ויצעק שמואל את העם אל ה׳ המצפה. זכר הכתוב שאסף שמואל את עם ישראל המצפה, להיותו המקום המוכן להורדת השפע עליו ולהדבק בו השכינה האלהית מן העת אשר נצח יהושע את המלכים שמה, והיה שם מזבח ובית תפלה לאלהים. ולפי שאסיפת העם תעשה על ידי צעקה, וכרוזא קורא בחיל בית יעקב לכו ונלכה המצפה להפיל הגורל על המלכת המלך ולדעת מי יהיה, לכן קרא הכתוב האסיפה בלשון צעקה. ואמנם למה רצה האל ית׳ שיהיה המלך נבחר על ידו ושלא יבחרו בו העם, הנה זהו אצלי לשלשה סבות. הסבה הראשונה היא לפי שלא יפול בין שבטי ישראל קטטה ומריבה באמור כל אחד אני אמלוך, ופעמים יבחרו קצת השבטים מלך אחד וקצתם יבחרו מלך אחר וירבו המלכים
(משלי כ״ח ב׳) ובפשע ארץ רבים שריה, כמו שקרה בימי מלכי ישראל
(מלכים א י״ו כ״א) שנחלק העם וחצי ישראל המליכו את עמרי וחצי האחר היה אחרי תבני בן גינת להמליכו ותחזק על זה המלחמה ביניהם, ואין ספק שזה הוא המסבב פעמים רבות באומת אדום וישמעאל מכת חרב והרג ואבדן על בחירת המלכים, הלא ראית קטטת בני יהודה ובני ישראל באמרם לדוד
(שמואל ב י״ט מ״ב) מדוע גנבוך אחינו? ואלו אומרים עשר ידות לי במלך, ונמשך עליו ענין שבע בן בכרי, ומה יעשו אם היו הם הבוחרים מלך? ולזה צוה ית׳ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלהיך בו, צוה שאשר יבחר ה׳ בו למלך יהיה מי שיהיה ומאיזה שבט שיהיה ישימו אימתו עליהם ובזה כל העם איש על מקומו יבא בשלום: הסבה השנית היא לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו והיה ראוי שיהיה המלך נקי הגאוות, כמ״ש
(דברים י״ז י״ו) ולא ירבה לו סוסים, ואמר לבלתי רום לבבו מאחיו, מרוחק מהתאוות, כמו שאמר (שם שם י״ז) ולא ירבה לו נשים, משולל מהחמדה, כמו שאמר (שם שם) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, ובהיות המדות המשובחות האלה צריכים מאד במלך, והאדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב והוא בוחן לבות וכליות, היה ראוי שלא יבחר המלך על ידי בני אדם שלא ידעו תוכו ולא יבינו מדותיו ותכונותיו הטוב הוא אם רע, ושיבחרהו האל ית׳ שהוא היודע תעלומת לב, וכמו שאמר שלמה בתפלתו
(מלכים א ח׳ ל״ט) כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. וכבר בא הטענה הזאת בדברי אדוננו משה אמר
(במדבר כ״ז י״ו) יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, הנה כוון לומר שהאל ית׳ להיותו אלהי הרוחות הוא אשר ראוי שיפקוד המנהיג לא בני אדם שיראו לעינים: הסבה השלישית היא לפי שבהיות המלך נבחר מהעם יהיה בהכרח נשמע אליהם מאד, והיה מחוייב לפייסם ולעשות כל אשר ירצו ולא יהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו כפי הדין, כי יסבור פנים לאשר בחרו אותו למלך, ובהיותו בחיר ה׳ יהיה שומר מצוה ולא ישא פני איש כי המשפט לאלהים הוא ואין עליו עול בחירתם, וכבר העיר לטענה הזאת דוד הע״ה במזמור
(תהלים ב׳) למה רגשו גוים, והמזמור ההוא עם היות שפירשו אותו המפרשים על הפלשתים ועל דרכים אחרים, אחשוב אני שאמרו דוד על האנשים שהיו מגמגמים על שאול ועל ביתו, לפי שהיה רודף את דוד והם בידיעתם שהאל ית׳ היה בוחר בו היו רוצים להמליכו על כרחו של שאול, וכנגדם אמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ (שהם השרים והסגנים) על ה׳ ועל משיחו שהיה שאול? ועל זה אמר (שם שם ד׳) יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו ושידבר אלימו באפו וגו׳, ויאמר להם וכי יש לכם להמליך מלך או להסירו ממלוכה? אין לכם בחירת המלכים ולא להסיר אותם מהמלכות ועל זה אמר (שם שם ו׳) ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי, ר״ל דוד שלכד עיר ציון אני נסכתי אותו ולא אתם, אני אמליכהו ולא אתם, ואני אתן לו עיר ציון ולא אתם, ואמר עוד (שם שם ז׳) אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני אתה, ר״ל אדברה על דרך וחק ולשון בני אדם שה׳ אמר אלי בני אתה ואני היום ילידתיך, להגיד שהאל ית׳ הוא הבוחר בו הוא אשר עשאו כאב את בן ירצה, ואמר שהדבור הזה הוא ע״ד וכלשון בני אדם, וזהו על חק לא כפי האמת כי אין בן לאל ית׳, אבל על דרך משל אמר שהוא ילדהו, כלומר שהוא הבוחר והממליך אתו ולא אחר, ולכן אמר (שם שם ח׳) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, רוצה לומר שהוא יתברך יתן לו המלכות ומידו יהיה לו, ואחרי שמלכותו מאת הש״י והוא אשר בחר בו ולא בני אדם, צוהו (שם שם ט׳) תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, רוצה לומר אל תשא פני איש וכלם תרועם בשבט ברזל, לפי שאין לך לפייסם כי אני המלכתי אותך ולא הם, והיא הטענה הג׳. הנה נתתי בדבר שלשה סבות והותרה השאלה הראשונה: