1. אין חומר פחות מעשרה איפות. לדעתו תמרים ענינו מדה כמו עשרה חמרים (במדבר יא לב), ולדעת המפרשים ענינו צבור.

2. תוכן אחת להם. ובכ״י פלארענץ תוכן אחת להן, ובקרא כתיב תוכן אחד יהי׳.

3. ותוכל לומר כי גם החושך ז׳ ימים. עד סוף הפסוק, חסר בכ״י פלארענץ.

4. שבוע לכל מכה. בסדר עולם פ״ג איתא מכות מצרים י״ב חדשים שנאמר ויפץ העם וגו׳ אימתי דרכו של תבן באייר והם יצאו בניסן לקו המצרים עשר מכות כל י״ב חודש. והגאון הרא״וו בהגהות שלו לס״ע כתב וז״ל לאו מכות מצרים היה י״ב חודש. שהם התחילו באייר וג׳ חדשים נתעכב משה במדין באותה שנה אלא משעה שנדבר עמו בסנה חושב אותם למכות מצרים, ורש״י כתב שי״ב חודש היו המכות ואינו נראה עכ״ל. ובמס׳ עדיות ב׳:י׳ משפט המצריים י״ב חודש וכתב שם הראב״ד דכתיב לקושש קש לתבן אימתי התבן מצוי שם באייר והם יצאו בניסן, ועיין תנחומא ושמ״ר סוף פ״ט ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר כ״ד ימים היה מתרה בהם וז׳ ימים היתה המכה משמשת בהם, וחד אמר ז׳ ימים היה מתרה בהם וכ״ד ימים היתה המכה משמשת, לכן לכ״ע הי׳ נמשך כל מכה זמן חדש ימים וא״כ היא כסברת רש״י, ועיין עוד במדבר רבה פי״א ששלשה חדשים נכסה משה מהם, ונמשך זמן תשעה חדשים. וז״ל הראב״ע שמות ט׳ י׳ ובעבור שהמכה הראשונה עמדה ז׳ ימים, לא נלמד ממנה על דרך הפשט שככה עמדה כל מכה, ועוד כי אחרי הכתוב נרדף, וידוע כי מכת הדבר היתה שעה אחת, ומכת החושך ג׳ ימים. על כן אין לנו דרך לדעת באיזו חודש בא משה והחלו המכות, רק אם היתה קבלה ביד חכמינו הקדושים קבלנו ושמענו. עכ״ל.