Ovadyah 1 – עבדיה א‏ – Mikraot Gedolot

בְּיוֹם מְקִימָךְ מִקְבֵיל בְּיוֹמָא דְבָזוּ עַמְמַיָא נִכְסוֹהִי וְנִכְרָאִין עָלוּ בְקִרְוֹהִי וְעַל יְרוּשְׁלֵם רְמוֹ עַדְבִין אַף אַתְּ כְּחַד מִנְהוֹן.

ביום עמדך מנגד וגו׳ – להכרית את פליטיו. בשעה שהקיף נ״נ את ירושלים בא עשו הרשע ועמד לו רחוק מן הכשדים מיל והיה הורג כל מי שנמלט מן הכשדים שנאמר ביום עמדך מנגד אימתי ביום שבות זרים חילו, ולא היה החרבן זה שלך אלא של בבל שנאמר שבות זרים חילו, וגם אתה כאחד מהם בקש להמנות עם מחריבים ראשונים.

ביום עמדך מנגד – שלא באת לעזור לו.

גם אתה כאחד מהם – מעלה אני עליך כאילו אתה מן הבאים עליהם.

On the day you stood from afar – that you did not come to aid him.

you, too, are like one of them – I account it for you as though you were one of their attackers.

ביום עמודך מנגד – ולא עזרת לאחיך ליעקב ביום ששבו ובזזו זרים חילו ונכסיו של יעקב.

גם אתה כאחד מהם – ואם תאמר לו: מה בכך אם לא עזרתי להם, והלא לא היתה ידי עם האומות להרע להם, לכך נאמר: גם אתה כאחד מהם.

ביום – לראות ולהנקם.

ומהו הקטל והחמס, ביום עמדך מנגד – על דם אחיך.

שבות – לשון שביה.

חילו – נכסיו.

ונכרים באו שעריו – להשחית ולבלע.

גם אתה – שאתה אחיו, כאחד מהם.

ביום עמדך מנגד – מ״ם עמדך מועמדת בגעיא.

ולפירושינו (עובדיה א׳:א׳) יהיה פירוש הפסוק, כי אע״פ שטיטוס ומחנהו שהחריבו⁠(הו) הבית היו אדומיים רובם^א, היו בני אדום עדיין גרים בארצם בארץ אדום אבל לא היה המלכות להם כי לרומי היתה והרומיים היו על כולם, אלא שמלכי רומי היו אדומיים. וכשצר טיטוס על ירושלם היו בני אדום בארצם שמחים לאידם ומריעים להם בארצם כאשר יוכלו להסגיר הפלטים מהם לבני רומי, והיו עומדים מנגד ושמחים בחרבנם. והיה ראוי להם לעזרם כי אחיהם הם, והאל מנע את ישראל בעברם במדבר שלא להרע להם בעבור האחוה.

ביום שבות זרים חילו – שבות מקור מן שבה^ב. ביום ששבו זרים, והם הרומיים, נכסיו וקנייניו.

ידו גורל – איפשר ששרשו ידה, בשקל רבו מן רבה^ג, או שרשו ידד מן לידות את קרנות הגוים (זכריה ב׳:ד׳), ומשפטו יידו בשני יודי״ן והוא אית״ן מן הדגוש, וכשהפילו יו״ד השורש [מפני כובד קריאת שני יודי״ן, הטילו תנועת יו״ד השורש]⁠^ד שהיא פת״ח ביו״ד האית״ן להורות עליה. אמר כי השליכו גורל על שבי ירושלם בחלקם אותו שרי חיל האויבים.

גם אתה כאחד מהם – האדומיים שבאו עם הרומיים.

א. ר״ל דלכאורה קשה אם הרומיים שהיו מבני אדום עשו החורבן, איך אומר על אדום ביום עמדך מנגד, דמשמע שלא היו האדומיים המחריבים, כמו שהקשה האברבנאל.

ב. כן הוא בכת״י וטיקן ועוד כת״י. בדפוסים: שבות מקור ״מן הקל״ מן שבה.

ג. ״מן רבה״, כן הוא בכת״י וטיקן 71. בכת״י אוקספורד 33: בשקל רבו ״מארבה״ (ירמיה מ״א:י״ד).

ד. המוקף נוסף מכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71 חסר.

בְיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶגֶד. לחרוק שניך עליהם כשנפלו והם ברחו מפני האויב ובאו אליך אדום כדי שתצילם, לא דייך שלא הצלת אותם אלא עזרתה¹ (!) לאויב ולקחת גם אתה חלקך,⁠² הוא אמרו: ״גם אתה³ כאחד מהם.

בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ. ביום שבזזו זרים ממונו והוא עת שבא מלך אשור.

ונכרים באו שעריו. רומז אל נבוכדנצר.

ועַל ירושָלַם יַדו גוֹרָל. ועל ירושלם השליכו הגורל ביד.

גַם אַתָה כְאַחַד מֵהֶם. גם אתה השתתפתה⁴ (!) עמהם בזה ולקחת עמהם חלק.

1. כך גם בכ״י ב.

2. השוו רש״י.

3. מכאן חסר בכ״י ב עד המלים ׳כך אני משקה לכל הגוים שהם אויביכם׳ (עשרים שורות בכה״י המקורי). הקטע מצוי בכ״י ל.

4. כך גם בכ״י ל.

וביאר שניהם אם מה שעשו בחרבן ראשון באמרו ביום עמדך מנגד ר״ל והחמס אשר זכרתי עשית אותו באותו יום אשר עמדת מנגד כאשר שבו זרים כחו של ישראל ונכרים באו שעריו ועל ירושלים ידו גורל וגזרת המאמר הוא גם אתה כאחד מהם כלומר אע״פ שלא היית אתה אז המחריב הנה בעבור שהייתה שם הרי נחשבת כאחד המחריבים שהם היו הבבליים.

עמדך – במקצת ספרים המ״ם בלא מאריך והקמץ חטוף אכן ברוב המדוייקים במאריך והקמץ רחב ורד״ק בס׳ מכלול דף ל״ט הביאו בתחלה עם דומים אחרים שהם בקמץ חטוף ואח״כ כתב ויש ספרים מדוייקים המ״ם מעמדת בגעיא ופי׳ ובשרשים לא הביא רק האחרון וכן כתב בעל הלשון המ״ם בקמץ רחב תמורת קמ״ץ חטוף וכן בהגהת לוית חן שער ו׳ פרק ג׳.

שערו – שעריו קרי.

מנגד – ממרחק.

שבות – מלשון שבי.

זרים – מלשון זר ונכרי.

חילו – ענין עושר כמו ועזבו לאחרים חילם (תהלים מ״ט:י״א).

ידו – ענין השלכה והפלה כמו ידו אליה (ירמיהו נ׳:י״ד).

ביום עמדך מנגד – עתה יפרש מהו החמס שעשה ואמר הנה ביום שעמדת מנגד בעת ששבו הזרים העושר של יעקב ועל נ״נ יאמר המחריב הבית הראשון והוא ראה זה ועמד מנגד ולא עזר ליעקב אחיו.

שעריו – של יעקב.

ידו גורל – השליכו גורל וחלקו ביניהם לחלקים.

גם אתה – ר״ל הואיל ועמדת מנגד ולא עזרת לישראל מעלה אני עליך כאלו היית גם אתה כאחד מן הנלחמים והשוללים וזהו החמס.

זרים, ונכרים – הזר יצוייר גם בארץ ההיא, כמו ובת כהן כי תהיה לאיש זר, והנכרי בא מארץ רחוקה (ישעיהו כ״ח) ובזר אינו חידוש שבא שעריו רק מה ששבה חילו, ובנכרי החידוש שבא שעריו.

ביום – מפרש כי תחלה בחורבן ראשון לא היו הם המחריבים, רק שעמדו מנגד ביום שבות זרים חילו, וקרא לחיל נ״נ זרים נגד הרומיים שקראם נכרים, שהנכרי הוא יותר מן הזר ומארץ אחרת, וכן היו הרומיים נכרים בערך הכשדים שהיו קרובים יותר לא״י, ובעת נכרים באו שעריו שהוא בחורבן השני שהיה ע״י הרומיים ועל ירושלים ידו גורל מי ומי יהיה המהרס חומת בית המקדש, אז גם אתה היית כאחד מהם, שאז בני אדום שנכנסו תחלה בדת ישראל בימי הורדוס נתהפכו להם לצרים והיו נגד ישראל.

ביום עמדך מנגד – תחת בוא לעזרת אחיך; וראוים התיבות למונח זרקא סגול, כי הן מאמר בפני עצמו, והאתנח ראוי לבוא על גורל, ויתכן גם על מנגד, אבל שם יהיה מוקדם ביותר.

ידו – פֹעַל עתיד במקום יְיַדוּ, וכן וְיַבְּשֵהוּ (נחום א׳:ד׳) במקום וַיֲבְּשֵהוּ, וענינו השליכו, ומזה ג״כ לשון תודה ווידוי, השלך עצמו ארצה לכבד בן אדם או לשאול סליחתו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון