Ovadyah 1 – עבדיה א‏ – Mikraot Gedolot

אֲרֵי כְּמָא דַחֲדֵיתוּן עַל מְחַת טוּרָא דְקוּדְשִׁי יִשְׁתּוּן כָּל עַמְמַיָא כֵּס פּוּרְעֲנוּתְהוֹן תְּדִירָא וְיִשְׁתּוּן וְיִסְתַּלְעֲמוּן וִיהוֹן כִּדְלָא הֲווֹ.

כאשר שתיתם על הר קדשי – כמה דחדיתון על מחת טורא דקודשי.

ולעו – כתרגומו ויסתלעמון לשון מהומה ושממון וטירוף דעת אישטורדישון בלעז.

For, as you drank on My Holy Mount – Just as you rejoiced concerning the destruction of My Holy Mount. [from Jonathan]

and be stunned Heb. יְלָעוּ. As the Targum renders: וְיִסְתַּלְעֲמוּן, an expression of confusion, amazement, and benumbing the mind; etourdissant in French -stunning.

כי כאשר שתיתם על הר קדשי – אותו כוס התרעלה ששתו ישראל על הר קדשי, כל ארץ ישראל קורא הר קדשי. אותו כוס ישתו אדום וכל הגוים סביב.

ושתו ולעו – ולעו כמו: ולועה, שימלאו לחייהם כוס התרעלה. וכן ירמיה הוא אומר: שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי (איכה ד׳:כ״א).

כי – מדבר לישראל.

כאשר שתיתם – כוס, כן ישתו כל הגוים.

ולעו – כמו ילע קדש (משלי כ׳:כ״ה), וטעמו: בליעה, אלא שהוא חסר בי״ת.

ויפת אמר: כאשר שתו הגוים ושמחו על הר קדשי,⁠^א כן ישתו על הר עשו.

א. כן בדפוסים. בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75 חסרת מלת: קדשי.

כי כאשר שתיתם – כוס החמה לשעבר בימי דוד ושלמה אתה ושאר הגוים

על – ידי הר קדשי – שהייתי שוכן בו,

כן ישתו כל הגוים – עוד תמיד ברגילות על ידי עמי,

והיו כלא היו – מתרעלה ומחמה ויפלו וישברו.

כי כאשר שתיתם – עשיתם משתה ושמחה על חרבן הר קדשי, כן תשתו כוס התרעלה אתה וכל הגוים.

ישתו כל הגוים תמיד – פירוש בלי הפסק, עד שיכלו הרעים שבהם שהרעו לישראל.

וכן תרגם יונתן כמה דחדיתון על מחת טורא דקדשי, כן ישתו כל עממיא כוס פורענותהון תדירא.

ושתו ולעו – יבלעו^א, כמו ילע קדש (משלי כ׳:כ״ה).

והיו כלא היו – ויהיו כלים עד שלא יכירו מקומם, כאלו לא היו.

א. ״יבלעו״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71: ״ולעו״.

שתיתם – היותר נאות אצלי שזה כנוי לישראל אשר הנביא מדבר להם, וכן אמר ירמיה (ירמיהו כ״ה:כ״ח). ולעו, וישחתו.

כלוא היו – שם בלתי נשלם.

כִי כַאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי. יש מי שמפרש זו האמירה לישראל, שאומר להם: כאשר שתיתם כוס התרעלה בשביל חרבן הר קדשי, כך אני משקה לכל הגוים שהם אויביכם,⁠¹ וזה כמו: ״שישי ושמחי בת אדום״ (איכה ד,כא) וג׳. ויש מפרש זו האמירה לאדום ולגוים שאומרין להם: כשם ששתיתם בשמחה בשביל חרבן הר קדשי, כך אני משקה לכם כוס תרעלה, והוא סם המות.⁠² וכן תרגם יונתן: ״ארי כמא דחתיתון³ על מחת טורא דקדשי כין ישתון כל עממיא כס פורענותהון״.

וְשָׁתוּ וְלָעוּ. ישתו ויבלעו,⁠⁴ כמו ״מוקש אדם יָלַע קדש״ (משלי כ,כה), ״ואפרוחיו יְעַלְעוּ דַם״ (איוב לט,ל) - יבלעו דם. ומרוב חיבת הק׳ב׳ה׳ לישראל כשהבטיחם בנקמה אמר: ״את קבעת כוס התרעלה שתית מצית״ (ישעיהו נא,יז). תחלת הפורענות קשה, והיא אמרו: ׳שתית׳, ואחרית הפורענות רפה, [דף 44א] והיא אָמרו: ׳מָצית׳, שהמציצה פחות מהשתייה. וחילוף זה כשהבטיח הגוים בנקמה תחלת הפורענות רפה, והוא אָמרוֹ: ׳ושתו׳, ואחריתה מרה כלענה, והוא אָמרו: ׳ולעו׳, השתייה פחות מהבליעה והיו כלא היו. ויש מפרש ״ושתו ולעו״ כמו: ״ושתו ונעו״ בחילוף למד בנון מן ד׳ט׳ל׳נ׳ת׳, ויהיה על זה ענין ״ושתו ולעו״ כענין ״יָחוֹגוּ וְיָנועוּ כַשִכוֹר״ (תהלים קז,כז). ויבוא על זה ענין ״והיו כלא היו״, כלומ׳ ארע⁵ להם מהשתייה שיאבד רעיונם ויהיו כמי שאינם מצויים.⁠⁶ ויהיה ענין ״והיו כלא היו״ על הענין הראשון שהפורענות תכלה אותם ולא יהיה להם זכר עוד ויהיו כמי שלא נברא.⁠⁷

1. כאן מתחדש הפירוש לספר עובדיה בכ״י ב.

2. גם רד״ק סבור שהפנייה היא לאדום: ״עשיתם משתה ושמחתם על חרבן הר קדשי, כן תשתו כוס התרעלה אתה וכל הגויים״. אולם פרשנים אחרים מבארים, שהנביא מדבר על ישראל. כך, למשל, כותב ראב״ע: ״מדבר לישראל, כאשר שתיתם כוס כן ישתו כל הגויים״. וכן מבאר ר׳ תנחום: ״אין זו פנייה אל שבט אדום [...] הדברים האלה ומה שלאחריהם הם פנייה וניחומים להם״, דהיינו לישראל.

3. בכ״י ל: דחדיתון.

4. וכן כתבו ריב״ג (אבן ג׳נאח תרנ״ו, שרש לו״ע; אבן ג׳נאח תשס״ו, עמ׳ 73), ראב״ע, אבן בלעם (פוזננסקי 1924/5, עמ׳ 34), רד״ק ור׳ תנחום, וכן ביארו הקראים דוד בן אלפאסי הקראי (סקוס 1945, עמ׳ 171) ויפת (פוליאק ושלוסברג תשס״ב, עמ׳ 77).

5. בכ״י ל: יארע.

6. כך מתרגם התרגום הארמי: ״וישתון ויסתלעמון״, שעניינו מהומה וטירוף הדעת, ובעקבותיו גם רש״י, המבאר את התרגום: ״לשון מהומה ושממון וטירוף הדעת״. הקראי דניאל אלקומסי מבאר: ״ויפתנקון [כנראה שצ״ל ״יכ׳תנקון״] פי חלקומהם״ [= ייחנקו בגרונם] (קומיסי תשי״ח, עמ׳ 40).

7. דברי ראב״ש לקוחים מביאור ר׳ תנחום על אתר.

ואומרו עוד כאשר שתיתם ענינו ואין לך אדום שתאמר שיש משוא פנים בדבר שאיני מעניש את אשור ואת שאר העמים שג״כ הרעו לישראל כי הנה כאשר שתיתם אתם בני אדום ר״ל קובעת כוס התרעלה על הר קדשי בחרבנכם והריגתכם העצומה ישתו גם כן כל הגוים אשר הגלו את עמי, ואפשר לפרש כי כאשר שתיתם שחוזר על בני יהודה שזכר למעלה שכמו שהם שתו כוס התרעלה בהר קדש ה׳ בחרבן שומרון ובגלות השבטים ובחרבנות ירושלם ראשון ושני כן ישתו כל הגוים שמה שיבואו להלחם אלו על אלו, ושתו ולעו ויהיו כלים עד שלא יכירו את מקומם וזהו והיו כלא היו.

כל הגוים תמיד – גירסת בעל מאיר נתיב סביב שכן הביאו בשרש סבב ובשרש שתה ולא הביאו בשרש תד וכן כתב רבינו דוד קמחי ישתו כל הגוים סביב פירוש תמיד בלי הפסק וגם המכלל יופי הלך אחריו וקרוב להיות שכן נמצא באיזה ספר וגם אני מצאתי בספר קדמון שבתחלה היה כתוב סביב ואחרי כן תמיד אמנם בכל שאר ספרים שלפני כתוב תמיד וכן יהיה תמיד עד שיבא אליהו וכן תרגם יונתן תדירא והוא תרגום המלה עצמה ולא לפירוש כמו שחשב רד״ק. אחר זמן שכתבתי כל זה אתחזי לי אליהו ואמר שעל פסוק ישתו כל הגוים ושתו ולעו נמסר עליו מטעין ביה ספרי למכתב כל הגוים סביב פי׳ שהסופרים מטעין את הקוראים. מסורת המסורת סוף מאמר ח׳.

ולעו – ענין השחתה ובלבול וכן על כן דברי לעו (איוב ו׳:ג׳).

כי כאשר שתיתם – אל מול יהודה יאמר כמו שאתם שתיתם על הר קדשי מכוס התרעלה כן הבבליים שהרעו לכם ישתו תמיד את כוס התרעלה עד אשר יתמו.

ושתו ולעו – וכאשר ישתו את הכוס יהיו נשחתים ומבולבלים והוא ענין מליצה ור״ל יהיו מבולבלים מן הפורעניות כאלו שתו כוס משקה המטמטם ומבלבל.

והיו כלוא היו – ר״ל יהיו כלים כאלו לא היו מעולם.

ולעו – יצפצפו דברים כשכור (ישעיהו נ׳ ד׳).

כי – מוסב על מליצת ירמיה (סי׳ כ״ה) קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים, ואמר (שם סי׳ מ״ט) אצל מפלת אדום הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה, וז״ש כי כאשר שתיתם על הר קדשי כי שם השקה הנביא אותם את כוס החמה כן ישתו כל הגוים תמיד כי יעברו עליהם חורבנות רבות במשך עתים וימים בתמידות, עד שבאחרית הימים ישתו ולעו והיו כלא היו כי יבטל מציאותם לגמרי.

כי כאשר – אתם בני ישראל היושבים על הר קדשי שתיתם כוס התרעלה כן ישתו כל הגוים, ומפורש יפה בירמיה (מ״ט:י״ב), ורוב עניני הסימן ההוא לקחם ירמיה מעובדיה.

תמיד – שד״ל בתרגומו להפטרת וישלח (הנדפס בטריאסטי ע״י יונה כהן בשנת התרי״ח) כתב – ״סָבִיב, כן הוא בדפוס ברישא ובכ״י רבים ובכ״י על קלף שבידי״; ומלבד זה נוכל להניח שגם מלת תמיד יש לה הוראת סביב, ועיגול מתמיד ואינו פוסק.

ולעו – יכניסו בַּלוֹעַ ויבלעו בעל כרחם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון