב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(יא) וישלח רצה לומר בעת שמסר אותם ביד אויביהם שלח את ירובעל ואת בדן הוא שמשון, שבימים האלה משלו האויבים עליהם ובעת אשר רק לחמו בם שלח את יפתח ואת שמואל – שהם עזרום במלחמתם כמבואר, ונגד הא׳ אומר ויצל אתכם מיד איביכם – רצה לומר על ידי ירובעל ובדן הציל אתכם מיד אויביכם כי אז הייתם בידם ונגד הב׳ אמר ותשבו בטח רצה לומר על ידי יפתח ושמואל היה לכם מנוחה ממלחמת האויבים וישבתם בטח באין מחריד.
ואף שלא היו מלכים אז בישראל, הציל ה׳ אתכם מיד אויביכם היושבים מסביב1, וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת-יְרֻבַּ֣עַל הוא גדעון2, וְאֶת-בְּדָ֔ן הוא שמשון שבא משבט דן3, וְאֶת-יִפְתָּ֖ח4 וְאֶת-שְׁמוּאֵ֑ל5, וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם ה׳ מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח בְּבִטְחָה:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
3. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם. ואע״פ שהיה אחר יפתח הקדימו ליפתח לפי שהיה גדול ממנו, רד״ק.
4. ולמרות שהיה בן אישה אחרת (שופטים י״א ב׳), לא אמרתם מלך נמליך עלינו, ר״י קרא. והנה הזכיר שלשה קלי עולם, ירובעל שהיה מאלף הדל במנשה והוא הצעיר בבית אביו (שופטים ו׳ ט״ו), ואת בדן זה שמשון שהולך אחר מראה עיניו, ואת יפתח שהיה בן אשה אחרת (שופטים י״א ב׳), ביחד עם שלושה חמוּרי עולם, משה ואהרן ושמואל, לומר לך, הקל בדורו, כחמוּר בדורו, כל בית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים, רש״י, ר״י קרא.
5. ואותי היה לומר, אלא כי כן מנהג הלשון במקומות כמו ״נשי למך״ ״ואל משה אמר עלה אל ה׳⁠ ⁠⁠״, ובדרש, אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא, אף שמואל רבן של נביאים מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא, שנאמר ״וישלח ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל״, אותי לא אמר, אלא ״ושמואל״, לפי שלא היה יודע מה היה מתנבא, רד״ק.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַתִּרְא֗וּ כִּֽי⁠־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵי⁠־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי⁠־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהֹוָ֥הי⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃
And when you saw that Nahash the king of the children of Ammon came against you, you said to me, 'No, but a king shall reign over us'; when Hashem your God was your king.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַחֲזֵיתוּן אֲרֵי נָחָשׁ מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן אָתָא עֲלֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן לִי לָא אֱלָהֵין מַלְכָּא יִמְלוֹךְ עֲלָנָא וַיְיָ אֱלָהָכוֹן מַלְכְּכוֹן.
ועכשיו בדורי ראיתם כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא מלך תמליךא עלינו.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״תמלך״.
וי״י אלהיכם מלככם – לא די לכם שפשעתם בי, כי אף בהקב״ה שהוא מלככם מאסתם בו ממלוך עליכם.
ותראו כי נחש מלך עמון וגומר. הנה המאמר הזה אצלי הוא תוכחה אחרת, ורצה לומר שהאנשים מטבעם יוסיפו לחטוא אבל בבוא עליהם צרה וצוקה ישובו ובקשו את ה׳, כמו שאמר (תהלים פ״ו ז׳) ביום צרתי אקראך וגו׳, וישראל לא היו כן כי עם היות שראוי שאחרי ששאלו מלך מיד בא נחש מלך בני עמון עליהם (והיה זה להם עונש בקשתם) הנה הם לא חזרו בתשובה ולא נתחרטו מכל אשר שאלו, אבל גם אחרי העונש וההתראה ההיא שעשה השם יתברך בהם בביאת נחש מלך בני עמון לנקר עיניהם הוסיפו לחטוא, ואמרו לשמואל לא כי מלך ימלוך עלינו, וענין אמרו לא כי מלך וגו׳, יורה שהוא ענין ההפצר, רוצה לומר אף על פי שיבא נחש וכל האויבים שבעולם לא נחזור מזה כי אם שימלוך מלך עלינו, וכל זה בהיות האל יתברך הוא מלככם ושלא הייתם צריכים למלך אחר, והותרה בזה השאלה החמישית:
ותראו – רצה לומר: אבל אתם כאשר ראיתם שבא עליכם מלחמה, אמרתם לי לא נהיה כאבותינו אשר היה השופט יוצא לפניהם במלחמה, כי אם מלך ימלוך עלינו והוא ילחום מלחמתנו.
וה׳ וכו׳ – אבל ה׳ הוא מלככם, והוא הלוחם מלחמותיכם עם השופט אשר יהיה, ואם כן הסכלתם עשו בשאלת המלך כי הלא אמרתם שלא מצאתם בידי מאומה, והלא ראיתם שאין מעצור לה׳ להושיע ביד השופט, ומבלי מלך.
השאלות:
הלא ביאת נחש היה אחר שהומלך שאול?
ותראו – ואחר שראיתם שהשגחת ה׳ חופף עליכם כל היום, למכור אתכם ביד אויב בעת מריכם ולהושיעכם עת תשובו אליו, עתה שראיתם מלך בני עמון בא עליכם – שכחתם שני הצדדים האלה,
א. לשום לב שבא עליכם אויב מפני שמאסתם מלכותו ורציתם במלכות בשר ודם,
ב. לשוב מחטא זה כדי שיושיעכם,
ותאמרו לי לא רצה לומר לא נשוב מחפצנו במלך רק כי מלך ימלך עלינו – הגם שבחנתם שה׳ אלהיכם מלככם – וכמו שהעברתם אותי משופט כן מאסתם את אלהיכם ממלוך עליכם.
ותראו כי מלך בני עמון וגו׳ – חיזוק למה שכתבתי למעלה ח׳:כ׳.
לא – לא נשמע לדבריך לבלתי המליך עלינו מלך.
ואחר שראיתם שהשגחת ה׳ עליכם כל היום, הן למכור אתכם ביד אויב בעת מֶרְיֶכֶם, והן להושיעכם כאשר תשובו אליו1, וַתִּרְא֗וּ וראיתם כִּֽי- לאחר שביקשתם מלך, הקב״ה העניש אתכם2, וְנָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי-עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ למלחמה, ובכל זאת וַתֹּ֣אמְרוּ אמרתם לִ֔י, לֹ֕א נהיה כאבותינו אשר היה השופט יוצא לפניהם במלחמה3, ולא נחזור מדרישתנו4, אלא5 כִּי-מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ! ולא די במה שפגעתם בי6 והעברתם אותי משופט, גם מאסתם בה׳7, וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם והוא הלוחם מלחמותיכם, ואם כן עשיתם מעשה כסילות בשאלת המלך8:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. מלבי״ם.
6. מהר״י קרא.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
Now therefore behold the king whom you have chosen and whom you have asked for; behold, Hashem has set a king over you.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן הָא מַלְכָּא דְאִתְרְעִיתוּן דִי שְׁאֶלְתּוּן וְהָא מַנֵי יְיָ עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא.
שאלתם – נראה לי שמן שאלה יאמר שאלתם, כי שם שאלונו שובינו (תהלים קל״ז:ג׳), מה שאלתיו חירק במקום א׳ בתיבת א׳ח׳ה׳ע׳ הממוצעין בשער היסוד. ואל תשיבני הרי מהרה בערה שיאמר מהרתם בערתם, שהרי הם משי״ן חזק ושאלתם משקל קל.
אשר בחרתם אשר שאלתם – האל״ף בסגול, וכן: הלא שאלתם עוברי דרך (איוב כ״א:כ״ט).
(יג-יד) נתן י״י עליכם מלך – פי׳ להושיעכם, אם תראו את י״י.
והנה נתן – זה נמשך מההקש התנאיי, ואם הוא קודם בסדר, שהמובן אם תיראו הנה נתן י״י עליכם מלך כי ימצא צאן ורועה, ואם אין, גם אתם גם מלככם תספו (שמואל א י״ב:כ״ה), כי לא ימצא לא צאן ולא רועה.
ועתה הנה המלך אשר בחרתם וגו׳. ידמה שזו היא נחמת שמואל לעם ותתו להם דרך תשועה, והוא שאמר הנה עם היות שחטאתם במה ששאלתם הנה האל יתברך עשה שאלתכם וזכיתם למלך, ולפי שהאנשים הנמשכים אחרי תאוותיהם כאשר ישיגו מה שיבקשו יקוצו בו, כענין האדם עם הנשים בתאוות המשגל, אמר שלא היו הם כן בענין המלך, כי אחרי היות מלך עליהם עוד בחרו בו ושמחו עמו כמו קודם השאלה, כי כמו שאתם הייתם שואלים אותו קודם היותו ככה עתה למה שראיתם מגבורותיו תחפצו בו, וזהו אשר בחרתם אשר שאלתם, רוצה לומר אשר בחרתם אותו ושמחתם אחרי המלכתו ואשר שאלתם אותו בראשונה, ועוד זכיתם שאותו המלך האל יתברך ברצונו נתנו לכם שהוא הדבר הנרצה לכם, רוצה לומר שיסכים חכמתו יתברך עם בקשתכם.
ועתה הנה המלך – אבל עתה מה שעבר אין, כי הלא המלך הנה הוא מולך ועומד.
אשר בחרתם – רצה לומר: הלא זהו המלך אשר בעבור התשועה שעשה בחרתם בו, אחר אשר שאלתם על המלך והקב״ה הסכים על ידכם והמליכו, חזרתם ובחרתם בו מעצמיכם, ואם כן אחר כל זאת שוב אין להשיב, ומלוך ימלוך.
השאלות:
למה כפל אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה׳?
ועתה הנה המלך וכו׳ רצה לומר עתה יש במלך הזה שני אפשריות, בצד א׳ הוא המלך אשר בחרתם אתם, לא ה׳, כי לא מדעת ה׳ נעשה רק מדעתכם אשר שאלתם מפרש שהגם שלא בחרתם את האיש הזה שאול, בכ״ז הוא מיוחס לבחירתכם מצד שאתם שאלתם מלך ועל ידי זה בחרו ה׳, ובצד הב׳ והנה נתן ה׳ עליכם מלך אחר שבחירת האיש הפרטי שהוא שאול נעשה על ידי ה׳, וכפ״ז יתיחס המלך בצד א׳ אל בחירתכם נגד רצון ה׳ ובצד הב׳ יתיחס שהוא בחיר ה׳.
וְאולם עַתָּ֗ה את הנעשה אין להשיב1, כי הלא הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ מוֹלֵךְ ועומד, והוא המלך אֲשֶׁ֥ר לאחר שה׳ המליך אותו גם אתם חזרתם2 וּבְּחַרְתֶּ֖ם בו בגלל התשועה אשר עשה לכם3, והוא המלך4 אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם מאת ה׳ כי ימליך מלך עליכם והסכים על ידכם והמליכו5, ואף שאתם לא בחרתם את שאול, הוא נבחר ע״י ה׳ בגלל בקשתכם6, וְהִנֵּ֨ה אפילו שחטאתם בבקשתכם7, הסכים לכם ה׳8 וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ להושיעכם9, ואם כן מלוך ימלוך10:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד. כמסופר לעיל פרק י״א פס׳ ט״ו.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. אברבנאל.
8. מצודת דוד.
9. רד״ק. כי ה׳ בחר ששאול יהיה המלך, ואמר שמצד אחד המלך מתייחס אל בחירתכם נגד רצון ה׳, ומצד שני אחרי שקיבל ה׳ את בקשתכם מתייחס שאול המלך לבחירת ה׳, מלבי״ם.
10. מצודת דוד.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יד) אִם⁠־תִּֽירְא֣וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקוֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת⁠־פִּ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם⁠־אַתֶּ֗ם וְגַם⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
If you will fear Hashem, and serve Him, and heed His voice, and not rebel against the commandment of Hashem, and both you and also the king that reigns over you follow Hashem your God—;
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אִם תִּדְחֲלוּ קֳדָם יְיָ וְתִפְלְחוּן קֳדָמוֹהִי וּתְקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ וְלָא תְסָרְבוּן עַל מֵימְרָא דַייָ וְתֶהֱווּן אַף אַתּוּן וְאַף מַלְכָּא דִמְלַךְ עֲלֵיכוֹן בָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָכוֹן.
והיתם גם אתם – ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך.
Then both you. You will live to a ripe old age, both you and the king.
והיתם גם אתם – תרגומו: ותהוון. שתהיו אחר הקב״ה ודבריו, ולא תאמר מה שכרם על כך. לכך נראה לי שהוא לשון חיות וקיום שתהיו חיים וקיימין לעד, כגון כל הימים אשר היה (שמואל א א׳:כ״ח). וחיתם מן חיה, והיתם מן היה, ומריתם מן מרה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ועל כן המשיך אחרי זה אם תראו את ה׳ וגו׳, והנה בפירוש זה הפסוק ראוי שתדע שהמפרשים למה שלא מצאו בו גזרה אמרו שהוא חוזר למעלה, יאמר והנה נתן ה׳ עליכם מלך להושיעכם אם תראו את ה׳, והעיקר חסר מן הספר והוא שיאמר להושיעכם. ובלעדו יקשה הפסוק לדעתם, כי כבר נתן האל יתברך להם מלך ומה שהיה כבר היה בין שיראו את ה׳ ובין שימרו את פיו, ולכן אחשוב בפירוש הכתוב הזה אחד משני פנים. האחד הוא שהטוב יוחס אל האל יתברך והרע לא ימשך ממנו כי אם מהמקבלים, וכדברי איוב (איוב ב׳ י׳) גם את הטוב נקבל מעם האלהים ואת הרע לא נקבל וגו׳, ולזה אמר והנה נתן ה׳ לכם מלך אם תראו את ה׳ ועבדתם אותו וגו׳, כי אם לא תראו מלפניו יהיה ענין המלך מיוחס אליכם ולא אליו יתברך ולא נאמר אז שהוא נתנו לכם, כי אין הרע נמשך ממנו בעצם כמו שאמרתי. הפן השני הוא שיהיה גזירת הכתוב והייתם גם אתם וגם המלך וגו׳, רוצה לומר אם תראו את ה׳ והוא מאמר כללי, ויפרש היראה במה תהיה ואמר שהיא במצות עשה, וזהו ועבדתם אותו ושמעתם בקולו, וגם במצות לא תעשה וזהו ולא תמרו את פי ה׳, הנה בהיות זה כן תהיו גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחרי ה׳ אלהיכם, רוצה לומר שתהיו אחריו במעלה וכבוד ותהיו גוי אחד בארץ כמו שהוא יתברך אחד בעולמו, גם תהיו אחרי ה׳ רוצה לומר שהוא יהיה מגינכם וילך לפניכם השם ואתם תלכו אחריו ותחסו בצלו. ורש״י פירש והייתם גם אתם ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך:
תמרו – מלשון מרי ומרד.
אם תיראו – רצה לומר: אך אם תיראו את ה׳ וכו׳, אז כולכם תהיו אחר ה׳, כי הוא ילך לפניכם למלחמה, ואתם תלכו אחריו.
אם תיראו ולכן יש בו שני אפשריות שאם תיראו את ה׳ ועבדתם אותו – וחוץ מזה תשמרו מצותיו ושמעתם בקולו במצות עשה ולא תמרו את פי ה׳ במצות לא תעשה, אז יתיחס אל בחירת ה׳, כי אז והיתם גם אתם וגם המלך כו׳ אחר ה׳ אלהיכם רצה לומר אז יהיה ה׳ מלככם ההולך לפניכם להלחם לכם ולהושיע אתכם, והוא אחריו כשר צבאו ההולך בפקודתו, והוא יהיה אמצעי בין ה׳ וביניכם.
אם תיראו וגו׳ – תיבת ולא משמשת להוראת חילוף כמו עם נבל ולא חכם (האזינו) ונחיה ולא נמות (מקץ), תיראו את ה׳ תחת המרותכם את פיו כאשר עשיתם עד היום, ותיבת אם דבוקה לפסוק הקודם והנה נתן ה׳ עליכם מלך רק אתם תיראו את ה׳.
ולכן יש שתי אפשרויות1, אִם-תִּֽירְא֣וּ אֶת-יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ במצוות עשה2 וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת-פִּ֣י יְהוָ֑ה במצוות לא תעשה3, אז המלך יתייחס לבחירת ה׳4 וִהְיִתֶ֣ם תתקיימו לאורך ימים5 גַּם-אַתֶּ֗ם וְגַם-הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם, וכולכם תהיו6 אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם כי הוא ילך לפניכם למלחמה, ואתם תלכו אחריו7, כי המלך יהיה כשר צבאו ההולך בפקודתו, והוא יהיה אמצעי בין ה׳ וביניכם8:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. רש״י.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וְאִם⁠־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת⁠־פִּ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד⁠־יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃
but if you will not heed the voice of Hashem, but rebel against the commandment of Hashem, then the hand of Hashem shall be against you and against your fathers.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִם לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַייָ וּתְסָרְבוּן עַל מֵימְרָא דַייָ וּתְהֵי מְחָתָא דַייָ בְּכוֹן כְּמָא דַהֲוַת בַּאֲבָהַתְכוֹן.
והיתה יד י״י בכם ובאבותיכם – אמר רבא בר שמואל חטוטי שכבי דאמר מר בעון חיים מתים נחטטין.
והיתה יד י״י בכם ובאבותיכם – כלומר: והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם.
ורבותינו אמרו (בבלי יבמות ס״ג:): בכם ובאבותיכם – חטוטי שכבי, והיא מכת בזיון על המתים.
Then Adonoy's hand will be against you and against your forefathers. Meaning it will be against you after it was against your fathers. Our Rabbis however said, "against you and against your fathers" refers to the digging up of the dead, which is a disgrace upon the dead.⁠1
1. Maseches Yevamos 63b. When people sin, the past generations are also punished by having their grave sites disturbed (Radak).
ומריתם את פי י״י והיתה יד י״י בכם ובאבותיכם – פתר׳: ובאבותיכם היתה יד י״י בהם כמו כן בזמן שהכעיסו לפניו.
ובאבותיכם – כבר היתה בם ידו על שלא שמרו את פיו.
ורבותינו פירשו: בזיון על המתים.
ונראה לי: ובאבותיכם – פירושו כמו שהיתה באבותיכם, כתרגומו. והוי״וא משמש במקום כמו, כגון ובין אדם לרעהו (איוב ט״ז:כ״א) שפתרונו כבין אדם לרעהו.
א. כך נראה מן ההקשר. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פריס 163: והוא.
ובאבותיכם – כמו: ובמלככם, כי האדון לעם כמו האב לבן. וכן אמר: וישימני לאב לפרעה (בראשית מ״ה:ח׳).
ויונתן תרגם: כמה דהות באבהתכון.
ורבותינו ז״ל פירשו: חטוטי דשכיבי, דאמר מר: בעון חיים מתים נחטטים, כלומר: אם תמרו את פי י״י (שמואל א י״ב:י״ד), תהיה יד י״י בכם, וגם באבותיכם הממרים שמתו, שיוציאום מקברותיהם לבזיון.
ובאבותיכם – כמו שהיה עם אבותיכם ביד סיסרא וחבריו שקדם זכרם.
ואם לא תשמעו בקול ה׳, רוצה לומר במצות עשה ומריתם את פי ה׳ כלומר במצות לא תעשה, הנה אז תהיה יד ה׳ בכם ובאבותיכם, רוצה לומר עד עתה היתה יד ה׳ באבותיכם ולא בכם ועתה תהיה בכם גם כן, באופן שיד ה׳ תהיה בכם ובאבותיכם יחד, באופן שתדמו אליהם בענין העונש, ולפי זה יהיה גזירת הפסוק והייתם גם אתם עם המשפט בוי״ו, וכן הוא והיתה יד ה׳ שהוא משפט הפסוק השני והוא גם כן בוי״ו ורבים ככה:
יד ה׳ – מכת יד ה׳.
ובאבותיכם – ובמלכיכם, כי כל שר ומושל נקרא בלשון אב, וכן: וישימני לאב לפרעה (בראשית מ״ה:ח׳).
ואם ובצד הב׳ אם לא תשמעו בקול ה׳ במצות עשה ומריתם את פי ה׳ במצות לא תעשה, אז יתיחס אל בחירתכם, ואל תחשבו כי אז יסיר השגחתו, רק והיתה יד ה׳ בכם כמו שהיתה באבותיכם שהכה אותם כל עת מרו בו.
ובאבתיכם – בתרגום המיוחס לשבעים הזקנים מתורגם ובמלככם. א[אבל יש פנים גם לתיבת אבותיכם, ובני ישראל ההולכים עם שאול להלחם בנחש היו ש׳ אלף, קרוב למחצית פקודי משה. אם כן רק הבחורים בערה בלבם אש הגבורה והלכו אחרי שאול והיו די והותר לנצח את נחש. ואחר המלחמה כשאמר העם (הוא עם המלחמה) אל שמואל מי האומר שאול ימלך עלינו וגו׳ הלכו כל עם המלחמה הגלגלה והמליכו שם את שאול ודבר שמואל את דבריו, ובכן יצדק מה שכתוב והיתה יד ה׳ בכם השומעים את דברי ובאבותיכם הבאים בימים שנשארו בביתם.]
א. ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב, הוסיף המחבר את הביאור המופיע כאן בסוגריים המרובעים.
וְאולם אִם-לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה במצוות עשה1 וּמְרִיתֶ֖ם אֶת-פִּ֣י יְהוָ֑ה במצוות לא תעשה2, אז ה׳ יסיר את השגחתו מכם3, וְהָיְתָ֧ה תהיה יַד-יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם, וּכמו4 שהיתה5 בַאֲבֹתֵיכֶֽם6 שהכה אותם בכל עת שמרדו בו7, גם בכם תהיה מכת יד ה׳8:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. אברבנאל, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מהר״י קרא.
5. תרגום יונתן, מהר״י קרא, מלבי״ם.
6. יש מרבותינו שביארו ״ובאבותיכם״ – ״ובמלככם״, רד״ק, מצודת דוד. ויש שביארו והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם, רש״י. ורבותינו אמרו (יבמות סג:) בכם ובאבותיכם, חטוטי שכבי, והיא מכת בזיון על המתים, רש״י, רד״ק. כלומר אם תמרו את פי ה׳ תהיה יד ה׳ בכם וגם באבותיכם הממרים שמתו, שיוציאום מקברותיהם לבזיון, רד״ק.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) גַּם⁠־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃
Now therefore stand still and see this great thing which Hashem will do before your eyes.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אַף כְּעַן אִיתְעַתָּדוּ וַחֲזוֹ יַת פִּתְגָמָא רַבָּא הָדֵין דַייָ עָבֵיד לְעֵינֵיכוֹן.
התיצבו וראו וגו׳ – וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם פגעה בכם מלחמה היה כח בתפלתי לעמוד על האויב, ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי, ואף על פי שאני זקן.
Stand up and see… And just as through my prayer, I am able to change the seasons, similarly, if a war befell you, my prayer would have the power to protect you against the enemy, and you had no need to ask for a king during my lifetime,⁠1 even though I am old.
1. Shemuel demonstrated to the nation how unnecessary their request for a king was. Just as ‘ה responded immediately to Shemuel’s prayers for rain, so too would ‘ה answer his prayers to save the Bnei Yisroel from their enemies.
את הדבר הגדול הזה – מה דבר גדול היה? המטר בעת הקציר פעמים רבות יהיה זה! פירש א״א ז״ל כי בארץ ישראל לא היה יורד מטר כלל כל ימי קציר, וזהו שאמר הכתוב: הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו (ירמיהו ה׳:כ״ד). וכך אמר בבני רצפה בת איה: מתחילת קציר עד נתך מים עליהם (שמואל ב כ״א:י׳). ואמרו רבותינו ז״ל: משבעה עשר בניסן עד י״ז במרחשון שהוא עת המטר. ולפי שהיה מטר בקציר חדוש גדול אצלם, פחדו מאד ואמרו: התפלל בעד עבדיך אל י״י אלהיך ואל נמות (שמואל א י״ב:י״ט).
ובדברי רבותינו ז״ל יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, שנאמר: הלא קציר חטים היום וגו׳ (שמואל א י״ב:י״ז). ועשה כל זה שמואל להודיעם כי רע בעיני י״י היה מה ששאלו מלך, ואף על פי שהם מאמינים לשמואל, היה בהם בני בליעל שהיה לבם נקפם בדברי שמואל כמו שעשו בהמליכו את שאול, ואמרו: מה יושיענו זה (שמואל א י׳:כ״ז), ואף על פי שאמר להם כי על פי י״י נתנו להם, וראו כי נלכד באורים ותומים או בגורל על ידי קלפי, לפיכך עשה להם שמואל אות שיראו כלם ולא יוכלו להכחישו, לפיכך אמר: ויירא כל העם מאד את י״י ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״ח).
גם עתה התיצבו – אין זה מקום באורו.
גם עתה התיצבו וראו וגו׳. כתבו המפרשים שלפי שהיו בישראל בני בליעל שאומרים שלא היה רע בעיני ה׳ לשאול מלך, לפיכך עשה להם שמואל האות הזה כדי שיראו כלם שרעתם רבה בעיני ה׳ שאלתם מלך ולא יוכלו להכחישו. ואני אחשוב שעשאו שמואל כדי להתיר ספק אחד היה נופל בדבריו, והוא כי אם היה שאלת מלך רעה בעיני האל יתברך איך בחר השם יתברך בשאול? ואיך משחו שמואל ואיך נתברר על פי האורים והתומים? הנה להשיב לזה אמר גם עתה התיצבו וראו, רוצה לומר הנה האל יתברך נתן הבחירה באדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, ואם הוא ישאל מה שירצה לא ימנעהו ממנו ויתן רצונו יהיה טוב או רע.
גם עתה – רצה לומר: ואם תשיבו לומר, אם שאלת המלך רעה היתה בעיני ה׳, למה הסכים על ידינו, על זה אשיב לכם, גם עתה אחר שהסכים, התיצבו וראו וכו׳, ומזה תשכילו לדעת דרכי ה׳, אשר ימלא שאלת השואל אף אם היא רעה בעיני ה׳, וגם אם לשואלה לא לטובה יחשב.
גם עתה התיצבו וראו כי השגחתו דבקה בכם לעשות לעיניכם נפלאות לשדד הטבע.
גַּם-עַתָּה֙ אם יש בינכם הסוברים שבזה שה׳ בחר בעצמו את המלך זה הוכחה כי לא כעס ה׳ על בקשתכם1, או כאלה הסוברים כי לא בחר ה׳ בשאול2, הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ כי השגחתו דבקה בכם לעשות לעיניכם נפלאות3, וראו אֶת-הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה4 אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם על ידי תפילתי5, שהקב״ה ישנה סדרי בראשית, וזה יתן לכם עדות נוספת על כי הקב״ה בחר בשאול6, וגם יראה לכם כי על אף שלעיתים הבקשה רעה בעיני ה׳, וגם לשואל היא איננה טובה, הקב״ה ממלא אחריה7:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מלבי״ם.
4. מה דבר גדול היה המטר בעת הקציר, פעמים רבות זה היה? פירש ר׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) כי בארץ ישראל לא היה יורד מטר כלל כל ימי קציר, ולפי שהיה מטר בקציר חידוש גדול אצלם פחדו מאד, ועשה שמואל כל זה להודיעם כי היה בהם בני בליעל שאע״פ שראו שנלכד שאול באורים ותומים הכחישו את הדבר, ואמרו מה יושיענו זה, רד״ק.
5. וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם היתה פוגעת בכם מלחמה, היה כח בתפלתי לעמוד על האויב, ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי, ואף על פי שאני זקן, רש״י.
6. רד״ק.
7. אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) הֲל֤וֹא קְצִיר⁠־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי⁠־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
Is it not wheat harvest today? I will call to Hashem that He may send thunder and rain; and you shall know and see that your wickedness is great, which you have done in the sight of Hashem, in asking for a king.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
הֲלָא חֲצַד חִטִין יוֹמָא דֵין אֲצַלֵי קֳדָם יְיָ וְיִתֵּן קָלִין וּמִטְרָא וּדְעוֹ וַחֲזוֹ אֲרֵי בִישַׁתְכוֹן סַגִיאָה דַעֲבַדְתּוּן קֳדָם יְיָ לְמִישְׁאַל לְכוֹן מַלְכָּא.
הלא קציר חטים היום אקרא אל י״י ויתן קולות ומטר ודעו כי רעתכם רבה – תני יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנאמר הלא קציר חטים היום וכו׳ (כתוב ברמז כ״א).
הלא קציר חטים היום – והגשמים סימן קללה, וקשה בעיני הקב״ה להביא פורענות חנם, אף על פי כן יש בי כח, ואקרא אל י״י ויתן קולות ומטר.
ודעו וראו – כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי.
Is today not the [season of the] wheat harvest? And rain is a sign of a curse,⁠1 and the Holy One, Blessed is He, is reluctant to visit punishment unnecessarily. Nonetheless, I have power, and I shall call to 'ה, and He will make it thunder and rain.
Then you will know and see. That it was unnecessary for you to ask for a king and to show disrespect towards me.
1. Maseches Ta’anis 12b.
הלא קציר חטים היום – ששרב ושמש יפה לחיטים בעת הקציר, ואני
אקרא אל י״י ויתן קולות ומטר – שהוא קשה לחיטים בעונת הקציר ובזאת תדעו כי רעתכם רבה שאילו זכיתם אפילו אילו הייתי מתחבט לפניו כל היום לא היה שומע לי להביא עליכם מידת פורענות.
הלא קציר חטים היום – זהו סיון, ותנן יצא ניסן ולא ירדו גשמים סימן קללה לעולם. אף על פי כן אם אתפלל, ירדו גשמים. ואין דרכו של הקב״ה להביא פורענות בחנם, אלא בזאת תדעו כי רעתכם רבה – שישתנו עליכם דברי בראשית.
דבר אחר: כשם שאני יכול לשנות העת בתפלתי, כך הייתי יכול להושיעכם במלחמה בתפלתי. אף על פי שאני זקן, לא היה לכם לשאול מלך בחיי. ואם תאמר: מה חטאו ששאלו מלך, והרי ג׳ דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואחת מהן להמליך עליהם מלך שנאמר תשים עליך מלך (דברים י״ז:ט״ו). יש להשיב: שבזה חטאו, ששאלו בימי שופט הגון כשמואל, אלא סמוך לפטירתו היה להם לבקש ממנו: תנה לנו, כדרך שעשה משה: יפקד י״י אלהי הרוחות (במדבר כ״ז:ט״ז), או היה להם לבקש אחרי מותו, ובימי שאר השופטים שלא בחרם הקב״ה, ואף הם לא בחרום. ולא היה להם לשאול בימי שמואל שטרח להן להחזירן למוטב, ולא עשה כשאר השופטים הרוחקים אותם לבא אצלם, כענין שנאמר ויעלו אליה בני ישראל למשפט (שופטים ד׳:ה׳). ואף על פי כן ביקשו מלך בימיו.
הלא קציר חטים – והנה הראה שמואל לעם אות כי חטאו מאד לי״י כששאלו להם מלך ואמר הלא קציר חטים היום אקרא אל י״י ויתן קולות ומטר ואמנם אמר זה כי קציר חטים היה שם סביב חג השבועות והנה העת הוא אז לפי הטבע חם ולא גם התקופה שעברה היתה בטבעה קרה ולחה ולא יתכן על המנהג הטבעי שיהיו שם אז אידים עשניים יתהוו מהם הרעמים והברקים וזהו האות שנתן לפי מה שאחשוב שאם לא היה שם אות זולת נתינת הקולות והמטר כשקרא שמואל אל י״י לא היה צריך לומר הלא קציר חטים היום, ואפשר שנאמר הלא קציר חטים היום היה להורות על צחות האויר כי האנשים היו קוצרים חטים וזה יורה על היות העת ההוא בלתי מעונן ובלתי ראוי למטר, והנה הביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב, והנה הרגישו העם בזה האות והודו כי חטאו מאד כששאלו להם מלך, ואחר זה היישירם שמואל באמצעות זה הפעל אל שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו מאחרי השם יתעלה כי הסר מאחריו הולך אחרי התהו אשר לא יועילו ולא יצילו.
(יז-יח) העשרים ושלשה הוא להודיע שהשם יתעלה מקים דבר עבדו ולזה שמע לשמואל לתת קולות ומטר כשבקש זה ממנו להראות לישראל מה שהיה מן החטאה בבקשת זאת שאין פריה רק להרע כמו שאין תועלות בקולו׳ ומטר בימי קציר חטים רק להשחי׳.
והביא דמיון לזה מהיות קציר חטים, ואמרו חכמינו ז״ל (תענית פרק א׳ י״ב ע״ב) יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, ועם היות הקולות והמטר בזמן ההוא רע וכל שכן בארץ ישראל שלא היה יורד מטר כל ימי קציר, הנה לפי שהיה קורא את ה׳ וישאל את הדבר הרע ההוא יתן ה׳ קולות ומטר לפי ששאלהו ממנו, כך היה ענין המלך, שעם היותו דבר רע נתנו לפי ששאלוהו ממנו גם כן, ודברי הכתוב יורו על שהיתה זאת כוונתו באמרו גם עתה התיצבו וראו וגו׳, ר״ל אם תתמהו למה נתן הדבר שהיה רע? גם עתה בהיות קציר חטים אקרא אל השם ויתן קולות ומטר שהוא דבר רע, ובזה תראו כי רעתכם רבה בעיני השם אשר עשיתם לשאול לכם מלך עם היות שנתנו אליכם. ואמרו כי רעתכם רבה בעיני השם אינו נאמר על החטא כי אם שעשו לנפשם רעה גדולה בשאלם מלך להיותו דבר מזיק מאד, ולזה אמר בעיני ה׳, רוצה לומר עם שאתם לא תראו עתה הרע וההפסד אשר ימשך מהמלך, הנה בעיני השם שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות הוא רואה ההיזק שיבא אליכם מהמלך:
רבה – גדולה.
הלא קציר חטים היום – ואם כן עתה המטר לקללה תחשב, ואף רעה היא בעיני ה׳, להביא הקללה בעולם על לא דבר.
אקרא וכו׳ – ועם כל זאת כאשר אקרא אל ה׳ על המטר, ישמע קולי ויתן קולות רעמים ומטר, כי כן ימלא שאלת המבקש, הטובה היא אם רעה.
ודעו – ובזה דעו שרבה רעתכם וכאשר אמרתי, ואף שהסכים המקום עמכם, כי כן מעשה ה׳, אבל האמת הוא שעשיתם הרע לעצמכם, וגם רעה בעיני ה׳.
השאלות:
איך ברר להם על ידי נס הזה שהרעו במה ששאלו להם מלך?
הלא קציר חטים היום – בזה תראו:
א. כי עדן השגחתו הנסיית דבקה בכם, ואם כן לא היה לכם לבחור מלך שיושיע אתכם כפי הטבע אחר שאתם נושעים מהשגחה וזה שכתוב כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה׳ רצה לומר שעשיתם נגד עיני ה׳ והשגחתו עליכם,
ב. אחר שהפלא הזה יתהוה על ידי תפלתי לא היה לכם לבגוד בי כי כן הייתי יכול להרעים שנית בקול גדול על פלשתים כמו אז (למעלה ז׳) וזה שכתוב אקרא אל ה׳ ויתן קלות ומטר ובזה נתן אות נגד שני הדברים אשר עמהם התוכח כנ״ל.
ג. מהאות בעצמו שהוא המטר והקולות שהם טובים בעת זרע ורעים בקיץ תבינו כי כן גם אתם שאלתם דבר שלא בעונתו, שאם היה המלך טוב לכם אחרי מותי ובעת שאתם נתונים תחת הטבע, הוא רע לכם בעודני חי ובעוד ה׳ צבאות יגן עליכם, ועל זה אמר ודעו וראו וכו׳.
ומטר – הוא היורד בזעף וכן יערף כמטר לקחי (האזינו), וגשם הוא היורד לאט.
ודעו וראו – כמו אתה הראת לדעת – בראותכם תדעו.
הֲל֤וֹא קְצִיר-חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם תקופת חג השבועות, שלפי הטבע לא יתכן שירדו גשמים1, ואם יורדים סימן קללה הם, וקשה בעיני הקב״ה להביא פורענות בחינם2, והנה אֶקְרָא֙ אֶל-יְהוָ֔ה, וְיִתֵּ֥ן ה׳ קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר, וזה הוכחה כי ה׳ ימלא את שאלת המבקש בין אם היא טובה או רעה3, וּבזה4 דְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי-רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ גדולה5 אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ ולא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי6, ואילו הייתם זכאים, אפילו הייתי מבקש לפניו כל היום, לא היה שומע לי להביא עליכם מידת פורענות של גשמים בעת הזו7: ס
1. רלב״ג.
2. רש״י, מהר״י קרא, מצודת דוד.
3. אברבנאל, מצודת דוד. ובזה נתן אות נגד הדברים אשר עמהם התווכח כנ״ל, מהאות בעצמו שהוא המטר והקולות שהם טובים בעת זרע ורעים בקיץ, תבינו כי גם אתם שאלתם דבר שלא בעונתו, שאם היה המלך טוב לכם אחרי מותי ובעת שאתם נתונים תחת הטבע, הוא רע לכם בעודני חי ובעוד ה׳ צבאות יגן עליכם, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רש״י, מצודת דוד. וכך הייתי יכול להרעים שנית בקול גדול על פלשתים, מלבי״ם.
7. ר״י קרא.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כׇל⁠־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וְאֶת⁠־שְׁמוּאֵֽל׃
So Samuel called to Hashem; and Hashem sent thunder and rain that day. And all the people greatly feared Hashem and Samuel.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרָא שְׁמוּאֵל קֳדָם יְיָ וִיהַב יְיָ קָלִין וּמִטְרָא בְּיוֹמָא הַהוּא וּדְחַל כָּל עַמָא לַחֲדָא מִן קֳדָם יְיָ וּמִפִּתְגָמֵי שְׁמוּאֵל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וזכר שכך היה שמיד שקרא שמואל אל ה׳ נתן קולות ומטר באותו יום מבלי היות שם עננים ולא אידים וסבות מקדימות למטר, כי היה יום קציר חטים וידוע שהאנשים לא יקצרו ביום המעונן, ולכן היה מהנס היות פתאום מטר וקולות כל שכן שבא לאות ולדמיון הדרוש כמו שאמרתי. ואמרו ויירא כל העם מאד את ה׳ ואת שמואל, הוא להגיד שהתפעלו מאד מדבריו ומהנס אשר עשה לעיניהם, ופחדו מאשר עשו נגד ה׳ וממה שעשו נגד שמואל שהם ב׳ הבחינות שזכרתי בשאלתם המלך, והותרה בזה השאלה הששית:
ויקרא שמואל – על המטר כאשר אמר.
את ה׳ – בעבור חטא שאלת המלך.
ואת שמואל – על שהמליכו מלך בחייו, וכאלו מאסו בו.
ויירא כל העם מאד את ה׳ ואת שמואל – כי הביטו את אשר הרעו כי חטאו לה׳ ובגדו בנביאו.
וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל-יְהוָ֔ה על המטר1, וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה מיד2 קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא, וַיִּירָ֨א כָל-הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת-יְהוָ֖ה בעבור חטא שאלת המלך3, וְגם אֶת-שְׁמוּאֵֽל על שהמליכו מלך בחייו וכאילו מאסו בו4, והבינו שחטאו לה׳ ובגדו בנביאו5:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיֹּאמְר֨וּ כׇל⁠־הָעָ֜ם אֶל⁠־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד⁠־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל⁠־נָמ֑וּת כִּֽי⁠־יָסַ֤פְנוּ עַל⁠־כׇּל⁠־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃
And all the people said to Samuel, "Pray for your servants to Hashem your God, that we not die; for we have added to all our sins this evil, to ask for a king.⁠"
תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ כָּל עַמָא לִשְׁמוּאֵל צַלֵי עַל עַבְדָךְ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וְלָא נְמוּת אֲרֵי אוֹסִיפְנָא עַל כָּל חוֹבָנָא בִּישְׁתָא לְמִשְׁאַל לָנָא מַלְכָּא.
כי יספנו על כל חטאתינו רעה – מודים אנו שפשענו בהקב״ה ובך.
ויאמרו כל העם אל שמואל וגו׳. זכר שהעם התודו על עונם ובקשו משמואל שיתפלל בעדם אל ה׳ ואל ימותו, כי ידעו היותם בני מות על אשר בקשו מלך. ואמרם כי יספנו על חטאתינו רעה, פירושו אצלי שהודו שבשאלת המלך מלבד החטא שחטאו בו להשם יתברך הנה הם הוסיפו עליה רעה לעצמם בשאלם מלך, כי החטא הוא ביחס השם יתברך והרעה היא בבחינת עצמם, מסכים למה שאמר להם שמואל רעתכם רבה וכמו שפירשתי.
על כל חטאתינו – על החטאים אשר עשינו מאז, הוספנו עוד לעשות הרע בשאלת המלך.
וַיֹּאמְר֨וּ כָל-הָעָ֜ם אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד-עֲבָדֶ֛יךָ אֶל-יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל-נָמ֑וּת כִּֽי-יָסַ֤פְנוּ הוספנו עוד1 עַל-כָּל-חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל כאשר ביקשנו להמליך2 לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ: ס
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל⁠־הָעָם֙ אַל⁠־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל⁠־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל⁠־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶֽם׃
And Samuel said to the people, "Fear not. You have indeed done all this evil; yet do not turn aside from following Hashem, but serve Hashem with all your heart.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָא לָא תִדְחֲלוּן אַתּוּן גְרַמְתּוּן יַת כָּל בִּישְׁתָּא הָדָא בְּרַם לָא תִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ וְתִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ בְּכָל לִבְּכוֹן.
(כ-כא) ועבדתם את י״י בכל לבבכם ולא תסורו – כך סמוכים לעד לעולם ונפתרים באמת ויושר.⁠1 וכן תירגם יונתן ולא תיסטון מבתר פולחניה.
כי אחרי התוהו אשר לא יועילו – כלו׳ ולא תעבדו לאל אחר שהרי ההולך אחרי התוהו דעו שלא יועילו כי תוהו המה.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים קי״א:ח׳.
בכל לבבכם – ולא בלב ולב.
אתם עשיתם את כל הרעה הזאת – לשאול לכם מלך, אבל אל תיראו אם לא תסורו מאחרי י״י.
ויונתן תרגם: את כל הרעה הזאת – על המטר, שתרגם כן: אתון גרמתון ית כל בישתא הדא ובמקצת נסחאות אתון עבדתון.
ושמואל השיבם עם היות שאתם עשיתם את כל הרעה הזאת, רוצה לומר רעה לעצמכם בשאלת המלך, הנה לא יחשב לכם חטא מפאת האלוה יתברך, אך לא תסורו מאחרי ה׳ בעשותכם הדברים שהזהיר שלא תעשו. ועבדתם את ה׳ בכל לבבכם שהוא בדברים והמצות המעשיות, כי אם לא תחטאו ולא תסורו מהמצות לא יחשב לכם עון בזה. ות״י את כל הרעה הזאת על המטר:
אתם עשיתם – רצה לומר: הלא אתם כבר עשיתם ואין להשיב, אך אל תסורו מה׳, ויכופר העון.
(כ-כד) השאלות:
מ״ש אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה, הלא לכן יפחדו וייראו?, מ״ש אך אל תסורו וכו׳, ולא תסורו הוא כפל? ומה שסיים אך יראו את ה׳ כבר נכלל בראש דבריו?
אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת – רצה לומר אם היה ה׳ קוצף עליכם בלא סבה היה לכם להתירא באשר נשתנה רצונו אליכם מטוב לרע אבל אחר שסבת הרעה הזאת תלוי במעשיכם הרעים, ואם כן לא נשתנה רצון ה׳ להיטיב עמכם אם תטיבו מעשיכם לכן אל תיראו אך אל תסורו מאחרי ה׳ שאז ישוב לשוש עליכם לטוב,
אך אל תסורו וכו׳,
ועבדתם – אומר,
א. מן הראוי שלא תסורו ועבדתם את ה׳ מצד עצמו מחמת אהבתו מצד גדולתו ורוממותו, שהיא עבודה מאהבה וזה שכתוב בכל לבבכם – רצה לומר שלא בעבור פנייה חיצונית מגמול ועונש, שאז אף לו ידעתם שיהיה לכם תועלת בעבודת נכר ראוי שלא תסורו מה׳,
ב. מוסיף וחוץ מזה, (כא) ולא תסורו אי אפשר שתסורו ממנו כלל כי אין לכם לצפות שתשיגו איזה תועלת בעבודת נכר כי אחרי התוהו אשר לא יועילו שום תועלת ולא יצילו מאיזה רעה, ואל תחשוב שיועילו בדרך סגולה כי תהו המה לגמרי.
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל-הָעָם֙, אַל-תִּירָ֔אוּ כי הסיבה שה׳ כועס עליכם תלויה במעשיכם1, הלא2אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם כבר3 אֵ֥ת כָּל-הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את בבקשתכם מלך4 וזאת אין להשיב5, אַ֗ךְ אַל-תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת-יְהוָ֖ה בְּכָל-לְבַבְכֶֽם ללא כל פניה חיצונית של גמול ועונש6, ואז יכופר העון7:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא⁠־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי⁠־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃
Do not turn aside; for then you would go after empty things which cannot profit or deliver, for they are empty.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְלָא תִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנֵיהּ וְלָא תִפְלְחוּן לְטַעֲוָתָא דְאִינוּן לְמָא וְלֵית בְּהוֹן הֲנָאָה וְלָא מְשֵׁיזְבִין אֲרֵי לְמָא אִינוּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

ולא תלכו אחרי התהו אשר לא יועילו – לכם בעת צרתכם.⁠1
כי תהו המה – ואין בהם ממש.
ותרגומו: לא תסטון מבתר פולחניה ולא תפלחון לטעוותא דאינון למא ולית בהון הנאה ולא משיזבין ארי למא אינון.
1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י׳:י״ד.
ולא תסורו כי אחרי התוהו – פי׳: ולא תסורו מאחרי י״י, כי אם תסורו מאחריו ותסורו אחרי התוהו, והם האלילים אשר לא יועילו ולא יצילו אתכם כי תוהו המה.
או פירוש: ולא תסורו אחרי התוהו כי הם אשר לא יועילו ולא יצילו.
כי אחרי התהו – כי אם תסורו אחרי התהו תסורו.
ואמנם אמרו עוד ולא תסורו כי אחרי התוהו, נדחקו מאד המפרשים בפירושו. ואני אחשוב שכי אחרי התוהו משמש בלשון אלא, שהוא אחד מהארבעה לשונות שתשמש לשון כי (אי דלמא אלא דהא) כמו שכתב רש״י (ריש פרשת וירא) וכן (בראשית י״ח ט״ו) לא כי צחקת. ואמרו ולא תסורו אינו מצוה כי אם הודעה, יאמר הנה ראוי אליכם שלא תסורו מאחרי ה׳ כמו שאמרתי לפי שלא תסורו ממנו אלא אחרי התוהו, כלומר אני ידעתי שלא תסורו כי אם להליכתכם אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה, ומאחר שלא תוכלו לסור מאחרי ה׳ כי אם שתלכו אחרי התוהו דבר הגון הוא שלא תסורו ממנו. והמפרשים פירשו כי אם תסורו מאחריו ותלכו אחרי התוהו לא יועילו ולא יצילו אתכם כי תוהו המה.
התוהו – הוא דבר שאין בו ממש, כמו: והארץ היתה תוהו (בראשית א׳:ב׳).
יועילו – מלשון תועלת.
ולא תסורו וכו׳ – לא תסורו מה׳ ללכת אחרי עבודה זרה, כי ההליכה ההיא היא ההליכה אחרי התוהו וכו׳ שאין בהם ממש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

ולא תסורו וגו׳ – לא תסורו מאחרי ה׳ כי אז בודאי תלכו אחרי התהו, כי אי אפשר לאדם מטבעו להיות בלא תורה, יש לו תורת אמת אשריו, ואם לא יטעה אחר תורת הבל ותהו.
וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ מה׳ ללכת אחרי עבודה זרה1, כִּ֣י | ההליכה ההיא היא הליכה2 אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ הם האלילים3, אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי-תֹ֥הוּ הֵֽמָּה, שאין בהם ממש4:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד. ואברבנאל ביאר את הפסוק בצורה קצת שונה, כאשר הוא מבאר את המילה ״כי״ במובן ״אלא״, דהיינו, ראוי שלא תסורו מאחרי ה׳, לפי שלא תסורו ממנו אלא אחרי התוהו, אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) כִּ֠י לֹֽא⁠־יִטֹּ֤שׁ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃
For Hashem will not forsake His people for the sake of His great name, for it has pleased Hashem to make you a people for Himself.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי לָא יַרְחֵיק יְיָ יַת עַמֵיהּ בְּדִיל שְׁמֵיהּ רַבָּא אֲרֵי רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְמֶעְבַּד יַתְכוֹן קֳדָמוֹהִי לְעָם.
[פרשה טז]
גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה (תהלים פ׳:ט׳). מה הגפן הזו אינה נטעת בערבוביא אלא שורות שורות כך הן ישראל אינן חונים אלא דגלים דגלים. מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה כך תגרש גוים ותטעה. מה הגפן הזו שומר שלה למעלה הימנה כך הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ״א:ד׳). מה הגפן הזו שרביט אחד עולה ממנה והוא מכבש כל האילנות כך הן ישראל צדיק אחד עומד מהן ושמו הולך מסוף העולם ועד סופו. ויהי ה׳ את יהושע וגו׳ (יהושע ו׳:כ״ז). מה הגפן הזו יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה. כך הם ישראל על מדת הטוב ברוך הטוב והמטיב. על מדה אחרת ברוך דיין האמת. מה הגפן הזו יש בה יין יש בה חומץ יש בה ענבים ויש בה צימוקים. כך הן ישראל יש בהן מקרא ומשנה תלמוד ואגדות. מה הגפן הזו כל שהוא אוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו כך כל שהוא בא ומזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. פרעה בא ונלחם עם ישראל ונטל את שלו מתחת ידיהן. שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה עם ישראל וכולם נפלו בידן. מה הגפן הזה העלין חופין על האשכולות כך עמי הארץ חופין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בה אשכולות גדולים וקטנים וכל האשכול שהוא גדול מחבירו נמוך ממנו כך ישראל כל מי שהוא גדול מחבירו נמוך ממנו. מה הגפן הזו כל שהוא אוכל ממנה ושותה מיינה פניו מצהלות כך חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח׳:א׳). בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועוז פניו ישונא (קהלת ח׳:א׳). בשעה שהוא נשאל ואינו משיב. מה הגפן הזו מתחלה נרפסת ברגל ואחר כך מעלין אותה על שלחנות מלכים כך הן ישראל בעולם הזה צוה ה׳ ליעקב סביביו צריו (איכה א׳:י״ז). כגון חלמיש לנוה. סוסיתא לטבריה. וקצרה לחיפה. אבל לעתיד לבא והיו מלכים אומניך וגו׳ (ישעיהו מ״ט:כ״ג). מה הגפן הזו סומכין אותה על גבי קנים והיא חיה כך הן ישראל אינן חיין אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה כך הן ישראל אינן חיים אלא בזכות אבותיהן אף על פי שהן מתים. כדכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ב). אחר כל השבח הזה למה פרצת גדריה וגו׳ (תהלים פ׳:י״ג). כתאנה זו שהיא עומדת בפרשת דרכים כל מאן דבעי עדי בה. יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ׳:י״ד). זה עשו הרשע. וזיז שדי ירענה (תהלים פ׳:י״ד). אלו המלכיות. אלהים צבאות שוב נא וגו׳ (תהלים פ׳:ט״ו) ופקוד גפן זאת (תהלים פ׳:ט״ו). רבי מנחמה ורבי נחמן דיפו בשם ר׳ יעקב דקסרין פקוד מה שאמרת לשרה וה׳ פקד את שרה וגו׳ (בראשית כ״א:א׳).
וכנה אשר נטעה ימינך וגו׳ (תהלים פ׳:ט״ז) באיזה זכות העולם עומד. רבי אבא בר כהנא אמר בזכות מלכי בית דוד. שנאמר חי ה׳ אשר הכינני (מלכים א ב׳:כ״ד). רבי שמעון בן לקיש אמר בזכות התורה המכוננת בארון. ורבנין אמרין בזכות ישראל. היך מה דאת אמר ותכונן לך את עמך ישראל וגו׳ (שמואל ב ז׳:כ״ד). תהי ידך על איש ימינך (תהלים פ׳:י״ח) זה אברהם. ועל בן אמצת לך (תהלים פ׳:ט״ז) זה יצחק. ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא (תהלים פ׳:י״ט) זה יעקב. דבר אחר ולא נסוג ממך (תהלים פ׳:י״ט). כי לא יטוש ה׳ את עמו.
כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה׳ את עמו, וכתוב אחד אומר ונחלתו לא יעזוב (תהלים צ״ד:י״ד). אמר ר׳ שמואל בר נחמן פעמים הוא עושה למען שמו פעמים הוא עושה למען עמו ונחלתו. בחוצה לארץ בעבור עמו ונחלתו, בארץ ישראל בעבור שמו הגדול – אמר ר׳ ראובן לעולם הוא עושה למען שמו. הדא היא דכתיב למעני למעני אעשה וגו׳ (ישעיהו מ״ח:י״א).
כי הואיל ה׳ לעשות וגו׳ – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ורבנין. ר׳ יהודה אומר אין הואלה אלא תחלה. כמה דאת אמר ועתה הואל וברך את בית עבדך וגו׳ (שמואל ב ז׳:כ״ט). ר׳ נחמיה אומר אין הואלה אלא לינה. כמה דאת אמר הואל נא ולין וייטב לבך (שופטים י״ט:ו׳). ורבנין אמרין אין הואלה אלא שבועה. כמה דאת אמר ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב׳:כ״א). ויואל שאול את העם לאמר (שמואל א י״ד:כ״ד). הואל וקח ככרים (מלכים ב ה׳:כ״ג). רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אין הואלה אלא הוכחה. כמה דאת אמר ועתה הואילו פנו בי וגו׳ (איוב ו׳:כ״ח).

רמז קיז

כתוב אחד אומר כי לא יטוש י״י את עמו בעבור שמו הגדול וכתוב אחד אומר כי לא יטוש י״י עמו ונחלתו לא יעזוב (תהלים צ״ד:י״ד). אמר רבי שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול ופעמים שהוא עושה בעבור שמו ונחלתו. בחוצה לארץ בעבור שמו ונחלתו, בארץ בעבור שמו הגדול. אמר רבי ראובן לעולם הוא עושה בעבור שמו הגדול, הדא הוא דכתיב למעני למעני אעשה (ישעיהו מ״ח:י״א) (לכם בית ישראל).⁠1
כי הואיל י״י לעשות אתכם לו לעם – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר אין הואלה אלא תחלה כמה דאת אמר ועתה הואל וברך את {בית} עבדך (שמואל ב ז׳:כ״ט). ר׳ נחמיה אומר אין הואלה אלא לינה, כמה דאת אמר הואל נא ולין וייטב לבך (שופטים י״ט:ו׳). ורבנן אמרין אין הואלה אלא שבועה, כמה דאת אמר ויואל שאול את העם (שמואל א י״ד:כ״ד).
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו י״ח:ו׳.
בעבור שמו הגדול – אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם, ולמען לא יתמעט שם גדלו.
הואיל י״י – נשבע, כמו: ויואל שאול את העם (שמואל א י״ד:כ״ד).
For the sake of His great Name. For His fame has spread because of you, that He is your savior, and lest the fame of His greatness be lessened.⁠1
Adonoy has sworn.הוֹאִיל meaning he swore, as in, "And Shaul made the people swear [וַיֹאֶל].⁠"2
1. This verse indicates that ‘ה will not abandon the Bnei Yisroel because of the lack of their own merits, in order to uphold His own Name (Radak).
2. Below 14:24.
כי לא יטוש – כי הוא התהו לא יטוש שהוא לא לעזר ולא להועיל,⁠1 אבל הקב״ה לא יטוש עמו ונחלתו.
יטוש – מן נטש, יקום מן נקם.
בעבור שמו הגדול – שנקרא עלינו.
כי הואיל י״י – את עמו שהרי רצה וחשק הקב״ה בכם לעשותכם לו לעם – סגולה שנאמר רק באבותיך חשק י״י (דברים י׳:ט״ו).
הואיל – כמו הואילו פנו בי (איוב ו׳:כ״ח).
דבר אחר: הואיל – לשון שבועה כמו ויואל שאול (שמואל א י״ד:כ״ד), וכן יסד הפייט שמורי אלת לא יטוש.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל׳:ה׳.
כי לא יטוש – כי אף על פי שאתם חוטאים לפניו, לא יטוש אתכם בעבור שמו הגדול – כלומר כי כבר נשמע בגוים כי רצה בכם להיותכם לו לעם סגולה (דברים י״ד:ב׳), ואם לא יסבול אתכם ויגמולכם כחטאתיכם וישחיתכם, הרי כאילו נתמעט שמו בגוים, ויאמרו לא יכול להצילם. וכן אמר משה: ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת י״י וגו׳ (במדבר י״ד:ט״ו-ט״ז), וכן אמר יהושע ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז׳:ט׳).
והודיע כי הש״י לא יטוש עמו בעבור שמו הגדול ולזה הוא משגיח עליהם בזה האופן והנפלא שזכר.
ונתן הטעם למה לא יראו ממה שעשו באמרו כי לא יטוש ה׳ את עמו, רוצה לומר אף על פי שבמה ששאלתם מלך חטאתם הנה ה׳ לא יטוש אתכם לא בזכותכם כי אם בעבור שמו הגדול, לפי שהוא ברצונו הואיל ורצה לעשות אתכם לו לעם: ולפי שכמו שאמרתי במה ששאלו מלך חטאו לאל יתברך וחטאו כנגד שמואל הנביא, לכן הנביא דבר בשניהם, אם כנגד השם יתברך אמר כי לא יטוש ה׳ את עמו וגו׳.
יטוש – יעזוב.
הואיל – רצה, כמו: ויואל משה (שמות ב׳:כ״א).
כי לא יטוש ה׳ – נתן טעם למה לא ייראו ממה שעשו, ואמר: כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול שלא יחולל.
כי הואיל – רצה לומר: כבר נשמע אשר רצה בכם להיות לו לעם סגולה, ואם יטוש אתכם אף כשתטיבו דרככם מהיום ומהלאה, יאמרו אז מבלי יכולת עזבם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

(כב) כי לא מוסב למעלה אל תיראו כי לא יטש – רצה לומר אם תעבדו אותו אין לכם להתירא שישתנה רצונו עליכם, שזה אי אפשר,
א. מפני שמו הגדול שנודע למשגב על ידכם ועתה יאמרו הגוים מבלתי יכולת,
ב. אחר כי הואיל ה׳ והתחיל לעשות אתכם לו לעם ולא יצוייר שישתנה רצונו הבלתי בעל תכלית.
כי הואיל – כמו בשאר המקומות לשון הוספה, לא יטש אתכם רק יוסיף לעשותכם לו לעם.
ואל תיראו1 כִּ֠י אף על פי שאתם חוטאים לפניו2 לֹֽא-יִטֹּ֤שׁ יעזב3 יְהוָה֙ אֶת-עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר למען לא יתמעט4 שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל, כִּ֚י הוֹאִ֣יל נשבע5 יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם סגולה, ויצא שמו עליכם שהוא מושיעכם, ואם ישחיתכם הרי כאילו נתמעט שמו בגויים ויאמרו שלא יכול להצילם6:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת ציון.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רש״י. וכן אמר משה (במדבר י״ד ט״ו) ״ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה׳...⁠״ וכן אמר יהושע (יהשוע ז׳ ט׳) ״ומה תעשה לשמך הגדול״, רד״ק. ומלבי״ם מבאר כי אם תעבדו אותו אין לכם להתיירא שישתנה רצונו עליכם.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃
Moreover as for me, far be it from me that I should sin against Hashem in ceasing to pray for you; but I will instruct you in the good and the right way.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אַף אֲנָא חַס לִי מִלְמֶחְטֵי קֳדָם יְיָ מִלְאִתְמְנָעָא לְצַלָאָה עֲלֵיכוֹן וְאַלֵיף יַתְכוֹן דִתְהָכוּן בְּאוֹרַח תַּקְנָא וְכַשְׁרָא.

רמז קטז

גם אנכי חלילה לי – אמר ר׳ אבא בר חנינא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה מחטוא לי״י מחדול להתפלל בעדכם. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך הוא שיחלה עצמו עליו (חברו), מאי טעמא אילימא משום דכתיב כי קשרתם בלכם עלי ואין חולה מכם עלי (שמואל א כ״ב:ח׳), דילמא שאני מלך, אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי (תהלים ל״ה:י״ג).
גם אנכי חלילה לי – מאחר שתעשו אתם את שלכם לשוב אל י״י, גם אנכי חלילה לי מחדול מהתפלל בעדכם.
And as for me, far be it from me. Since you will do your part by returning to 'ה, I also, far be it from me to stop praying on your behalf.⁠1
1. From this verse, the Gemara in Maseches Berachos 12b, derives, that if a person knows that his prayers will be answered if he prays for mercy for his fellow but refrains from doing so, he is considered to have sinned.
ומשתעבדו את י״י בכל לבבכם (שמואל א י״ב:כ׳) גם אנכי חלילה לי... מחדול להתפלל בעדכם.
חלילה לי מחטא לי״י – אתם חזרתם בתשובה גם אני אתפלל בעדכם.
מחטא לי״י – כי אחר שאתם שבים לי״י ומתודים על חטאתיכם אהיה חוטא אם לא אתפלל בעדכם.
ואמר להם שחלילה לו מחטא לי״י מחדול להתפלל בעדם שלא ימותו על החטא הזה שחטאו לי״י לשאול להם מלך.
העשרים וארבעה להודיע שמי שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר וגם אנכי חלילה לי מחטוא לי״י וגו׳ וכן הענין בכל טוב שהיה אפשר שייטיב אדם לחבירו ולזה אמר והורתי אתכם בדרך הטובה והישרה, תם.
ואם במה שחטאו נגדו אמר גם אנכי חלילה לי מחטוא להשם מחדול להתפלל בעדכם, שאחרי שאתם שבתם בתשובה ותתודו על עונכם הייתי אני חוטא אם לא אתפלל בעדכם ואם לא הוריתי לכם בדרך הטובה והישרה, אבל אל תבטחו בתפלתי בחשבכם שאף על פי שתמרו את פי ה׳ תפילתי תציל אתכם ממות אינו כן, כי לא יועיל דבר אם לא תהיו אתם טובים וישרים עם ה׳.
חלילה – חולין וגנאי.
והוריתי – אלמד, כמו: יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳).
גם אנכי – רצה לומר: כמו שהמקום יכפר העון הזה, כן גם אנכי אמחול על עלבוני, כי חלילה לי מחטוא לה׳ להיות אכזרי מלמחול ולחדול מלהתפלל בעדכם, כי באמת אתפלל כאשר אמרתם, אף אלמד אתכם בדרך הטובה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

(כג) גם ומה שתתיראו מפני כי אחדל מהגין עליכם בזכותי,
גם אנכי חלילה לי מחטא לה׳ ומלהגין עליכם בשני ענינים שהייתי מגין עליכם עד עתה,
א. להתפלל בעדכם
ב. להורותכם דרך הטובה.
מחדל להתפלל – שתי חובות נביא ה׳, להתפלל בעד עמו ולהורותו משפטי ה׳.
בדרך – היתה הבי״ת ראויה לפתח להוראת ה״א הידיעה.
ובאשר למה שפחדתם כי אחדל מלהגן עליכם1, דעו כי כמו שהמקום יכפר לכם את העון הזה2, כך גַּ֣ם אָנֹכִ֗י אמחול על עלבוני3, אם אתם תעשו את שלכם לשוב אל ה׳ בכל לבבכם4, כי חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה ולהיות אכזרי שלא למחול5, מֵחֲדֹ֖ל ולחדול מִלְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם, כי אחר שאתם שבים לה׳ אהיה חוטא אם לא אתפלל בעדכם6, ובאמת אתפלל כאשר אמרתם7, וְאף הוֹרֵיתִ֣י אלמד8 אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רש״י, ר״י קרא.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק.
7. מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) אַ֣ךְ׀ יְר֣אוּ אֶת⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃
Only fear Hashem, and serve Him in truth with all your heart; for consider what great things He has done for you.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּרַם דְחִילוּ מִן קֳדָם יְיָ וְתִפְלְחוּן קֳדָמוֹהִי בִּקְשׁוֹט בְּכָל לִבְּכוֹן אֲרֵי חֲזוֹ יַת דְאַסְגֵי לְמֶעְבַּד עִמְכוֹן.
יראו – לשון צווי, כמו ירא את י״י, מן מצא נא. אך אם ינקד יראו היה משמש לשון ראייה, לכן א׳ עלומה בלשון יראה. וכן ותיראן (שמות א׳:י״ז), יראו את י״י קדושיו (תהלים ל״ד:י׳).
יראו את י״י – האלף אינה נקראת.
הגדיל עמכם – הגדיל עמכם לעשות טובות.
או פירושו: שהגדיל שנתן קולות ומטר ביום קציר, והדין עליכם שתראו ממנו כי אשר יחפוץ יעשה בכם לטובה או לרעה כפי מעשיכם, ולא תחשבו כי אין רואה ומשגיח במעשיכם.
והנה יורה להם גם כן כל ימיו הדרך הטובה והישר׳ לא יסור מזה מפני מה שעשו כנגדו לשאל להם מלך כאלו מאסו אותו ממלוך עליהם אך הזהירם שייראו את י״י ויעבדוהו אשר הפליא חסדו להם ואם יסורו ממנו יספו הם ומלכם.
וזהו שאמר אך יראו את ה׳ ועבדתם אותו, בראותכם את אשר הגדיל עמכם בכל החסדים אשר עשה עם אבותיכם ועמכם.
אך יראו – חד מן ג׳ שהאל״ף נחה כמ״ש בסוף יהושע.
אך יראו וכו׳ – כי אז תועיל תפלתי.
אשר הגדיל עמכם – אשר הגדיל חסדו עמכם, למחול העון הזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

(כד) אך גם זאת שאעמוד לימינכם תלוי בזה אם תיראו את ה׳ כי לולא זה לא יועילו תפלותי ולמודי.
באמת וגו׳ – ולא תפסחו על שתי הסעפים באמונה בו ובבעל.
הגדל עמכם – חסרה תיבת לעשות, או כונתו נראית גדולתו אל עיניכם.
אַ֣ךְ | גם זאת שאעמוד לימינכם תלוי בזה1, אם תהיו יְר֣אוּ יְרֵאִים אֶת-יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל-לְבַבְכֶ֑ם כי אז תועיל תפילתי2, כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר-הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם חסדו, למחול לכם העון הזה3, ומנגד גם נתן קולות ומטר ביום קציר, ותראו כי אשר יחפוץ יעשה בכם לטובה או לרעה כפי מעשיכם, ולא תחשבו כי אין רואה ומשגיח במעשיכם4: פ
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וְאִם⁠־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם⁠־אַתֶּ֥ם גַּֽם⁠־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃
But if you shall continue to do evil, you shall be swept away, both you and your king.⁠"
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִם אַבְאָשָׁא תַּבְאֲשׁוּן עוֹבָדֵיכוֹן אַף אַתּוּן אַף מַלְכְּכוֹן תִּשְׁתֵּיצוּן.
תספו – מן ספה, יקנו מן קנה.
תרעו – אם תריעו מעלליכם.
גם אתם גם מלככם – האחד לרבות על חבירו, וכן: גם צאנכם גם בקרכם (שמות י״ב:ל״ב).
ואמר: מלככם – שאם לא יוכיח אותם הוא יהיה נענש עליהם.
ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו, רוצה לומר לא תועיל תפלתי כלל אם לא בהכנת המקבלים, והמלך לא יושיעכם ואתם לא תעזרוהו אם לא בהיותכם דבקים ביי׳ אלהיכם, כי אז ישוב ה׳ לשוש עליכם לטוב כאשר שש על אבותיכם, הנה התבאר אם כן מזה תוכחת שמואל לעם על שאלת מלך. וכבר יאמר אומר לא ימלט משנאמר אם שהיתה שאלת המלך אסורה לישראל או מותרת כענין היפת תואר, (דברים כ״א י״א) ואם היתה אסורה איך בתשובתם לא חזרו מהחטא? והיה ראוי שלא יהיה עוד עליהם מלך, ואם היתה מותרת למה נתקצף האלהים על קולם והוכיחם הנביא כל כך עליו ואמר שהוא רעה רבה? ולא מצינו שהוכיח הנביא לדוד כאשר לקח במלחמה את מעכה בת תלמי מלך גשור שהיתה יפת תואר לפי שנתן יתברך לו היתר בדבר, ומלבד מה שכבר אמרתי בזה הנה אומר עוד בהיתרו שהיתה שאלת המלך דבר הרשות, ולזה לא עזבו מלכם ולא אסרו השם יתברך עליהם, ונמשכו המלכים בישראל מהסבות אשר זכרתי במה שעבר, אבל היה מפעל יצר הרע והיו ישראל בזה שואלים רעה לעצמם ובוחרים בהיזקם ובהפסדם ולזה הוכיחם הנביא עליו, ואל זה כוון באמרו רעתכם רעה בעיני ה׳ כמו שפירשתי. ועם היות שלא הוכיח יתברך הלוקח אשת יפת תואר במלחמה, הנה ראה להוכיח את ישראל על זה לשלשה סבות. האחת להיות המעשה המגונה שיעשה הכלל יותר רע מאשר יעשה האיש הפרטי, וכמו שראינו בענין פלגש בגבעה (שופטים כ׳), שלהיותם כלל עיר אחת נענשו בדבר שלא היה אדם אחד חייב מיתה כפי הדין כאשר פירשתי שם, וענין דור המבול (בראשית ו׳ י״א) שנחתם גזר דינם על הגזל בהיות האדם הגוזל הפרטי בלתי חייב מיתה ולא מלקות, ולכן לא היה בעיניו מעשה האיש הפרטי ביפת תואר לרוע כמעשה ישראל כלו בשאלם מלך. והסבה השנית היא, לפי שענין יפת תואר הוא מהכרח התאווה והיצר הרע, וכאלו אין האדם בחיריי בדבר כזה, אבל שאלת המלך לא היה כן כי היה מפעל שכלם, ולפי שבחרו בזה רעה גדולה לעצמם ראה ית׳ בכך להוכיחם עליו. הסבה השלישית היא, לפי שענין היפת תואר היה מעט ההזק ולכן לא הוכיח עליו וענין המלך היה רב ההיזק ולכן הוכיחם עליו מאד. וכבר כתב הרב המורה בפרק מ״א חלק ג׳ (דף קס״ז ע״ב) שגודל העונש וחוזק הצער וקטנותו יהיה בבחינת ארבעה דברים, האחד גודל ההפסד הנמשך ממנו, השני רוב ההסתה מהתאוה שיביאוהו אליו, השלישי רוב המצאו פעמים הרבה, הרביעי קלות עשיית המעשה ההוא וכו׳, והנה הסבה הראשונה שזכר הרב היא השלישית אשר נתתי בזה. הנה התבאר ששאלת המלך לא היתה נכללת במצות לא תעשה אבל היה דבר הרשות, והיה עם זה דבר מזיק מאד ועצה רעה לשואלים אותו ללא הכרח, ולזה בא עליו התוכחה מהסבות אשר זכרתי:
תספו – ענין כליון, כמו: אסף אסיפם (ירמיהו ח׳:י״ג).
גם אתם וכו׳ – רצה לומר: לא תועיל תפלתי, והמלך לא יושיעכם, ואתם לא תעזרוהו, וכולכם תספו.
ואם רצה לומר אם תיטיבו מעשיכם לא יזיק לכם המלך ואם הרע תרעו לא יועיל לכם כי כולכם תספו.
וְאולם אִם-הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ מַעַלְלֵיכֶם1, לא תועיל תפילתי2 וְגַּם-אַתֶּ֥ם וְגַּֽם-מַלְכְּכֶ֖ם שלא הוכיח אתכם3, תִּסָּפֽוּ תכלו4:
1. רד״ק.
2. אברבנאל, מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. מצודת ציון.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144