Shemot 39 – שמות לט‏ – Mikraot Gedolot

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ה] ¹וירקעו את פחי הזהב, יהי רקיע (בראשית א׳:ו׳) וכו׳ ר׳ יהודה ב״ר סימון אומר יעשה מטלית לרקיע, היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב. (בראשית רבה ד ב)

[ו] ²וירקעו את פחי הזהב, מעשה היריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והחוט כפול ארבע. ר׳ יוסי אומר חוט של זהב היה יתר בהם שנאמר וירקעו את פחי הזהב וגו׳ (ברייתא דמ״ט מדות)

[ז] ³וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם, וכשם שהיה אורג את הפרכת כך היה אורג את האפוד ואת החשן, אלא שבאלו היה חוט אחד יותר של זהב, שנאמר וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים וגו׳ (ברייתא דמלאכת המשכן פ״ד)

[ח] ⁴וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ת״ר דברים שנאמר בהם שש חוטן כפול ששה וכו׳ חושן ואפוד עשרים ושמונה, מנלן, דכתיב (שמות כ״ח:ט״ו) ועשית השן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, ארבעה דשיתא שיתא עשרין וארבעה, זהב ארבעה הא עשרין ותמניא. ואימא זהב נמי ששה, אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא וקצץ פתילים, פתיל פתילים הרי כאן ארבע (פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד׳. רש״י). רב אשי אמר אמר קרא לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן (משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין) היכי נעביד, נעביד ארבעה דתרי תרי (ארבעה המינין דתרי תרי של זהב) הוו להו תמניא (של זהב), נעביד תרי דתרי תרי ותרי דחד חד, ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות. (יומא עב.)

[ט] ⁵וקצץ פתילם, וקצץ הזהב ועשאו פתילים. (לקח טוב)

1. ירושלמי ברכות פ״א ה״א, הובא בתו״ש בראשית פ״א אות תנא. ובמדרש תהלים יח לג: כטיט חוצות אדקם ארקעם (ש״ב כב מג), כמו שנאמר וירקעו את פחי הזהב, שיהיו מרודדין מתחת כפות רגלי הצדיקים וכו׳. ובלק״ט במדבר עמ׳ קטז: ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח, כענין שנאמר וירקעו את פחי הזהב, אלא שאותם של זהב ואלו של נחשת, הרקעה שם המלאכה כמו תרקיע עמו לשחקים (איוב לז יח) אבל פחים הוא שם הנפחים שהן מפחמין אותם באש ומכים בקורנס ומרקעים אותם צפוי למזבח וכו׳. וראה רש״י כאן ואע״ז ורמב״ן בראשית שם, וברש״י ב״מ פג: ד״ה רדודי. ובאוצה״ג מו״ק ח׳ התשובות עמ׳ 54: מאן רקיע, מי חשוב ומי יודע ומי מתקנין דרכיו כמו שנ׳ וירקעו את פחי הזהב. וראה ערוה״ש ע רקע ו ובערוגת הבשם ח״א 145. ובפי הר״א בהרמב״ם: וירקעו פירושו שמתחו אותם על ידי הכאת הפטישים עד שעשו אותם לטסים ראויים להיות נחתכים ונטוים להכנס בתוך האריג.

2. ראה תו״ש תרומה פכ״ו אות ח בבאור, שלדעת ר׳ יוסי היה חוט של זהב גם ביריעות אע״פ שלא נזכר בהם זהב. וראה להלן אות ז.

3. כ״ה בס׳ והזהיר פ׳ תצוה פו:. ובהערות רמא״ש לברייתא דמהמ״ש שלדעת ר׳ יוסי דלעיל אות ו׳ גם בפרכת היה חוט של זהב וחולק על ברייתא זו, והוסיף שטעמו מדחזר המקרא ואומר לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו׳ לאו באפוד לחוד קאמר אלא בכל הנעשים מתכלת וארגמן ואילך. וראה תו״ש תרומה פכ״ו אות צה בבאור וצרף לכאן.

4. ראה תו״ש תצוה פכ״ח אות נט ורש״י שם פסוק ו, ורמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״ה. ותוס׳ מנחות לח. ד״ה התכלת שגורסים כאן: אמר קרא וקצץ פתילים פתיל שנים פתילים ד׳. וכ״ה בכת״י א״פ בדק״ס. וכ״נ מהגי׳ שלפנינו. אמנם מפירש״י משמע של״ג פתיל פתילים לפיכך פי׳ שנדרש ממ״ש וקצץ.

5. באונ׳ וקציצי חוטין, ביונתן וירושלמי השלם כתי״ר: וקטעו יתהון שזרין, היינו את פחי הזהב. ובנתינה לגר שאונקלוס תרגם וקציצו לשון רבים, משום שהפעל הראשון בפסוק וירקעו הוא ג״כ ל׳ רבים. ובספורנו: וירקעו את פחי הזהב, המתנדבים שהתנדבו הזהב לבגדי כהונה רקעו פחים להיותם מוכנים שיעשו האומנין מהם פתילים, וקצץ פתילים האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו. ובהעמק דבר: ומש״ה כתיב וירקעו וקצץ, שהרקיעה עשו האומנים אבל הקציצה שיהיו כחוטין לא היה עושה אלא בצלאל. וראה אברבנאל כאן בטעם ששינה הכתוב וכתב כאן ויעש את האפוד ולהלן ויעשו וכו׳.

וְרַדִּידוּ יָת טַסֵי דְּדַהְבָּא וְקַצִּיצוּ חוּטִין לְמֶעֱבַד בְּגוֹ תַּכְלָא וּבְגוֹ אַרְגְּוָנָא וּבְגוֹ צְבַע זְהוֹרִי וּבְגוֹ בוּצָא עוֹבָד אוּמָּן.

They beat the plates of gold and cut (them) into threads to work them into the greenish-blue [wool], into the dark red [wool], into the crimson colored [wool], and into the fine linen, the work of a craftsman.

וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב

וְרַדִידוּ יָת טַסֵי דַּהְבָּא (ח״נ: טַסֵי דְּדַהְבָּא) וְקַצִּיצוּ חוּטִין לְמַעֲבַד בְּגוֹ תַּכְלָא וּבְגוֹ אַרְגְּוָנָא וּבְגוֹ צְבַע זְהוֹרִי וּבְגוֹ בוּצָא עוֹבַד אוּמָּן

שורש רד״ד

א. ״וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב״ – ״וְרַדִידוּ יָת טַסֵי דַּהְבָּא״. רִדֵּד משמעו שָׁטַח, רָקַע וכן כתב רש״י על פי ת״א: ״וַיְרַקְּעוּ – כמו לְרוֹקַע הָאָרֶץ (תהלים קלו ו) כתרגומו וְרַדִידוּ טַסִין. היו מרדדין מן הזהב, אישטינדר״א בלעז טסין דקין״. ועל פי ת״א פירש רש״י גם ״הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי (תהלים קמד ב) – הרוקע ושוטח את עמי לרבוץ במקומו... רוֹדֵד תרגום של רוֹקֵעַ, כדמתרגם וַיְרַקְּעוּ – וְרַדִידוּ״; ״לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם (ישעיהו מה א) – להרקיע ולרדד לפניו גוים. לְרַד – לשטוח״; ״רְדִידִי (שיר השירים ה ז) – עדיי המרודד והמרוקע עלי״.⁠¹ ומן הארמית חדר רִדֵּד ללשון המשנה בדין טומאת אהל ״מקצתו מְרֻדָּד על הארץ״ (אהלות ז ב) ופירש הרמב״ם: ״פָּרוּשׂ על הקרקע. תרגום וַיְרַקְּעוּ – וְרַדִידוּ״. ובאמצעות פועל ״רדד״ ת״א עוד פעמיים בתורה: ״רִקֻּעֵי פַחִים״ (במדבר יז ג) ״טַסִין רַדִידִין״, ״וַיְרַקְּעוּם צפוי למזבח״ (במדבר יז ד) ״וְרַדִידוּנִין חוּפָאָה לְמַדְבְּחָא״.

פַּחִים – טַסִין, מן היוונית

ב. ״פַּחֵי הַזָּהָב״ – ״טַסֵי דַּהְבָּא״. פַּחִים הם לוחות שטוחים דקים. השם הארמי טַסָּא שמקורו ביוונית חדר לארמית וגם ללשון חז״ל כגון ״ציץ כמין טס של זהב״ (שבת סג ע״ב), ״שכן מרדדי טסי משכן עושין כן״ (שבת קג ע״א).⁠²

וְקִצֵּץ – וְקַצִּיצוּ ברבים

ג. אונקלוס תרגם ״וְקִצֵּץ״ – ״וְקַצִּיצוּ״ ברבים להתאימו עם ״וַיְרַקְּעוּ״ שברישא כדרכו ״להשוות הלשון״ כגון, ״וְיָצָא העם וְלָקְטוּ״ (שמות טז ד) ״וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן״; שני הפעלים ברבים לשמירת האחידות.⁠³ אבל ספורנו פירש: ״וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב – המתנדבים שהתנדבו הזהב... להיותם מוכנים שיעשו האומנין מהם פתילים. וְקִצֵּץ פְּתִילִם – האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו״. ובדומה כתב ב״העמק דבר״: ״הרקיעה עשו האומנין... אבל הקציצה שיהיה חוטין לא עשה אלא בצלאל״.

פְּתִיל – חוט

ד. ״וְקִצֵּץ פְּתִילִם״ (שמות לט ג) ״וְקַצִּיצוּ חוּטִין״. פְּתִיל (משורש פת״ל) מתורגם בכל מקום חוּטָא כגון ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״ (שמות כח לז, במ׳ טו לח) ״חוּטָא דִּתְכִילְתָא״. והטעם, פירש רד״ק (״שרשים״, פתל): ״וכל הנכנס תחת השורש הזה הוא עניין אחד העיוות והיפוך, כי החוט כשהוא כפול ושזור הוא מעוות״.⁠⁴

1. וכן כתב בביאור הש״ס: ״ואי עבידתיה בליליא – רדודי רדיד (בבא מציעא פג ע״ב) – תרגום וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי – וְרַדִידוּ, מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים, זה דק מזה, ואין קולו נשמע בלילה, ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה – אין לך לתופסו על כך, דלמא רדודי רדיד״.

2. ״ערוך״ ו״ערןך השלם״, ערך טס 1.

3. ״נתינה לגר״ ו״לחם ושמלה״.

4. ומכאן גם ״צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״ (במדבר יט טו) ״מְגוּפַת שְׁיָע מַקַּף עֲלוֹהִי״ (מגופה חלקה מקיפה עליו), בלשון הקפה המביע את ״ההיפוך והעיוות״. וקרוב לזה ״דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל״ (דברים לב ה) ״דָּרָא דְּאַשְׁנִי עוֹבָדוֹהִי וְאִשְׁתַּנַיוּ״ (דור ששינה מעשיו ונשתנו) כי לשון שינוי תואם לעניין ההיפוך. ולדעת רד״ק גם ת״א ״חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ״ (בראשית לח יח) ״עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁיפָךְ״ הוא מעניין זה, כי שׁוֹשִׁיפָךְ הוא הצניף שעל ראשו והצניפה היא כעין היפוך. יוצא מן הכלל הוא תרגום ״נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי״ (בראשית ל ח). לדעת רד״ק אף זהו מאותו עניין: ״נתהפכתי ונשתדלתי עם אחותי. ויש מפרשים נתחזקתי עם אחותי, כי החוט כשיכפל יהיה יותר חזק״, אך עיין שם בדרכו השונה של אונקלוס.

ורדידו ית טסי דדהבא וקטעו^א יתהון שיזרין^ב למעבד בגו תכלתה^ג ובגו ארגוונא^ד ובגו צבע זיהוריתה טבתה^ה ובגו בוצה עובד אומן.

א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״וקטעו״) גם נוסח חילופי: ״{וק}טיעו״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקטעו״) גם נוסח חילופי: ״וקציצו״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שיזרין״) גם נוסח חילופי: ״שיזורי״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תכלתה״) גם נוסח חילופי: ״{תכ}לה״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארגוונא״) גם נוסח חילופי: ״ארגוון״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זיהוריתה טבתה״) גם נוסח חילופי: ״זיהורי טבה״.

ורדידו ית טסי דדהבא וקטעו יתהון שזרין למעבד בגו תיכלא ו⁠{בגו}⁠^א ארגוונא ובגו צבע זהורי ובגו בוצא עובד אומן.

א. חסר בכ״י לונדון.

And they beat out the plates of gold, and cut them into threads to inwork with the hyacinth, and the purple, and the crimson, and the fine linen, the work of the artificer.

וירקעו את פחי הזהב וקצצו אותם פתילים לעשות בתוך תכלת ובתוך ארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה אומן.

וַדַ׳לִךַּ בִּאַן אַרַקֻּוא צַפַאאִחַ אַלדַ׳הַבִּ וַקַצֻּוהַא סֻלֻךַּא וַגַ׳זַלֻוהַא מַעַ אַלּאִסמַאנגּוּנַ וַאלּאַגַוַאןַ וַצֻבּגִ׳ אַלקֻרמֻזִ וַאלּגַ׳שַׁרִ צַנעַתַּ חַאדִ׳קֵ

רדדו את טסי הזהב דק מאד וגזרו אותם לחוטים, וארגו אותם עם צמר כבשים צבוע תכלת⁠־אפרפר ועם צמר כבשים צבוע ארגמן ועם צמר כבשים צבוע שני ועם פשתן רך ואורירי, הקרוי שש, מעשה אמן מהיר במלאכתו.

וירקעו – כמו: לרוקע הארץ (תהלים קל״ו:ו׳), כתרגומו: ורדידו. טסין היו מרדדין מן הזהב, אישטאנדרא בלעז, טסין דקות. כאן מלמדך היאך היו טוין את הזהב עם החוטין: מרדדין הטסין דקין, וקוצצין מהן פתילין לאורך הטס, לעשות אותן פתילין תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטי תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד.

וירקעו AND THEY DID EXTEND – וירקעו is of the same root and meaning as, "To Him that stretches out (לרקע) the earth" (Tehillim 136:6). Render וירקעו as the Targum does: ורדידו, they extended by beating. Plates did they beat out of the gold; estendre in old French – to extend into thin plates. Here it informs you how they wove the gold together with the woollen threads. They beat out the thin plates and from them they cut threads along the length of the plates to make of these threads a mixture (to mix them) with each of the different kind of woolen threads in the ephod and the breast-plate in regard to which gold is mentioned in this connection. One thread of gold they intertwined with six threads of blue purple, and so with each kind of wool. For all the materials had their threads six-fold, and the gold formed the seventh with each of them (cf. Yoma 72a).

ויעש את האפוד זהב וגו׳ וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים – וקצץ הזהב ועשאו פתילים.

וירקעו – באר איך שמו הזהב עם הבגדים, כי רקעו הזהב. והטעם, כמו: ארקעם (שמואל ב כ״ב:מ״ג), וקצצו ממנו פתילים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

וירקעו את פחי הזהב וג׳ – פירושו שמתחו אותם על ידי {הכאת} הפטישים עד שעשו אותם לטסים ראויים להיות נחתכים ונטוים להכניס בתוך האריג.

וירקעו את פחי הזהב – לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה, זולתי בכאן, והראוי שיאמר: ויעשו את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חושב, כתפות עשו לו וגו׳,⁠¹ כי כן הדרך בכולן.

ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות ל״ט:ב׳-ד׳.

AND THEY BEAT THE GOLD INTO THIN PLATES. In all the sacred work that was done, Scripture did not add an explanation as to the method of execution except for here. It should rather have said: "and they made the ephod of gold, and blue-purple etc., the work of a skilful workman; they made shoulder-pieces for it etc.,⁠" for such is the way it describes all of them. It is possible that Scripture relates here [how it was made] because of the original thought that they had to put into making the gold threads, for they were greatly astonished [to be told] that the gold should be spun and twined as is done with wool or linen, for no-one ever heard of doing such a thing until that day.

וירקעו את פחי הזהב – כתב הרמב״ן לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וארגמן כי כן דרך בכלן.

ויתכן שספר כאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן ע״כ.

וירקעו את פחי הזהב, "they hammered out the thin sheets of gold, etc.⁠" Nachmanides points out that this is the only time the Torah elaborates on how the work was performed. Had the Torah not pursued a definite intent here it should simply have written: "they made the ephod out of gold, blue wool, and purple wool.⁠"

Perhaps the Torah wanted to describe the unusual instruction that gold should be integral to a fabric made primarily out of different colored woolen threads. Hence the Torah explains that the gold was to be beaten into thin strips to make it compatible with the woolen threads.

וירקעו את פחי הזהב – כתב הרמב״ן לא פירש בכל המלאכה איך נעשית זולתי זה ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב כי הי׳ תימה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כמו פשתים כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:

וירקעו את פחי הזהב, "they hammered out the thin sheets of gold;⁠" Nachmanides comments that nowhere has this process of turning gold into sheets been described in the whole Torah except here. It is quite possible that the Torah here reports on a new discovery of how to make golden threads. Subsequently, these golden threads could be interwoven as easily as linen and wool. It had not occurred to anyone to do this prior to the making of the priestly garments.

וקצץ – ג׳. וקצץ פתילים. וקצץ חנית. וחד קצץ עבות רשעים. שבזכות המשכן היו מתגברים על אויביהם ומקצצין חניתותיהם.

ואמר וירקעו את פחי הזהב וגו׳ כתפות עשו לו הכל בלשון רבים לרמוז לאומנים שפעלו עמו בו.

וירקעו את פחי הזהב – המתנדבים שהתנדבו הזהב לבגדי כהונה רקעו פחים להיותם מוכנים שיעשו האמנין מהם פתילים.

וקצץ פתילם – האמן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו.

וירקעו את פחי הזהב, the donours of the gold for the priestly garment already flattened the gold into thin stripes so they could easily be converted and cut into “threads” to be embroidered in these garments.

וקצץ פתילים, the respective artisan. He used the flat sheets of gold to cut the threads from.

וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים וגו׳. יאמר שהמנדבים יביאו פחי זהב מרוקעים ביודעם שנעשה הימנו פתילות, כמו שאמרנו לעיל (לו ה-ז), ואחר כך ׳וקצץ פתילים׳ העושה במלאכת המשכן, שלא היה לו רק לקצצו לפתילים, כי כבר היה מוכן ונרקע, כי כן היה דרך המנדבים להביא הנדבות מוכנות למלאכתן כפי מה שאפשר להם:

[א] וקצץ פתילים

[1] יומא פרק שביעי דף עב ע״א (יומא עב.)

[ב] לעשות בתוך התכלת

[1] שם (יומא עב.)

וירקעו – כמו לרוקע הארץ (תהלים קל״א ו׳), כאן הוא מלמדך היאך היו טוין את הזהב עם החוטין, מרדדין טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס לעשות אותן פתילים תערובת עם כל מין ומין, בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד מהן, והנה בכל מלאכת הקודש לא הוסיף לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן, וראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וכו׳ מעשה חושב כתפות עשו לו וכו׳, כי כן הדרך בכולם, ויתכן שספר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעניהם להיות זהב טווי ושזור, כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:

פחי הזהב – ״פחים״ כאן ובספר במדבר (יז, ג), פירושם: ריקועים דקים מרודדים של מתכת, דבר זה הוא ברור וחד⁠־משמעי. אך קשה לקבוע מהיכן נגזרת תיבה זו ואת מהות קרבתה ל״פח״: ״מוקש״, ״מלכודת״. נראה שהשורש הוא ״פחה״, הקרוב ל״פהה״, השורש של ״פֶּה״ ושל ״פֹּה״. ל״פֶּה״ ול״פֹּה״ יש אותה משמעות בסיסית: להפתח או להיות פתוח לקבל דבר. ״פח״ (משורש ״פחה״), ״מלכודת״, קרוב לזה באופן ישיר. אבל המעבר אל ״פח״ – מתכת מרודדת לריקוע דק – נותר מוקשה. אולי שיטוח גוש מתכת לריקוע נחשב כהרחבה או פתיחה.

וירקעו וגו׳ וקצץ, וכן לעיל: ״ויעשו את בגדי וגו׳ ויעש את האפד״, ושוב להלן (פסוק ו והלאה). נראה שהכתוב תמיד מייחס לבצלאל עצמו את המלאכה החשובה יותר מצד משמעותה הרעיונית, או הקשה יותר מהבחינה הטכנית.

מעשה חושב: ראוי היה לכתוב תיבות אלו במקרא הקודם¹, וכמו בציווי (כח,ו). ובא ללמד שגם התערבות חוטי זהב בכל אלו המינים היה ג״כ מעשה חושב בהמצאה ע״י בצלאל². ומשום הכי כתיב ״וירקעו... וקצץ״³ שהרקיעה עשו האומנים, אבל הקציצה שיהיו כחוטין לא היה עושה אלא בצלאל.

1. על כלל עשיית האפוד.

2. ז״ל הרמב״ן: ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ובפשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן.

3. לשון רבים ואח״כ יחיד, ע״פ אותו העקרון שלשון רבים מציין את האומנים, ולשון יחיד מציין את בצלאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון